ממשלת ישראל החמש עשרה

ממשלת ישראל החמש עשרה

הממשלה החמש עשרה בישיבתה הראשונה בכנסת
מידע כללי
15 בדצמבר 1969 – 10 במרץ 1974 (4 שנים ו־12 שבועות)
ראש ממשלה	גולדה מאיר
הקבינט הקודם	ממשלת ישראל הארבע עשרה
הקבינט הבא	ממשלת ישראל השש עשרה

ממשלת ישראל החמש עשרה, בראשותה של גולדה מאיר פעלה מה-15 בדצמבר 1969 עד ה-10 במרץ 1974, והושבעה עם כינונה של הכנסת השביעית.

תוצאות הבחירות לכנסת השביעית

רשימה	ראש הרשימה	מנדטים	מספר קולות	אחוז מהקולות	מושב	הערות
המערך	גולדה מאיר	56	632,035	46.2%	קואליציה	רשימה משותפת למפלגות העבודה ומפ"ם
גח"ל	מנחם בגין	26	296,294	21.7%	קואליציה	רשימה משותפת למפלגות חרות והמפלגה הליברלית
מפד"ל	חיים משה שפירא	12	133,294	9.7%	קואליציה	בהמשך פרש חבר הכנסת אבנר חי שאקי והקים סיעת יחיד
אגודת ישראל	יצחק מאיר לוין	4	44,002	3.2%	אופוזיציה
ליברלים עצמאיים	משה קול	4	43,933	3.2%	קואליציה
הרשימה הממלכתית	דוד בן-גוריון	4	42,654	3.1%	אופוזיציה	בהמשך פרש חבר הכנסת מאיר אביזוהר והקים סיעת יחיד, ומאוחר יותר הצטרף למערך
רק"ח	מאיר וילנר	3	38,827	2.8%	אופוזיציה
קידמה ופיתוח	סיף א-דין א-זועבי	2	28,046	2.1%	קואליציה
פועלי אגודת ישראל	קלמן כהנא	2	24,968	1.9%	אופוזיציה
שיתוף ואחווה	אליאס נח'לה	2	19,943	1.4%	קואליציה
העולם הזה-כוח חדש	אורי אבנרי	2	16,853	1.2%	אופוזיציה	בהמשך פרש חבר הכנסת שלום כהן והקים סיעת יחיד, ומאוחר יותר שינתה הסיעה את שמה ל"מר"י"
המרכז החופשי	שמואל תמיר	2	16,393	1.2%	אופוזיציה
מק"י	משה סנה	1	15,712	1.1%	אופוזיציה	בהמשך שינתה הסיעה את שמה ל"מוקד"

הקמת הממשלה

בבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969, זכה המערך (השני) ב-56 מנדטים, הישג שנראה כבלתי נתפס בימינו, אולם למעשה היווה ירידה בכוח הסיעה, משום שהמפלגות שהרכיבו אותה מנו 63 מנדטים בעת איחודן בסוף הכנסת השישית. גולדה מאיר בחרה להמשיך בקיומה של ממשלת ליכוד לאומי, כפי שהיה מאז יוני 1967, וצירפה לממשלתה את מנחם בגין בראש מפלגתו גח"ל. ממשלה זו כיהנה זמן ארוך יותר מכל ממשלות ישראל.

ציוני דרך ומדיניות

בתקופת כהונת הממשלה, נעשו ניסיונות להגיע לפתרון מדיני של הסכסוך בין ישראל למצרים. מזכיר המדינה האמריקני ויליאם רוג'רס, ערך מסעות דילוגים בניסיון לגבש פשרה בקוורטט בינלאומי: אמריקני, בריטי, צרפתי ורוסי.

בזירה הפנימית הייתה התחושה שכהונתה של גולדה מאיר התאפיינה בשמרנות ובחוסר תשומת לב לשכבות המצוקה. זכורה אמירתה בעקבות פגישתה עם אנשי תנועת הפנתרים השחורים: "הם לא נחמדים" (13 באפריל 1971). היא עצמה העלתה על נס פרויקטים שקידמה לרווחת תושבי עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה. הממשלה נקטה במדיניות רווחה מובהקת: בפברואר 1971 הקימה מאיר את "ועדת ראש הממשלה לטיפול בילדים ובני נוער במצוקה", ונעשו צעדים רבים לצורך צמצום הפערים, כולל קצבאות אוניברסליות. ההוצאה על שירותי רווחה גדלה.

בהקשר הפלסטיני זכורה אמירתה "אין עם פלסטיני". מאיר התירה הקמת התנחלויות באזור חברון אחרי התלבטות ממושכת. ההתנחלות שהוקמה הייתה קריית ארבע.

בעקבות אימוץ יוזמת רוג'רס השנייה, אשר מכילה בחובה את עקרונותיה של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242, על ידי הממשלה התפטרו שרי גח"ל ב-6 באוגוסט 1970.

בתחילת שנות השבעים החלו ארגוני הטרור הפלסטינים, בראשות אש"ף בהפעלת גל טרור כנגד ישראל וכנגד מטרות יהודיות בחו"ל.

ב-30 במאי 1972 ביצעו שלושה מחבלים יפניים ובראשם קוזו אוקמוטו טבח בנמל התעופה לוד. 24 בני אדם נרצחו ו-71 נפצעו, בטבח שערכו באולם הנוסעים של נמל התעופה לוד (כיום נתב"ג).

שיא גל הטרור היה טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-5 בספטמבר 1972 בו טרוריסטים מארגון "ספטמבר השחור" רצחו אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים, חברי משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן. התגובה המיידית לרצח הייתה מהלומה אווירית על בסיסי המחבלים בסוריה ובלבנון. בנוסף, בעקבות הטבח, החליטה ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר, להרוג את חברי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו מעורבים ברצח הספורטאים. המשימה הוטלה על "המוסד", שבמבצע זעם הא-ל הצליח להרוג, במשך שנים אחדות, לפחות שמונה מהאחראים לרצח, ובהם מפקד הארגון, עלי חסן סלאמה, שחוסל בינואר 1979

מלחמת יום הכיפורים

כשלושה ימים לפני יום הכיפורים ביקר שר הביטחון, משה דיין ברמת הגולן ואיים כי צה"ל יגיב בחריפות על כל ניסיון לתקוף את ישראל. באמ"ן הסבירו את הפעילות הסורית בגבול עם ישראל כתגובה להפלת 13 מטוסי מיג חודש קודם.

את טעותה הגדולה ביותר, שעליה "לא הייתה לה נחמה", ראתה גולדה מאיר בהחלטתה שלא לקרוא לגיוס מילואים כללי בערב יום כיפור, זאת בהסתמך על חוות דעתם של אנשי ביטחון מובהקים כמשה דיין וכחיים בר לב. המילואים גויסו לבסוף ביום כיפור עצמו, שעות לפני המלחמה, בהחלטה שלה שהתקבלה כנגד דעתו של דיין, שחשש שהעולם יראה זאת כהתגרות וכתוקפנות, ובתמיכת הרמטכ"ל דוד אלעזר. הכורח להכריע בין שתי דעות מנוגדות של אנשי ביטחון בשעה הגורלית הבעית אותה, אולם בדיעבד הייתה החלטתה אחת ההחלטות הנכונות והחשובות ביותר שהתקבלו במהלך המלחמה. מנגד סירבה להצעתו של הרמטכ"ל להנחית מכה מקדימה מחשש שכך תמנע הגעת עזרה בינלאומית במהלך המלחמה.

חרף המכה הקשה שספגה ישראל בתחילת ימי הקרבות, תוצאותיה של המלחמה היוו הישג לצה"ל שמנקודת פתיחה קשה ביותר הכריע לחלוטין את אויביו ובערוב היום האחרון של הקרבות מצאו עצמם חייליו כ-35 ק"מ מדמשק, בירת סוריה ו-101 ק"מ מקהיר, בירת מצרים, כשבין כוחות צה"ל לעיר הגדולה במזרח התיכון לא חוצצים כוחות מצריים. אולם, מבחינה פוליטית, היוותה המלחמה הישג למדיניותה של מצרים שרצתה לשבור את התעקשותה של ממשלת ישראל שלא לדון בגורל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים וכן חפצה לפגוע ככל האפשר בחיילי צה"ל.

המלחמה הכשירה את הקרקע להסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו שנים אחדות לאחריה, ובמסגרתם נסוגה ישראל מחצי האי סיני שנכבש מידי מצרים, וזאת בתמורה להסכם שלום בין ישראל למצרים. זו הייתה מטרתה של מצרים מלכתחילה, טען נשיאה אנואר סאדאת, שהושגה חרף הכישלון הצבאי - רוב מטרותיה הצבאיות של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו, ומפלתו של צבא סוריה, אחרי המפנה בלחימה ברמה, הייתה קשה עוד יותר.

יש האומרים כי מלחמת יום הכיפורים הייתה יכולה להימנע. טיעון זה מתבסס על העובדה שבשנים שלפני המלחמה, דחתה ממשלת ישראל את כל ניסיונות התיווך, שהתבססו על נסיגה מסיני תמורת שלום, כולל יוזמות שלום של נשיא מצרים עצמו, אנואר סאדאת.

בעקבות המלחמה, נדחה מועד הבחירות לכנסת השמינית, ובתום תקופת כהונת הכנסת המשיכה הממשלה לכהן כממשלת מעבר עד לבחירות.

סיעות הקואליציה

סיעה	מנדטים	משרדי השרים	משרדי סגני השרים	תחילת חברות בממשלה	סיום חברות	הערות
המערך	56	משרד ראש הממשלה, משרד החינוך והתרבות, משרד האוצר, משרד המסחר והתעשייה, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד החקלאות, משרד הפיתוח, משרד החוץ, משרד המשטרה, משרד המשפטים, משרד העבודה, משרד השיכון, המשרד לקליטת עלייה, משרד התקשורת, משרד התחבורה, 4 שרים בלי תיק	משרד האוצר, משרד הבריאות, משרד החינוך והתרבות, משרד החקלאות, משרד התחבורה, המשרד לקליטת עלייה	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	משרדי המסחר והתעשייה, הדואר (תחת השם החדש "משרד התקשורת"), הפיתוח והתחבורה עברו לידיה לאחר פרישת גח"ל שר בלי תיק מונה בהמשך לשר הבריאות שר בלי תיק מונה בהמשך לשר לקליטת עלייה
גח"ל	26	משרד הדואר, משרד המסחר והתעשייה, משרד הפיתוח, משרד התחבורה, 2 שרים בלי תיק		15 בדצמבר 1969	6 באוגוסט 1970	פרשה מהממשלה על רקע תוכנית רוג'רס
מפד"ל	12	משרד הדתות, משרד הסעד, משרד הפנים	משרד החינוך והתרבות, משרד הפנים	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974
ל"ע	4	משרד התיירות	משרד התיירות	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974
קידמה ופיתוח	2		משרד התקשורת	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974
שיתוף ואחווה	2			15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה

מספר הח"כים החברים בקואליציה

• 102 ח"כים לפני פרישת סיעת גח"ל (15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970).
• 76 ח"כים לאחר פרישתה (6 באוגוסט 1970 - 10 במרץ 1974).

הרכב הממשלה

הממשלה מנתה 29 שרים, מתוכם 19 המשיכו מממשלות קודמות (מאיר, אלון, בגין, פנחס ספיר, דיין, גבתי, גלילי, יוסף ספיר, ורהפטיג, אבן, ארן, יעקב שמשון שפירא, בורג, אלמוגי, חיים משה שפירא, שרף, ברזילי, קול ו-10 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (ויצמן, שם טוב, רימלט, דולצ'ין, בר-לב, לנדאו, חזני, פלד, הלל, פרס)

שם	סיעה	משרד	תאריך תחילת כהונה	תאריך סיום כהונה	הערות
גולדה מאיר	המערך	משרד ראש הממשלה	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	ראש הממשלה
יגאל אלון	המערך	משרד החינוך והתרבות	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	סגן ראש הממשלה
פנחס ספיר	המערך	משרד האוצר, משרד המסחר והתעשייה	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	כיהן גם כשר המסחר והתעשייה החל מ-1 בספטמבר 1970, עד ל-5 במרץ 1972
משה דיין	המערך	משרד הביטחון	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974
חיים גבתי	המערך	משרד הבריאות, משרד החקלאות, משרד הפיתוח	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	כיהן כשר החקלאות לאורך כל כהונת הממשלה כיהן כשר הבריאות החל מ-22 בדצמבר 1969, עד ל-27 ביולי 1970, עת הוחלף בידי ויקטור שם טוב כיהן כשר הפיתוח החל מ-1 בספטמבר 1970, עד לסוף כהונת הממשלה
ויקטור שם-טוב	לא היה חבר כנסת	שר בלי תיק, משרד הבריאות	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	כיהן כשר מטעם המערך כיהן כשר בלי תיק עד ל-27 ביולי 1970, עת החל לכהן כשר הבריאות
אלימלך-שמעון רימלט	גח"ל	משרד הדואר	15 בדצמבר 1969	6 באוגוסט 1970	התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
זרח ורהפטיג	לא היה חבר כנסת	משרד הדתות	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	כיהן כשר מטעם המפד"ל
אבא אבן	המערך	משרד החוץ	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974
יוסף ספיר	גח"ל	משרד המסחר והתעשייה	15 בדצמבר 1969	6 באוגוסט 1970	התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
חיים בר-לב	לא היה חבר כנסת	משרד המסחר והתעשייה	5 במרץ 1972	10 במרץ 1974	כיהן כשר מטעם המערך
שלמה הלל	המערך	משרד המשטרה	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1972
יעקב שמשון שפירא	המערך	משרד המשפטים	15 בדצמבר 1969 12 בספטמבר 1972	13 ביוני 1972 1 בנובמבר 1973	התפטר במהלך הכהונה, וחזר לתפקיד לאחר מספר חודשים
יוסף בורג	לא היה חבר כנסת	משרד הסעד, משרד הפנים	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	כיהן כשר מטעם המפד"ל כיהן כשר הסעד עד ל-1 בספטמבר 1970, עת החל לכהן כשר הפנים, בעקבות פטירתו של חיים-משה שפירא
מיכאל חזני	מפד"ל	משרד הסעד	1 בספטמבר 1970	10 במרץ 1974
יוסף אלמוגי	המערך	משרד העבודה	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974
חיים לנדאו	גח"ל	משרד הפיתוח	15 בדצמבר 1969	6 באוגוסט 1970	התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
חיים-משה שפירא	מפד"ל	משרד הפנים	15 בדצמבר 1969	16 ביולי 1970	נפטר במהלך הכהונה
זאב שרף	המערך	משרד השיכון	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974
עזר ויצמן	לא היה חבר כנסת	משרד התחבורה	15 בדצמבר 1969	6 באוגוסט 1970	כיהן כשר מטעם גח"ל התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
שמעון פרס	המערך	שר בלי תיק, המשרד לקליטת עלייה, משרד התקשורת, משרד התחבורה	15 בדצמבר 1969 1 בספטמבר 1970	27 ביולי 1970 10 במרץ 1974	כיהן כשר בלי תיק החל מ-15 בדצמבר 1969, עד ל-22 בדצמבר 1969 כיהן כשר לקליטת עלייה החל מ-22 בדצמבר 1969, עד ל-27 ביולי 1970 כיהן כשר התחבורה וכשר התקשורת החל מ-1 בספטמבר 1970, ועד לסיום כהונת הממשלה
משה קול	לא היה חבר כנסת	משרד התיירות	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	כיהן כשר מטעם הליברלים העצמאיים
נתן פלד	לא היה חבר כנסת	המשרד לקליטת עלייה	27 ביולי 1970	10 במרץ 1974	כיהן כשר מטעם המערך
מנחם בגין	גח"ל	שר בלי תיק	15 בדצמבר 1969	6 באוגוסט 1970	התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
ישראל ברזילי	לא היה חבר כנסת	שר בלי תיק	15 בדצמבר 1969	12 ביוני 1970	כיהן כשר מטעם המערך נפטר במהלך הכהונה
אריה דולצ'ין	לא היה חבר כנסת	שר בלי תיק	15 בדצמבר 1969	6 באוגוסט 1970	כיהן כשר מטעם גח"ל התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
ישראל גלילי	המערך	שר בלי תיק	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974

• מזכיר הממשלה: מיכאל ארנון

חילופי שרים

השר היוצא	סיעה	משרד	עילת סיום התפקיד	תאריך סיום התפקיד	השר המחליף	סיעה	תאריך כניסה לתפקיד
חיים-משה שפירא	מפד"ל	משרד הפנים	פטירה	16 ביולי 1970	יוסף בורג	לא היה חבר כנסת	1 בספטמבר 1970
חיים גבתי	המערך	משרד הבריאות	התפטרות מתיק זה והחזרתו למפ"ם	27 ביולי 1970	ויקטור שם-טוב	לא היה חבר כנסת	27 ביולי 1970
שמעון פרס	המערך	המשרד לקליטת עלייה	עמד להתחיל לכהן כשר התחבורה ושר התקשורת	27 ביולי 1970	נתן פלד	לא היה חבר כנסת	27 ביולי 1970
חיים לנדאו	גח"ל	משרד הפיתוח	פרישת הסיעה מהקואליציה	6 באוגוסט 1970	חיים גבתי	המערך	1 בספטמבר 1970
יוסף ספיר	גח"ל	משרד המסחר והתעשייה	פרישת הסיעה מהקואליציה	6 באוגוסט 1970	פנחס ספיר	המערך	1 בספטמבר 1970
עזר ויצמן	לא היה חבר כנסת	משרד התחבורה	פרישת הסיעה מהקואליציה	6 באוגוסט 1970	שמעון פרס	המערך	1 בספטמבר 1970
אלימלך-שמעון רימלט	גח"ל	משרד הדואר	פרישת הסיעה מהקואליציה	6 באוגוסט 1970	שמעון פרס (כשר התקשורת)	המערך	1 בספטמבר 1970
יוסף בורג	לא היה חבר כנסת	משרד הסעד	החל לכהן כשר הפנים	1 בספטמבר 1970	מיכאל חזני	מפד"ל	1 בספטמבר 1970
פנחס ספיר	המערך	משרד המסחר והתעשייה	מסירת התיק לשר במשרה מלאה	5 במרץ 1972	חיים בר-לב	המערך	5 במרץ 1972
יעקב שמשון שפירא	המערך	משרד המשפטים	התפטרות	13 ביוני 1972	יעקב שמשון שפירא (מונה שנית)	המערך	12 בספטמבר 1972
יעקב שמשון שפירא	המערך	משרד המשפטים	התפטרות שנייה	1 בנובמבר 1973	גולדה מאיר	המערך	1 בנובמבר 1973
מיכאל חזני	מפד"ל	סגן שר במשרד החינוך והתרבות	מונה לשר הסעד	1 בספטמבר 1970	אבנר חי שאקי	מפד"ל	1 בספטמבר 1970
אבנר חי שאקי	מפד"ל	סגן שר במשרד החינוך והתרבות	פיטורין	17 ביולי 1972	זבולון המר	מפד"ל	16 בינואר 1973
אהרן ידלין	המערך	סגן שר במשרד החינוך והתרבות	התפטרות	26 ביולי 1972	לא מונה מחליף (כיהן סגן שר נוסף במשרד)
זבולון המר	מפד"ל	סגן שר במשרד החינוך והתרבות	התפטרות	20 בינואר 1974	לא מונה מחליף

קישורים חיצוניים

• ממשלת ישראל החמש עשרה באתר משרד הממשלה
  ממשלת ישראל החמש עשרה באתר הכנסת

הקודם: ממשלת ישראל הארבע עשרה מרץ 1969-דצמבר 1969

ממשלת ישראל החמש עשרה 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974

הבא: ממשלת ישראל השש עשרה מרץ 1974-יוני 1974

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24079225ממשלת ישראל החמש עשרה