עמלק
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מידע ארכאולוגי, סקירה היסטורית-מקראית מראשית ההתנחלות עד ל-?, חסר מידע על עמלק האישיות (כבנו של אליפז). ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מידע ארכאולוגי, סקירה היסטורית-מקראית מראשית ההתנחלות עד ל-?, חסר מידע על עמלק האישיות (כבנו של אליפז). ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. |
עמלק הוא עם או שבט הנזכר במקרא. אין ידיעות חיצוניות על אודותיו, עמלק (אבי העם) הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע פילגשו. עמלק היה עם אכזרי שתקף את בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים, והתקיים בדרומה של ארץ ישראל במשך תקופת התנחלותם בארץ ישראל ועד לתקופת המלוכה. העמלקים הם סמל הרשע, ומצאצאיו נמנה המן הרשע.[1]
העם העמלקי מוקע בתנ"ך, עד שבאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו - כולל נשיו וטפו, ולהשמיד את כל רכושו.
עמלק בתנ"ך
בתורה
עמלק היה בנו של אליפז בנו של עשו וצאצאיו הם העמלקים, בתחילה היו העמלקים "אלוף" (ככול הנראה בית אב) בארץ אדום[2], בתקופת יציאת מצרים ישבו העמלקים במדבר סיני והנגב[3]. העם העמלקי היה העם הראשון שנלחם עם ישראל בצאתם ממצרים (ברפידים), וזינב בנחשלים ובעייפים שהלכו בסוף המחנה. ישראל החזירו מלחמה שערה והכו את צבאו מכת מחץ, כשהם נעזרים בסיוע ניסי הבא כל זמן שידיו של משה היו מונפות וגורמות לעם הלוחם להביט מעלה לבקשת העזרה.
עמלק הצליח לפגוע בכח ההרתעה של ישראל פגיעה קשה[4]. תוקפנות זו על עם פליט שנחלץ מאימפריה (אף על פי שפרעה וחייליו שבאו להחזיר את בני ישראל כבר טבעו בים) ומשוטט במדבר, בידי עם קרוב משפחה, נחשבה למעשה מתועב ומאז צווה עם ישראל להלחם בעמלק מלחמת חורמה.
עם זה, שנקרא בנבואת בלעם "ראשית גויים", כלומר בעל עוצמה, הוכרז כאויבו הנצחי של עם ישראל מדור לדור, וישראל מצווים למחות אותו מתחת השמים "עדי אבד", עד העלמותו הסופית. "תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (דברים כ"ה יז). על פי הרמב"ם מלחמה זו בעמלק היא בגדר מלחמת מצווה. ההתנגשות הבאה בין עם ישראל והעמלקים הייתה לאחר פרשת המרגלים כאשר בני ישראל ניסו לעלות בהר וספגו תבוסה קשה מידי הכנענים והעמלקים[5].
בתקופת השופטים
במהלך אותה תקופה המשיכו ההתנגשויות בין עם ישראל והעמלקים אשר יחד עם המואבים והעמונים הכו את בני ישראל וכבשו מהם את "עיר התמרים"[6], באותה תקופה הגיע גם תחום הנדודים של העמלקים לשיאו ופשיטותיהם הגיעו עד עמק יזרעאל[7], הם גם השתלטו יחד עם המדיינים על הארץ, עלו על המקנה והיבול, ובזזו אותו. יש המציינים את הכתוב "מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק"[8], כמו גם פסוקים נוספים דומים, לראיה כי היה לעמלקים מבצר באפרים[9].
בתקופת המלוכה
בספר שמואל
- ה' (באמצעות שמואל) ציווה על שאול המלך לאחר כינון הממלכה הראשונה לצאת למלחמה ולהשמיד כל זכר לעמלק: "לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לו וְלא תַחְמל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יונֵק מִשּׁור וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמור", באותה תקופה עבר לפחות חלק מהעם העמלקי לישיבת קבע וייסד ממלכה משל עצמו ובספר שמואל מוזכרת "עיר העמלק" ו"מלך העמלק"[10]. שאול יצא לקרב בתמיכתו של שמואל, אך החליט לחמול על אגג מלך העמלקים ועל "מיטב" הבקר והצאן, דבר שעלה לו במלכותו משום שהיה מנוגד לצו ה'. אגג, שהיה במאסר, הוצא להורג בסופו של דבר על ידי שמואל במטרה למלא את הצו.
מלחמה נוספת עם עמלק התרחשה מאוחר יותר, כאשר עמלקים פשטו על צקלג, העיר בו שהה דוד בארץ פלשתים, בעת שדוד וחייליו לא היו במקום, ושבו את הנשים והילדים. דוד יוצא למרדף ארוך "מהנשף ועד הערב למחרת", מכה את העמלקים מכה נצחת, מחזיר את הנשים והילדים ולוקח שלל רב אותו הוא מחלק בין חייליו וגם שולח ממנו לתושבי יהודה[11]. ייתכן שלעמלקים בתקיפת העיר היה סיוע מצרי שכן דוד מתוודע לאירוע התקיפה רק לאחר שנעריו מוצאים נער מצרי תשוש מעולף באחד משדות המרעה שלהם, הם מטפלים בנער שטוען כי ״לא אכל ולא שתה שלושה ימים״ לפני שהתמוטט ומספר על שתכננו לבצע העמלקים בתקיפת צקלג[12].
הרב יואל בן נון מנגיד את המלחמה של שאול בעמלקי עם המלחמה של דוד וטוען שחטאו של שאול לא הייתה בלקיחת השלל, עובדה שדוד לקח משלל עמלק, אלא בכך ששאול לא ניהל מלחמת השמד טוטאלית כנגד העמלקי, אלא ניהל מלחמה מוגבלת כנגד "עיר עמלק" ולקח מהשלל[13]. כנגד דבריו יצא הרב ישראל רוזן שטען ששאול פעל ממניעים הומניסטיים וחטאו היה באי מילוי ציווי ה' ולא מעבר לכך[14]. את הבשורה על מות שאול ויהונתן במלחמה בפלשתים בהר הגלבוע מקבל דוד מנער שמזדהה בפניו כעמלקי וטוען כי הזדמן למקום לאחר פציעתו של שאול וביצע בו המתת חסד כבקשתו. דוד בתגובה שואל אותו כיצד לא ירא לשלוח ידו לשחת את "משיח ה'" (הכוונה לשאול שנמשח למלך בהוראת אלוקים) ומורה לנעריו להכות את העמלקי עד שמת.
ספר דברי הימים
ככול שהתחזקה הממלכה ירד כוחם של העמלקים והם נדחקו חזרה לאדום, האיזכור האחרון שלהם בתנ"ך כקבוצה הוא בתקופת המלך חזקיהו שאז "בני שמעון, אנשים חמש מאות, הלכו להר שעיר...ויכו את שארית הפליטה לעמלק[15]".
התקופה הפרסית ולאחריה
המן התייחס לאגג מלך העמלק - "המן בן המדתא האגגי צרר היהודים[16]". חז"ל אומרים כי נכדיו התגיירו והיו מלמדי תורה בבני ברק[17].
זיהוי עמלק
חלק מגדולי החסידות ראו בעם הגרמני ממשיך רעיוני או אתני של עמלק. האבני נזר התבטא לבנו: "גרמניה היא עמלק ואוירה מטמא, וקשה לחדש שם חידושי תורה"[18]. יש אומרים שגם הגר"א זיהה את גרמניה עם עמלק, מסופר שרבי יוסף חיים זוננפלד נמנע מלקבל את פניו של קיסר גרמניה כשהלה ביקר בארץ ישראל בשנת תרנ"ח, בנימוק ששמע מרבו המהרי"ל דיסקין מסורת בידו בשם הגר"א, שהאומה הגרמנית הם מזרע עמלק[19][א], כך גם מסופר על אחד מנכדיו של רבי דוד בהר"ן שבמלחמת העולם השניה נסע לאיטליה להצטרף למלחמה בגרמניה, אמר לו סבו לפחות תכוין בהריגת גרמני לקיים מצות מחיית עמלק, כי כבר אמר הגר"א שהגרמנים מזרע עמלק[20]. אמנם בכתביו או בכתבי תלמידיו של הגר"א אין מקור ברור למסורת זו[ב][21].
על פי הפנימיות , עמלק הוא חיבור של אדום וישמעאל, לכך שבירתו הוא ע"י שבט בנימין, שהוא בחינת הדעת, ובית המקדש שהוא דעת נבנה בחלק בנימין, כש"כ כל שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו, עמלק הוא דעת מצד השני, ושבירתו ע"י שבט בנימין , לכך שאול המלך שמבנימין, נלחם בעמלק, ומכיוון שלא כילה את עמלק נמשך הענין לימי מרדכי ואסתר שהיו ג"כ מבנימין, ולכן בבזה לא שלחו ידם כיון שהבירור קשה כמו במלחמת שאול שנאסר לקחת שלל, אח"כ בזמן התנא ר עקיבא התחיל הבירור של בני בניו של המן שנתגיירו ולמדו תורה בבני ברק אצל התנא ר עקיבא , ומחמת קושי הבירור , נסתלקו בימי העומר, ור עקיבא נהרג ע"י הרומאים עי"ז נתברר הגוף של הגרות לבחינת הנשמה.
במצוות
זכירת מעשי עמלק
ערך מורחב – מצוות זכירת מעשי עמלק
זכירת מעשי עמלק היא מצות עשה דאורייתא הכתובה בספר דברים ונמנית במניין תרי"ג המצוות. המצווה היא לזכור את התקפתם של העמלקים על עם ישראל בצאתו את מצריים. המצווה מתבססת על הפסוק "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים."[22]
מחיית זכר עמלק
- ערך מורחב – מחיית זכר עמלק
היא מצות עשה דאורייתא הכתובה בספר דברים ונמנית במניין תרי"ג המצוות. המצווה להכרית את זרעו של עמלק, העם שלחם עם בני ישראל עם צאתם ממצרים. המצווה כתובה בפסוק "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"[23] מצות מחיית זרע עמלק היא רק כשלא קיבל עליו שבע מצוות בני נח, או כשאינו מקבל עליו מלכות ישראל.[24]
גיור עמלק
קיימת מחלוקת האם בן לעם העמלקי יכול להתגייר. במכילתא,[25] מובאת דעתו של רבי אליעזר ש:"נשבע המקום בכיסא הכבוד שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר, שלא יקבלו אותו". ואילו הרמב"ם פסק[26] שכל הגויים שיתגיירו ויקבלו עליהם את המצוות שבתורה הם כישראל לכל דבר, חוץ מארבעה עמים בלבד: עמון, מואב ומצרים ואדום" - מכאן שעמלקי יכול להתגייר. החזון איש מסביר שבמכילתא מדובר כשעמלקים נלחמים בישראל שאז אין מקבלים מהם שום גר, והרמב"ם מדבר שלא בשעת מלחמה שמקבלים גרים מעמלק[27], אך רבי שמואל וואזנר סבור שאכן הרמב"ם לא פסק כמו המכילתא[28].
בנוסף על כך, נאמר במסכת גיטין,[29] ש:"מבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק"; משמע שבני בניו של המן, שהיה עמלקי, התגיירו ואף נעשו מרביצי תורה. מקור נוסף ממנו משמע שניתן לקבל גרים מעמלק, הוא בספר שמואל שם נכתב - "בן איש גר עמלקי אנכי"[30] על השליח שמגיע לבשר לדוד על מות שאול ובניו בקרב עם הפלשתים.
בהתאמת דברי חז"ל בעניין בני בניו של המן עם השיטה השוללת את קבלתם של גרי עמלק, נאמרו מספר תירוצים. יתכן כי דברי חז"ל אודות בני בניו שלימדו תורה, חלוקים על הדעה המקובלת בחז"ל כי הכינוי "האגגי" המצטרף באופן קבוע לשמו של המן כונתו לאגג מלך עמלק, וממילא צאצאי המן אינם דוקא מזרע עמלק, יש מסבירים שאשה מזרע המן התחתנה עם גוי שאינו עמלק, ובכך צאצאיה אינם עמלקים[31] וכוונת הגמרא על בני בניו אלו של המן שהתגיירו[32].
ראו גם
קישורים חיצוניים
מלחמת שאול בעמלק - ד"ר יסכה זימרן, סרטון באתר יוטיוב- הערך עמלק באנציקלופדיה היהודית
- הערך עמלק באתר דעת http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13672
- Elliott Horowitz, Reckless Rites: Purim and the Legacy of Jewish Violence, Princeton University Press (2007)
- אבשלום אליצור, זֵכֶר עמלק וטעם החזיר: האנטומיה של השנאה המטפיזית
- עמלק כמשל, מאת פרופסור דן עמיר
- אסטרולוגיה ועמלק, האם יש קשר?, אתר "יהודון מאיר לעולם"
ביאורים
- ^ הסטייפלר שמע סיפור זה בגירסה קצת שונה, ללא שהרב זוננפלד אמר שמסורת בידו מהגר"א על הגרמנים, ראו כאן. והוא הוסיף שבמסכת מגילה, דף ו' עמוד ב', הגר"א גורס שם "גרמניא של אדום" במקום גרממיא, כך שזה דברי הגמ' שגרמניה באים מאדום זרעו של עמלק.
- ^ ראו שבט הלוי חלק ה סי' קמ"ט בענין האם מותר לקבל גר גרמני, בין הספיקות שהוא דן זה מחמת הקבלה מהגר"א שהגרמנים הם עמלקים, הוא מסיק שאין בעיה הלכתית לקבלם, ובנוסף ספק אם הקבלה הזאת מהגר"א נכונה.
הערות שוליים
- ^ בשל קשר זה נהוג לקרוא בשבת זכור - היא השבת שלפני פורים - את פרשת זכור (דברים פרק כ"ה י"ז-י"ט), המזכירה לישראל את חובת מחיית זכר עמלק.
- ^ בראשית לו ט"ז
- ^ שמות י"ז ח', במדבר י"ג, כ"ט
- ^ ספר שמות, פרק י"ז, ח'-ט"ז.
- ^ במדבר יד מה'
- ^ שופטים ג יג
- ^ שופטים פרקים ו-ז
- ^ ספר שופטים, פרק ה', פסוק י"ד.
- ^ עמנואל וליקובסקי, תקופות בתוהו, כרך "ישראל ומצרים".
- ^ שמואל א טו
- ^ שמואל א' פרק ל'
- ^ עמנואל וליקובסקי, תקופות בתוהו, כרך "ישראל ומצרים", טוען לעומת זאת להפך, כי זוהי ראיה שהעמלקים שלטו במצרים, וזהו סיוע לדעתו כי העמלקים הם בני העמו.
- ^ יואל בן נון, משא אגג - חטא שאול בעמלק, מגדים ז'
- ^ מגדים ט'
- ^ דברי הימים א' ד' מב'
- ^ אסתר ג
- ^ תלמוד בבלי, סדר נשים, גיטין פרק ה דף נז' ב
- ^ בדרכי פולין האבלות ח"א עמ' 133, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ האיש על החומה ח"ב, עמ' 108 הערה 15, באתר היברובוקס
- ^ "ארח דוד" עמ' קמ"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ הרב בנימין שלמה המבורגר, "גרמניה – ארצו של עמלק", ירושתנו ח (תשע"ה), עמודים קצח–רג.
- ^ דברים כ"ה י"ז-י"ט
- ^ דברים כ"ה י"ז-י"ט
- ^ רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ו הלכה ד וכן דעת הראשונים
- ^ בסוף פרשת בשלח.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה י"ז.
- ^ חזון איש, יורה דעה סי' קנ"ז ס"ק ה, באתר היברובוקס
- ^ שבט הלוי - חלק ה סי' קמ"ט, באתר היברובוקס
- ^ דף נ"ז, ב'.
- ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י"ג
- ^ מחמת שאצל הגויים היחוס הולך אחר האב
- ^ רבי יוסף ענגיל, גליוני הש"ס גיטין נז, ב, באתר היברובוקס
