מבצע ברוש
 | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העצמאות | ||||||||||||||
| תאריכים | 9 ביולי 1948 – 18 ביולי 1948 (10 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | גזרת משמר הירדן בחזית הצפון | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון סורי | |||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | ללא שינוי ניכר בקו החזית | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מבצע ברוש היה מבצע צבאי של צה"ל שנערך במלחמת העצמאות בתאריכים 9 ביולי 1948 - 18 ביולי 1948, כחלק מקרבות עשרת הימים, ומטרתו הייתה כיבוש ראש הגשר הסורי במשמר הירדן. לאחר עשרה ימים של קרבות עקובים מדם, לא הושגה מטרת המבצע, וקו החזית נותר דומה מאד לזה שלפני תחילת המבצע. עם זאת, האיום הסורי לבתר את הגליל העליון הוסר.
רקע
ב-5 ביוני 1948 חצה הצבא הסורי את נהר הירדן על גשר בנות יעקב ופתח במתקפה על המושבה משמר הירדן, שעל פי תוכנית החלוקה נועדה להיכלל בתחומי המדינה היהודית. לאחר מספר התקפות שנהדפו, ב-10 ביוני כבשו הסורים את המושבה, התקדמו מערבה, אך נבלמו בחורבת ירדה (מקומה של משמר הירדן בימינו), גבעה שולטת ברכס העולה מן הירדן לכיוון מערב לצד הכביש מחניים-גשר בנות יעקב (כיום כביש 91). מצב זה נותר בעינו עם כניסתה לתוקף של ההפוגה הראשונה, ולפיו התקיים ראש גשר סורי שבסיסו בנהר הירדן וקודקודו בסמוך לחירבת ירדה. מטה חזית הצפון תכנן את המבצע, במטרה לחסל את ראש הגשר הסורי האמור, מה גם שזה היווה איום מתמיד לניתוק אצבע הגליל, שמצידה המערבי, במרחק ק"מ אחדים, איימו במקביל כוחות צבא ההצלה.
סדר כוחות
מפקד המבצע היה מרדכי מקלף, מפקד חטיבת כרמלי. תחת פיקודו היו במבצע גדודים 22, 23, 24 של חטיבת כרמלי וגדוד 11 של חטיבת עודד. גדוד 13 מחטיבת גולני שימש כעתודה חזיתית. מפקדת המבצע הייתה ב"מלון שולמית" בראש פינה. הכוחות הסוריים בראש הגשר היו בגודל של גדוד מוגבר. הכוח הסורי בגזרה כולה, כולל ממזרח לירדן, היה בגודל חטיבה בקירוב.
תוכנית המבצע
תחילה נועדה חטיבת עודד לקבל את התפקיד הראשי במבצע, אך החטיבה, שהוקמה בתחילת יוני, לא הייתה בשלה לתפקיד זה, ובתחילת יולי הוחלט להטיל את התפקיד על חטיבת כרמלי, הוותיקה והמנוסה יותר. גדוד 23 של 'כרמלי' תוכנן לכבוש תחילה, בכוח של פלוגה אחת, את משלטי הג'לבינה שמדרום לדרדרה. פלוגה נוספת תוכננה לצלוח את הירדן ולכבוש את דוריג'את. פלוגה שלישית תוכננה לתפוס את תל המעברה. גדוד 22 של 'כרמלי' נועד לחצות את הירדן, לעבור דרך המשלטים שיתפסו כאמור על ידי גדוד 23, לכבוש את בית המכס העליון, ולבסוף לחסום את הכביש לקונייטרה. גדוד 24 של 'כרמלי' נועד לכבוש את משלט 223, מצידו הדרומי מערבי של ראש הגשר, מדרום לכביש למחניים, וגדוד 11 של 'עודד', את משלט 243, מצפון לאותו כביש. בשלב השני, לאחר ניתוק ראש הגשר ממזרח, בד בבד עם התקפות ממערב, תוכנן לחסל את ראש הגשר.
התחלת המבצע
בליל ה-10-9 ביולי 1948 בשעה 22:00 החלה תקיפת כוחות צה"ל במסגרת מבצע ברוש.
השלב הראשון של המבצע הסתיים בהצלחה חלקית. גדוד 23 כבש את תל המעברה בדרום אגם החולה, את חירבת ג'לבינה, ואת חירבת דוריג'את ממזרח לירדן. לעומת זאת, גדוד 22 שהיה אמור לעבור את הירדן בגשר פונטונים, כדי לכבוש את בית המכס העליון, לא הצליח במשימתו, בגלל אי השלמתו של הגשר. חלק מן הגדוד עבר בסירות וברפסודה, אך התברר כי הגדוד לא יספיק לכבוש את בית המכס בו בלילה, ולכן הוחלט להחזיר את חיילי הגדוד שכבר צלחו את הירדן.
ממערב ומדרום, בהתאמה, כבשו כוחות חטיבת 'עודד' את משלט 243 וכוחות גדוד 24 של 'כרמלי' את משלט 223. עם בוקר החזיקו הסורים בראש הגשר רק במשמר הירדן ובכרד אל בקרה לידו.
התקפת הנגד הסורית
בבוקר ה-10 ביולי 1948 פתח הצבא הסורי במתקפה מסיבית של חי"ר, שריון, ארטילריה ומטוסים. הסורים כבשו באותו יום את כל המשלטים שנכבשו מהם בלילה, ובנוסף, כבשו את חירבת ירדה. בהמשך היום הסורים התקדמו על הכביש למחניים עד למרחק של כק"מ מהקיבוץ, אך הסתפקו בהפגזה, בטרם נסוגו קמעה.
לסורים הייתה עליונות אווירית. הם ניסו מספר פעמים לתקוף את המפקדה במלון שולמית. בנוסף, הם תקפו את שדה התעופה של מחניים בו היו ריכוזים של רכב ואנשים וגרמו לשבעה הרוגים ועשרים ושבעה פצועים.
פלוגה מגדוד 13 של חטיבת 'גולני' שהיוותה עתודה חזיתית, הוזעקה למקום וכבשה בלילה בחזרה את חירבת ירדה.
ההתקפה על דרדרה
משק דרדרה (אייל), היה היישוב היהודי היחיד בצד המזרחי של אגם החולה. במקום היו 30 מגינים חברי המשק ופלוגה ב' מגדוד 23 כרמלי שנסוגה למקום מג'לבינה. בשעות הצהרים של ה-11 ביולי 1948 פתחו הסורים באש תותחים על דרדרה. הסורים פתחו ב"ריכוך" משלט "הדבשת" שחלש על המשק אבל היה נטוש. ההתקפה וה"הסתערות" על משלט זה איפשרה לכוון את המרגמות במקום ואת תותחי ה-65 מ"מ מעבר לאגם ולגרום לאבידות בקרב הסורים.
לאחר מכן החלה ההסתערות בעוצמה של גדוד לערך. המגינים ירו אש מכוונת ומדויקת וגרמו למסתערים אבידות כבדות. חלק מהם עלו על שדה מוקשים. ההסתערות נשברה עם חשיכה. למגינים היו 3 הרוגים. למחרת בבוקר מנה הצופה על המגדל כ-50 גוויות של חיילים סורים במורדות. כן הותקפו חולתה, איילת השחר ומחניים, אך התקפות אלה נהדפו אף הן בלא שהגיעו לשלב ההסתערות.
המשך הקרבות
בימים 12 ביולי 1948 - 15 ביולי 1948 התנהלה פעילות מצומצמת באזור - מיקושים, פטרולים הפצצות והפגזות. ב-12 ביולי 1948 נערכו מספר התקפות על חירבת ירדה אבל הן נהדפו. בליל ה-13 - 14 ביולי 1948 עשו שתי פלוגות של 'כרמלי', האחת מגדוד 22, והשנייה מגדוד 23, ניסיון לכבוש את משלט 243 וכראד אל בקרה, תוך ניצול יתרון ההפתעה, ובכך לגרום לסורים לסגת מראש הגשר, לאחר אובדן אותן עמדות מפתח. אלא שהכוחות הסוריים נמצאו ערניים, ההתקפה בוטלה, והניסיון נכשל. מכאן ואילך הצטמצמה הפעילות של שני הצדדים. ב- 16 ביולי 1948 פתחו הסורים בהתקפה גדולה לעבר חירבת ירדה. פלוגה מגדוד 22 כרמלי הגנה על המקום, אולם נאלצה לסגת מירדה באבידות כבדות.
באותו יום הצליחו מגיני קיבוץ איילת השחר להפיל מטוס סורי מטיפוס הרווארד שהפציץ את הקיבוץ. המטוס התרסק על יד בית התינוקות ושני טייסיו נהרגו.[1] מן הצד הישראלי, באותו מועד, בקירוב, הגיעו שלושה מטוסי מבצר מעופף לישראל, ואלה הפציצו את ראש הגשר הסורי, ואת בית המכס. אלא שכוחות צה"ל היו באותו שלב תשושים מכדי לנצל זאת למתקפה חדשה.
כיבוש חירבת ירדה בשלישית
ב-17 ביולי 1948 בשעה 23:00 החלה התקפה של פלוגה ב' מגדוד 23 של חטיבת כרמלי על חירבת ירדה. החירבה נכבשה תוך ירי ושלשול רימונים לתוך העמדות. למחרת עמדו לוחמי כרמלי כל היום תחת צליפות והפגזות שגרמו לשלושה הרוגים. ב-18 ביולי 1948, בשעה 19:00 נכנסה ההפוגה השנייה לתקפה כשירדה נשארה בידי צה"ל.
אחרית דבר
בסופו של המבצע נותר קו החזית ללא שינוי. הקו נותר בעינו עד לסיום המלחמה.
בתקופת המבצע נהרגו כ-95 חיילי צה"ל ונפצעו כ-200. על פי הערכת המודיעין של צה"ל, במבצע נהרגו כ-200 חיילים סורים ונפצעו כ-400.
מבצע ברוש לא השיג את המטרה שהציב לעצמו ולא עקר את הסורים מראש הגשר במשמר הירדן אבל הוא הסיר את איום הסורים שתיכננו, ככל הנראה, לנצל את הצלחתם בראש הגשר להמשיך מערבה ולנתק את הגליל העליון.
הנצחה
בחירבת ירדה הוקם אתר הנצחה לנופלים מכל היחידות שנלחמו במקום זה במבצע 'ברוש'.
לקריאה נוספת
- צדוק אשל (עורך), חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1973.
- בני גשור, "חטיבה 9 במלחמת העצמאות", עלי זית וחרב, קובץ י"ד, עורך: ניר מן, ירושלים: הוצאת כרמל ואפעל: המרכז לחקר כוח המגן, תשע"ד (2014), עמ' 303–342.
- דני הדרי, "פרשת קרב : מבצע 'ברוש' (9-18 ביולי 1948)", עלי זית וחרב, קובץ ח', עורכת: אסנת שירן, תל אביב: המרכז לחקר כוח המגן ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשס"ח (2008), עמ' 176-141.
- משה כרמל, מערכות צפון, הוצאת מערכות, 1949.
- נתנאל לורך, תולדות מלחמת הקוממיות הוצאת מערכות, 1966, עמ' 186.
- נתנאל לורך, קורות מלחמת העצמאות הוצאת מודן, 1998.
הערות שוליים
- ^ הסורים, שלא כמנהגם, ביקשו לקבל את גוויות הטייסים שהיו כנראה ממשפחות מיוחסות. הגוויות הוחזרו בתחילת ההפוגה השנייה לאחר שהסורים התירו הוצאת גוויות חיילי צה"ל. הסורים בקשו לראות את המטוס השרוף והם הובלו לשם כך עד שער קיבוץ איילת השחר. חברי הקיבוץ הגיפו את השער והודיעו כי לא יתירו בשום אופן לסורים שהטילו עליהם הרס ואסונות רבים, להיכנס לקיבוץ.
| מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות | |
|---|---|
|
23339088מבצע ברוש