יעקב נבו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב נבו
לידה 1935
ישראלישראל עפולה, ארץ ישראל
פטירה 1989 (בגיל 54 בערך)
כינוי יאק
השתייכות צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה (אוויר) אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

יעקב נבו (מילנר) (יאק, 19351989) היה טייס קרב בחיל האוויר הישראלי, ההוגה והמפתח של תרגולות קרבות האוויר בחיל[1]. עמד בראש הצוות שתיכנן את מבצע מוקד שיצא לפועל בתחילת מלחמת ששת הימים. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה.

ביוגרפיה

נולד בשנת 1935 בעפולה. עם גיוסו לצה"ל התנדב לקורס טיס והוסמך כטייס קרב[2], והוצב בטייסת ספיטפייר בפיקודו של מנחם בר בבסיס רמת דוד. נמנה עם הטייסים שהרכיבו את טייסת מטוסי הסילון הראשונה בחיל האוויר, מטוסי מטאור. לחם במלחמת סיני, במהלכה הפיל כטייס מיסטר מטוס מצרי מסוג מיג-15[3]. לאחר המלחמה שימש כמפקדה בפועל של טייסת 101. נבו היה ממפתחי תורת קרבות האוויר בחיל, והאלוף מוטי הוד כינה אותו "המשורר של הקרב האווירי"[4]. בשנת 1958 יצא לצרפת יחד עם שלושה טייסים נוספים ללמוד את מטוסי סופר מיסטר B2 והיה אחראי על הבאתם ארצה. פיקד על טייסת העקרב אשר קלטה את 18 מטוסי הסמב"ד והייתה לטייסת המובילה של החיל למשך שלוש שנים[5]. באותה שנה הפיל נבו בקרב אוויר מיג-17 מצרי[6].

לאחר מכן שימש כרע"ן מבצעים במטה חיל האוויר. בתפקידו זה תכנן בתחילת שנות ה-60, עם רפאל סברון ורפי הר-לב את מבצע מוקד[7]. לאחר מכן השתלם בשנת לימודים בארצות הברית. בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים חזר לישראל והשתתף בלחימה שבמהלכה הפיל מטוס מיג נוסף[8]. במלחמת ההתשה פיקד על בסיס חצור[9]. במלחמת יום הכיפורים נטל את הפיקוד על בסיס חיל האוויר שדה אופיר. לאחר המלחמה השתחרר מצה"ל בדרגת אל"ם[10].

לאחר שחרורו עסק בייעוץ תעופה ולאחר מכן החל לפסל בעץ בסטודיו שלו בנמל יפו. נבו נפטר בשנת 1989 מהתקף לב שלא אובחן. היה נשוי לאהובה ואב לארבעה ילדים.

לקריאה נוספת

  • אהוד יונאי, עליונות אווירית : סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, הוצאת כתר, 1993, עמ' 162–169.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 118, "יעקב מילנר־נבו ז״ל, מתכננו של מבצע ״מוקד״. יאק, אבי קרבות האוויר בישראל, הגה את דרך הלחימה במטוסי קרב סילוניים, כתב אותה, ניסה אותה באוויר והטמיע אותה בחיל".
  2. ^ אהוד יונאי,עליונות אווירית - סיפורו של חיל האוויר הישראלי, הוצאת כתר, 1993, עמוד 102.
  3. ^ מפילים מטוסי אויב, באתר חיל האוויר הישראלי, 31.10.1956.
  4. ^ אורי דרומי, מפיל המיג הראשון, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2009.
  5. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 16.
  6. ^ דודי חורי, ‏מלכודת מעל קציעות, באתר חיל האוויר הישראלי, 27 בדצמבר 2004.
  7. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמודים 106–107.
  8. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמודים 104–105.
  9. ^ גיורא רום,"צבעוני ארבע", ידיעות ספרים, 2008, עמוד 11.
  10. ^ נרי ליבנה, הסירובניק, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2007, יפתח ספקטור: "ליאק - יעקב מילנר נבו - שהשתחרר כאלוף-משנה, הייתה השפעה יותר גדולה על החיל, משום שעד ליאק חיל האוויר היה פרימטיווי, והוא הכניס את התחכום בלחימה."
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25208858יעקב נבו