קרב חניון הלילה של גדוד 19
 | ||||||||||||||||||
| טנק AMX-13 ישראלי | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת ששת הימים | ||||||||||||||||||
| תאריך | 8 ביוני 1967 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | כביש ביר גפגפה-איסמעיליה, חצי האי סיני | |||||||||||||||||
| תוצאה | נסיגה מצרית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב חניון הלילה של גדוד 19 התחולל ב-8 ביוני 1967, במהלך המערכה בסיני במלחמת ששת הימים. גדוד הטנקים 19 מחטיבה 60, שהיה מצויד בטנקים קלים מדגם AMX-13, עמד בפני אחת מהתקפות הנגד המצריות הבודדות במלחמה - התקפה של טנקים מדגם T-55 שעלו עליו ביכולותיהם הקרביות. הקרב הסתיים בנסיגת הכוח המצרי.
רקע
ב-5 ביוני תקפו שלוש אוגדות צה"ל את הצבא המצרי בסיני ובתוך יממה כבשו את מתחמי הקו הראשון שלו. בגזרה הצפונית של המערכה פעלה אוגדה 84 ובה שלוש חטיבות: שתי חטיבות שריון - חטיבה 7 וחטיבה 60 וחטיבת צנחנים - חטיבה 35. לאחר ההצלחה הראשונית המשיכה האוגדה בהתקדמות לתוך סיני וברדיפה אחרי הכוחות המצריים הנסוגים.
חטיבה 60 הייתה חטיבת מילואים בפיקודו של אלוף-משנה מנחם אבירם. היו בה שלושה גדודים - גדוד חרמ"ש ושני גדודי טנקים. גדוד 268 היה גדוד טנקי שרמן ואילו גדוד 19 היה מצויד בטנקי AMX-13 - טנקים קלים מתוצרת צרפת, שנכנסו לשימוש בצה"ל ב-1953. היה זה הנחות בארבעת סוגי הטנקים שהפעיל צה"ל בסיני ב-1967 (האחרים היו פטון, צנטוריון ושרמן). משקלו היה קטן (14 טון), הוא נשא תותח קטן קוטר של 75 מילימטרים ועיקר כוחו היה בכושר התמרון שלו.
ביום המערכה השלישי, 7 ביוני, הובילה חטיבה 60 את האוגדה ויחידותיה עמדו בקרב עם כוחות מצריים בצומת ביר גפגפה. בסוף היום הוביל את החטיבה על הכביש מביר גפגפה לאיסמעיליה גדוד 19 בפיקודו של סגן-אלוף זאב איתן. הגדוד היה באותה עת כוח החלוץ של האוגדה והכוח הקרוב ביותר שלה לתעלת סואץ, למעט הכוח האוגדתי שנע בציר הצפוני בסיני.
הקרב
עם ערב ב-7 ביוני העריך מפקד אוגדה 84 האלוף ישראל טל כי על הכביש לאיסמעיליה ממערב לביר גפגפה מצויים כמאה טנקים מצריים מדגם T-55 מן הדיוויזיה המצרית הרביעית. לכן הורה למפקד גדוד 19 לעצור במקומו ולהיערך על הכביש בחניון לילה. מפקד הגדוד בחר בקפל קרקע בשטח וערך את חלק מהגדוד בשקע בקצהו המזרחי, באופן שיוכל לראות על קו הרקיע אויב שיתקרב אליו ממערב.
באותה עת נמצאה בגדוד רק אחת משלוש פלוגות הטנקים שלו. הפלוגות הנותרות הועסקו במקומות אחרים. תחת פיקוד הגדוד נמצאו פלוגת חרמ"ש ויחידות נוספות שהיו רכובות על גבי זחל"מים וכלי רכב גלגליים. מפקד הגדוד הוזהר מפני אפשרות לתקיפה מצרית גם ממזרח וכן מהכיוונים האחרים, על ידי יחידות מצריות נסוגות. בגלל החשיכה והחשש מהתקפה מכל כיוון הוא ערך את כוחותיו בצפיפות, בשלושה טורים על הכביש ומשני צידיו כשהטנקים בקצות כל טור. לאחר מכן נוסף טור רביעי ובו פלוגת החרמ"ש. חיילי החרמ"ש התפזרו סביב החניון עם מקלעים כהגנה מפני התקפת רגלים מן האגפים.
בשעה 03:00 לערך ב-8 ביוני דהרו לתוך החניון ממזרח בזו אחר זו שתי משאיות עמוסות בחיילים מצרים. חיילי הגדוד פרקו מהם את נשקם והורו להם להסתלק לדיונות, כיוון שלא היו יכולים לטפל בשבויים באותה שעה. מיד אחר כך נשמעו ונראו טנקים מתקרבים ממערב. אלו דהרו באורות קטנים, דבר שהעיד שהם מדגם T-55, המצויד במערכת ראיית לילה אינפרה-אדום.
מפקד הגדוד העיר את החניון, הורה לטנקים שלו להתפרס, לקצין החבלה למקש את הכביש, למרגמות 81 מילימטר שלו לירות פגז תאורה ולצוות המרגמה 120 מילימטר להפגיז את הטנקים המתקרבים.
הטנק המצרי הראשון הגיע למרחק של 100 מטרים מן החניון. הטנק השני נמצא במרחק של 170 מטרים והשלישי - 250 מטרים ממנו. לפני שהספיקה המרגמה הכבדה לפתוח באש ירה הטנק המצרי הקדמי פגז שפגע בזחל"ם מרגמת ה-120 מילימטר ולאחר מכן שלושה פגזים שפגעו בזחל החבלה. הטנק המצרי השני פנה שמאלה ופגע בשני זחל"מים נוספים, אחד מהם של קצין הסיוע האווירי, שנהרג. ארבעת הזחל"מים שנפגעו התפוצצו ועלו באש במרכז החניון, ואגב כך נפגעו חיילים נוספים. חיילים אחרים החלו לברוח הרחק מכלי הרכב שנפגעו. במכת האש המצרית הראשונה ספג הגדוד את מרבית נפגעיו בקרב. מרכז החניון הואר באור כלי הרכב הבוערים.
טנקי הגדוד הקלים מצאו את עצמם במצב נחות בטווחים קצרים מול טנקי T-55, טנקים הכבדים מהם יותר מפי שניים אשר תותח ה-AMX-13 איננו מסוגל לחדור את שריונם מן החזית. לטנקים הישראלים עמדה רק יכולת התמרון המהירה שלהם. למרות הנחיתות בה נמצאו לא איבדו מפקד הגדוד, מפקד פלוגת הטנקים שלו ורוב חייליה את עשתונותיהם. הם ירו פגזים רבים (לאחר הקרב נמצא כי כל טנק ירה כעשרים פגזים בממוצע) שפגעו בטנקים המצריים בחזית, בתובות ובמערכת הזחלים וניתזו מהם. הטנקים הישראלים החלו לתמרן כדי לאגף את הטנקים המצריים. המצרים הוסיפו לירות ופגעו בכלי רכב ישראלים נוספים.
מפקד הגדוד דיווח על מצבו למפקד חטיבה 60, וזה העביר את הדיווח לאלוף טל. טל הורה למפקד חטיבה 60 לשלוח לעזרת גדוד 19 פלוגת טנקי שרמן מגדוד 268 וכן לאפשר לגדוד 19 לסגת קילומטר וחצי לאחור. כמו כן הוזמן עבור הגדוד סיוע ארטילרי וסיוע מטוסים. מפקד הגדוד הורה תחילה לגדודו לסגת, אך מיד ביטל את הפקודה. טעמו היה שהוא נמצא בעמדה טובה יחסית, שלא ניתן לנטוש את הנפגעים הרבים בחניון, ושהימנעות מנסיגה תתרום לרוח הקרב של אנשיו.
הטנקים הישראלים תמרנו, הצליחו לאגף את שני הטנקים המצרים הקדמיים, ומטווחים קצרים ירו פגזים שחדרו את שריונם מן הצד. בהמשך נחדרו מהצד עוד שני טנקים מצריים. צוותי ארבעה טנקים מצריים נוספים נבהלו מהפגיעות הישראליות בטנקיהם - הגם שהן לא חדרו את שריונם - ונטשו את הטנקים. למראה הפגיעות והצוותים הבורחים נרתעו הטנקים המצריים הנותרים. הם תפסו עמדות במרחק של כקילומטר וחצי מהחניון והוסיפו לירות לכיוונו.
פלוגת השרמנים מגדוד 268 הגיעה אל חניון גדוד 19 עם שחר והחלה גם היא להעסיק באש את המצרים. אז גם הגיעו מטוסים של חיל האוויר וצללו לעבר הטנקים המצרים. אלו נסוגו עד למרחק של חמישה קילומטרים מן החניון. בכך תם למעשה הקרב.
לאחר הקרב
האלוף טל הורה לשלוח לעזרת גדוד 19 גם פלוגת טנקי צנטוריון מגדוד 82 של חטיבה 7. זו הגיעה אל הגדוד אחרי פלוגת השרמנים והחלה להתקדם על הכביש מערבה.[2] בהמשך היום התקדמו כל טנקי חטיבה 7 מערבה והשמידו כ-70 מהטנקים המצריים שנערכו לאורך הכביש לאיסמעיליה. כוח חלוץ של החטיבה הגיע לגדת תעלת סואץ ב-9 ביוני בשעה 00:30.
מקורות
- שבתי טבת, חשופים בצריח, ירושלים: הוצאת שוקן, 1968.
- אריה חשביה, צה"ל בחילו: אנציקלופדיה לצבא ולביטחון: חיל השריון, הוצאת רביבים, 1981.
קישורים חיצוניים
- יעקב שילה, ליל הלהבות, שריון 26, יולי 2007, עמ' 77-72, באתר "יד לשריון"
- רס"ן גל כרמי, גלגולו של קרב "המכבש החטיבתי", מערכות 473, אוקטובר 2017
הערות שוליים
25389103קרב חניון הלילה של גדוד 19