אל הידיעה
אַלְ הַיְּדִיעָה (בערבית: أل التعريف; תעתיק מדויק: אל אלתעריף או لام التعريف; לאם אלתעריף), או אַלְ הַיִּדּוּעַ, היא תחילית בשפה הערבית המשמשת ליידוע שם עצם. מקורה של תחילית זו הוא ככל הנראה בתחילית הפרוטו-שמית *hal, והיא מקבילה בעברית לה"א הידיעה.
כתיב והגייה
- הדברים הכתובים להלן מתייחסים לערבית ספרותית בלבד, ולא בהכרח ללהגים המדוברים ברחבי העולם.
כאשר אל הידיעה נמצאת בראש מילה בתחילת משפט, אזי האליף (ا) נושאת המזה (ء; המזה מסוג זה נקראת "המזת אל-קטע"), והתחילית נהגית "אַלְ": ألأردن - אַלְ-אֻרְדֻן (ירדן).
באמצע משפט, המזת אל-קטע הופכת להמזת אל-וסל (וסלה), והאליף הופכת שותקת - ٱ: نهرُ ٱلأردن - נהרֻ (א)לְ-אֻרְדֻן (נהר הירדן).
במקרים שבהם המילה המיודעת פותחת באחת מאותיות השמש (אותיות הלשון והשיניים), הלאם מידמּה ואין הוגים אותה, ובמקום זאת נוספת הדגשה לאות השמש: بلاد الشّام - בִּלאד א-שַּאם (לבנט)
אל הידיעה אינה משתנה בתוספת תחיליות לפניה, למעט אחרי מילית היחס لِ (לְ־), שאז האליף נשמטת בכתיבה: للبيع – לִלְבַּיְע ("למכירה")
הצורה الله היא צורה חריגה בשימוש באל הידיעה, מאחר שהיא מורכבת מצירוף של אל היידוע אל השם إله (אל), תוך השמטת ה-إ מן המילה إله. כמו כן, בעת הוספת מילית היחס لِ נשמטות הן האליף והן הלאם של אל הידיעה: الحمد لله - אַלְ-חַמְדֻ לִלַּה ("השבח לאללה")
תעתיק
התעתיק של אל הידיעה בשפות שונות משתנה בהתאם למוסכמות התעתיק המדויק והחופשי של השפה. כללי האקדמיה ללשון העברית בעניין תעתיק אל הידיעה קובעים כי בתעתיק חופשי תופרד אל הידיעה מן השם במקף, ובמקרה של אות שמש תישמט הלמ"ד. לצרכים מדעיים אין שימוש במקף, אולם לפני אות שמש תיכתב הלמ"ד בסוגריים. כמו כן, בראש שם מתירים הכללים להשמיט את תווית היידוע, אולם באמצעו היא מחויבת.[1] אולם בחוגים אקדמיים אחרים כללי התעתיק מעט שונים, ובספרים אקדמיים רבים הלמ"ד לא תושם בסוגריים כאשר יש הקפדה על תעתיק מדויק.
הערות שוליים
- ^ "התעתיק מערבית לעברית", באתר האקדמיה ללשון העברית.
