מטבע חוץ
בכלכלה, מטבע חוץ (מט"ח) הוא מטבע של מדינה אחרת, בדרך כלל מטבע מקובל בסחר בינלאומי. מסחר במטבע חוץ נעשה בעיקר על ידי בנקים וגופים רשמיים אחרים ובדרך כלל נעשה באמצעות החלפת מטבע של מדינה אחת בזה של אחרת. שוק המט"ח נחשב לשוק הגדול והמשוכלל ביותר בעולם, ומעורבים בו בנקים מסחריים, בנקים מרכזיים, ספקולנטים, תאגידים, ממשלות ומוסדות אחרים. נפח המסחר היומי הממוצע בסחר מטבעות גדל בהתמדה ומוערך בכארבעה טריליון דולר אמריקני,[1] המסחר מתבצע באמצעות מחשבים, ומתנהל במשך 24 שעות ביממה[2] חמישה ימים בשבוע: בימים שני עד שישי.
הצורך במט"ח
הסיבות העיקריות לצורך התמידי במט"ח ולנפח המסחר בו הן:
- הכלכלה הגלובלית של ימינו והיקפו הנרחב של המסחר הבינלאומי מכתיבים שימוש נרחב מאוד במטבע זר, עבור סחורות ושירותים מיובאים.
- תאגידים רב לאומיים צריכים לשלם לעובדים וספקים בארצות רבות ובמטבעות רבים.
- תיירות בינלאומית, המחייבת את הנכנסים בשערי מדינה להצטייד במטבע המקומי.
- השקעות זרות ותנועות תכופות של הון ממדינה למדינה גם הן היבט של הגלובליזציה.
שוק המט"ח העולמי
שוק המט"ח הבינלאומי (Forex בשפת הסוחרים. קיצור ל-Foreign Exchange) הוא השוק הגדול ביותר בעולם.
נפח המסחר היומי, נכון ל-2004 הוא 1,900 מיליארד דולר.[3] מלבד עסקאות רגילות נסחרות גם אופציות במטבע חוץ, המשמשות להגנה מפני שינויים עתידיים בשערו של המטבע המבוקש.
המטבעות השונים נסחרים בזוגות, כלומר יש שוק נפרד לאירו מול דולר אמריקני, שוק אחר לין מול דולר ושוק שלישי לין מול אירו. שערי החליפין בשווקים השונים נקבעים באופן עצמאי אך לרוב מתאימים את עצמם אחד לשני בשל כוחות השוק.
הדולר האמריקני הוא המטבע הדומיננטי בעולם: הוא נמצא בצד אחד של 89% מעסקאות המט"ח. אחריו משתרכים האירו עם 37% והין עם 20% .[3]
המסחר במט"ח מתבצע מסביב לשעון בלונדון, טוקיו, ניו יורק, פרנקפורט וערים רבות נוספות. כאשר השוק באסיה סגור, השוק האירופאי או האמריקאי פתוחים ולהפך.
ב-2013 נחשפה פרשייה בשוק המט"ח העולמי, במסגרתה בכירים ממספר בנקים השפיעו במכוון על שערי החליפין של מטבעות. בעקבות הפרשה, הבנקים נקנסו במיליארדי דולרים, והפיקוח בשוק גבר.
מלבד מסחר במט"ח על ידי גופים ממשלתיים, נפוץ היום מסחר ספקולטיבי פרטי באמצעות האינטרנט במט"ח, במטרה להרוויח משינויי השערים.
מאזן תשלומים במטבע חוץ
ערך מורחב – מאזן תשלומים
מאזן התשלומים הוא מונח מתחום המקרו-כלכלה, המתאר את יתרות התשלומים והתקבולים של מדינה מסוימת במטבע חוץ לתקופה מסוימת.
מאזן התשלומים נמדד לפי סך תקבולי ותשלומי המט"ח הנובעים מפעולות שונות שמבוצעות על ידי גורמים במשק, ובניהן יבוא ויצוא, השקעות והלוואות פיננסיות, וכן העברות חד צדדיות ממדינות זרות אל ומחוץ למדינה.
תנודות בשער החליפין
שער חליפין או שער יציג הוא מחירה של יחידת מט"ח אחת במונחי המטבע המקומי.
שער חליפין נייד נקבע על ידי המוכרים והקונים בשוק. לדוגמה: בכמה שקלים נמכר כעת דולר אחד. שער זה משתנה לאורך זמן, לעיתים באופן קיצוני בזמן קצר. לעיתים מונהג גם שער חליפין קבוע, הנקבע על ידי גוף ממשלתי מוסמך.
כאשר המטבע המקומי מתחזק, כלומר קונה יותר מטבע זר, נאמר שחל ייסוף במטבע. במצב ההפוך חל פיחות.
בין המשתנים שיכולים לגרום לפיחות או ייסוף נמנים:
- איתנותה של הכלכלה המקומית, הפרמטרים המקרוכלכליים המרכזים והדירוג שמעניקות חברות בינלאומיות למשק.
- מאזן התשלומים - במצב של גירעון יש לחץ של מוכרים בשוק המט"ח המקומי וכתוצאה ממנו חל פיחות.
- שער הריבית הנהוג במשק. ריבית גבוהה, כפי שהייתה נהוגה בישראל בעבר, מושכת השקעות במטבע מקומי מחו"ל, אשר מגדילות את הביקוש למטבע וגורמות בכך לייסוף.
- המצב הפוליטי והביטחוני בשוק המקומי ובשוקי המטבעות הזרים. (שכן אלה משפיעים על יכולת הייצור של המשק, ובשל כך גם על יכולת הקנייה של המטבע)
פיחות וייסוף
- ערך מורחב – פיחות מטבע
פיחות וייסוף נעשים לעיתים באופן יזום על ידי השלטון האחראי לאותו מטבע או מטעמו. עד לאמצע המאה ה-20 היו נהוגים שערי חליפין קבועים שגובו על ידי המדינות ושונו על פי החלטות רשמיות. במחצית השנייה של המאה ה-20 התקיים תהליך בו התמעטה ההתערבות הישירה של המדינות ושערי המטבעות נקבעו על ידי המוכרים והקונים בשוק ולא בהחלטות חד-צדדיות של הממשלות.
שוק המט"ח בישראל
- ערך מורחב – התערבות בשוק המט"ח בישראל
נפח המסחר היומי בשוק המט"ח השקלי נע בדרך כלל בין שניים לשלושה מיליארד דולר ביום. השקל נסחר כנגד הדולר, אירו, לירה שטרלינג, ין ומספר מטבעות נוספים.
בנק ישראל עוקב אחר שערו המצרפי של סל מטבעות המשקלל את שערי המטבעות האלה לפי מידת הסחר הבינלאומי של ישראל עם המדינות השונות. סל המטבעות מייצג את המחיר המצרפי שמשלמת ישראל על היבוא ומקבלת על היצוא ויש לו חשיבות מקרו-כלכלית.[4]
בעבר היה המסחר במט"ח בישראל מוגבל. שער החליפין היה בתחילה קבוע ולאחר מכן התנייד בין גבולות רצועת הניוד. על אזרחי ישראל נאסר בעבר להחזיק במטבע זר. כיום, לאחר מספר שלבים של ליברליזציה, המסחר במט"ח מתנהל באופן חופשי, בדרך כלל ללא התערבות מצד בנק ישראל. בשנת 2008 השתנתה מדיניות זו, בעקבות ירידה תלולה בשער הדולר, אשר גרמה נזק למספר קבוצות כדוגמת היצואנים, בדצמבר 2020 נראתה התערבות נוספת.[5]
החל משנת 2017 עבר שוק המט"ח הישראלי רגולציה, והמסחר הפרטי מתבצע באמצעות חברה בעלת רישיון זירת סוחר. נכון לאוגוסט 2020 פועלות בישראל ארבע חברות בעלות רישיון, הרשימה מתעדכנת ומתפרסמת באתר של הרשות לניירות ערך.[6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מטבע חוץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ What is Foreign Exchange (Forex)?, International Business Times, 11 February 2011(הקישור אינו פעיל, 3.11.2019)
- ^ להבדיל מבורסה, ששם המסחר מתנהל רק בשעות מסוימות
- ^ 3.0 3.1 לפי הסקר התלת שנתי של שוק המט"ח העולמי מטעם הבנק להסדרים בינלאומיים (BIS), נתוני 2004.
- ^ מדידת שערי החליפין האפקטיביים, אתר בנק ישראל
- ^ גיא בן סימון, בנק ישראל מתערב בשוק המט"ח על רקע נפילה דרמטית בדולר מול השקל | בלעדי, באתר גלובס, 3 בדצמבר 2020
- ^ הרשות לניירות ערך
מטבע חוץ37568041Q66076