בן-ציון זהר

בן-ציון זהר

בן ציון זהר
בן ציון זהר
לידה	1937 בת שלמה, פלשתינה (א"י)
נהרג	1 ביולי 1997 (בגיל 60 בערך)
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	רב-סרן
תפקידים בשירות
טייס קרב
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים
עיטורים
עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
טייס ריסוס

בן-ציון זהר (סימקין) (1937 - 1 ביולי 1997) היה טייס בחיל האוויר הישראלי. עוטר בציון לשבח (שהומר לימים בעיטור העוז), לאחר מלחמת ששת הימים, על פעולות שביצע במסגרת מבצע מוקד בחזית המצרית.

בנוסף לכך, לזכותו רשומה הפלה של מטוס קרב הנטר של חיל האוויר הירדני בעת שטס במטוס ווטור (מטוס הפצצה) במלחמת ששת הימים. ככל הידוע, זו ההפלה היחידה בעולם הרשומה לזכות מטוס הווטור.

ביוגרפיה

זהר נולד כבן-ציון סימקין במושבה בת שלמה. שאף לטוס מילדות וכנער הצטרף לפעילות דאייה. למד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. התגייס לנח"ל, אולם שאיפתו להיות טייס הובילה אותו לחיל האוויר והוא סיים קורס טיס בשנת 1958.

ב-1961 הוא היה טייס במטוס מטאור מתוצרת בריטניה. ב-8 בנובמבר חזרו הוא והנווט מגיחה, עם תקלה במטוס ונאלצו לבצע נחיתת ריסוק. למטוס נגרם נזק רב והוחלט להשביתו. המטוס הוצב על כן ליד מבנה טייסת העטלף, בבסיס תל נוף ושם הוא נמצא עד היום.

בהמשך הדרך בחיל האוויר, הוצב זהר כטייס ווטור בטייסת 110 ובשנת 1966 השתחרר משרות קבע בחיל האוויר והפך לטייס ריסוס בחברת "מרום".

עיטור העוז והפלת ההנטר

ב-17 במאי 1967, בראשיתה של תקופת ההמתנה גויס זהר לשירות מילואים ונטל חלק במלחמת ששת הימים כטייס ווטור בטייסת 110. ביום הראשון למלחמה, 5 ביוני 1967, כחלק מגיחות הגל הראשון במבצע מוקד, השתתף בגיחת הפצצה על שדה התעופה אבו סואר שבמצרים. במהלך הכניסה להפצצת שדה התעופה, התקיפה רביעיית מטוסי מיג 21 מצריים את המפציצים הישראלים. למרות נחיתותו כמטוס הפצצה חמוש, לקח על עצמו זהר את העסקת מטוסי הקרב המצריים, בזמן ששלושת המטוסים ביצעו את יעפי ההפצצות על שדה התעופה.

להלן תיאור המעשה ב"אתר הגבורה":

ביום ה-5 ביוני 1967, שימש סרן בן-ציון זהר מס' 3 במבנה, שתקף שדה תעופה של האויב באזור התעלה. המבנה נכנס לתקיפה, ברגע שהופיעו מטוסי "מיג 21". סרן בן-ציון זהר נשאר מעל לשדה ותימרן כנגד ה"מיגים", כדי להסיח אותם ממטוסינו התוקפים. אחר כך נכנס בעצמו לתקיפת השדה. בדרכו חזרה הצטרף למבנה בתקיפת סוללה "אס-איי-2", אף על פי שחסר לו דלק, לפי חישובו, כדי להגיע לנחיתה.
על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז.
ניסן תשל"ג, אפריל 1973. דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי".

שתי גיחות הפצצה נוספות שזהר נטל בהן חלק באותו היום היו על שדה התעופה קהיר מערב. הראשונה, בשעות לפני הצהריים, כחלק מתקיפות הגל השני ב"מבצע מוקד" והשנייה, בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

ביום השני למלחמה, 6 ביוני, נטל חלק בגיחת הפצצה לשדה התעופה H-3 שבעיראק. במהלך הפצצת שדה התעופה, ניהלו רביעיית הווטורים הישראלים וצמד מטוסי המיראז' 3 שליוו אותם, קרב אווירי עם מטוסי הנטר עיראקים וירדנים ועם מטוס מיג 21 עיראקי. במהלך הקרב פגע זהר בצרור מארבעת תותחי ה-30 מ"מ של הווטור, בהנטר ירדני והמטוס הירדני נפל (כנראה הצרור פגע בטייס). ככל הידוע, זוהי הפעם היחידה שבה מטוס ווטור הפיל מטוס בקרב אוויר. הפלה זו נחשבת (יחד עם שתי הפלות נוספות שביצעו המיראז'ים באותו קרב), כהפלה המרוחקת ביותר מגבולות ישראל, שביצע חיל האוויר הישראלי.

לאחר מלחמת ששת הימים

לאחר המלחמה המשיך זהר בשירות קבע וטס זמן מה על סקייהוק. לאחר שסיים את שירות הקבע המשיך בעבודתו כטייס ריסוס ובמקביל המשיך גם בטיסות במילואים. ב-1983 הוא היה כבר רס"ן במילואים. ב-3 במרץ, בהיותו בטיסת אימונים שיגרתית במטוס "כפיר" c1 של טייסת העמק, מיד לאחר ההמראה, נדם מנוע המטוס עקב תקלה בתיבת האביזרים הקדמית של המנוע. זהר ניסה להתניע את המנוע, ללא הצלחה ולאחר שהמטוס, שאיבד גובה במהירות, הגיע אל גובה הנטישה המזערי, נטש אותו זהר וצנח בשלום. המטוס התרסק ליד המושבה יוקנעם.

זהר נהרג ב-1 ביולי 1997, בהתרסקות מטוס הריסוס שלו מסוג פוני (Pawnee).

לקריאה נוספת

• שמעון מנואלי, "ווטור אחד מול ארבעה מיגים", בספר 51 הצל"שים תשכ"ז, משרד החינוך והתרבות, 1968 (תדפיס מגיליון הצל"שים של "במחנה")

קישורים חיצוניים

• עיטור העוז שהוענק לבן-ציון זהר, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• דני שלום, ‏ כרעם ביום בהיר – כך הושמדו חילות האויר הערביים במלחמת ששת הימים, באויר פרסומי טיסה, 2002, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32954031בן-ציון זהר