בן ציון טבגר
 | |
| לידה | 5 באוגוסט 1930 |
|---|---|
| פטירה | 22 ביולי 1983 (בגיל 52) |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | ברית המועצות, ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| חיזוי תופעות הסימטריה המגנטית והקוונטיזציה המרחבית. | |
בן ציון טבגר (ברוסית: Бенцион Аронович Тавгер, Tavger B A, י"א באב תר"ץ, 5 באוגוסט 1930 – י"ב באב, תשמ"ג, 22 ביולי 1983) היה פיזיקאי, פעיל למען העלייה מברית המועצות ופעיל מרכזי במאבק למען ההתיישבות היהודית בחברון.
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות
טבגר נולד ב-1930 בעיר בוריסוב שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית (כיום בלארוס). משפחתו עברה לאחר מכן לעיר גורקי.
בשנת תש"ז (1947) התקבל לפקולטה לפיזיקה ולטכניקה באוניברסיטת מוסקבה. בשנת תש"ט (1949) עבר ללמוד באוניברסיטת גורקי, ובשנת תשי"ב (1952) סיים בהצטיינות את חוק לימודיו. בשל האנטישמיות הרוסית בתקופת סטלין נבצר ממנו להתקבל ללימודים לקראת תואר דוקטור, והוא נשלח לעבוד במפעל בסיביר הרחוקה.
טבגר הצליח לשוב מסיביר הודות לתכונת האופי הבולטת שלו - חשיבה מקורית ובלתי שגרתית. טבגר כתב מכתב לסופר היהודי הנודע איליה ארנבורג, שהיה מקורב למנהיג ברית המועצות סטלין, והיה ציר בסובייט העליון של ברית המועצות. ארנבורג נענה למכתבו, ובעזרתו התחיל טבגר ללמד במכון הפדגוגי של קלינינגרד. שם החל את מחקריו בפיזיקה.
פעילות ציונית בברית המועצות
בשנת תשכ"א (1961) החל טבגר בפעילותו הציונית המחתרתית. הוא ארגן מסביבו חוג סטודנטים, בו קראו את ספריו ואת מאמריו של זאב ז'בוטינסקי, ערכו סדר פסח, למדו יהדות והיסטוריה יהודית, והתכוננו לעלות לישראל. רוב משתתפי חוג זה עלו ארצה מאוחר יותר. הק.ג.ב. חשף את הפעילות המחתרתית של טבגר, ואז החלו רדיפות נגדו ונגד הסטודנטים, באמצעות מעצרים וחקירות. טבגר העמיד פנים שהוא חולה נפש, ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי, וכך ניצל ממאסר.
בשנת תשכ"ח (1968) גורש טבגר מן האוניברסיטה של גורקי, ונשללה ממנו זכות הוראה באזור כולו. לאחר מכן, הצליח טבגר שוב להערים על שירותי הביטחון הסובייטיים, ובדרך כמעט מחתרתית, התקבל כחוקר בכיר במכון לפיזיקה של המוליכים למחצה בעיר נובוסיבירסק, בשלוחה הסיבירית של האקדמיה למדעים של ברית המועצות.
גם בנובוסיבירסק התקבצה סביבו קבוצת צעירים ציונית, שפעלה למען זכות העלייה לארץ ישראל. בסופו של דבר החליטו השלטונות הסובייטים לאפשר לטבגר לעזוב את ברית המועצות. כך היה טבגר למדען הראשון בקרית המדע של נובוסיבירסק, שהצליח להשיג אישור יציאה מברית המועצות, ובעקבותיו יצאו מדענים נוספים.
העלייה לארץ ישראל
בחודש סיון תשל"ב (מאי 1972) עלה טבגר לישראל, והגיע למרכז הקליטה בנצרת עלית. כשנודע ליובל נאמן, נשיא אוניברסיטת תל אביב דאז, על עלייתו, הוא הזמינו לעבוד באוניברסיטה.
טבגר עבד באוניברסיטת תל אביב עד לשנת תשל"ד (1974). במקביל ניסה להקים מכון למדע ולמחקר שימוקם בקריית ארבע. הוא הכין רשימה מסודרת של מדענים-עולים, שהיו מעוניינים לעבוד במכון. הרעיון של מכון מדעי אושר, אך אבן הנגף להקמתו הייתה סירוב הממסד לממן פרויקט שמעבר לקו הירוק.
תקופת חברון
בשנת תשל"ד (1974) עזב טבגר את אוניברסיטת תל אביב ועבר לגור בקריית ארבע. עד מהרה החל ליטול חלק במאבקים של תושבי הקריה על הזכות להתיישבות בחברון, ושיקום האתרים היהודיים בה. בתחילה פעל טבגר בשיטות המקובלות, כתב מכתבי מחאה, אירגן סיורים למשלחות של חברי הכנסת, השתתף בישיבות, אך פעילות זאת לא הניבה כל פרי.
לאחר קבורת התינוק של משפחת נחשון בבית העלמין העתיק בחברון, החלו תושבי קריית ארבע לארגן משמרות שמירה ליד הקבר. כשמשרת השומר הוצעה לפרופסור המובטל, הוא הסכים ברצון, בחושבו שבתפקידו זה יוכל ללמוד תורה בשקט, ואף לעסוק בבעיות הפיזיקה התאורטית. למראה מצב בית הקברות המחולל שינה טבגר את תוכניותיו. הוא החל בניקוי ובשחזור בית הקברות, שבמהלכו מצא שברי מצבות של הרוגי טבח חברון בתרפ"ט, וכן איתר את קברו של המקובל רבי אליהו די וידאש, ובנה עליו מחדש את המצבה ההרוסה. בהמשך זיהה טבגר את מקום קבורתם של הרוגי תרפ"ט, וכן את מקום קבורתה של מנוחה רחל סלונים, נכדתו של מייסד חסידות חב"ד, הרב שניאור זלמן מלאדי. הוא אף עסק בניקויו של האתר בו נמצא, על פי המסורת, קבר ישי ורות, בתל רומיידה.
במקביל, נאבק טבגר נגד הגבלת זכות הכניסה ליהודים למערת המכפלה, כאשר בשנת תשל"ה (1975), בצעד הפגנתי, כבל את עצמו יחד עם בנו, בן החמש עשרה, לסורגים שבפתח ציון קברה של שרה אמנו, כדי להשאר במערה מעבר לשעות המותרות לכניסת היהודים לשם. מעשה זה עורר הד ציבורי בין תושבי קריית ארבע, שהחלו במאבק על זכותם של היהודים לבקר במערת המכפלה במשך כל שעות היום וכל ימות השבוע, מאבק שהביא בסופו לשינוי סדרי התפילה במקום, הקיימים שם עד היום.
טבגר עסק בזיהוי אתרים יהודיים בחברון, ובדרכים שונות ניסה ליצור בהם היאחזות יהודית. בהרצאותיו בפני שכבות שונות של הציבור ובפניה לרבנים, הוא ניסה לעורר אהדה לנושא ההתיישבות היהודית בחברון. היישוב היהודי הקיים היום בשכונת אברהם אבינו, בבית הדסה ובבית רומנו הוא המשך לפעילות זו.
טבגר עסק גם בניקוי ובחפירות באתר בית הכנסת אברהם אבינו, שנותר עד אותה העת הרוס, ושימש כדיר צאן. במשך כל אותו הזמן הוצאו נגדו צווי הגבלה על ידי הממשל הצבאי, הוא נעצר פעמים רבות תוך כדי ניקוי וחשיפת בית הכנסת, אך לא הועמד לדין בעקבות מעצרים אלה. לדברי סגן המושל הצבאי של חברון, צבי בראל, טבגר שפך זבל לחצרות השכנים הערבים, היווה גורם מתסיס והפריע לצבא בעבודתו.
ב-1976 הועמד לדין בשל פעילותו עם שותפו למאבק אליעזר ברוייר בזמן המהומות בחברון בשושן פורים. השניים, שהיו בדרכם לשמירה בבית הקברות היהודי בחברון, עסקו באותו יום בפינוי מחסומים, שהוערמו ברחובות על ידי הערבים, והיוו סכנה למכוניות, שבעצירתן ליד המחסום, שימשו מטרה לזריקת אבנים שהושלכו מן הגגות. כחצי שנה לאחר האירוע הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בו הואשמו טבגר וחברו ברוייר בסחיטה בכוח ובאיומים. בכתב התביעה נטען, שהנאשמים איימו בנשק על שלושה מתושבי חברון, ואילצו אותם לפרק מחסום ולסלק את אבניו לצידי הדרך. כמו כן נטען, שהנאשמים גרמו נזק למשאית שהועמדה לחסום את הכביש.
לאחר כמה חודשים, תוקן כתב התביעה, וצורפה אליו האשמה נוספת נגד טבגר – תקיפת סגן מושל חברון דאז צבי בראל ומהנדס העיר חברון, בכך ששפך עליהם עפר מן המריצה, כאשר הללו ביקרו באתר החפירות של בית כנסת אברהם אבינו. המשפט נערך במשך כשנתיים, ובסופו זוכו טבגר וחברו ברוייר מכל אשמה. נשיא בית המשפט, השופט ש. אלקיים, ציין בדבריו בהכרעת הדין, שבמעשיהם של הנאשמים היה גילוי של אזרחות טובה, בכך שהם הרחיקו תיירים רבים, שנכחו במקום, מסכנת פגיעה תוך סיכון עצמם. בהקשר להאשמותיו של צבי בראל, טען השופט אלקיים, בין היתר, שאין לסמוך על עדותו מפאת חוסר הדיוק שבדבריו, ומחמת העוינות הרבה שגילה הלה בדבריו כלפי הנאשמים, ושחלק ממנה מצאה ביטוי בעדותו (בעמוד 122), שהגיע הזמן לגמור את החשבון עם טבגר ולדאוג שיועמד לדין, כאדם ש'עושה צרות'.
שנותיו האחרונות
משנת תשל"ה (1975) ועד פטירתו לימד טבגר בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים, שם הקים את מעבדתו. במרוצת השנים הפכה מעבדה זו על ידי שותפו פרופ' נפתלי אייזנברג למעבדה הפוטו-וולטאית של מכון לב, ומנוהלת כיום על ידי אייזנברג, ד"ר לב קריינין וד"ר נלי בורדין.
פרופ' טבגר למד תורה, התחיל לשמור מצוות, וטען שהתורה והמדע חד הם. באחרית ימיו, בשוכבו על ערש דווי, הקליט את זיכרונותיו על שיקום בית הקברות ובית הכנסת אברהם אבינו בחברון. לאחר מותו, זיכרונות אלו, שטבגר לא הספיק להשלימם, פורסמו כספר בשם 'חברון שלי'.
טבגר נפטר בי"ב באב תשמ"ג (22 ביולי 1983) והותיר אחריו חמישה בנים.
האזור ליד בית הכנסת "אברהם אבינו" בחברון, ששוקם בעקבות המאבק הקשה שניהל טבגר, נקרא "קריית בן ציון" לזכרו. לוח זיכרון שבכניסה לבית הכנסת, שנבנה מחדש הודות למאבקו, מנציח עובדה זו. הרחוב המוביל לבית הכנסת אף הוא נקרא על שמו של פרופ' טבגר.
משפחתו
בנו, הרב אליהו, הוא מחבר הספר "כליל תכלת" ור"מ בישיבת תורת חיים, מוסקבה.
נכדו מבנו הבכור, חנוך, הוא פיני טבגר - שחקן טלוויזיה, תיאטרון וקולנוע ישראלי.
פעילות מדעית
בשנת תשי"ד (1954) גילה טבגר את תופעת הסימטריה המגנטית. הוא חזה את אפקט הפיזו-מגנטיזם של חומרים אנטי פרומגנטיים, שאושר באופן ניסויי בגבישים אנטיפרומגנטיים CoF2, שלוש שנים לאחר מכן - בשנת 1959, במעבדתו של א. בורוביק-רומנוב[1]. מחקר זה היה הבסיס לעבודת הדוקטורט של טבגר, שנערכה בשנת תשי"ט (1959), בהדרכתו של פרופ' בוריס גייליקמן.
בשנת תש"ך (1960) החל טבגר ללמד באוניברסיטת גורקי. בשנת תשכ"ט (1969) סיים טבגר את עבודתו לתואר רביעי, שהייתה מבוססת על גילויו השני - חיזוי תופעת הקוונטיזציה המרחבית בשכבות דקות של גביש, מחקר אותו החל עוד בגורקי. תופעה זו אושרה בניסוי על ידי החוקרים לוצקי ואליסון במכון לרדיו-אלקטרוניקה אוגרין במוסקבה[2][3]. גילוי זה פתח זרם חדש של מחקרים במערכות גבישיות, שהפכו להיות מערכות קוונטיות עקב אילוצים של מימד. זרם מחקרי זה התרחב והתבסס במהרה במספר מעבדות המתמחות בחקר של המצב המוצק. התופעה נתגלתה גם בשכבות של אנטימון, InSb, אלומיניום וחומרים אחרים. בתקופה מאוחרת יותר החלו במחקרים אינטנסיביים בתחום חדש של שכבות קוונטיות אחרות – שכבות אינוורסיה של מוליכים למחצה, להן שימוש רב באלקטרוניקה.
טבגר השאיר אחריו למעלה מ-45 מחקרים מדעיים, בעיקר בתחום הפיזיקה של המצב המוצק. ביניהם – מאמר סקירה בתחום החדש בפיזיקה של המצב המוצק, שנכתב יחד עם תלמידו פרופ' ולדימיר דמיחובסקי, מאמר אודות השפעת הקוונטיזציה המרחבית על תופעת מוליכות-העל, ומאמר, שנכתב יחד עם ד"ר ולדימיר קוגן, בו הוצגה האפשרות למצב של מוליכות-העל בטמפרטורות מעל לאפס במערכות של שכבות העשויות ממוליכים למחצה.
מחקרו האחרון, אותו לא הספיק לסיים, עוסק בתופעת המוליכות הספונטנית בחומרים בעלי סימטריה מגנטית. רעיון זה הוכתב ממיטת חוליו לתלמידו-חברו ד"ר יגאל גלילי, ופורסם לאחר מותו, בחודש סיון תשמ"ו (יוני 1986) על ידי ידידו פרופ' ולדימיר קרסין.
רשימה חלקית של פרסומיו המדעיים
- סימטריה מגנטית
- B. Tavger and V. Zaitsev, JETP (Journal of Experimental and Theoretical Physics), Vol. 30, p. 564 (1956)
- B. Tavger. JETP, Vol. 35, p. 467 (1958)
- B. Tavger, Crystallography, Vol. 3, p. 339 (1958)
- B. Tavger, Crystallography, Vol. 3, p. 342 (1958)
- B. Tavger, Crystallography, Vol. 5, p. 667 (1960)
- B. Tavger, Proceedings of Kalinigrad Pedagogical Inst. Vol. 2 (1956)
B. Tavger, Phys. Lett. A, Vol. 116, p. 123 (1986)
- קוונטיזציה מרחבית
- B. Tavger, JETP, Vol. 48, p. 185 (1965)
- B. Tavger and V. Kogan, Phs. Lett. Vol. 19, p. 353 (1965)
- B. Tavger and M. Yerukhimov, JETP, Vol. 51, p. 528 (1966)
- B. Tavger and V. Kresin, Phys. Lett. Vol. 20, p. 595 (1966)
- B. Tavger and V. Kresin, JETP, Vol. 47, p. 2318 (1966)
- B. Tavger and V. Demikhovsky, Soviet Physics – "Successes of Physical Sciences", Vol. 96, p. 61 (1968)
- B. Tavger and V. Sokolov, Soviet Physics, Solid State, Vol. 10 N6, p. 1412 (1968)
- B. Tavger and I. Goldfarb (Galili), Soviet Physics, Solid State, Vol. 11, p. 1231 (1969)
- B. Tavger and V. Margulis, JETP, Vol. 31, N2, p. 340 (1970)
- B. Tavger, V. Molin and others, JETP letter, Vol. 14, p. 215 (1971)
- B. Tavger, M. Blokh, E. Fishman, Soviet Physics of Metal and Metallography, Vol. 33. N6, p. 1137 (1972)
לקריאה נוספת
- בן ציון טבגר, חברון שלי, הוצאת שמי"ר, תש"ס - 1999.
- I. Landau and E. Lifshits, "Electrodynamics of Continues Media", 1982, in Russian, p. 250.
- M. Hamermesh, "Groups of Magnetic Symmetry", in Group Theory and Application to Physical Problems, Addison Wisley, Reading MA, 1964.
קישורים חיצוניים
- צבי בראל, רחוב תרפ"ט פינת השוהדא, הארץ, 16 באפריל 2008
- כוחו של יחיד - פרופ' בן-ציון טבגר ובית הכנסת אברהם אבינו בחברון
- תולדות ההתיישבות החדשה בחברון
- דוד חרמץ, הפרופסור שהוציא את העז, באתר בשבע - ערוץ 7, 20 בנובמבר 2003
הערות שוליים
27234383בן ציון טבגר