בתיר
 | |||||||
| בתיר | |||||||
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נפה | בית לחם | ||||||
| שטח | 7.40 קמ"ר | ||||||
| גובה | 798 מטרים | ||||||
| אוכלוסייה | | ||||||
| ‑ בכפר | 5,072 (2006) | ||||||
| קואורדינטות | 31°43′36″N 35°08′14″E / 31.7267753°N 35.1373306°E | ||||||
| אזור זמן | UTC +2 | ||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
| |||||||
|
(למפת ירושלים רגילה)   בתיר | |||||||
בתיר (בערבית: بتير) הוא כפר פלסטיני בשטח B בהרי יהודה, השוכן סמוך מדרום לקו הירוק ולמסילת הרכבת יפו–ירושלים מזרחית לגבעת משואה ומושב עמינדב, כ-5 קילומטרים מערבית לבית לחם. אוכלוסיית הכפר כיום מונה כ-5,100 תושבים[1], ברובם מוסלמים, המתפרנסים מחקלאות.
בתיר משמר את שמו של היישוב היהודי מהתקופה הרומית, ביתר. שחורבותיו נמצאים באתר ארכאולוגי בשם "חירבת אל-יהוד" השוכן בקצהו הצפוני של הכפר. ב-2014 הוכרז הנוף התרבותי של בתיר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
גאוגרפיה
בתיר שוכנת בהרי ירושלים, על שלוחה מוארכת שכיוונה הכללי מדרום לצפון, בין נחל ביתר ממערב וואדי חסר שם ממזרח. אורכו של הכפר מדרום לצפון הוא כ-2.5 ק"מ, והוא מתנשא לרום של 900 מטרים מעל פני הים בצידו הדרומי, סמוך למשטרת חוסאן, ומשתפל עד לגובה של כ-600 מטרים בצידו הצפוני, סמוך למסילת הרכבת יפו–ירושלים שבנחל רפאים. סביב הכפר נובעים מעיינות רבים. הגישה אל בתיר ברכב אפשרית מכביש 375 או מהכפר הסמוך חוסאן.
היסטוריה
העת העתיקה
בסביבת בתיר נמצאו מספר ממצאים ארכאולוגיים מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, וכן מתקופת הברזל. שברי חרסים שנתגלו במקום תוארכו לתקופת הברזל המאוחרת, לתקופה הפרסית ולתקופה ההלניסטית.
בתקופה הרומית שכן היישוב סמוך לדרך שקשרה בין ירושלים לעזה, מעט צפונה ממיקומו כיום, במקום המזוהה כיום עם ביתר ומכונה בפי המקומיים בשם "חירבת אל-יהוד". שמו של הכפר "בתיר" משמר את שמה של העיר הקדומה ביתר. היישוב היהודי שימש כמעוז האחרון של המורדים במהלך מרד בר כוכבא וחרב לאחר שנלכד בידי הצבא הרומי בסוף שנת 135 לספירה.
שרידי חניתות, אבני קלע, כלים, בורות מים ומטבעות מהמרד הגדול וממרד בר כוכבא נמצאו בכפר בשנת 1907, כאשר משפחות מהכפר ניקו את החורבה העתיקה.[2] ככל הנראה, גביע וורן גם כן נתגלה בסמוך לבתיר.[3][4]
בשנת 2007 התגלו בסמוך לבתיר שרידיו של יישוב שתוארך לתקופה הערבית הקדומה, לשנים 636 עד 661, וההנחה היא כי המקום היה מיושב ברציפות מאז ועד היום. מאז המאה ה-12 הייתה בתיר מרכז חקלאי חשוב לגידול ירקות.
העת החדשה
קיים תיעוד עות'מאני המזכיר חקלאים בבתיר העוסקים בגידול חיטה ושעורה. בספטמבר 1892 נחנכה מסילת הרכבת יפו–ירושלים, שקישרה בין יפו לירושלים. צפונית לכפר, באפיקו של נחל רפאים הוקמה תחנת רכבת על הקו. מסילת הברזל הביאה רווחה כלכלית לכפר, כאשר הכפריים היו נוסעים לירושלים למכור בה את תוצרתם. בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת ירושלים. שטחו בשנת 1945 הקיף 8,028 דונם ואוכלוסייתו מנתה 1,050 תושבים[5].
עם תום מלחמת העצמאות ובמסגרת הסכם שביתת הנשק עם ירדן התירה ישראל לתושבי בתיר לעבד את אדמותיהם, שנותרו בשטחה, בעוד השטח הבנוי של הכפר נותר בתחום ירדן. הגבול החדש שנמתח בין שתי המדינות ניתק את הכפר מירושלים. חסן מוסטפא, אחד מתושבי הכפר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, פעל רבות לפיתוח הכפר, והביא לסלילת דרך גישה חדשה אליו, חיבורו לרשת הטלפון וכן להקמת סניף דואר, בית ספר ומרפאה. הכפר התפתח במהירות, וחרג מתחום הגרעין ההיסטורי השוכן כיום בצפון היישוב.
בשנת 1970 בוצע ירי קטיושה מבתיר אל עבר ירושלים[6].
בספטמבר 2012, הודיעה רשות הטבע והגנים על התנגדותה לבניית גדר הפרדה סביב הכפר עקב הצורך להגן על נוף הטרסות הייחודי של הכפר[7]. ביוני 2014 הכירה אונסק"ו בנוף התרבותי של בתיר כאתר מורשת עולמית. ההכרה שנערכה בהליך מזורז, נועדה להגן על הכפר מפגיעת גדר ההפרדה - ”בנייה של חומת הפרדה אשר עלולה להפריד את החקלאים מהשדות אותם עיבדו במשך מאות שנים”[8].
מאפיינים
בבתיר משתמרת התרבות החקלאית ההררית המסורתית והעתיקה המתאפיינת בהקמת טרסות ובבניית מערכות השקיה המבוססות על הזרמת המים לבריכת אגירה, ומהן אל חלקות העיבוד. הכרזת אונסק"ו מתמקדת בשני אזורים מחוץ לאזור הבנוי של הכפר: האחד והגדול יותר - ממזרח לבתיר ועד כביש המנהרות; והאחר - ממערב ליישוב, באפיקו של נחל ביתר. היישוב עצמו הוגדר בהכרזה כאזור חיץ.
טרסות
אורכן הכולל של הטרסות באזור בתיר הוא כ-544 ק"מ, והן נבנו בבניית אבן יבשה. הטרסות מתחלקות לאלה שבהן פועלת מערכת השקיה, בדרך כלל סמוך לכפר; ולאלה המרוחקות ממנו ואשר בהן לא הותקנה מערכת השקיה. הטרסות המושקות עדיין שמישות ומטופלות בדרך כלל בידי נשות הכפר המגדלות בהן ירקות ופירות. לעומתן, כ-60% מהטרסות שאינן מושקות אינן נמצאות בשימוש, ונמצאות במצבי הזנחה שונים. בטרסות אלה עובדים בעיקר גברי הכפר המגדלים בהן זית ומעט גפנים. בטרסות ניצבו בעבר עצי אלון, אך רובם נכרתו. בטרסות המרוחקות יותר נטעו בתקופת המנדט עצי אשוחית ואורן, ואלה מתפשטים בטרסות הנטושות.
השקייה וחקלאות
בצידו הצפוני של הכפר, סמוך ממזרח לביתר (חרבת אל-יהוד), שוכנת מערכת השקיה הניזונה מעשרה מעיינות תת-קרקעיים. המים נאגרים בבריכת אגירה הידועה בשם "הבריכה הרומית", ושמונה המשפחות המתגוררות בכפר משתמשות בהן באופן שווה, אחת לשמונה ימים. מדידת המים נעשית באופן מסורתי באמצעות מקל המודד את עומק מי הבריכה. בשטחים המושקים גדלים עצי פרי, דוגמת שקד, משמש ותאנה, וכן ירקות המשמשים בעיקר לצריכה מקומית.
ענף גידול הזית תופס מקום חשוב בחקלאות המקומית, ועצי הזית מרוכזים בטרסות הלא מושקות. באזור התגלו בתי בד שעשויים להיות בני מאות שנים, ואשר מעידים כי גידול הזית רווח בכפר באופן רציף במשך תקופה זו. בתקופת המסיק, בחודשים אוקטובר-נובמבר, כל בני המשפחה עוזבים את בתיהם בכפר, ועוברים להתגורר במגדלי השמירה בגבעות הסמוכות לו. ענף גידול הגפנים הצטמצם ביחס לעבר, ושוב אינו מהווה מקור הכנסה של ממש לתושבי הכפר.
מבנים
המבנים העיקריים בשטחים החקלאיים הם מגדלי השמירה שנבנו מאבן כדי לשמור על הטרסות המרוחקות מהכפר. כ-230 מגדלי שמירה תועדו בשטח, ואלה שונים זה מזה בממדיהם ובצורתם - חלקם בנויים מאבני גוויל ואחרים מאבני גזית. בעבר שימשו חלקם למגורי פועלים בעוד שאחרים היו בשימוש באופן זמני רק בתקופת המסיק. רוב המגדלים אינם נמצאים כיום בשימוש, וחלקם הרוסים לחלוטין. בשטח שוכנים מספר תנורי סיד, אך כיום כולם אינם בשימוש.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- איתמר צור, הכפר הפלשתיני שעל חורבות ביתר הקדומה, באתר ערוץ 7, 23 באוקטובר 2017
- Bret Wallach, פרטים על הכפר, באתר הפקולטה לגאוגרפיה של אוניברסיטת אוקלהומה (באנגלית)
- West Bank: Battir, (תיאור קצר ותמונות של הכפר) (באנגלית)
- Palestine: Land of Olives and Vines - Cultural Landscape of Southern Jerusalem, Battir, inscribed on World Heritage List and on List of World Heritage in Danger, הכרזת אונסק"ו על בתיר כאתר מורשת עולמית
- כתבה על הנופים של בתיר והסביבה
- The woman saving Palestinian heirloom seeds, באתר ה-BBC
בתיר (יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ הלשכה הפלשתינית לסטטיסטיקה - 2021, סקר תושבים - הלשכה הפלשתינית לסטטיסטיקה - 2021, באתר הלשכה הפלשתינית לסטטיסטיקה, 2021
- ^ Dowling, Archdeacon (1907-10-01). "Interesting Coins of Pella and Bittîr". Palestine Exploration Quarterly. 39 (4): 295–297. doi:10.1179/peq.1907.39.4.295. ISSN 0031-0328.
- ^ WILLIAMS, Dyfri (2015). "A Cantharus from Ancient Betar near Jerusalem (the So-called Warren Cup) and Roman Silver Plate". Babesch. 90: 155–198. doi:10.2143/BAB.90.0.3089919. ISSN 1783-1369.
- ^ Castaldo, Daniela (2018-03-22). "Musical Themes and Private Art in the Augustan Age". Greek and Roman Musical Studies. 6 (1): 96–114. doi:10.1163/22129758-12341314. ISSN 2212-9758.
- ^ נתוני מפקד האוכלוסין המנדטורי
- ^ מערכת אתר צה"ל, ההיסטוריה של הקטיושה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 29 בנובמבר 2011
- ^ צפריר רינת, לראשונה: גוף ממשלתי נגד גדר ההפרדה, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2012
יונתן מזרחי, ירוק מעוור, באתר "העוקץ", 15 באוקטובר 2012 - ^ רויטרס, "הגנה מגדר ההפרדה": כפר פלסטיני הוכר כאתר מורשת, באתר וואלה!, 21 ביוני 2014
 | |
|---|---|
|
| ||
|---|---|---|
| ערים | בית לחם • בית ג'אלא • בית סאחור | 
|
| מועצות מקומיות | בתיר • בית פג'אר • חוסאן • אל-ח'דר • נחאלין • תוקוע • עובידייה • זעתרה | |
| כפרים | א-שוואוורה • אום סלמונה • אל-ולג'ה • אל-פורדיס • ארטאס • בית תעמר • ג'נאתא • ג'ובת א-דיב • ג'ודום • ג'ורת א-שמעה • דאר סלאח • הנדאזה • ואדי אל-עראיס • ואדי א-ניס • ואדי פוכין • חרבת בית זכריה • ח'רבת אל-דיר • מעסרה • מראח רבאח • ערב א-ראשידיה • אל-עסאכרה • אל-מניה • ג'בעה | |
| מחנות פליטים | עאידה • דהיישה • אל-עזה (בית ג'יברין) | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
36535253בתיר