קרב רפיח (1967)
| מלחמה: מלחמת ששת הימים | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 5 ביוני 1967 – 6 ביוני 1967 (יומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | פתחת רפיח, חצי האי סיני | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב רפיח התחולל במלחמת ששת הימים בפתחת רפיח שבצפון סיני. הקרב התרחש ב-5 ביוני 1967 בין חיילים מהדיוויזיה המצרית ה-7 לבין אוגדה 84 של צה"ל.
רקע
פתחת רפיח היא אזור גאוגרפי הנמצא מדרום וממערב לעיר רפיח, בקצהו הצפון מזרחי של חצי האי סיני. האזור הוא מישורי עם קרקע חולית אך עבירה בחלקה לרכב. הפתחה משתרעת על פני שטח של כ-250 קמ"ר. גבולה הצפוני בים התיכון והדרומי בשטחי החוליות של חולות חלוצה והמשכן מעבר לגבול המצרי. גבולה המזרחי הוא העיר רפיח והמערבי הוא חולות שיח' זוויד וביר א-ח'רובה[2].
באזור זה נסללה מסילת הברזל שחיברה בין רפיח ואל עריש ונסללו כבישי אורך ורוחב. כמו כן, הוקמו בזמן מלחמת העולם השנייה, מדרום מערב לרפיח, מחנות גדולים של הצבא הבריטי. הנקודה המרכזית באזור היא צומת רפיח אשר בו מצטלבים כביש עוקף עזה (המשכו של כביש 4) הממשיך לכיוון אל עריש וכביש רפיח - עוג'ה אל-חפיר.
מיקומה האסטרטגי של הפתחה כמעבר המועדף בין ארץ ישראל וחצי האי סיני גרם לחשיבותה הרבה, הן בעיני הצבא המצרי והן בעיני צה"ל, ובשל חשיבותה הרבה הוטלה על אוגדה 84 המשימה להבקיע את המערך המצרי בכל מחיר, ובכך לפתוח את הציר הצפוני לסיני.
סדר הכוחות
מצרים
במלחמת ששת הימים הגנה על המערך הדיוויזיה המצרית ה-7 בפיקוד גנרל עבד אל עזיז סולימאן, מפקד בית הספר לחי"ר בצבא המצרי, שהייתה מצוידת ב-82 טנקים, ב-112 קנים ארטילריים ובתותחי נ"ט רבים. הדיוויזיה כללה שתי חטיבות חי"ר פלסטיניות, 3 חטיבות חי"ר מצריות (בסך הכול 5 חטיבות חי"ר) וחטיבה ממוכנת. דיוויזיה זו ישבה במערכי רפיח בשיח' זוויד ובג'יראדי כשברצועת עזה נערכו החטיבות הפלסטיניות[3].
כוחות הדיוויזיה נערכו בפתחת רפיח בהתאם לנתוני הקרקע, לפי דוקטרינת ההגנה הסובייטית. שתיים מחטיבותיה של הדיוויזיה נפרסו לכל רוחב הפתחה, לאורך כביש רפיח - ניצנה:
- חטיבה ממוכנת 16 (מצפון לצומת רפיח), מרפיח ועד מדרום לצומת רפיח.
- חטיבה מוקטנת חי"ר 11 (מדרום לצומת רפיח).
מאחוריהן, יתר כוחות הדיוויזיה נפרסו מערבה לפתחת רפיח לאורך ציר רפיח - אל-עריש. על פי כללי ההגנה הסובייטית, נמצא מגנן הנ"ט הדיוויזיוני ובתווך ביניהם חטיבה ארטילרית. מפקדת הדיוויזיה, התמקמה בשיח' זוויד. בחזית המתחמים המצריים היו פרושים שדות מוקשים.
ישראל
מול המערך המצרי ניצבה אוגדה 84 בפיקודו של ישראל טל שהיה באותה עת מפקד גייסות השריון ומפקדת האוגדה הייתה למעשה מפקדת הגיס. האוגדה הייתה אחת משלוש האוגדות שהציב צה"ל בחזית המצרית.
אוגדה 84 כללה את חטיבת השריון 7 בפיקוד שמואל גונן (גורודיש) שנועדה לתקוף את חלקו הצפוני של המתחם המצרי, חטיבת הצנחנים בפיקוד רפאל איתן שנועדה לתקוף את חלקו הדרומי וחטיבת שריון במילואים 60 בפיקוד מנחם אבירם שנועדה לעתודה בשלב הראשון של הקרב. כמו כן, כלל הכוח האוגדתי גם כוח סיור בפיקוד ישראל גרנית, אגד ארטילרי בפיקוד צבי נשר, גדוד הנדסה וכוחות מסייעים של חימוש, רפואה והספקה. לרשות הכוח הישראלי עמדו כ-300 טנקים, רובם מדגמים חדשים.
תוכנית הקרב של האוגדה לכיבוש הג'יראדי קבעה כי הוא ייכבש על ידי חטיבה 7, אשר במידת הצורך תכבוש אותו בהתקפת לילה בשיתוף פעולה עם חטיבה 60.
ציוותי כוחות ומשימות
האוגדה:אות קריאה בקשר: "טירה"
חטיבה משוריינת 7 בפיקוד שמואל גונן (גורודיש) (סגן: ברוך הראל (פינקו), קצין האג"ם: יואל גונן, קמב"ץ: יוסי בן-חנן): אות קריאה בקשר: "שמיר" (כינוי בספר "חשופים בצריח": ש, ש/7)
- גדוד הטנקים 82 בפיקוד סגן-אלוף גבריאל עמיר (סמג"ד אליעזר גלובוס), מצויד בטנקי שוט (צנטוריון); הגדוד כלל במקור שלוש פלוגות מבצעיות ופלוגת צמ"פ. הגדוד תוגבר בפלוגת קק"ש שוט בפיקוד שמאי קפלן (פלוגה ה'), וכלל בתחילת הקרבות חמש פלוגות שוט. בין מפקדי הפלוגות: אלישיב שמשי, עמיר יפה (פלוגה ק') ואהרון סטולר (צמ"פ- כוח סמח"ט) (כינוי בספר "חשופים בצריח": ש/10).
- גדוד הטנקים 79 בפיקודו של רב-סרן אהוד אלעד, (אחרי שנהרג הוחלף על ידי סגנו חיים ארז) (קמב"ץ: עמרם מצנע, חגי רגב). הגדוד היה מצויד בטנקי מגח (פטון M48) בעלי תותח בקוטר של 90 מ"מ; במקור כלל הגדוד ארבע פלוגות מגח אורגניות בפיקוד אבירם גילעד, בן-ציון כרמלי, יום-טוב תמיר ואביגדור קהלני (פלוגה ב'). מראשית המלחמה הועברה פלוגת יום-טוב תמיר תחת פיקוד גדוד החרמ"ש 9. מתום היום הראשון הצטרפה לגדוד פלוגת מגח מילואים מגדוד 46 (גדוד ההקמה של חטיבה 401), בפיקוד שלום עין-גל (כינוי בספר "חשופים בצריח": ש/14).
- גדוד 9 - גדוד חיל רגלים משוריין (חרמ"ש) בפיקודו של סגן-אלוף מרדכי אביגד (קמב"ץ חגי כהן), שהיה ממונע על גבי זחל"מים. מפקדי הפלוגות במלחמה היו יואב וספי, עוזי לבצור ויוסי פלד. (ועוד פלוגת טנקים מגדוד 79). בפרוץ המלחמה נלקח להגנת ניר יצחק וחזר לחטיבה בהמשך היום הראשון ללחימה.
- פלוגת סיור על גבי זחלים וג'יפים בפיקוד סרן אורי אור.
- כוח סמח"ט - בפיקודו של סגן-אלוף ברוך הראל (פינקו) הכולל שתי פלוגות טנקים מגדוד 82, הייתה עתודה בשלב ההבקעה.
החטיבה כללה 124 טנקים, מהם 58 טנקי צנטוריון עם תותח 105 מ"מ, ו-66 טנקי פטון M48A1 ולהם תותח 90 מ"מ. ארבע מפלוגות החטיבה היו בשלב האימון הבסיסי. מפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית היה יאיר נפשי. כוח הארטילריה של החטיבה כלל 23 תותחים מתנייעים 105 מ"מ ותותחים 25 ליטראות נגררים.
- משימה: תתקוף ראשונה דרך חן יונס ורפיח ותכבוש את המערך המצרי מצפון עד מדרום לצומת רפיח. מפקד האוגדה אלוף ישראל טל ומח"ט הצנחנים אל"ם רפאל איתן במהלך המלחמה
חטיבת הצנחנים 35, בפיקוד אל"ם רפאל (רפול) איתן (סגן: אפרים חירם (פיחוטקה), קצין אג"ם שי תמרי). לקראת המלחמה, הפכה לחטיבה ממוכנת ששני גדודיה (גדוד 50 וגדוד 890), היו על זחל"מים. אות קריאה בקשר: "זברה" (כינוי בספר "חשופים בצריח": צ)
- גדוד 50 ("בזלת"), בפיקוד טיבי שפירא. ממפקדי הפלוגות היו יורם (יה-יה) יאיר, יהודה דובדבני. (כינוי בספר "חשופים בצריח": צ/01)
- גדוד 890 ("אפעה") בפיקוד יאיר תל-צור. ממפקדי הפלוגות היו דורון רובין.
- גדוד 202 ("צפע") בפיקוד סא"ל צבי בר. הגדוד נלקח והיה תחת פיקוד חטיבה 11 לטובת כיבוש רצועת עזה. ממפקדי הפלוגות היו: פלוגה ב' יחיאל אמסלם (סמ"פ נחמיה כהן).
- גדוד מרגמות כבדות (גמ"כ) מוצנח 332 בפיקוד מאיר דורון (גדוד אורגני של החטיבה). מפקדי הסוללות היו יוחאי קורן, ורן כהן, והם צורפו כקש"אים לגדודים "אפעה" ו "בזלת", בהתאמה. סוללה ג' בפיקוד יעקב ברקת, נועדה להצנחה באל-עריש, אולם ההצנחה בוטלה.
- גדוד 46 (מחטיבה 401 בהקמה) של טנקי "מגח", בפיקוד סא"ל אורי בר און. הגדוד כלל שלוש פלוגות אורגניות בפיקוד אמנון גלעדי, דן שני, ושלום עין-גל (פלוגה ד'). ופלוגה רביעית, שהגיעה מבית הספר לשריון, בפיקוד עמוס כץ (מפקד מגמת מגח בקק"ש) הייתה תחת פיקוד גדוד 890. פלוגת שלום עין-גל הייתה הפלוגה היחידה בצה"ל עם תותחי 105 מ"מ ומנועי סולר. הגדוד כלל 41 טנקי מגח M48A1 וטנקי מגח M48A3 (בעלי מנוע דיזל ותותח 105 מ"מ- החדישים במערך השריון באותה עת). (כינוי בספר "חשופים בצריח": ת/01)
מפקד הסיירת החטיבתית היה מתן וילנאי ומפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית היה איציק מרדכי.
הכוח הארטילרי של החטיבה כלל גדוד מרגמות כבדות 120 מ"מ מתנייע מוקטן וגדוד מתנייע בינוני.
- משימה: לכבוש את מערך הפתחה מדרום, עד מדרום לצומת רפיח.
חטיבת מילואים משוריינת 60, בפיקוד אל"ם מנחם (מֶן) אבירם (סמח"ט: סא"ל גדעון אלטשולר, קצין אג"ם: אברהם מדליה, קמב"ץ: טוביה הלר).
- גדוד 19- טנקי AMX-13 בפיקוד זאב איתן, בין מפקדי הפלוגות אמנון מרטון (פלוגה ג'). (כינוי בספר "חשופים בצריח": מ)
- גדוד 268- טנקי שרמן M51 בפיקוד טוביה רביב (סגן: חיים תמיר). בין מפקדי הפלוגות אריה צדיק, טוביה לשם (פלוגה ו') ויצחק יצחקי, (חרמ"ש).
- גדוד חרמ"ש 141 בפיקוד סא"ל דן נעמן.
פלוגת סיור ויחידות חטיבתיות. החטיבה כללה 52 טנקי שרמן M51 בעלי תותח 105 מ"מ ו-34 טנקיAMX-13.
- משימה: עתודה בשלב הראשון, ולהתקדם לעבר אל עריש בדיונות שמדרום לפתחה.
גדוד הסיור האוגדתי-כח גרנית, בפיקוד אל"ם ישראל גרנית, שכלל 10 טנקי מגח, פלוגת סיור, פלוגת תול"רים, פלוגת שדה חה"ן וסוללה 120 מ"מ.
- משימה: בשלב ההבקעה-לבודד את שדה המערכה כלפי דרום .
כוח מוצנח או הנחתה מהים בתכנון המקורי חטיבת הצנחנים 55 בפיקוד מוטה גור תוכננה לצנוח באל-עריש כחלק מהבקעת האוגדה בציר הצפוני, והתאמנה על כך. תוכנית נוספת הייתה מבוססת עלהנחתה מהים של כוחות החטיבה ליצירת איגוף למערך המוצבים המצריים במעבר הג'יראדי ושיח' זוויד- תוכנית הנחיתה מהים ממזרח לאל עריש. אולם עקב הצלחת האוגדה, בוטלו התוכניות כבר ב-5 ביוני, והחטיבה הופנתה לחזית ירושלים.
הקרב
כדי להימנע ככל האפשר מהעיכובים הכרוכים בפריצת שדות המוקשים תוכננה ההתקפה הישראלית להתבצע מהאגפים הצפוני והדרומי. ב-5 ביוני 1967 ב-08:45 פרצה חטיבה 7 לרצועת עזה מול חן יונס ונכנסה לקרב מול כוחות של החטיבה הפלסטינית 108. לאחר שהתגברה בקרב קצר ועז שגבה נפגעים רבים בקרב הכוח הישראלי (כולל מפקד גדוד שנהרג) על כוח החטיבה הפלסטינית, המשיכה בדרכה מערבה, לכיוון רפיח[4]. כוונתה הייתה לאגוף את המערך המצרי מצפון ולתוקפו מהצפון ומעורפו המערבי, אך נתברר כי מגנן הנ"ט של חטיבה 16 המצרית פרוש צפונה מעבר למה שסברו תחילה. בקרב קשה שהתחולל בצהרי אותו יום הצליחו שני גדודי הטנקים הישראלים להבקיע את המערך המצרי בצפון אך סבלו אבדות קשות. הגדוד השלישי נע בטור עורפי על הציר הראשי במטרה להימנע מפריצת שדות המוקשים[4].
חטיבת הצנחנים, שהייתה רכובה על גבי זחל"מים נותקה מגדוד הטנקים 46 (מחטיבה 401) שסופח אליה והתקשתה בכיבוש יעדיה ללא סיוע השריון. גדוד 46 איגף את המתחם המצרי מדרום תוך שהוא יורה לכיוונו על מנת שהמצרים ישיבו באש שתזהה את מיקומם המדויק. מטרה זו אמנם הושגה בחלקה, אך הגדוד לא גילה חטיבה מצרית שהייתה ערוכה בדרום המתחם. הוא הרחיק בתנועתו מערבה וניהל קרב באזור כפר שן בו השמיד 20 טנקי סטלין ופגע בארטילריה מצרית. חטיבת הצנחנים, שהשתלטה בינתיים על מספר מוצבים, כותרה על ידי המצרים ונמצאה במצב קשה. מפקד האוגדה שלח לעזרתה את גדוד החרמ"ש של חטיבה 60 ואת פלוגת החרמ"ש שעסקה בהשתלטות על העיירה רפיח, אך היו אלו הטנקים של גדוד 46 ששבו מזרחה ופרצו לפנות ערב את טבעת הכיתור. למרות שהכוח הישראלי סבל מנפגעים רבים וממחסור בתחמושת ובדלק הצליח הכוח הישראלי להתגבר על הכוח המצרי בקרב שנערך בשעות החשיכה וכבש את המוצבים הדרומיים. לטענת רנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, היו למצרים 1,500 הרוגים בגזרת הלחימה של חטיבת הצנחנים בעוד שלכוח הישראלי היו 70 הרוגים. הם הגדירו את הלחימה הישראלית בקרב רפיח במילים: "מערכת רפיח-אל עריש נוהלה על ידי הישראלים "בלי להתחשב במחיר""[5].
חטיבה 60, שכמו חטיבת הצנחנים יצאה משטחים בחולות חלוצה, הופנתה בצהרי ה-5 ביוני לציר שעבר בחולות מדרום לזירת הקרב, מתוך מטרה לתקוף את מעבר הג'יראדי, אולם נתקלה בקשיי עבירות ולא באה לידי ביטוי בקרב רפיח.
לאורך כל הקרב, ובמיוחד בחלקו הראשון, סייע חיל האוויר הישראלי בתקיפת סוללות ארטילריה מצריות על ידי טייסת פוגה מגיסטר בפיקוד אריה בן-אור[6].
ניצחונה של אוגדה 84 בקרב זה, הונצח בשירו של יורם טהר-לב (בביצוע אריק לביא), קרב רפיח:
באנו שחורים כפיח
באנו קרועים אבל,
אנו אחרי רפיח
כמו שרצית טל!
...
בחמישה ביוני
גדוד השריון פרץ
ראו גם
לקריאה נוספת
- שבתי טבת, חשופים בצריח, ירושלים: שוקן, תשכ"ח.
- משה גבעתי, בדרך המדבר והאש: תולדות גדוד 9, תל אביב: מערכות, תשנ"ד-1994, עמ' 361–366.
- אריה חשביה, צה"ל בחילו – אנציקלופדיה לצבא ולביטחון: חיל השריון, תל אביב: רביבים, 1981.
- זאב שיף, איתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ו.
- אברהם זהר, "אוגדה 84 במערכת רפיח במלחמת ששת הימים", שריון מס' 35 (יוני 2010), עמ' 14-18.
הערות שוליים
- ^ ראנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, מלחמת ששת הימים, עמ' 24, עברית: אריה חשביה, הוצאת מסדה, 1967
- ^ רפיח, האנציקלופדיה העברית, כרך ל"א, עמ' 294–295, הוצאת מסדה, תשל"ט
- ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שני, מפות 62–64, הוצאת כרטא והוצאת משרד הביטחון, 1980
- ^ 4.0 4.1 ראנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, מלחמת ששת הימים, עמ' 78–92, עברית: אריה חשביה, הוצאת מסדה, 1967
- ^ ראנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, מלחמת ששת הימים, עמ' 86, עברית: אריה חשביה, הוצאת מסדה, 1967
- ^ אלי אייל, טייסת הפוגות במלחמת ששת הימים, באתר "מרקיע שחקים"
קרב רפיח (1967)33759965Q61125799