חטיבת כרמלי

חטיבת כרמלי
	סמל חטיבת כרמלי
	סמל חטיבת כרמלי
פרטים
מדינה	ישראל
שיוך	צה"ל
סוג	חטיבת חי"ר במילואים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	נובמבר 1947 – הווה (כ־77 שנים)
מקים היחידה	משה כרמל
מלחמות	מלחמת העצמאות; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מלחמת לבנון הראשונה; מלחמת לבנון השנייה; מלחמת חרבות ברזל
פיקוד
יחידת אם	עוצבת המפץ
יחידות בת	גדוד 221; גדוד 222; גדוד 223; גדס"ר 224; יחס"ם; פלחי"ק 5172;
מפקדים	מפקדי החטיבה

חטיבת כרמלי – חטיבה 2 (בעבר נקראה חטיבה 165 וחטיבה 612) היא חטיבת חי"ר במילואים בצה"ל, ואחת משלוש חטיבות יוצאי חטיבת גולני, יחד עם חטיבת אלכסנדרוני וחטיבת עודד. החטיבה כפופה לעוצבת המפץ, אוגדת מילואים בפיקוד צפון^[1].

כיום החטיבה מוזנת מיוצאי גדוד 13 של חטיבת גולני.

הקמת החטיבה (תש"ח)

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות, שהפכו בהמשך לשש, ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. בצפון הקימה מפקדת ההגנה את חטיבת לבנוני שנקראה בתוכניות המוקדמות "חטיבת הצפון" וכללה את כל המרחב שמזכרון יעקב וצפונה. מפקד החטיבה היה משה זליצקי (לימים משה כרמל) והיא כללה את כל כוחות החי"ש במרחב.

ב-28 בפברואר 1948 פוצלה החטיבה לחטיבת גולני בנפת יזרעאל, הכנרת, גלבוע ועד תל חי וחטיבת כרמלי (על שם הר הכרמל) באזור חיפה ונפת זבולון (כלומר חיפה והגליל המערבי). במקביל פעלה בגזרה חטיבת יפתח של הפלמ"ח.

למסגרת החטיבה הוכפפו 3 גדודים – 21 (שגרעינו בני נשר-יגור, נהריה והקריות שמצפון לחיפה), 22 (שגרעינו סטודנטים מהטכניון) ו-23 (שהוקם מיחידת "הדרי" – חיל משמר העם של חיפה ועולים חדשים בעיקר שארית הפליטה). במהלך המלחמה הוקם גדוד נוסף – 24, גם הוא על בסיס יחידת "הדרי" ועולים חדשים (שארית פליטה).

עם הקמת המדינה מנתה חטיבת כרמלי 2,238 חיילים ומפקדים^[2].

פעילות החטיבה במלחמת העצמאות

עיקר פעילותה של החטיבה הייתה בכוננות לקראת תפיסת הבסיסים הלוגיסטיים של הבריטים בסביבת חיפה עם עזיבתם ובמיוחד הנמל ודרכי הגישה אליו ובתי הזיקוק. החטיבה ערכה פעולת נקם כנגד הכפרים בלד א-שייח' (היום נשר) לאחר טבח בתי הזיקוק ב-30 בדצמבר 1947 שבו נהרגו כמה מתושבי הכפר^[3]. ב-14 במרץ 1948, פוצצו חיילי גדוד 21 של החטיבה את מנהרות הרכבת בראש הנקרה וזאת כדי למנוע מעבר כוחות מלבנון דרך המסילה. ב-27 במרץ 1948 יצאה שיירה של החטיבה שנודעה בשם שיירת יחיעם, לעקוף את עכו ולהביא אספקה ליישובי הצפון. השיירה הותקפה סמוך לנהריה ונגרמו לה אבדות קשות. באפריל 1948 התמודדה החטיבה עם צבא ההצלה בקרבות משמר העמק ורמת יוחנן. באפריל 1948 סיימה החטיבה בהצלחה את הקרב על חיפה, הודות לתכנון המדויק ולהיכרות עם הסביבה והמתקנים. כך הצליחה החטיבה תוך פחות מ-24 שעות לתפוס את כל הבסיסים הבריטיים והמפעלים האסטרטגיים בעיר. החטיבה הכניעה את ההתנגדות הערבית והשתלטה על העיר. לאחר פלישת צבאות ערב הכניע כוח של החטיבה את עכו במבצע בן עמי (שנקרא על שם בן עמי פכטר שהיה מפקד גדוד בחטיבת כרמלי ונפל בשיירת יחיעם). מפקד החטיבה הראשון היה משה כרמל והשני היה מרדכי מקלף, לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל.

עם הקמת צה"ל הפכה כרמלי לחטיבת צה"ל. לאחר הכרזת המדינה השתתפה החטיבה בפיקודם של משה כרמל ולאחר מכן בפיקודו של מרדכי מקלף, בכל קרבות חזית הצפון ובטיהור כל אזור הגליל, במהלך מלחמת העצמאות. בנוסף נטלה חלק במבצעי יצחק, דקל, ברוש וחירם. החטיבה ספגה אבדות כבדות בניסיון שכשל לכבוש את ג'נין במבצע יצחק וגם בנפילת שיירת יחיעם.

גדודי כרמלי (תש"ח)

מספר הגדוד	הרכב	תאריך הקמה	פעילות עיקרית	מפקדים ואנשי מפתח
21	גדוד "נפת זבולון" כלל 3 פלוגות, פלוגה 11 חבל נהריה מפקדה: יעקב פונדק, פלוגה 12 – חבל קריות מפקדה חיים בן-דוד. פלוגה 13 – חבל יגור מפקדה חנן זלינגר (על שמו שכונת תל חנן בעיר נשר), ולאחר נפילתו יוסי האס^[4].	דצמבר 1947	אבטחת התחבורה בגזרת מפרץ חיפה והגליל המערבי. פעולת הגמול בבלד א-שייח' (נשר), שיירת יחיעם, מבצע בן עמי. קרבות רמת יוחנן, מבצע דקל והדיפת הצבא העיראקי ליד ג'נין.	בן עמי פכטר, אהרן יריב
22	אנשי חי"ש טכניון ("פלוגת הסטודנטים"), ותיקי חי"ש ומגויסים מהעיר חיפה.	דצמבר 1947	אבטחת תנועה בחיפה, פעולת הגמול בבלד א-שייח' (נשר), מבצע בן עמי. לאחר הקמת צה"ל, קרבות משמר הירדן ומבצע חירם.	מרדכי מקלף ואחריו בן ציון ענבר
23	אנשי חי"ם מחיפה (פלוגת "הדרי") וחיילים משוחררים מהצבא הבריטי	דצמבר 1947	סיוע לחטיבת "עודד" בקרבות משמר הירדן, מבצע ברוש	מקסים כהן, צבי בן ארי
24	גדוד המשמר הנייד של חי"ם חיפה	דצמבר 1947	אבטחת הכרמל מקיבוץ יגור ועד עתלית, כיבוש עין חוד. עם הקמת צה"ל הוסב לגדוד סיוע חטיבתי (כלל פלוגת סיור ופלוגת משוריינים)	שמעון יפתח

גדוד 21 – נפת זבולון

גדוד 21 ששמו היה "נפת זבולון" הוקם רשמית כגדוד ג´ של חטיבת "לבנוני" ביום 25 בדצמבר 1947 במסדר שנסקר על ידי מפקד הגדוד בן עמי פכטר בגבעת שמיר ליד רמת יוחנן ליד בניין ששימש לפני כן כמרכז אימונים (כיום חוות הצופים). תחום החבל היה מנקודה שבין שער העמקים וג'למי עד מבואות חיפה, ומחרייבה שעל הר הכרמל ועד מבואות עכו. היישובים שנכללו בחבל היו: יגור, כפר חסידים, נשר, רמת יוחנן כפר המכבי, אושה, שמיר (לפני מעברו לגליל), קריית אתא, חרייבה, מחצבות 4.5, צ'ק פוסט, הקריות אפק (לפני כן משמר הים), כפר מסריק ועין המפרץ^[5].

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה שלח ארגון ההגנה את אנשיו לקורסים ואימונים. לקראת סוף שנת 1947 התקיימו גיוסים בצפון הארץ. אנשי החי"ש נשלחו למשקי הגליל המערבי לקדם פלישה. למחרת כ"ט בנובמבר התגייס חלק מהגדוד והוקמו הבסיסים בנשר, רמת יוחנן, חרייבה, מחצבות 4.5 בקריות ובגליל המערבי. החבל הכיל יישובים יהודים, יישובים ערבים כוחות צבא בריטיים וכוחות הלגיון הערבי. לחבל נודעה חשיבות משום שישב על דרכים חיוניות ומפעלים חשובים כגון בתי הזיקוק, מפעל נשר למלט, בית המלאכה של הרכבת בתי המלאכה של סולל בונה ועוד. הגיוסים לגדוד נעשו בשלבים. בתחילה גיוסים קטנים במבנה כוחות של כוננות ולאחר מכן במסגרות גדולות יותר. הגיוסים כללו את בני המקום שגדלו בארץ וגם עולים חדשים ששהו מספר חודשים בארץ והתגוררו ב"מעון עולים" בנשר.

הגדוד כלל שלוש פלוגות:

פלוגה 11 – חבל נהריה – מפקדה היה יעקב פונדק (שועל). לפלוגה היו 3 בסיסים – בסיס מצובה שמפקדו היה גדעון דוניץ, בסיס יחיעם מפקדו היה משה שינרמן, בסיס שבי ציון מפקדו משה שואבי.
פלוגה 12 – חבל קריות מפקדה היה חיים בן-דוד. לפלוגה היו 3 בסיסים – בסיס רמת יוחנן שמפקדו היה יעקב שאודר, בסיס כפר המכבי מפקדו היה יעקב ברסלב, בסיס אפק מפקדו מיכאל מנייביץ.
פלוגה 13 – חבל יגור מפקדה היה חנן זלינגר שנהרג ב־1 בינואר 1948 בפעולת התגמול בבלד א-שייח' על טבח בתי הזיקוק. מחליפו היה יוסי האס. לפלוגה היו 5 בסיסים – בסיס יגור שמפקדו היה דב פיק, בסיס "ח'רייבה" (מחצבה של בית חרושת נשר למלט) מפקדו היה אברהם בורנשטיין, בסיס נשר מפקדו יוסקה גלילי, בסיס ק"מ 4.5 מפקדו היה יוסקה וונדרמן, בסיס צ'ק פוסט מפקדו היה שלמה קמינקר (קמין)

בעת הקמתו היו בגדוד 140 לוחמים. רק 40% מהם צוידו בנשק. הנשק עבר בין הלוחמים על פי פעילות הגדוד^[6].

בקרבות מלחמת העצמאות נהרגו 149 לוחמי הגדוד על פי הפירוט הבא^[7].

מס'	קרב	תאריך הקרב	מס' לוחמים שנהרגו בקרב
1	קרב על בלד א-שייח'	1 בינואר 1948	1
2	התקפה על טמרה	19 בינואר 1948	1
3	קרב על יחיעם	20 בינואר 1948	4
4	משוריין הנוטרים ליחיעם	20 בינואר 1948	6
5	שיירת יחיעם	27 במרץ 1948	47^[8]
6	קרב רמת יוחנן	14–16 באפריל 1948	13
7	קרב שיירת הלגיון במבואות יגור	22 באפריל 1948	1
8	קרב על משטרת אל-באסה	25 באפריל 1948	2
9	הקרב על חיפה	22 באפריל 1948	18
10	קרב על אכזיב	14 במאי 1948	1
11	קרב על סמריה	14 במאי 1948	3
12	הקרב על ג'נין	3 ביוני 1948	45
13	קרבות אל-בירווה	24 ביוני 1948	10
14	קרב על עין ע'זאל	8 ביולי 1948	1
15	מבצע דקל – קרב על ספוריה	16 ביולי 1948	1
16	קרב על תרשיחא	19 ביולי 1948	5
17	קרבות מנרה	23 באוקטובר 1948	7

לאחר מלחמת העצמאות

אחרי מלחמת העצמאות התארגנה החטיבה מחדש והפכה לחטיבת מילואים צפונית עם בסיס בעמקים. החטיבה תפקדה כחטמ"ר העמקים (או בשמו האחר "חטמ"ר צמח") עד לשנת 1974.

מלחמת ששת הימים

ערך מורחב – מלחמת ששת הימים

במהלך מלחמת ששת הימים החזיקה החטיבה מוצבים בגזרת הירדן ונטלה חלק במערכה על כיבוש צפון השומרון מוצבי הסורים בחוף המזרחי של הכנרת ודרום רמת הגולן.

ב-9 ביוני פקד דוד אלעזר, אלוף פיקוד הצפון, על מפקד חטמ"ר 2, יהודה גביש, לתקוף את המוצבים הסוריים תאופיק התחתונה ותאופיק העליונה כחלק המאמצים המשניים בתוכנית "מקבת". המשימה הוטלה על גדוד נח"ל 908, בפיקוד שלמה חלמיש. הגדוד נע על כביש צמח – מעגן – תל קציר – האון. עוד בטרם החלה ההתקפה נפתחה על הגדוד הפגזה מתאופיק העליונה. בהפגזה איבד הגדוד שני חיילים, ביניהם המג"ד חלמיש, וכמה חיילים נפצעו. המח"ט הורה לעצור את התקדמות הגדוד לכיוון תאופיק^[9]. ב-10 ביוני נעה החטיבה מעין גב צפונה, לאורך חוף הכנרת, תוך שהיא תופסת את כורסי ללא קרב ומגיעה לבקעת הבטיחה.

מלחמת ההתשה

ערך מורחב – מלחמת ההתשה בבקעת הירדן

עם סיום המלחמת ששת הימים (ב-19 ביוני 1967) התגלה מטען חבלה סמוך לקיבוץ גשר שהיה תחת מרחבה של מפקדת חטיבת המילואים. וכך הצטרפה החטיבה לשיטת המרדפים שפיתח חטיבת הבקעה.

במהלך המלחמה הפכה מפקדת חטיבת המילואים לחטמ"ר 612 – חטמ"ר העמקים, שהגן על מרחב עמק הירדן ועמק בית שאן.

מלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – החזית הירדנית במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים נטלה החטיבה (אז חטיבה 612) חלק בהגנת העמקים ורמת הגולן. לאחר המלחמה הופרדה החטיבה מחטמ"ר העמקים ונקראה חטיבה 165. עד מלחמת של"ג ביצעה החטיבה תעסוקה מבצעית בגזרת לבנון וצפון רמת הגולן, בסיני ובבקעת הירדן.

מלחמת שלום הגליל

במלחמת שלום הגליל, תחת פיקוד צבי פולג, נלחמה החטיבה בגזרה המערבית, בציר צור–צידון, צידון, עין אל חילווה וביירות^[10]. בתקופת מלחמת של"ג ואחריה ביצעה החטיבה תעסוקה מבצעית במרחב ביירות ועל כביש ביירות–דמשק.

בשנת 2005 בעקבות דרישה של הלוחמים הוותיקים ומפקדי החטיבה, הוחזר לחטיבה השם ההיסטורי "חטיבה 2". כיום החטיבה מורכבת ברובה מיוצאי גדוד 13 של חטיבת גולני.

במלחמת לבנון השנייה ב-2006 החטיבה נטלה חלק בלחימה בגזרות המרכזית והמערבית בדרום לבנון תחת אוגדה 146^[11] ובקרב עייתא א-שעב^[12].

מלחמת חרבות ברזל

במלחמת חרבות ברזל החטיבה גויסה עם פרוץ המערכה, תוך חשש מיידי ממימוש תוכנית ההתקפה של חזבאללה לתוך שטח ישראל. החטיבה נערכה בהגנה במשך כמה חודשים בגבול הצפון תחת אוגדה 146, ובחלק מהזמן קבלה תחת אחריותה חלק מגזרת חטיבה 300. במהלך קרב ההגנה הכווינו גדודי החטיבה תקיפות ארטילריה וחיל האוויר אל עבר יעדי חזבאללה הסמוכים לגבול. במספר אירועים נפגעו לוחמי החטיבה מירי טילי נ"ט וירי תלול מסלול. במהלך חודש אפריל גויסה החטיבה תחת אוגדה 99 להחליף את אוגדה 162 בהגנה על מסדרון נצרים, ביצוע פשיטות במרחב ואבטחת עבודות ההקמה של הנמל האמריקאי מדרום לעזה. במהלך חודש יוני 2024 השלימה החטיבה מבצע אוגדתי במרחב זיתון ושכונת צברא ברצועת עזה^[13].

התמרון הקרקעי בדרום לבנון

ערך מורחב – התמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל

ב-8 באוקטובר הצטרפה החטיבה כחלק מכוחות אוגדה 146 לתמרון הקרקעי בלבנון, החטיבה החלה בפעילות קרקעית ממוקדת ומתוחמת בגזרה המערבית של דרום לבנון, נגד יעדים ותשתיות טרור של חזבאללה. זאת לאחר כשנה שבה האוגדה ניהלה קרב הגנה בגבול הצפון-מערבי^[14].

ב-23 באוקטובר בשעה 16:50 כוח של לוחמי מילואים של גדוד 222 מחטיבת כרמלי שפועלת באחד השטחים הסבוכים של חזבאללה בגזרה המערבית בדרום לבנון, נתקל במחבלים ששהו בתוך פיר תת-קרקעי. המחבלים יצאו מהפיר – והשליכו רימונים לעבר הכוח. לוחמי כרמלי השליכו רימונים בחזרה לכיוון הפיר ופתחו באש לעבר המחבלים^[15]. במהלך חילופי האש, נהרגו 4 לוחמי הגדוד: רס"ב (מיל') מרדכי חיים אמויאל^[16], רס"ם (מיל') שמואל הררי^[17], רס"ר (מיל') שלמה אביעד ניימן^[18], ורס"ל (מיל') שובאל בן-נתן^[19]. בנוסף נפצעו 6 לוחמים נוספים – 3 מהם קשה ו-3 בינוני. כלל הפצועים פונו לבתי חולים, גם באופן רכוב וגם באופן מוסק.

מפקדי החטיבה

שם	תקופת כהונה	הערות
משה כרמל	נובמבר 1947 – 20 במאי 1948	לימים מפקד פיקוד הצפון
מרדכי מקלף	20 במאי 1948 – יולי 1948	לימים הרמטכ"ל ה-3
מקסים כהן	יולי 1948 – 20 באוגוסט 1948
צבי גרמן	1 בדצמבר 1948 – 15 בספטמבר 1949
יחזקאל פנט	15 בספטמבר 1949 – 13 בינואר 1950	לימים ראש אג"א
נחמיה ברוש	1 ביוני 1950 – 15 ביוני 1952	לימים דובר צה"ל
אהרן אבנון	1952
צבי גרמן	יוני 1952–1953
חיים בר-לב	25 בפברואר 1953 – 1 באפריל 1954	לימים הרמטכ"ל ה-8
משה נצר	10 באוקטובר 1954 – 11 באוקטובר 1955
ישעיהו גביש	15 בנובמבר 1955 – 10 ביוני 1956	לימים מפקד פיקוד הדרום
יובל נאמן	10 ביוני 1956 – 1 באוגוסט 1956
צבי זמיר	1 באוגוסט 1956 – 15 בנובמבר 1958	לימים מפקד פיקוד הדרום וראש המוסד
דן לנר	1958–1960
יהונתן דותן	15 בפברואר 1960 – 1 בינואר 1962
רם רון	1 בינואר 1962 – 15 במאי 1963
חיים אבינועם	1 בנובמבר 1963 – 1 בספטמבר 1964
יונה אפרת	1 בספטמבר 1964 – 24 ביולי 1966	לימים מפקד פיקוד המרכז
יהודה גביש	24 ביולי 1966 – 12 במאי 1968	לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
עמנואל שקד	26 במאי 1968 – 27 באוגוסט 1969	לימים קצין חי"ר וצנחנים ראשי
יעקב אלעזרי	27 באוגוסט 1969 – 15 בספטמבר 1971
יוסף קסטל	15 בספטמבר 1971 – 3 באוגוסט 1973
אורי שמחוני	3 באוגוסט 1973 – 31 באוגוסט 1973	לימים ראש מחלקת ההדרכה
יחזקאל רביד	31 באוגוסט 1973 – 19 ביולי 1974
דוד כהן	19 ביולי 1974 – 17 בינואר 1975
אליעזר רם	דצמבר 1974 – דצמבר 1976
יצחק זמיר	1976–1978
עמוס קוצר	1978–1980
שמואל ארד	1980–1981	לימים מפקד פיקוד העורף
צבי פולג	1981–1982	לימים מפקד אוגדת עזה
גבי אופיר	1982–1984	לימים מפקד פיקוד העורף
עדי אדירי	אוגוסט 1984 – אוקטובר 1986
אלישע ילין	1986–1989
רפי כפרי	1989–1993
גדי איזנקוט	1993–1996	לימים הרמטכ"ל ה-21
שמואל זכאי	1996–1997	לימים מפקד אוגדת עזה
שמואל אביבי	1997–2000
משה נידם	מרץ 2000 – נובמבר 2002
יואלי אור	2002–2005
אילן אטיאס	2005–2008
הושע פרידמן בן-שלום	2008–2011	לימים קצין מילואים ראשי
דודי אוברמן	2011–2014	לימים סגן מפקד אוגדת איו"ש
פיני יוסף	2014 – ספטמבר 2018	לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי
ארז אלקבץ	ספטמבר 2018 – ספטמבר 2020
עדי גנון	ספטמבר 2020 – ספטמבר 2022	לימים מפקד חטיבת גולני
עמרי רוזנקרנץ	ספטמבר 2022 – ספטמבר 2024	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל
דביר דיאמונד^[20]	ספטמבר 2024 – מכהן	לשעבר מפקד יחידת דובדבן ומג״ד 101

הנצחות החטיבה

החטיבה והגדודים השונים מונצחים בשמות של רחובות, גשרים וכיכרות בישראל.

גשר גדוד 22 בחיפה, לזכרם של לוחמי הגדוד שנפלו בקרב על חיפה
מחלף גדוד 21 בחיפה בין מחלף הקריות לגשר פז על כביש 4. המחלף מנציח את גדוד 21 שגם לחם בחיפה
קטע כביש 4 בכניסה לנהריה מדרום עד צומת נהריה, שמו גדוד 21
רחובות בשם חטיבת כרמלי קיימים בערים: חיפה, כרמיאל, חדרה, אשדוד, אופקים
רחוב על שם גדוד 21 ביישוב בן עמי בגליל מערבי
כיכר גדוד 21, חטיבת כרמלי בכביש 7212, בעיר נשר
רחוב גדוד 22 בעיר עכו
אנדרטת מלחמת העצמאות בעכו ברחוב בן עמי. מנציחה את הנופלים מגדוד 21 וגדוד 22 מחטיבת כרמלי

לקריאה נוספת

חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות"
מרדכי נאור (עורך ראשי), לקסיקון כח המגן ההגנה, 1992
צדוק אשל, מערכות ההגנה בחיפה, תל אביב תשל"ח - תולדות חטיבת כרמלי
בן-ציון דינור (עורך ראשי), ספר תולדות ההגנה. הוצאת מערכות, 1955–1972 כרכים ג' ו-ד'
מאיר פעיל, התפתחות כוח המגן העברי, אוניברסיטה משודרת, 1987
יהודה ואלך, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, ירושלים, 1974 עמודים 59, 106, 115
יוסקה גלילי העורך, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, 1988
אלישיב שמשי, "עוד ניצחון כזה... על רוח לחימה במלחמת לבנון השנייה", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2013
גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2009, מסת"ב 9789654828109
אריה יצחקי, "גדוד 21 בעקבות לוחמים", שנת הוצאה 2017, בהוצאת נווה ים: א"י
מאיר פינקל, הפקת לקחים ברמה הטקטית במלחמת העצמאות - חלון לשני דפוסי ארגון צבאי, בתוך: מלחמה המעצבת הראשונה - שבעה מאמרים במלאת שבעים שנה למלחמת העצמאות, מודן, משרד הביטחון וצה"ל/המחלקה להיסטוריה, 2018, עמודים 113–150