חוואסה
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז חיפה |
| נפה | נפת חיפה |
| שפה רשמית | ערבית |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| יישובים יורשים | שכונת בן-דור בנשר |
| דת | מוסלמים |
| קואורדינטות | 32°46′36″N 35°02′04″E / 32.7765676°N 35.0345743°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת חיפה רגילה)   חוואסה | |
היישוב חוואסה הוקם בשנת 1938. במקורו תוכנן להיות שכונה של העיר חיפה. היישוב שכן ממערב לכפר בלד א-שיח' סמוך לצומת הצ'ק פוסט, במקום בו שוכנת היום שכונת בן דור בעיר נשר. שמה של השכונה ניתן לה על שם ואדי "אל-חוואסה" שגבל בצידה המערבי.[1]
היוזמה להקמת השכונה
את הקמת היישוב יזמו הממשל הבריטי ועיריית חיפה כחלק מיוזמתם לפנות את שכונת הצריפים "ארד אל-רמל" ששכנה בחוף שמן ליד בית החרושת "שמן" ומתן פתרון מתאים לאוכלוסייה הערבית ששכנה במקום, ובשנים 1934-1935 מנתה כ-1,700 תושבים. מקור האוכלוסייה בשכונה היה כפריים שהגיעו מכפרי הגליל והשומרון וחלקם מהגרי עבודה מחורן שבסוריה. ההחלטה מתחילת מאי 1936 להעביר את תושבי ארד אל-רמל לשטח שהיום שוכנת בו שכונת נווה יוסף נתקלה בהתנגדות תושבי נווה שאנן. אי לכך אותר שטח חלופי גדול יותר ובעל שיפועים נוחים יותר, ליד בלד א-שיח'. השטח לא נכלל בשטח השיפוט של העיר חיפה, וכוונת השלטונות הייתה לספח אותו לעיר. בעקבות ההחלטה הוכשר השטח על ידי מחלקת עבודות ציבוריות. הכשרת השטח הסתיימה ב-1938. במקביל לסיום הכנת השטח נהרסו בארד אל-רמל צריפים רבים. בדוח העירייה נכתב שרוב האוכלוסייה הערבית לא אהד את הפתרון שהוצע להם. 140 משפחות עברו לחוואסה, חלק עבר לבלד א-שיח' וחלקם חזרו לכפרים מהם היגרו לחיפה. המפונים שעברו לשטח החדש הקימו לעצמם צריפים מפח ומעץ בלי שהתחשבו בסימון החלקות שנעשה על ידי המחלקה לעבודות ציבוריות. בעקבות כישלון תוכנית הדיור, הותיר הממשל הבריטי את השכונה ללא תוכנית מאושרת. בשנת 1944 בחרו תושביה ועד לניהול ענייני השכונה. במהלך 1946 נעשה ניסיון נוסף, הסתיימה תוכנית הדיור, נקבעו גבולות לשכונה והוחלט להרחיב את שטח השיפוט של העיר חיפה כך שיכלול את שטח השכונה. גם תוכנית זאת לא צלחה בעקבות התנגדות הערבים שהושפעה מהסלמת הסכסוך היהודי-ערבי. ב-1946 התגוררו בשכונה כ-450 משפחות, רובם בצריפים ומיעוטם, כ-25 משפחות, במבני אבן ובלוקים[2]
מלחמת העצמאות
תושבי הכפר היו בעלי תודעה פוליטית מפותחת. במהלך המרד הערבי בשנות ה-30 ביצעו הבריטים מספר פעולות בתחומי הכפר ואף תכננו להרסו, אך ללא הצלחה, הכפר נשאר עומד עד מלחמת העצמאות.
ב-30 בדצמבר 1947 זרקו לוחמי האצ"ל פצצות לעבר ריכוז של פועלים ערבים בשער בתי הזיקוק, פעולה בה נהרגו שישה מבין הפועלים הערבים ועשרות נפצעו. כתגובה לכך רצחו פועלים ערבים בבתי הזיקוק 39 פועלים יהודים מבין חבריהם לעבודה. באותו יום שלח ארגון ההגנה ארבע מחלקות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושתי מחלקות מחי"ש חיפה לתקוף את הכפרים בלד א-שיח' וחוואסה, בהם התגוררו פועלים רבים מבתי הזיקוק.[3]. לדברי בני מוריס נהרגו בחוואסה 16 גברים ונפצעו 19.[4] לדברי יואב גלבר בשני הכפרים נהרגו בין 15 ל-20 מתושבי בהם גם נשים וילדים ונפצעו נוספים. הוא ציין כי הידיעות שנקבו במספרים גבוהים יותר היו ככל הנראה "מופרזות מאוד".[5] בפעולה נהרגו גם 3 מאנשי "ההגנה". בעקבות המתקפה עזבו ב-7 בינואר 1948 חלק מתושבי שני הכפרים ואת מקומם תפסו מתנדבים ערבים שהגיעו מחוץ לחיפה כדי להגן על הכפר.[6]
בתחילת אפריל 1948, עזבה יחידה של הליגיון הערבי שחנתה במקום. עזיבה זו הביאה לעזיבת רוב תושבי חוואסה את בתיהם, ובבלד א-שיח' עזבו התושבים את בתיהם מהשכונות הדרום-מזרחיות שהיו קרובות למחנה ועברו למרכז הכפר.[7]
במלחמת העצמאות פגעו תושבי הכפר בתחבורה שעברה בכביש הראשי הסמוך אליהם. ב-21 באפריל 1948 השתלטה ההגנה על שכונותיה המערביות של חיפה, וחלק מתושבי הכפר עזבו, לדברי משקיפים בריטים עקב חשש שההגנה תתקוף את הכפר. ב-24 באפריל ערב ליל הסדר של פסח תש"ח כיתרו כוחות ההגנה את הכפר הסמוך בלד א-שיח' ודרשו מתושביו למסור את נשקם. התושבים מסרו 22 "רובים ישנים חסרי תועלת", דבר שלא סיפק את מפקדי ההגנה שבבוקר ליל הסדר פתחו בירי במרגמות ומקלעים על הכפר, תגבורת בריטית שהגיעה לכפר יעצה לתושבי הכפר לעזוב את המקום, והם עשו זאת מיידית בליווי בריטי. בני מוריס מציין ” אין ספק , נפילת העיר [חיפה] דכדכה אותם והכשירה אותם נפשית לנטישה”[8] ובעקבותיהם עזבו גם תושבי חוואסה ויאג'ור. משקיפים בריטיים סברו, לפי שיטת ההתקפה והמשא ומתן שהתנהל, כי מטרת ההתקפה הייתה לגרום ליציאת התושבים שנותרו ולכיבוש הכפר.[9][10]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תמיר גורן, שיכון לעניים: ייסוד חוואסה והניסיונות לבניית שכונה ערבית בתקופת המנדט, אופקים בגאוגרפיה, חוברת 62, עמוד 62, 2004
- ^ תמיר גורן, שיכון לעניים: ייסוד חוואסה והניסיונות לבניית שכונה ערבית בתקופת המנדט, אופקים בגאוגרפיה, חוברת 62, עמודים 61-82, 2004
- ^ עשרות ממרצחי בית הזיקוק נהרגו בהתקפות ההגנה, דבר, 2 בינואר 1948
- ^ בני מוריס, קורבנות, הוצאת עם עובד, 2003, עמ' 192-191
- ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 65-64.
- ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, דביר, תשס"ד 2004, עמ' 139
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 – באנגלית עמוד 208-297
- ^ בני מוריס, 1948: תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה. עם עובד וספריית ספיר, 2010, עמ' 169
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 – עמוד 133
- ^ אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן', 1978 עמודים 122 ו-132-3