מרדכי הוד
.jpg) | |
| מרדכי הוד, יוני 1967 | |
| לידה |
28 בספטמבר 1926 דגניה א', ארץ ישראל |
|---|---|
| פטירה | 29 ביוני 2003 (בגיל 76) |
| כינוי | מוטי |
| השתייכות |
 הבריגדה היהודית פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1944–1973 (כ־29 שנים) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם השנייה מלחמת העצמאות  מבצע קדש  מלחמת ששת הימים  מלחמת ההתשה  מלחמת יום הכיפורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| יועץ לשר הביטחון, מנכ"ל אל על, יו"ר התעשייה האווירית | |
| הנצחה | |
| "מצפור הוד" בגליל | |
_-_Chief_of_staff_Yitzhak_Rabin_speaking_at_press_conference.jpg)
מרדכי (מוטי) הוד (פיין) (28 בספטמבר 1926 – 29 ביוני 2003) היה המפקד השביעי של חיל האוויר מאפריל 1966 עד מאי 1973 ופיקד על מבצע מוקד שהשמיד את חילות האוויר הערביים בתחילת מלחמת ששת הימים.
ביוגרפיה
הוד נולד בקיבוץ דגניה א', בנם של מנוחה ויוסף פיין. בשנת 1926, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא הבריטי ושירת בפלוגת תובלה 178 שסייעה לבריגדה היהודית שלחמה בחזית איטליה.
בשנת 1946 התגייס לפלמ"ח, הוכשר בפלי"ם, ונשלח לאירופה כפעיל העפלה של המוסד לעלייה ב'. בסוף שנת 1947 נעצר על ידי האיטלקים ושהה שבועיים בכלא. למד טיסה אזרחית ברומא במימון המוסד לעלייה ב', ובמאי 1948 נשלח ללמוד טיסה קרבית בצ'כוסלובקיה. בדצמבר 1948 השתתף במבצע ולוטה, להברחת מטוסי ספיטפייר מצ'כיה לישראל[1], כשלזכותו רשומות פחות מחמש שעות ניסיון טיסה על המטוס. בשנת 1949 השלים את קורס הטיס בישראל כחלק מקורס הטיס הראשון בחיל האוויר הישראלי, שלימים נודע בשם "קורס מינוס 2". למרות התנגדות בקיבוץ, הצליח להשיג את אישורו להמשיך ולשרת בחיל־האוויר[2].
שירת כטייס מסרשמיט וספיטפייר, ובשנת 1950 נשלח לקורס הסבה למטוסי סילון בבריטניה (ומפייר וגלוסטר מטאור) והיה לטייס חיל־האוויר הישראלי הראשון שעבר קורס זה. בשנת 1951 מונה למפקד טייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה"), שהפעילה מטוסי P-51 מוסטנג. בשנת 1953 מונה למפקד הראשון של טייסת תעופה בחיל־האוויר כשמונה למפקד טייסת תעופה בבסיס רמת דוד.
ב-2 במרץ 1954, בהיותו סרן, פיקד במבצע שנונית על רביעיית מטוסי מוסטנג שליוותה את חילוץ צוות אח"י "אלמוגית" שעלתה על שרטון בחוף הסעודי, כ־146 ק"מ מדרום לאילת, וירתה רקטות ותותחים על הספינה לאחר חילוץ הצוות, כדי להבעיר אותה.
בשנת 1956 מונה למפקד טייסת 113, טייסת אוראגן בבסיס חצור, ופיקד עליה במלחמת סיני. שנה אחר כך מונה למפקד בסיס חצור. במאי 1961 מונה לראש מחלקת אוויר ולסגן מפקד החיל[3].
מפקד חיל האוויר
באפריל 1966 מונה למפקד חיל האוויר. שנה אחר כך, מיד לאחר יום הקרבות של 7 באפריל 1967, קודם לדרגת אלוף, אף על פי שלא היה לו הפז"ם הנדרש, כאות הוקרה על הישגי החיל בתקופת כהונתו[4]. גולת הכותרת של פעילותו הייתה הפיקוד על חיל האוויר במלחמת ששת הימים, שבתחילתה הכריע החיל את חילות האוויר של מצרים וסוריה במבצע מוקד, ומילא תפקיד משמעותי וגורלי בהכרעת המלחמה כולה. הוד פיקד על חיל האוויר גם במלחמת ההתשה, והוא היחיד מבין מפקדי החיל שפיקד עליו בשתי מלחמות. כמפקד חיל האוויר פעל להחלפת המטוסים הצרפתיים (כמו המיראז' 3 והווטור) במטוסים אמריקניים (דוגמת ה־A-4 סקייהוק וה-F-4 פנטום), וקידם את פרויקט הפיתוח של מטוס קרב ישראלי שהפך מאוחר יותר למטוס הכפיר. במאי 1973 העביר את הפיקוד על החיל לבני פלד.
לאחר שחרורו
לקראת שחרורו מצה"ל ביקש הוד להתמנות למנכ"ל התעשייה האווירית, תפקיד שהיה מוחזק בידי מייסד החברה אל שווימר. לאחר שהובהר להוד שלא ניתן למנותו למנכ"ל, קיבל הוד משר הביטחון, משה דיין, הבטחה למנותו ליו"ר פעיל של התעשייה האווירית, אולם אל שווימר התנגד למינוי[5], שלאחר מלחמת יום הכיפורים ירד מהפרק[6].
במלחמת יום הכיפורים שירת כיועץ אווירי לאלוף פיקוד הצפון ולאלוף פיקוד הדרום. אחרי המלחמה מונה על ידי דיין לעוזר שר הביטחון. אולם לאחר כניסת שמעון פרס לתפקיד שר הביטחון, לאור היחסים ביניהם, נתבקש הוד לעזוב את התפקיד[7], והועבר להיות יועץ צבאי לשר הביטחון ואחראי לנושא פיתוח פרויקטים צבאיים[8]. במהלך שנת 1975 הוא פרש גם מתפקיד זה[9] ועבר לעסקים פרטיים. תחילה ביקש לייצג את אדגר ברונפמן בישראל[10].
בשנת 1976 הקים בשותפות עם מועצות הייצור את חברת ק.א.ל.[11], אותה ניהל. הוד קיבל עם אשתו 49% ממניות החברה[12]. באוגוסט 1977, בעקבות פרישת אל שווימר, עלה שמו של הוד לתפקיד מנכ"ל התעשייה האווירית[13], אולם שוב לא יצא המינוי אל הפועל. בנובמבר 1977 מונה הוד למנכ"ל חברת אל על[14], תוך שהוא מקבל על עצמו שלא לעסוק ביחסים בין אל על וק.א.ל.[15].
בשנים 1977–1979 היה מנכ"ל חברת התעופה אל על. באפריל 1978 הושבתה אל על על רקע יחסי העבודה העכורים עם העובדים, דבר שגרם נזק כבד לחברה. באוקטובר 1978 התקיימה שביתה נוספת[16], ושמחה ארליך האשים בשביתה את הוד[17]. ביולי 1979 התפטר מתפקיד מנכ"ל החברה בכותבו ש"הושלם שלב חשוב בקידום היעדים אליהם חתרתי - מוטב להסתפק בהישגים שהושגו ולהשאיר את השלמת המלאכה למישהו אחר"[18][19].
לאחר מכן היה נציגה של חברת נורת'רופ בישראל. בבחירות לכנסת ה-11 בשנת 1984 היה גזבר מטה הבחירות של מפלגת יחד[20]. בשנת 1986 פעל עזר ויצמן למנות את הוד ליו"ר התעשייה האווירית[21]. הפעם, למרות התנגדות של שרים מהליכוד[22] שלא רצו את הוד, המתנגד לפרויקט הלביא[23] בתפקיד, יצא המינוי אל הפועל, ובשנים 1987–1993 כיהן הוד כיו"ר התעשייה האווירית. בשנת 1995 השלים לימודי דוקטורט במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת פסיפיק וסטרן בלוס אנג'לס.
נפטר ב-29 ביוני 2003 לאחר מאבק בסרטן.
באביב 2007 נחנך אתר הנצחה לאלוף הוד הנקרא "מצפור הוד" בצומת אלומות והוא נקודת תצפית על ימת הכנרת ועל הרי הגולן.
בשנת 2013 נקרא על שמו רחוב בשכונת צהלה בתל אביב בה התגורר רוב ימיו.
לקריאה נוספת
- אהוד יונאי, עליונות אווירית : סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, הוצאת כתר, 1993, עמ' 171–192.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מרדכי הוד |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרדכי הוד |
- מרדכי הוד, באתר חיל האוויר הישראלי
- עדות שנגבתה ממוטי הוד על ידי מחלקת היסטוריה, על מלחמת ששת הימים, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- מתי חי, החרמון של מוטי הוד, באתר חיל האוויר הישראלי
- אייל ארליך, פרידה ממפקד "מבצע מוקד", באתר חיל האוויר הישראלי
- שרה ליבוביץ-דר, טסתי לידו תא מול תא ופתחתי באש, באתר הארץ, 28 בינואר 2003.
- י. ע., רגעים בדרכו של אל"מ הוד, בטאון חיל האוויר 70, מרץ 1966, עמ' 33-28, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר.
מבצע "רודוס" תחקיר המבצע, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון - כולל את מוטי הוד
הערות שוליים
- ^ שמשון עופר, מפקד החיל עושה חיל, דבר, 11 באפריל 1967
- ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, ספרית־מעריב, תל אביב 1975, עמ' 78-77
- ^ רמ"ח אוויר חדש, באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ מ. הוד מפקד חיל האוויר הועלה הבוקר לדרגת אלוף, מעריב, 10 באפריל 1967
- ^ יונה שמשי, הוד ינחת בתעשייה האווירית, דבר, 14 בספטמבר 1973
רחל פרימור, אדוני האלוף, אני מצטער, אך לא אוכל לעבוד אתך, מעריב, 4 באוקטובר 1973
רחל פרימור, פרשת מוטי הוד בתעשייה האווירית, מעריב, 5 באוקטובר 1973 - ^ רחל פרימור, מאז המלחמה מצאה את עצמה התעשייה האווירית בתנופת ייצור מחודשת, מעריב, 15 באפריל 1974
- ^ אלי אייל, חד גדיא במימסד הפוליטי בטחוני, מעריב, 1 בנובמבר 1974
- ^ אלוף הוד יועץ צבאי לשר הבטחון, דבר, 2 בינואר 1975
- ^ חיים איזק, נגד מטה כללי שני, דבר, 17 באוקטובר 1975
- ^ מוטי הוד פתח משרד בת"א, דבר, 2 בנובמבר 1975
- ^ מרדכי הוד מציע להקים חברה להטסת תוצרת חקלאית לאירופה, דבר, 19 בפברואר 1976
פחתו הסיכויים להקמת, דבר, 2 באפריל 1976 - ^ הגרעון של חברת ק.א.ל., דבר, 14 בנובמבר 1977
- ^ ראובן איילנד - מועמד למנכ"ל קא"ל, דבר, 30 באוגוסט 1977
- ^ הוד ימונה היום כמנכ"ל אל על, דבר, 17 בנובמבר 1977
- ^ קאל שוכרת טייסים זרים - במקום ישראלים, מעריב, 4 בינואר 1979
- ^ רחל פרימור, אל על שוב שביתה, מעריב, 6 באוקטובר 1978
- ^ ארליך להוד: אתה אשם, דבר, 9 באוקטובר 1978
- ^ דן ארקין, מוטי הוד: בכל ימי עבודתי, מעריב, 4 ביולי 1979
- ^ חברת אל על אחרי התפטרות מוטי הוד, דבר, 5 ביולי 1979
- ^ יהושע ביצור, עזר וייצמן משתלב, מעריב, 15 בינואר 1987
- ^ יוסף ולטר, רבין תומך במינוי הוד, מעריב, 19 במאי 1986
- ^ שרגא מקל, נסים מבקש לבדוק את כשרות, מעריב, 29 ביוני 1986
- ^ עמנואל וינסטון, ישראלים מסייעים ליירט את הלביא, מעריב, 11 בינואר 1987
-
מצפור הוד -
שלט הנצחה למוטי הוד במצפור הוד -
לוח תצפית במצפור הוד
.jpg)
.jpg)
| ראשי להק האוויר בחיל האוויר | |
|---|---|
|
| מפקדי חיל האוויר הישראלי | ||
|---|---|---|
|
23363333מרדכי הוד
- אלופי צה"ל
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- טייסי חיל האוויר הישראלי
- מפקדי בסיס חצור
- מנכ"לים יוצאי שירות קבע בצה"ל
- מפקדי חיל האוויר הישראלי
- ראשי להק האוויר
- דגניה א': אישים
- מתנדבי היישוב לצבא הבריטי
- עובדי משרד הביטחון
- מנכ"לי אל על
- יושבי ראש התעשייה האווירית לישראל
- אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
- פעילי ההעפלה
- חיילי צה"ל במלחמת ההתשה
- פעילי מפלגת יחד
- ישראלים שנפטרו ב-2003
- יקירי תל אביב-יפו לשנת 2003