תקופת בית שני
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תיארוך בניגוד לדעת חז"ל לאורך כל הערך.
| ||
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תיארוך בניגוד לדעת חז"ל לאורך כל הערך. |
ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. ייתכן שהמידע המצוי בערך זה מכיל דברי כפירה, כתוב מנקודת מבט חילונית, או שאין בו הבדלה בין קודש לחול ובין דת ישראל לדתות העמים.
| ||
ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. ייתכן שהמידע המצוי בערך זה מכיל דברי כפירה, כתוב מנקודת מבט חילונית, או שאין בו הבדלה בין קודש לחול ובין דת ישראל לדתות העמים. |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| ||
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. |
תקופת בית שני היא תקופה בתולדות עם ישראל. במחקר מקובלת הגישה שהיא החלה בראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה"ס, והסתיימה בשנת 136, עם תום מרד בר כוכבא, אשר הסתיים בתבוסה והרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל. התקופה נקראת על שם בית המקדש השני, והתיקוף מקובל על היסטוריונים, אף שלדעתם בית המקדש השני נבנה 22 שנה לאחר תחילת שיבת ציון, וחרב 65 שנה לפני תום מרד בר כוכבא.
במהלך התקופה הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה, ועלו ונפלו זרמים דתיים, כהנים ומנהיגים. בסוף ימי בית שני, במאה הראשונה לספירה, הגיעה האוכלוסייה היהודית לשיא היסטורי מבחינת חלקה היחסי באוכלוסיית העולם. ההערכות השמרניות נוקבות בכ-2,000,000 יהודים (אומדנים מקסימליים מגיעים אף ל-8,500,000) מפרס במזרח ועד קרתגו במערב, כשאוכלוסיית האימפריה הרומית כולה מנתה על פי האומדן כ-60,000,000 נפש.[1]
היסטוריה
בתקופה זו נכתבו חלק מספרי התנ"ך (למשל ספר דניאל), ויתרתם נערכו ונחתמו. נכתבו הספרים החיצוניים והמגילות הגנוזות. במשך התקופה החל התהליך הארוך של יצירת קובצי הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל פה, אשר הפכו לימים למשנה ויותר מאוחר נוספו גם לתלמוד. סדרי התפילה החלו להתגבש, והזהות היהודית פשטה צורה והחלה ללבוש צורה חדשה.
במהלך תקופה זו היה בית המקדש בירושלים למרכזו הרוחני והדתי של עם ישראל, אם כי במהלך חלק מן התקופה היו קיימים בתי מקדש נוספים בגלות, אשר אף בהם היו מקריבים קורבנות, ונהוגה הייתה שם עבודת הכהנים כפי שהייתה נהוגה בבית המקדש אשר בירושלים[2]. בימי זרובבל נבנה בית המקדש ברובו מחדש והיה להיכל מרהיב בידי הורדוס ונהרס בידי טיטוס. לאחר חורבן בית המקדש השני לא נבנה בית המקדש מחדש.
במהלך התקופה היה עם ישראל עצמאי בארצו אך לתקופה קצרה, היא תקופת החשמונאים. ברובה של התקופה היה העם משועבד לאימפריות אזוריות שונות - האימפריה הפרסית, מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית, והאימפריה הרומית. במהלך כל התקופה עמד עם ישראל, אשר החזיק במונותאיזם אל מול תרבויות פגאניות שליטות, אשר ביקשו להטמיע אותו בקרבן, ובמיוחד ההלניזם. דבקות העם באמונתו ורצונם של רבים בעצמאות מדינית, יצרו חיכוך מתמיד עם האימפריות השליטות, ועם תושבי הארץ שאינם יהודים.
ארבעת העימותים הגדולים בין יהודים לבין שלטונות זרים בארץ ישראל הם: מרד החשמונאים, המרד הגדול, פולמוס קיטוס, ומרד בר כוכבא; שלושת האחרונים נוהלו מול האימפריה הרומית, וסופם היה חורבן בית המקדש, וחורבן היישוב היהודי בכלל, יציאה לגלות של רבים ואובדן העצמאות המדינית.
החברה היהודית
מאפייני החברה היהודית בארץ ישראל בתקופת בית שני היו כלכלה הנשענת ברובה על חקלאות, ולצדה פעילות מסחרית ענפה.
הושם דגש על חיי הדת והתרבות. נוצרה יצירה ספרותית, שכללה את עריכת התנ"ך, המשנה, מגילות ים המלח וכתבים נוספים שרובם אבדו; תפיסת ירושלים ובית המקדש הפעיל שבה כמרכז חיי האומה. חינוך הילדים קיבל מעמד עצמאי, ונערכו רפורמות מהותיות באופיו. וזאת במקביל לקיומן המשגשג של קהילות יהודיות בתפוצות, הגדולה שבהם בבבל, שבינה לבין היהודים בארץ ישראל התנהלו קשרים ענפים.
תקופות משנה עיקריות
תקופות עיקריות בתקופת בית שני:
- שיבת ציון ושלטון האימפריה הפרסית - בשנת 538 לפנה"ס, עד כיבוש הארץ בידי אלכסנדר הגדול בשנת 332 לפנה"ס.
- שלטון ההלניסטים - אלכסנדר הגדול ויורשיו - בית תלמי, בית סלאוקוס - בין שנת 332 לפנה"ס לשנת 167 לפנה"ס.
- שלטון בית חשמונאי - ממרד החשמונאים בשנת 167 לפנה"ס, ועד עלייתו של הורדוס לשלטון בשנת 40 לפנה"ס.
- שלטון בית הורדוס - משנת 40 לפנה"ס, עד שנת 6 לספירה.
- שלטון הנציבים הרומים - תקופת הנציבות הראשונה, משנת 6 עד שנת 41, תקופת ביניים של שלטון אגריפס הראשון ולאחריה תקופת הנציבות השנייה, בשנים: 44-66 לספירה.
- חורבן בית המקדש השני - בשנים 50–48.
- המרד הגדול - בשנים 66–73.
- התקופה שבין המרידות עד מרד בר כוכבא - משנת 73 עד שנת 135.
ראו גם
לקריאה נוספת
- זאב ספראי, איל רגב, ארץ ישראל בתקופת בית שני המשנה והתלמוד, ירושלים: הוצאת כרטא, 2001. (הספר בקטלוג ULI)
- מיכאל אבי-יונה, אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974. (הספר בקטלוג ULI)
- יוסף קלוזנר, בימי בית שני: מחקרים בהיסטוריה של הבית השני, הוצאת מסדה, 1954. (הספר בקטלוג ULI)
- דניאל שוורץ (ליקט), מחקרים בתולדות ישראל בתקופת הבית השני, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, תשנ"ו. (הספר בקטלוג ULI)
- מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, (עורכים: ישעיהו גפני, משה דוד הר, משה עמית), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"א-1991.[3] (הספר בקטלוג ULI)
- אלברט באומגרטן, הכיתתיות בימי הבית השני - מסה היסטורית-חברתית-דתית, תל אביב: משרד הביטחון, 2001. (הספר בקטלוג ULI)
- Jack Pastor, Land and Economy in Ancient Palestine, New York, London, Routledge, 1997, 220 pp.[4] (הספר בקטלוג ULI)
- Lester L. Grabbe, A history of the Jews and Judaism in the Second Temple Period, Continuum International Publishing Group, 2008, Volume 1, (471 pp.) מסת"ב 9780567043528; Volume 2, The early hellenistic period, 335-175 BCE, (434 pp.) מסת"ב 9780567033963. (הספר בקטלוג ULI)
- Tal Ilan, Integrating Women into Second Temple History (Texts and Studies in Ancient Judaism 76), Tübingen: J.S.B. Mohr, 1999.[5] (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
- אלכסנדר רופא, בין ייעוד לירידה: ארץ-ישראל בראשית ימי הבית השני, קתדרה 41, אוקטובר 1986, עמ' 10-3
- אלכסנדר רופא, ראשית צמיחתן של הכיתות בימי בית שני (ראיות זנוחות מתרגום השבעים, ישעיהו השלישי, בן-סירא ומלאכי), קתדרה 49, ספטמבר 1988, עמ' 22-13
- בצלאל בר-כוכבא, מחקר תקופת הבית השני – הכשרה, אמצעים, שיטות ויעדים, קתדרה 100, אוגוסט 2001, עמ' 164-121
- דוד גודבלט, איחוד הכהונה והמלוכה בארץ-ישראל בתקופת בית שני, קתדרה 102, טבת תשס"ב, עמ' 28-7
- רננה אילן, תהליך התכנסות הכפרים לעיירות בסוף ימי בית שני, קתדרה 119, מרץ 2006, עמ' 54-37
- אלעזר גלילי, קוים למערכות ישראל בתקופת הבית השני, מערכות 9, נובמבר 1941
הערות שוליים
- ^ לסקירה עדכנית של ההערכות, ראו Thomas A. Robinson, Who Were the First Christians?: Dismantling the Urban Thesis. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2017. עמ' 42-45.
- ^ בגמרא מסכת עבודה זרה, דף נ"ב עמוד ב' מובא מחלוקת אם זה היה לשם עבודת כוכבים או לשם שמיים וגם אם היה לשם שמיים חכמים גזרו על הכהנים והכלים שהשתמשו בהם שלא יוכלו לשוב ולעבוד ולהשתמש איתם בבית המקדש
- ^ ביקורת: דב גרא, מחקרים בימי הבית השני, מדעי היהדות 32, 1992, עמ' 81-75.
- ^ ביקורת: זאב ספראי, אדמה וכלכלה בימי בית שני, קתדרה 87, אפריל 1998, עמ' 168-163
- ^ ביקורת: יהושע שוורץ, [ביקורת], ציון 66 (3), 2001, עמ' 388-382.
היסטוריה של עם ישראל | |
---|---|
|
32114277תקופת בית שני