ממשלת ישראל החמש עשרה
| הממשלה החמש עשרה בישיבתה הראשונה בכנסת | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| 15 בדצמבר 1969 – 10 במרץ 1974 (4 שנים ו־12 שבועות) | |
| ראש ממשלה | גולדה מאיר |
| הקבינט הקודם | ממשלת ישראל הארבע עשרה |
| הקבינט הבא | ממשלת ישראל השש עשרה |
ממשלת ישראל החמש עשרה, בראשותה של גולדה מאיר פעלה מה-15 בדצמבר 1969 עד ה-10 במרץ 1974, והושבעה עם כינונה של הכנסת השביעית.
תוצאות הבחירות לכנסת השביעית
| רשימה | ראש הרשימה | מנדטים | מספר קולות | אחוז מהקולות | מושב | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| המערך | גולדה מאיר | 56 | 632,035 | 46.2% | קואליציה | רשימה משותפת למפלגות העבודה ומפ"ם |
| גח"ל | מנחם בגין | 26 | 296,294 | 21.7% | קואליציה | רשימה משותפת למפלגות חרות והמפלגה הליברלית |
| מפד"ל | חיים משה שפירא | 12 | 133,294 | 9.7% | קואליציה | בהמשך פרש חבר הכנסת אבנר חי שאקי והקים סיעת יחיד |
| אגודת ישראל | יצחק מאיר לוין | 4 | 44,002 | 3.2% | אופוזיציה | |
| ליברלים עצמאיים | משה קול | 4 | 43,933 | 3.2% | קואליציה | |
| הרשימה הממלכתית | דוד בן-גוריון | 4 | 42,654 | 3.1% | אופוזיציה | בהמשך פרש חבר הכנסת מאיר אביזוהר והקים סיעת יחיד, ומאוחר יותר הצטרף למערך |
| רק"ח | מאיר וילנר | 3 | 38,827 | 2.8% | אופוזיציה | |
| קידמה ופיתוח | סיף א-דין א-זועבי | 2 | 28,046 | 2.1% | קואליציה | |
| פועלי אגודת ישראל | קלמן כהנא | 2 | 24,968 | 1.9% | אופוזיציה | |
| שיתוף ואחווה | אליאס נח'לה | 2 | 19,943 | 1.4% | קואליציה | |
| העולם הזה-כוח חדש | אורי אבנרי | 2 | 16,853 | 1.2% | אופוזיציה | בהמשך פרש חבר הכנסת שלום כהן והקים סיעת יחיד, ומאוחר יותר שינתה הסיעה את שמה ל"מר"י" |
| המרכז החופשי | שמואל תמיר | 2 | 16,393 | 1.2% | אופוזיציה | |
| מק"י | משה סנה | 1 | 15,712 | 1.1% | אופוזיציה | בהמשך שינתה הסיעה את שמה ל"מוקד" |
הקמת הממשלה
בבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969, זכה המערך (השני) ב-56 מנדטים, הישג שנראה כבלתי נתפס בימינו, אולם למעשה היווה ירידה בכוח הסיעה, משום שהמפלגות שהרכיבו אותה מנו 63 מנדטים בעת איחודן בסוף הכנסת השישית. גולדה מאיר בחרה להמשיך בקיומה של ממשלת ליכוד לאומי, כפי שהיה מאז יוני 1967, וצירפה לממשלתה את מנחם בגין בראש מפלגתו גח"ל. ממשלה זו כיהנה זמן ארוך יותר מכל ממשלות ישראל.
ציוני דרך ומדיניות
בתקופת כהונת הממשלה, נעשו ניסיונות להגיע לפתרון מדיני של הסכסוך בין ישראל למצרים. מזכיר המדינה האמריקני ויליאם רוג'רס, ערך מסעות דילוגים בניסיון לגבש פשרה בקוורטט בינלאומי: אמריקני, בריטי, צרפתי ורוסי.
בזירה הפנימית הייתה התחושה שכהונתה של גולדה מאיר התאפיינה בשמרנות ובחוסר תשומת לב לשכבות המצוקה. זכורה אמירתה בעקבות פגישתה עם אנשי תנועת הפנתרים השחורים: "הם לא נחמדים" (13 באפריל 1971). היא עצמה העלתה על נס פרויקטים שקידמה לרווחת תושבי עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה. הממשלה נקטה במדיניות רווחה מובהקת: בפברואר 1971 הקימה מאיר את "ועדת ראש הממשלה לטיפול בילדים ובני נוער במצוקה", ונעשו צעדים רבים לצורך צמצום הפערים, כולל קצבאות אוניברסליות. ההוצאה על שירותי רווחה גדלה.
בהקשר הפלסטיני זכורה אמירתה "אין עם פלסטיני". מאיר התירה הקמת התנחלויות באזור חברון אחרי התלבטות ממושכת. ההתנחלות שהוקמה הייתה קריית ארבע.
בעקבות אימוץ יוזמת רוג'רס השנייה, אשר מכילה בחובה את עקרונותיה של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242, על ידי הממשלה התפטרו שרי גח"ל ב-6 באוגוסט 1970.
בתחילת שנות השבעים החלו ארגוני הטרור הפלסטינים, בראשות אש"ף בהפעלת גל טרור כנגד ישראל וכנגד מטרות יהודיות בחו"ל.
ב-30 במאי 1972 ביצעו שלושה מחבלים יפניים ובראשם קוזו אוקמוטו טבח בנמל התעופה לוד. 24 בני אדם נרצחו ו-71 נפצעו, בטבח שערכו באולם הנוסעים של נמל התעופה לוד (כיום נתב"ג).
שיא גל הטרור היה טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-5 בספטמבר 1972 בו טרוריסטים מארגון "ספטמבר השחור" רצחו אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים, חברי משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן. התגובה המיידית לרצח הייתה מהלומה אווירית על בסיסי המחבלים בסוריה ובלבנון. בנוסף, בעקבות הטבח, החליטה ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר, להרוג את חברי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו מעורבים ברצח הספורטאים. המשימה הוטלה על "המוסד", שבמבצע זעם הא-ל הצליח להרוג, במשך שנים אחדות, לפחות שמונה מהאחראים לרצח, ובהם מפקד הארגון, עלי חסן סלאמה, שחוסל בינואר 1979
מלחמת יום הכיפורים
כשלושה ימים לפני יום הכיפורים ביקר שר הביטחון, משה דיין ברמת הגולן ואיים כי צה"ל יגיב בחריפות על כל ניסיון לתקוף את ישראל. באמ"ן הסבירו את הפעילות הסורית בגבול עם ישראל כתגובה להפלת 13 מטוסי מיג חודש קודם.
את טעותה הגדולה ביותר, שעליה "לא הייתה לה נחמה", ראתה גולדה מאיר בהחלטתה שלא לקרוא לגיוס מילואים כללי בערב יום כיפור, זאת בהסתמך על חוות דעתם של אנשי ביטחון מובהקים כמשה דיין וכחיים בר לב. המילואים גויסו לבסוף ביום כיפור עצמו, שעות לפני המלחמה, בהחלטה שלה שהתקבלה כנגד דעתו של דיין, שחשש שהעולם יראה זאת כהתגרות וכתוקפנות, ובתמיכת הרמטכ"ל דוד אלעזר. הכורח להכריע בין שתי דעות מנוגדות של אנשי ביטחון בשעה הגורלית הבעית אותה, אולם בדיעבד הייתה החלטתה אחת ההחלטות הנכונות והחשובות ביותר שהתקבלו במהלך המלחמה. מנגד סירבה להצעתו של הרמטכ"ל להנחית מכה מקדימה מחשש שכך תמנע הגעת עזרה בינלאומית במהלך המלחמה.
חרף המכה הקשה שספגה ישראל בתחילת ימי הקרבות, תוצאותיה של המלחמה היוו הישג לצה"ל שמנקודת פתיחה קשה ביותר הכריע לחלוטין את אויביו ובערוב היום האחרון של הקרבות מצאו עצמם חייליו כ-35 ק"מ מדמשק, בירת סוריה ו-101 ק"מ מקהיר, בירת מצרים, כשבין כוחות צה"ל לעיר הגדולה במזרח התיכון לא חוצצים כוחות מצריים. אולם, מבחינה פוליטית, היוותה המלחמה הישג למדיניותה של מצרים שרצתה לשבור את התעקשותה של ממשלת ישראל שלא לדון בגורל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים וכן חפצה לפגוע ככל האפשר בחיילי צה"ל.
המלחמה הכשירה את הקרקע להסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו שנים אחדות לאחריה, ובמסגרתם נסוגה ישראל מחצי האי סיני שנכבש מידי מצרים, וזאת בתמורה להסכם שלום בין ישראל למצרים. זו הייתה מטרתה של מצרים מלכתחילה, טען נשיאה אנואר סאדאת, שהושגה חרף הכישלון הצבאי - רוב מטרותיה הצבאיות של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו, ומפלתו של צבא סוריה, אחרי המפנה בלחימה ברמה, הייתה קשה עוד יותר.
יש האומרים כי מלחמת יום הכיפורים הייתה יכולה להימנע. טיעון זה מתבסס על העובדה שבשנים שלפני המלחמה, דחתה ממשלת ישראל את כל ניסיונות התיווך, שהתבססו על נסיגה מסיני תמורת שלום, כולל יוזמות שלום של נשיא מצרים עצמו, אנואר סאדאת.
בעקבות המלחמה, נדחה מועד הבחירות לכנסת השמינית, ובתום תקופת כהונת הכנסת המשיכה הממשלה לכהן כממשלת מעבר עד לבחירות.
סיעות הקואליציה
- מספר הח"כים החברים בקואליציה
- 102 ח"כים לפני פרישת סיעת גח"ל (15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970).
- 76 ח"כים לאחר פרישתה (6 באוגוסט 1970 - 10 במרץ 1974).
הרכב הממשלה
הממשלה מנתה 29 שרים, מתוכם 19 המשיכו מממשלות קודמות (מאיר, אלון, בגין, פנחס ספיר, דיין, גבתי, גלילי, יוסף ספיר, ורהפטיג, אבן, ארן, יעקב שמשון שפירא, בורג, אלמוגי, חיים משה שפירא, שרף, ברזילי, קול ו-10 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (ויצמן, שם טוב, רימלט, דולצ'ין, בר-לב, לנדאו, חזני, פלד, הלל, פרס)
סגני שרים
| שם | סיעה | משרד | תאריך תחילת כהונה | תאריך סיום כהונה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| צבי דינשטיין | המערך | משרד האוצר | 22 בדצמבר 1969 | 10 במרץ 1974 | |
| עבד אל-עזיז זועבי | המערך | משרד הבריאות | 24 במאי 1971 | 10 במרץ 1974 | |
| מיכאל חזני | מפד"ל | משרד החינוך והתרבות | 22 בדצמבר 1969 | 1 בספטמבר 1970 |
|
| אהרון ידלין | המערך | משרד החינוך והתרבות | 22 בדצמבר 1969 | 26 ביולי 1972 | |
| אבנר חי שאקי | מפד"ל | משרד החינוך והתרבות | 1 בספטמבר 1970 | 17 ביולי 1972 |
|
| זבולון המר | מפד"ל | משרד החינוך והתרבות | 16 בינואר 1973 | 20 בינואר 1974 | |
| בן-ציון חלפון | המערך | משרד החקלאות | 22 בדצמבר 1969 | 10 במרץ 1974 | |
| יוסף גולדשמידט | מפד"ל | משרד הפנים | 22 בדצמבר 1969 19 ביולי 1970 |
16 ביולי 1970 1 בספטמבר 1970 |
|
| גד יעקבי | המערך | משרד התחבורה | 2 בנובמבר 1972 | 10 במרץ 1974 | |
| יהודה שערי | ליברלים עצמאיים | משרד התיירות | 22 בדצמבר 1969 | 10 במרץ 1974 | |
| ג'בר מועדי | קידמה ופיתוח | משרד התקשורת | 27 באוקטובר 1971 | 10 במרץ 1974 | |
| שלמה רוזן | המערך | המשרד לקליטת עלייה | 20 בנובמבר 1972 | 10 במרץ 1974 |
חילופי שרים
קישורים חיצוניים
- ממשלת ישראל החמש עשרה באתר משרד הממשלה
ממשלת ישראל החמש עשרה באתר הכנסת
| הקודם: ממשלת ישראל הארבע עשרה מרץ 1969-דצמבר 1969 |
ממשלת ישראל החמש עשרה 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974 |
הבא: ממשלת ישראל השש עשרה מרץ 1974-יוני 1974 |
24079225ממשלת ישראל החמש עשרה