ווטור
 | |||||||||||
| ווטור IIA | |||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס קרב הפצצה | ||||||||||
| ארץ ייצור |
 צרפת | ||||||||||
| יצרן | סוד אוויאסיון | ||||||||||
| טיסת בכורה | 16 באוקטובר 1952 | ||||||||||
| תקופת שירות |
1958 – 1972 (בחיל האוויר הישראלי) | ||||||||||
| צוות | טייס | ||||||||||
| יחידות שיוצרו | 149 (כולל אביטיפוס) | ||||||||||
| משתמש ראשי | חיל האוויר הצרפתי | ||||||||||
| משתמשים משניים | חיל האוויר הישראלי | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| תרשים | |||||||||||
 | |||||||||||
ווטור (בצרפתית: Vautour) הוא מטוס קרב הפצצה מתוצרת חברת סוד אוויאסיון הצרפתית. המטוס שירת בחיל האוויר הישראלי.
פיתוח
חיל האוויר הצרפתי דרש בתחילת שנות ה-50 לפתח מטוס תקיפה חד-מושבי עם יכולת לחימה בלילה ומזג אוויר קשה. בין השנים 1952–1955 נבנו תשעה אבות טיפוס ומטוסי קדם-ייצור, שמבנם היה מיוחד כאשר מתחת לכנפיים מוקמו שני כני נסע נוספים לתמיכה בבתי המנועים.
הווטור היה ייחודי בזמנו בין מטוסי הקרב מכמה היבטים: היותו דו מנועי, בעל תא פצצות נפתח בגחונו, בעל כושר נשיאת מטען משתלם כמשקל גופו הריק, כ-10,500 ק"ג, בעל טווח העברה ארוך (6,000 ק"מ), ורדיוס פעולה של עד כ-1,250 ק"מ. חימוש הווטור כלל 4,400 ק"ג פצצות, 4 תותחי "דפה" 30 מ"מ בחרטום (לא בדגם ההפצצה IIB).
בסה"כ יוצרו 140 מטוסי ווטור סדרתיים, בנוסף ל-3 אבות טיפוס ו-6 מטוסי קדם-יצור:
- 30 מטוסי קרב הפצצה IIA.
- 70 מטוסי קרב לילה IIN, ששירתו בחיל האוויר הצרפתי עד 1973.
- 40 מטוסי הפצצה מדגם IIB, ששירתו בחיל האוויר הצרפתי עד 1979.
בחיל האוויר הישראלי
ישראל ביקשה מצרפת לרכוש מטוסי ווטור כחלק מלקחי מבצע קדש להשגת יכולת תקיפה למטרות לטווח רחוק. אך צרפת סירבה למכור נשק התקפי לישראל מסיבות פוליטיות. לבסוף לאחר בקשות חוזרות נאותה למכור תחת מעטה של סודיות ולאחר שישראל הבטיחה שלא לעשות בהם שימוש במשך שנה. המטוס הראשון מדגם IIA נחת בארץ ב 1 באוגוסט 1957.
באוקטובר 1959 נפגשו מטוסי ווטור עם מטוסי מיג 19 מצריים אך לא התפתח ביניהם קרב אוויר.
ב 16 באוקטובר 1962 תקפו שלושה מטוסי ווטור סוללות ארטילריה סוריות בסמוך לכנרת אך הפגיעות היו בלתי מדויקות והמבצע נכשל.
ב 13 בנובמבר 1964 תקפו מטוסי ווטור מוצבים סוריים ברמת הגולן בתגובה לתקריות אש בגבול. תקיפה זו הייתה מוצלחת ובעקבותיה שב השקט לגבול.
במלחמת ששת הימים ביצעו מטוסי הווטור את משימות ההפצצה המרוחקות ביותר לנוכח טווח הטיסה הארוך שלהם. בשל כושר נשיאת חימוש הגדול היו הפצצותיהם אפקטיביות. בגל ההתקפה הראשון של מבצע מוקד, בבוקר ה-5 ביוני 1967, הופצץ שדה התעופה בני סואף בעומק מצרים ממערב לנילוס ושדה התעופה אבו סווייר סמוך לתעלה. המבנים תקפו והשמידו מטוסים שחנו בשדות התעופה וגרמו נזק למסלולי ההמראה. בצהרי אותו היום תקפו הווטרים את שדות התעופה קהיר-מערב, ראס-בנאס, ביר תמאדה, דמייר ו-H-3 בעיראק.
באחת הגיחות ל-H3, הצליח סרן בן-ציון זהר, שטס בווטור ואשר זכה בעיטור העוז על פעולתו בהפצצה אחרת ביום הראשון למלחמה, להפיל מטוס הנטר עיראקי בקרב אוויר.
|
במלחמת ההתשה נחשב הווטור למיושן ביחס למפציצים אמריקאים חדישים כגון הF-4 פנטום והסקייהוק והמשימות שביצע בה היו מעטות ובוצעו באזורים שאינם מאויימי נ"מ.
במלחמת ששת הימים ולאחריה הופלו 6 מטוסי ווטור. כמה מטוסים נוספים אבדו בתאונות.
בדצמבר 1967 יצא ווטור מס' 31 (דגם IIB, אשר כונה "האח הקטן") לגיחת צילום ולא שב. עדי ראייה מסרו שהופל מאש מן הקרקע באזור האגם המר. צוותו, הטייס יצחק (אקי) ארצי והנווט אלחנן רז נעדרים עד היום.
הווטור הוצא משירות חיל האוויר בראשית שנת 1972.
בסה"כ שירתו 31 מטוסי ווטור בחיל האוויר הישראלי - 28 במסגרת הרכש הראשוני ו-3 נוספים אשר סופקו בהמשך, לפי הפירוט הבא:
- 19 מדגם IIA, חד מושביים לקרב-הפצצה - 17 מן העסקה המקורית ושניים שנרכשו מגרוטאות אחרי ששת הימים.
- 8 מדגם IIN, דו מושביים לקרב אלראות - עם מכ"ם ונווט מאחורי הטייס. אחד מהם הוחזר לצרפת ובמקומו התקבל ב-1964 מטוס ישן ששימש לניסויים.
- 4 מדגם IIB, דו מושביים, שהוסבו גם למטרות צילום, שכללו מושב למטילן/צלם בחרטום שקוף.
במוזיאון חיל האוויר שמורים שלושה מטוסי ווטור, בקבוץ כפר גלעדי נמצא מטוס ווטור בפינת הנצחה לטייס נפתלי פורת שנפל במשימת הפצצה בירדן במטוס ווטור ב-22 באפריל 1969, עוד שני מטוסים שמורים בבסיס רמת דוד ובביה"ס הטכני.
הצעת פרויקט הסופר ווטור
יואש צידון בהיותו במטה חיל האוויר בשנת 1964 סיכם עם יצרנית הווטור לייצר אבטיפוס של ווטור משופר כמטוס לחדירה עמוקה, המסוגל לעבור מרחקים גדולים בגובה נמוך ביותר, בעל שרידות טובה, מערכת כינון חימוש וניווט מדויקת, הנושא מטען רב ומסוגל להגן על עצמו, לפחות בגובה נמוך, מפני מיטב המיירטים ולהישאר עם מספיק דלק כדי לחזור לבסיסו. הסיכום כלל יצור סדרתי בארץ עם העברת ידע מיצרנית המטוס.
המטוס תוכנן על בסיס הווטור הקיים, שיותקנו בו מנועים חזקים רולס רויס ספיי, כאשר הכנפיים יקוצרו כדי לשפר הטיסה בגובה נמוך ולהגברת מהירות הגלגול, התקנת עזרי עילוי כדי לשפר את ההמראה והנחיתה על מסלולים קצרים ושיפורים נוספים.
יוזמה זו נכשלה עקב התנגדות בחיל האוויר ובנוסף הצעה מתחרה של דאסו שגם היא לא בוצעה.[2]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ווטור |
- הווטור - באתר חיל האוויר הישראלי
- "דפי הווטור" (באנגלית)
מטוסי ווטור נמסרו לחיל האוויר, סרטי גבע (בפולנית), 1958 (התחלה 2:12)
הערות שוליים
