בואינג

בואינג

נתונים כלליים
סוג	חברה ציבורית
מיקום המטה	שיקגו, אילינוי,
שווי שוק	132.28 מיליארד דולר (19 בדצמבר 2024)

חברת בואינג (באנגלית: The Boeing Company) היא חברה אמריקנית רב לאומית, אשר עוסקת בתעופה ובמערכות חלל. היא נוסדה בידי ויליאם בואינג בשנת 1916, התרחבה במהלך השנים ובשנת 1997 התמזגה עם מקדונל דאגלס. שתי החטיבות העיקריות שלה הן החטיבה הצבאית (מוצרי צבא וחלל) והחטיבה למטוסי נוסעים. בואינג היא היצואנית הגדולה ביותר של ארצות הברית, ומניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בניו יורק ונכללות במדד דאו ג'ונס.

החברה הוקמה בסיאטל שבמדינת וושינגטון, ובשנת 2001 העבירה את משרדיה לשיקגו, אילינוי.

היסטוריה

השנים הראשונות

החברה הוקמה ב-15 ביולי 1916 בסיאטל, על ידי ויליאם בואינג (סוחר עצים) וג'ורג' וסטרוולט (מהנדס בחיל הים האמריקני) כחברה להובלת דואר אוויר עבור שרות הדואר של ארצות הברית. השם "בואינג" ניתן לחברה בשנת 1917.

בשנת 1927 הקימה בואינג חברת תעופה. בשנת 1929 רכשה מספר חברות תעופה, לרבות יצרנית המנועים "פראט אנד ויטני". חברת תעופה נוספת נרכשה בשנת 1930.

בשנת 1934 פוצלה הקבוצה לשלוש חברות נפרדות, בעקבות דרישת הממשל האמריקני להפרדה בין יצרניות מטוסים לחברות תעופה: בואינג (יצרנית תעופה), יונייטד איירליינס (חברת תעופה) ויונייטד איירקראפט (יצרנית רכיבים). בעקבות הפיצול הכפוי, עזב המייסד ויליאם בואינג את החברה.

בעקבות דרישה של חברת התעופה "פאן-אמריקן" פותח מטוס נוסעים ימי, בשם בואינג 314 ("קליפר"). המטוס טס לראשונה ביוני 1938, והיה מטוס הנוסעים הגדול ביותר בתקופתו (נשא 90 נוסעים). משנת 1939 הוא טס ליעדים רבים בכל העולם, לרבות בריטניה.

בשנת 1938 הציגה בואינג את דגם 307 - מטוס הנוסעים מדוחס האוויר הראשון בעולם.

במהלך מלחמת העולם השנייה ייצרה החברה בעיקר מפציצים עבור חיל האוויר האמריקני. החל ממרץ 1944 החברה הרכיבה מעל 350 מטוסים בכל חודש. במסגרת המאמץ המלחמתי, שיתפו יצרניות התעופה האמריקניות פעולה: חברת לוקהיד השתתפה בבניית ה-B-17, וחברות בל הליקופטר ומרטין השתתפו בבניית ה-B-29.

אחרי המלחמה בוטלו ההזמנות למפציצים, וכ-70 אלף מעובדי החברה פוטרו. החברה פיתחה מטוס נוסעים גדול שפותח ממטוס צבאי (סטרטוקרוזר - שירת בחיל האוויר הישראלי, בשם "ענק"), אך הוא לא נמכר בהצלחה. המוצרים המוצלחים של החברה היו מטוסי תובלה צבאיים ומטוסי תדלוק.

שנות החמישים

מטוס הבואינג 707 שפתח את ההצלחה של סדרת מטוסי הנוסעים הסילוניים של החברה (בתמונה טיסת הבכורה המסחרית של ה707 של חברת אוויאנקה צבוע באפו בצבע החברה)

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, עם היווצרות המלחמה הקרה מול ברית המועצות, פיתחה החברה טילי נ"מ (נגד מטוסים) מונחים וטילים בליסטיים. ב-1956 החליטה החברה להיכנס לשוק מטוסי הנוסעים הסילוניים והסבה את הבואינג 367-80 (ציון צבאי בואינג KC-135) המוצלח למטוס נוסעים שנקרא "מודל 700". מחלקת השיווק שינתה את השם לבואינג 707 ומאז מספרי הדגם של מטוסי הנוסעים שייצרה בואינג הם פלינדרומים תלת ספרתיים המתחילים ומסתיימים בספרה 7 (ראו #סדרת מטוסי הנוסעים 7-7).

בואינג 707, שהוצג ב-1958, היה מטוס הנוסעים הסילוני האמריקני הראשון. הוא הונע בארבעה מנועים, ונשא 156 נוסעים לטווחים ארוכים (נמצא בשירות חיל האוויר הישראלי, בשם "ראם"). הוא התחרה בהצלחה מול מטוס ה"דה הבילנד קומט" הבריטי, והפך את בואינג ליצרנית מטוסי הנוסעים המובילה בעולם. בהמשך הוצג הבואינג 727 - מטוס נוסעים תלת-מנועי לטווחים בינוניים, שנמכר בהצלחה רבה ויוצר עד שנת 1984.

שנות השישים

בשנת 1960 רכשה בואינג יצרנית מסוקים, ובשנת 1961 הציגה מסוק תובלה כבד בשם CH-47 צ'ינוק ומסוקים נוספים. בשנת 1967 הוצג הבואינג 737, מטוס נוסעים דו-מנועי לטווחים קצרים ובינוניים. המטוס הפך לאחד מכלי הטיס הנמכרים ביותר בהיסטוריה של התעופה, ומיוצר עד היום בגרסאות שונות.

בואינג 747, המכונה "ג'מבו", נחשב לאחד המטוסים הגדולים והאייקוניים ביותר של החברה. בתמונה: בואינג 747-400 של אל על

בשנת 1968 הוצג הבואינג 747, המכונה "ג'מבו". מהנדס התעופה הראשי של החברה, ג'ו סאטר נחשב ל"אבי הג'מבו". המטוס טס לראשונה בשנת 1969, נמכר בהצלחה משנת 1970, ונחשב למטוס הנוסעים הבולט ביותר של המחצית השנייה של המאה ה-20. הוא היה מטוס הנוסעים הגדול ביותר בעולם (נשא כ-450 נוסעים בשתי קומות), עד להופעתו של האיירבוס A380.

שנות השבעים

בתחילת העשור החברה נקלעה למשבר בעקבות צמצום תוכנית אפולו, עיכובים בפיתוח וייצור הבואינג 747, החלטת הממשל האמריקאי מיום 20 במאי 1971 על ביטול סיבסוד התכנון של מטוס נוסעים על-קולי מדגם בואינג 2707 שהיה אמור להתחרות בקונקורד האירופי ובעקבות כך החלטת הנהלת החברה לבטל את הפרויקט, ומיתון בתעשיית התעופה (הזמנות מעטות). בעקבות המשבר, החברה נאלצה לפטר מחצית מעובדיה.

הצלחתו של הבואינג 747 הוציאה את החברה מהמשבר, והוא יוצר בגרסאות שונות. החברה מכרה 1,418 מטוסים מדגם זה, נכון לספטמבר 2010.

שנות השמונים

בואינג 767-300ER של חברת אל על

במהלך שנות השמונים החברה מכרה בהצלחה מטוסי נוסעים לחברות תעופה ולצבאות, ונאלצה להתמודד עם יצרנית התעופה האירופית שהוקמה במטרה להתחרות בה - איירבוס. בואינג הציגה מטוס נוסעים צר-גוף (מעבר אחד בין המושבים) בשם בואינג 757, מטוס נוסעים רחב גוף (שני מעברים) בשם בואינג 767 וגרסאות חדשות של הבואינג 737. שלושת הדגמים נמכרו בהצלחה רבה. (אל על היא החברה הראשונה שקיבלה את מטוס הבואינג 767-200ER)

החברה השתתפה בפרויקט מעבורת החלל, ותרמה מניסיונה כשותפה בתוכנית החלל אפולו לפרויקטים נוספים בתחום החלל, לרבות פרויקט תחנת החלל הבינלאומית.

בתחום הצבאי, החברה עסקה בפיתוח מסוק הקרב RAH-66 Comanche (קומאנצ'י, מסוק חמקן יקר שפיתוחו בוטל בסופו של דבר), טילים מתקדמים ומערכות נוספות.

שנות התשעים

בשנת 1994 הוצג הבואינג 777, מטוס דו-מנועי, ארוך טווח הנושא עד 400 נוסעים. הוא היה המטוס הראשון בעולם שתוכנן באמצעות תוכנות מחשב בלבד (ללא ניסויים בדגמים גדולים), ונמכר בהצלחה רבה.

בנוסף, הוצגו גרסאות חדשות לבואינג 737 - 600, 700, 800 ו-900.

מטוס קרב F-15 איגל. בואינג החלה לייצר את המטוס אחרי המיזוג עם מקדונל-דאגלס

בשנת 1996 רכשה בואינג את יצרנית התעופה רוקוול ובשנת 1997 הושלם המיזוג עם יצרנית התעופה מקדונל-דאגלס.

שנות האלפיים

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 התקשתה בואינג להתחרות באיירבוס, שהציעה מגוון רחב של מטוסים מתקדמים. בשנת 2003 היא איבדה את נתח השוק הגדול ביותר לאיירבוס, אך חזרה וזכתה בו ב-2006.

בשנת 2000 הוצג הבואינג 717, על בסיס דגם MD-95 של מקדונל דאגלס. מטוס זה יכול להטיס 106 אנשים במחלקת תיירות. המטוס לא זכה להצלחה רבה, ויצורו הופסק בשנת 2006, אך בואינג הודיעה שתספק שירותים למטוס למרות הפסקת ייצורו.

בשנת 2004 הופסק ייצור הבואינג 757 (מעל 1,000 מטוסים נבנו), וייצורו של הבואינג 767 יימשך רק אם יזכה במכרז של חיל האוויר האמריקני למטוס תדלוק.

בשנת 2001 בואינג הפסידה במכרז הענק לפיתוח מטוס קרב חמקן רב-משימתי (JSF). בדגם של בואינג (X-32) נתגלו פגמים בסיסיים, והוא הפסיד לדגם של לוקהיד מרטין (F-35).

בשנת 2006 הוצגה גרסה משופרת של מטוס הבואינג 747 הוותיק, בשם 747-8, שהוסיפה למטוס עוד 35 מושבים. המטוס יועד להתחרות באיירבוס A380.

בשנת 2007 נחשף מטוס הבואינג 787, כמטוס המתקדם ביותר בעולם, בעל הטווח הארוך ביותר, שמצטיין בצריכת דלק נמוכה וביעילות כלכלית מרבית. הוא החל לטוס באופן מסחרי בשנת 2011. יעילות הדלק יוצאת הדופן (כ-20% חסכון) מושגת הודות לעיצוב האווירודינמי שלו, המנועים המתקדמים והשימוש בחומרים מרוכבים קלים.

ב-2011 הציגה החברה גרסאות משופרות של מטוסי הבואינג 737-700, 737-800 ו-737-900. הגרסה נקראה 737MAX, וצריכת הדלק שלה הייתה נמוכה בכ-10–12% ממטוסי ה-Next Generation הקיימים.

בספטמבר 2018 ובמרץ 2019 אירעו שתי תאונות קטלניות, במלזיה ואתיופיה, בהן התרסקו מטוסי 737MAX 8, וכל הנוסעים נספו - 346 איש בסך הכל. שתי התאונות אירעו דקות ספורות לאחר המראת המטוס, ובעקבותיהן קורקעו מטוסים מדגם זה בכל רחבי העולם. דוחות ראשוניים העלו שפגם מהותי בתוכנת הטייס האוטומטי גרם להתרסקויות. משקלם הגדול של מנועי המטוס הפר את האיזון וגרם להזדקרות. על מנת לפצות על כך תוּכנת הטייס האוטומטי להנמיך את החרטום, ובשתי התאונות תכנוּת זה הביא להתרסקות: הטייס האוטומטי הופעל וגרם לצלילת המטוס ולהתרסקות. ככל הנראה בתאונה השנייה הטייסים ניסו לבטל את הטייס האוטומטי, אך זה הופעל מיד שוב בפקודת התוכנה, ייתכן ששוב ושוב. הטייסים הודיעו למגדל הפיקוח שאינם מצליחים לשלוט במטוס והחלו לחזור לנחיתת חרום, אך המטוס התרסק לפני שהצליחו להגיע לשדה התעופה. הפרשה גררה ביקורת חריפה על בואינג, שככל הנראה פיתחה את המטוס באופן בהול ללא בחינה יסודית והתכחשה בתחילה לאחריות לתאונה במלזיה.

בעקבות המשבר שגרמו תאונות אלה, בדצמבר 2019 פוטר מנכ"ל החברה, דניס מילנברג.

סדרת מטוסי הנוסעים 7-7

סדרת מטוסי הנוסעים הסילוניים בעלת השם בתבנית 7-7 היא אולי סימן ההיכר של בואינג בקרב הציבור הרחב. בתחילה קראה בואינג למטוסים שלה לפי המספר הסידורי של הדגם "מודל 40", "מודל 247", "מודל 377" וכן הלאה. כאשר הרחיבה החברה את עסקיה מתעופה צבאית לתעופה אזרחית וטילים הוחלט להקצות לכל תחום "קידומת": מטוסים יקבלו את מספרי ה-300 וה-400, מנועים את מספרי ה-500, רקטות וטילים את מספרי ה-600, ומטוסי סילון להסעת נוסעים ותובלה את מספרי ה-700. ב-1956 פיתחה בואינג את הבואינג 367-80 כמטוס תדלוק סילוני לחיל אוויר KC-135, ובעקבות ההצלחה שלו החליטה להסב אותו למטוס נוסעים סילוני, שייקרא "מודל 700". במחלקת השיווק חשבו שהשם לא מספיק קליט ושינו לבואינג 707. בעקבות ההצלחה העצומה של ה-707, הוחלט שכל מטוסי הנוסעים הסילוניים של בואינג יקבלו שם של מספר פלינדרומי מהצורה "7-7". למעט מספר מטוסים חריגים, כלל זה נשמר גם במאה ה-21.

שם	תמונה	סוג	שנות ייצור	שנות שירות	משקל מרבי	מספר נוסעים	טווח טיסה	הערות
בואינג 707	‏	מטוס צר-גוף לטווח בינוני	1956–1978	1958–היום	116–151 טון	179–202	6,820–6,920 ק"מ	המטוס הראשון בסדרה. יוצרו כ-1,000 יחידות. המטוס נחשב לאחד המצליחים והנמכרים בתקופתו.
בואינג 717	‏	מטוס צר-גוף לטווח קצר	1998–2006	2000–היום	55 טון	106	3,815 ק"מ	דגם של מקדונל דאגלס MD-95 ששולב בסדרת 7-7 לאחר המיזוג.
בואינג 727	‏	מטוס צר-גוף לטווח קצר	1963–1984	1963–היום	95 טון	149–189	4,000 ק"מ	יוצרו 1832 יחידות.
בואינג 737	‏	מטוס צר-גוף לטווח קצר-בינוני	1967–היום	1968–היום	79 טון	86–215	3,790–6,650 ק"מ	יוצרו למעלה מ-10,000 יחידות, מטוס הנוסעים הנמכר ביותר.
בואינג 747	‏	מטוס רחב גוף לטווח ארוך וארוך מאוד	1969–2022	1970–היום	333–374 טון	366–660	9,800–14,815 ק"מ	ידוע בשם "ג'מבו", נחשב למטוס הבולט והגדול ביותר של בואינג. משמש גם לתובלה ויישומים מיוחדים (כגון כיבוי שריפות, צבא וחלל, מחקר וניסויים וכן כמטוס אייר פורס 1). נכון לנובמבר 2017 יוצרו 1540 יחידות
בואינג 757	‏	מטוס צר-גוף לטווח בינוני	1982–2004	1982–היום	115–123 טון	200–289	5,834–7,100 ק"מ	יוצרו 1,050 יחידות.
בואינג 767	‏	מטוס רחב גוף לטווח בינוני-ארוך	1981–היום	1982–היום	142–204 טון	181–375	7,300–11,065 ק"מ	נכון לנובמבר 2017 יוצרו 1105 יחידות
בואינג 777	‏	מטוס רחב גוף לטווח ארוך וארוך מאוד	1994–היום	1995–היום	201–260 טון	301–550	9,070–17,370 ק"מ	מכונה "Triple Seven", זהו מטוס הנוסעים הדו-מנועי הגדול ביותר. נכון לנובמבר 2017 יוצרו 1,526 יחידות.
בואינג 787	‏	מטוס רחב גוף לטווח ארוך וארוך מאוד	2009–היום	2011–היום	228–254 טון	242–420	11,900–14,100 ק"מ ק"מ	מכונה "Dreamliner", נכון לנובמבר 2017 יוצרו 625 יחידות.

כלי טיס בולטים

• מטוסי נוסעים: בואינג 707 - מטוס הנוסעים הסילוני הראשון של החברה (טווח בינוני - ארוך), בואינג 737 (טווח קצר - בינוני), בואינג 747 (טווח ארוך-ארוך מאוד), בואינג 757 (טווח קצר - בינוני), בואינג 767 (טווח בינוני-ארוך), בואינג 777 (טווח בינוני-ארוך מאד), בואינג 787 (טווח בינוני, ארוך מאד), בואינג 314 ובואינג 377
• מטוסי קרב ומפציצים: B-1 לנסר‏, B-52‏, F-15 איגל‏, F/A-18 הורנט
• מסוקים: AH-64 אפאצ'י, CH-46 אביר הים, CH-47 צ'ינוק
• מטוסים שונים: בואינג E-3 סנטרי (AWACS) (מודיעין), אייר פורס 1 (בשימוש נשיא ארצות הברית), V-22, C-17, KC-10, KC-135 ,MQ-25‏, KC-767‏ , T-45‏ , E-7 ודג'טייל (737 AEW&C).
• חיל האוויר הישראלי מפעיל מטוסים מדגמי F-15 ("בז", "בז משופר" ו"רעם"), בואינג 707 ("ראם") ומסוקים מדגם AH-64 אפאצ'י ("פתן" ו"שרף").

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של בואינג
• בואינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• בואינג, ברשת החברתית פייסבוק
• בואינג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• בואינג, ברשת החברתית אינסטגרם
• בואינג, חברה ברשת החברתית LinkedIn
• בואינג, סרטונים בערוץ היוטיוב
• רונית דומקה, ישראל פישר, מיכל רמתי, 10 דברים שלא ידעתם על בואינג, באתר TheMarker‏, 26 במרץ 2014
• זיו ריינשטיין‏, איך בונים מטוס? ביקור במפעל הגדול בעולם, באתר וואלה!‏, 19 במאי 2014
• ציפי שמילוביץ, התרסקות: משבר הענק של חברת בואינג, באתר ynet, 5 בינואר 2020

• "קריסה: מה קרה לבואינג?", באתר נטפליקס

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37059257בואינג