יחסי הרפובליקה הדומיניקנית – ספרד
| יחסי הרפובליקה הדומיניקנית – ספרד | |
|---|---|
|
|
| |
| הרפובליקה הדומיניקנית | ספרד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 48,670 | 505,370 |
| אוכלוסייה | |
| 11,458,789 | 47,903,594 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 121,444 | 1,580,695 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 10,598 | 32,997 |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | מונרכיה חוקתית |
יחסי הרפובליקה הדומיניקנית–ספרד הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה הדומיניקנית לספרד. שתי המדינות חברות באיגוד האקדמיות לשפה הספרדית ובארגון המדינות האיבריות-אמריקניות.
היסטוריה
קולוניזציה ספרדית
האירופאים הראשונים שהגיעו לרפובליקה הדומיניקנית של ימינו, הגיעו בדצמבר 1492, כאשר מגלה הארצות כריסטופר קולומבוס הגיע לאי היספניולה. הספרדים בנו מבצר בשם לה נבידד. המתיישבים הספרדים בהיספניולה החלו עד מהרה להילחם עם הילידים. הם עינו את נשות בני הטאינו ואילצו אותן לעבוד כמשרתותיהן. לאחר מספר חודשים של התעללות זו, הטאינו תקפו את היישוב והרגו את המתיישבים הספרדים; המצודה נשרפה עד היסוד.[1]
בשנת 1493 בנה קולומבוס את היישוב הקבוע האירופי הראשון ביבשת אמריקה וכינה אותו "לה איסבלה", על שם איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה. זמן קצר לאחר הגעתו של קולומבוס להיספניולה, רוב תושבי הטאינו המקומיים באי נכחדו על ידי מחלות שהובאו מאירופה או מטבח ישיר על ידי הספרדים.[2] בשנת 1493, האי היספניולה נשלט תחת הקפיטניה חנרל של סנטו דומינגו ובשנת 1521 הוא הועבר להיות תחת מלכות המשנה של ספרד החדשה שבסיסה במקסיקו סיטי.
בשנת 1605 זעמה ספרד על כך שהמתיישבים הספרדים בחופיה הצפוניים והמערביים של האי התמידו בביצוע סחר רחב היקף ובלתי חוקי עם אויביה הוותיקים של ספרד, אנגליה והולנד, ולכן החליטו ליישב בכוח את תושביהם קרוב יותר לסנטו דומינגו. המקומיים התנגדו ואירוע זה נתפס כביטוי ראשון לזהות חברתית דומיניקנית שנוצרה באופוזיציה לספרד.[3]
בשנת 1697 הכירה ספרד בשליטת צרפת על השליש המערבי של האי. בעידוד הכתר הספרדי, שדדו הפריבטירים הדומיניקנים אוניות בריטיות, הולנדיות, צרפתיות ודניות באיים הקריביים לאורך המאה ה-18.[4] בשנת 1795 ויתרה ספרד על החלק המזרחי של היספניולה לצרפת כתוצאה מהתבוסה שלה במלחמת הפירנאים.[2] בשנת 1801, החלק המערבי של היספניולה התקומם כנגד צרפת וקיבל את עצמאותו בשנת 1804 ושינה את שמו להאיטי. כתוצאה מכך, מתיישבים צרפתים רבים הגיעו לחלק המזרחי של היספניולה (סנטו דומינגו) והקימו חיל מצב נגד האיטי. בשנת 1809, האוכלוסייה הקריאולית הלבנה מרדה הן בצרפת והן בהאיטי והזמינה את ספרד לחזור כמעצמה הקולוניאלית, ופתחה תקופה של שתים-עשרה שנים של שלטון ספרדי, המכונה בהיסטוריה הדומיניקנית "אספניה בובה".
עצמאות
זמן קצר לאחר שהייתה חלק מספרד, המושבה של סנטו דומינגו הרגישה שספרד מתעלמת ממנה בזמן שהיא התמקדה יותר במושבה קובה, וכתוצאה מכך רבים במושבה רצו עצמאות לסנטו דומינגו. ב-9 בנובמבר 1821 הודחה הממשלה הקולוניאלית הספרדית של סנטו דומינגו על ידי קבוצת מורדים שהונהגה על ידי חוסה נונייס דה קאסרס. המורדים הצליחו להשיג עצמאות למושבה מספרד בדצמבר 1821 וסנטו דומינגו נודעה כרפובליקה של האיטי הספרדית.[2] הממשלה החדשה הציגה עד מהרה בקשה לאיחוד האיטי הספרדית עם רפובליקת קולומביה הגדולה (שכללה את שטחי קולומביה, ונצואלה, אקוודור ופנמה המודרניות), אולם בפברואר 1822 פלשה האיטי והשתלטה על המדינה. בפברואר 1844, לאחר מלחמת העצמאות הדומיניקנית, השיגה סנטו דומינגו את עצמאותה מהאיטי.
המדינה החדשה צברה עד מהרה חובות גדולים ולאחר שבע עשרה שנות עצמאות ביקש הנשיא פדרו סנטנה מספרד להפוך שוב את סנטו דומינגו למושבה ספרדית. ספרד הסכימה וסנטו דומינגו חזרה כמושבה בשנת 1863.[5] פעולה זו נתמכה על ידי המתיישבים בדרום ואילו האליטות הצפוניות התנגדו לה. ברגע שספרד חזרה למושבה, פרצה מלחמת גרילה הידועה כמלחמת הרסטורציה, שם נלחמו המורדים נגד הכוחות הספרדיים להחזרת עצמאותם מספרד. המורדים שרפו ובזזו רכוש ועינו ורצחו ספרדים; הספרדים ירו או תלו את מי שחשדו שהם או עזרו למורדים.[6] ברוב האזורים הלחימה כללה חסימת דרכים וגישה לנהרות, הימנעות משטחים פתוחים וקרבות יד ביד; בעיירות גדולות יותר המציאו המורדים תעלות כדי להתמודד עם גדודים של עד 5,000 חיילים, ובראשם גנרלים ספרדיים ודומיניקנים כאחד. המורדים הפעילו טקטיקות אדמה חרוכה ושרפו את סנטיאגו דה לוס קביירוס ואת פוארטו פלטה עד היסוד. הנזק לסנטיאגו ולפוארטו פלטה נאמד בכ־5,000,000 דולר.[7]
בשנת 1865 החליט הקורטס (הפרלמנט הספרדי) כי אינו רוצה עוד לממן מלחמה על שמירת סנטו דומינגו ובמרץ 1865 חתמה מלכת ספרד איזבלה השנייה על ביטול הסיפוח שהעניק אוטומטית לשטח עצמאות. עד מהרה שינתה המדינה את שמה לרפובליקה הדומיניקנית.[5] הספרדים איבדו 10,888 חיילים בקרב ועוד 30,000 מקדחת צהובה.[8] הדומיניקנים איבדו מספר זהה לזה של הספרדים במלחמה ומחלות. בכך הסתיים האיום האחרון על הריבונות הדומיניקנית שנשקפה על ידי ספרד; אך האי סבל שני כיבושים של ארצות הברית במאה ה-20.
סיפוח הרפובליקה הדומיניקנית הביא לקובה גל הגירה של לבנים ומולטים דומיניקנים ששירתו בצבא הספרדי בסנטו דומינגו לפני שפונו לקובה ושוחררו מהצבא. היו להם מעט כישורים פרט למלחמה.[9] חלק מהם הצטרפו למורדים במלחמת עשר השנים (1868–1878) למען עצמאות קובה וסיפקו את מומחיותם במלחמה.[10]
לאחר העצמאות
במהלך מלחמת האזרחים בספרד (1936–1939), הרפובליקה הדומיניקנית בפיקודו של הנשיא רפאל טרוחיו תמכה בפלג הלאומני של הגנרל פרנסיסקו פרנקו. אף על פי שתמך בפרנקו, הרפובליקה הדומיניקנית אפשרה כניסתם של כמה אלפי פליטים ספרדיים רפובליקנים שנמלטו מספרד כדי לחפש מקלט במדינה.[11] לנדיבותו של הנשיא טרוחיו לאלפי הספרדים שנמלטו מפרנקו ולאירופה שסועת המלחמה לא היה שום קשר לסולידריות פוליטית: הוא נטה לשפר את מעמדו הבינלאומי וחשב שהספרדים יכולים לעזור לו "להלבין" את אוכלוסיית האי. טרוחיו לא היסס, עם זאת, להשתיק כל סימן לביקורת פוליטית בקרב המהגרים החדשים. בין היתר חיסל משטרו את חוסה אלמוינה ואת חסוס דה גלינדס, אינטלקטואל בסקי שאותו חטף טרוחיו בעיר ניו יורק, הביא לאי והרג אותו. חוסה אלמוינה היה גליסיאני שהיה מזכירו של טרוחיו. הוא נורה ונהרג במקסיקו סיטי.[12] בשנת 1954 ערך הנשיא טרוחיו ביקור רשמי בספרד וביקר אצל הגנרל פרנקו.[13]
לאחר מותו של פרנסיסקו פרנקו בשנת 1975, ספרד חזרה לדמוקרטיה והחזירה את המלוכה. ביוני 1976 ביקר חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד, ברפובליקה הדומיניקנית בסיורו הבינלאומי הראשון כמלך.[14] המלך ביקר במדינה בשלוש הזדמנויות נוספות. נערכו כמה ביקורים רמי דרג של מנהיגי שתי המדינות ושתי המדינות פועלות בשיתוף פעולה הדוק בארגון המדינות האיברו-אמריקניות.
היחסים בין שתי המדינות
לאורך השנים, שתי המדינות חתמו על הסכמים דו-צדדיים רבים כגון אמנת הכרה, שלום, ידידות, מסחר, ניווט והסגרה (1855); הסכם על רכוש ספרותי, אמנותי ומדעי (1930); הסכם הגירה היספנית-דומיניקנית (1956); הסכם לאום כפול (1968); הסכם תחבורה אווירית (1968); הסכם לשיתוף פעולה כלכלי (1973); אמנת הסגרה וסיוע לשיפוט (1981); הסכם לשיתוף פעולה מדעי וטכני (1988); הסכם לשיתוף פעולה תרבותי וחינוכי (1988); הסכם בנושא הגנה הדדית וקידום השקעות (1996); הסכם לרגולציה של מהגרי עבודה (2001); הסכם ביטוח לאומי (2004) והסכם למניעת מיסוי כפול (2014).[15]
תחבורה
קיימות טיסות ישירות בין שתי המדינות עם חברות התעופה הבאות: אייר אירופה, חברת Evelop Airlines, איבריה וואמוס אייר.
יחסי סחר
בשנת 2016 הסתכם המסחר בין הרפובליקה הדומיניקנית לספרד ב-664 מיליון אירו.[15] הייצוא העיקרי של הרפובליקה הדומיניקנית לספרד כולל: רום, קקאו, ציוד רפואי, סיגרים, פירות, טבק וציוד אלקטרוני. הייצוא העיקרי של ספרד לרפובליקה הדומיניקנית כולל: מכונות, יין, חומרי בנייה, ציוד אלקטרוני, שמן זית ותרופות. ספרד היא המשקיעה הזרה השלישית בגודלה ברפובליקה הדומיניקנית (אחרי ארצות הברית וקנדה). בשנת 2015 הסתכמו ההשקעות הספרדיות ברפובליקה הדומיניקנית ב-926 מיליון אירו. חברות רב לאומיות ספרדיות כמו Mapfre, Telefónica ו-Inditex פועלות ברפובליקה הדומיניקנית.
נציגויות דיפלומטיות
- הרפובליקה הדומיניקנית מחזיקה בספרד שגרירות במדריד, קונסוליות כלליות בברצלונה ובסנטה קרוס דה טנריפה וקונסוליות בסביליה ובוולנסיה.[16]
- ספרד מחזיקה ברפובליקה הדומיניקנית שגרירות בסנטו דומינגו.[17]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "A Brief History of Dominican Republic". SpainExchange Country Guide.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Dominican Republic History & Culture
- ^ Roorda, Eric Paul (2016). Historical Dictionary of the Dominican Republic. Rowman & Littlefield. p. 94.
- ^ "Corsairs of Santo Domingo a socio-economic study, 1718-1779" (PDF).
- ^ 5.0 5.1 BBC-Timeline: Dominican Republic
- ^ Bowen, Wayne H. (בנובמבר 2011). Spain and the American Civil War. ISBN 9780826272584.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "THE SANTO DOMINGO REBELLION.; Full Details of the Insurrection--The Burning and Sacking of Puerto Plate". New York Times. 2 בנובמבר 1863.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Snodgrass, Mary Ellen (28 בנובמבר 2017). World Epidemics: A Cultural Chronology of Disease from Prehistory to the Era of Zika, 2d ed. ISBN 9781476631066.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "SPAIN IN THE AMERICAS "Human Rights" and Guerrilla War: The Impact of Santo Domingo Lingers Still Today".
- ^ Villafana, Frank, ed. (2017). Expansionism: Its Effects on Cuba's Independence. Routledge.
- ^ Dominican Republic commemorates arrival of Spanish refugees
- ^ Trujillo:The Chief. ISBN 9780965005302.
- ^ Francisco Franco y Rafael Leonidas Trujillo en 1954 (בספרדית)
- ^ El primer país extranjero que pisó Juan Carlos como rey fue la RD (בספרדית)
- ^ 15.0 15.1 Spanish Ministry of Foreign Affairs: Dominican Republic (בספרדית)
- ^ Embassy of the Dominican Republic in Madrid (בספרדית)
- ^ Embassy of Spain in Santo Domingo (בספרדית)
30920401יחסי הרפובליקה הדומיניקנית – ספרד