באת'
 | |
| המרחצאות הרומיים | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומת הבית |
 אנגליה |
| אזור | דרום-מערב אנגליה |
| מחוז |
 סומרסט |
| שטח | 24 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 83,992 (2001) |
| ‑ צפיפות | 3,500 נפש לקמ"ר (2001) |
| קואורדינטות | 51°22′51″N 2°21′37″W / 51.3809°N 2.3603°W |
| אזור זמן | UTC |
באת' (אנגלית: Bath) היא עיר במחוז סומרסט שבדרום-מערב אנגליה השוכנת במרחק 156 קילומטרים מערבית ללונדון ו-21 קילומטרים דרומית-מזרחית לבריסטול. אוכלוסיית העיר מונה 83,992 תושבים (נכון לשנת 2001)[1]. באת' קיבלה את הצ'ארטר המלכותי מהמלכה אליזבת הראשונה ב-1590, והפכה לרובע מחוזי ב-1889, כאשר הופרדה ממחוז סומרסט שבו שכנה. העיר נכללה בתחום שיפוטו של מחוז אייבון (Avon) שהוקם ב-1974, ומאז ביטולו ב-1996 היא חלק מהרשות היוניטרית באת' וצפון-מזרח סומרסט.
העיר הוקמה בעמק נהר אייבון, מסביב למעיינות החמים היחידים במדינה. בתקופה הרומית נבנו בסמוך למעיינות מרחצאות רומיים ומקדש, והרומאים קראו לה "אקווה סוליס" (Aquae Sulis המים של סוליס). בתקופה הג'ורג'יאנית הפכה באת' לאתר נופש פופולרי, ובשל כך הורחבה במידה ניכרת. מאותה תקופה נותרו מבנים רבים שנבנו מאבן באת' בסגנון ג'ורג'יאני. באת' נחשבת לאחת הערים היפות באנגליה בזכות השילוב והתיאום בין הסגנונות האדריכליים הרבים המצויים בה.
ב-1987 הכריז אונסק"ו על באת' כאתר מורשת עולמית. יש בה מספר רב של תיאטראות, מוזיאונים ומתקני תרבות אחרים, שבזכותם הפכה לאתר תיירות פופולרי עם כ-3.8 מיליון מבקרים בכל שנה[2]. בעיר יש גם שתי אוניברסיטאות וכן בתי ספר אחדים ומכללות. הצמיחה הכלכלית והטכנולוגית שממנה נהנית באת' מאפשרת לה לספק מקומות עבודה רבים עבור התושבים המתגוררים בה ובאזור המקיף אותה.
גאוגרפיה ואקלים
גאוגרפיה פיזית
באת' שוכנת בתחתית עמק נהר אייבון, בסמוך לקצה הדרומי של הקוטסוולדס, רכס גבעות אבן גיר שהוכרז כאזור בעל יופי טבעי יוצא דופן על ידי הגוף האחראי על שמירת הטבע באנגליה (Natural England). העיר משתרעת על פני 29 קילומטרים רבועים של שטח שרובו גבעות. הגובה המרבי של באת' הוא 238 מטרים ברמת לנסדאון (Lansdown).
הגבעות המקיפות את באת' גורמות לרחובותיה להיות תלולים, ולאשליה אופטית כאילו המבנים "מטפסים" על המדרונות. מישור ההצפה של נהר אייבון, הזורם דרך מרכז העיר, נמצא בגובה 17.1 מטרים מעל פני הים. מערכת סכרים הסדירה את זרימת הנהר דרך ערוץ מים רצוף, לאחר שקודם לכן הוא היה אוסף נחלים המופרדים על ידי ביצות ובריכות מים. למרות זאת, עד לביצוע עבודות למניעת שטפונות בשנות ה-70 היו מתרחשות מספר הצפות בפרקי זמן קבועים, שפגעו קשות במבנים השוכנים בחלק הנמוך של העיר.
המים הנובעים מהאדמה כמעיין גאותרמי הם במקור מי גשמים שירדו על גבעות מנדיפ (Mendip Hills). המים מחלחלים דרך האקוויפרים של אבן הגיר עד לעומק שבין 2,700 ל-4,300 מטרים, בו האנרגיה הגאותרמית גורמת לעליית הטמפרטורה שלהם לטווח שבין 64 °C ל-96 °C. בהשפעת הלחץ עולים המים החמים לכיוון פני הקרקע דרך סדקים ובקיעים באבן הגיר. המים נובעים בטמפרטורה של 46 °C בקצב של 1,170,000 ליטרים ליום דרך העתק פניקוויק (Pennyquick fault )[3]. ב-1983 נחפר בור ספא חדש, וממנו נשאבו מי שתייה נקיים עבור חדר המשאבות. אין הגדרה ברורה שלפיה ניתן להבחין בין מעיין חם לבין מעיין גאותרמי אחר, אך לפי מדדים אחדים, המעיינות בבאת' הם היחידים מסוגם בממלכה המאוחדת. שלושה מן המעיינות הללו מזינים את הספא "תרמה באת' ספא" (Thermae Bath Spa), שנפתח בשנת 2006 בעלות של 45 מיליון לירות שטרלינג[4] ובכך הביא לסיומה של תקופה בת 28 שנים שבה לא היה ספא פעיל בעיר.
אקלים
האקלים בבאת' הוא אקלים ממוזג, בעיקר בגלל זרם הגולף, ובדרך כלל הוא לח ומתון בהשוואה לשאר חלקי אנגליה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא בערך 10 °C ותלויה בעונה, אך בגלל הקרבה לים טווח הטמפרטורות בין המקסימום למינימום קטן יותר בהשוואה לשאר המדינה. החודש הקר ביותר הוא ינואר, ובמהלכו הטמפרטורה המינימלית הממוצעת היא בין 1 °C ל-2 °C. יולי ואוגוסט הם החודשים החמים ביותר באזור, והטמפרטורה המקסימלית הממוצעת בהם היא 21 °C. מספר שעות השמש בשנה הוא בין 1,400 ל-1,600.
ירידת הגשמים קשורה בדרך כלל לשקעים ברומטריים אטלנטיים. השקעים חזקים יותר בסתיו ובחורף, ורוב הגשמים היורדים בעונות אלו בדרום-מערב אנגליה נובעים ממקור זה. כמות הגשמים הממוצעת היא בין 787 ל-889 מילימטרים בשנה, ובכל שנה יש 8 עד 15 ימים שבהם יורד שלג. הרוחות העזות ביותר נושבות בין נובמבר למרץ, ובין יוני לאוגוסט נושבות הרוחות החלשות ביותר. כיוון הרוח העיקרי הוא מדרום למערב[5].
| אקלים בבאת' | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 8.1 | 8.3 | 10.6 | 12.9 | 16.5 | 19.3 | 21.7 | 21.5 | 18.6 | 14.8 | 11.1 | 9.0 | 14.4 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 1.4 | 1.3 | 2.7 | 3.7 | 6.8 | 9.7 | 11.9 | 11.7 | 9.6 | 6.9 | 3.6 | 2.4 | 6.0 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 72 | 55.6 | 56.6 | 47.3 | 48.9 | 57.2 | 48.9 | 56.6 | 64.5 | 67.9 | 65.8 | 83.3 | 724.5 |
| מקור: השירות המטאורולוגי הבריטי | |||||||||||||
היסטוריה
על פי האגדות המקומיות, נוסדה באת' על ידי המלך הבריטי בלאדאד במקום שבו גילה מעיינות חמים, כאשר עבר בו בתחפושת של רועה חזירים. לפי הממצאים הארכאולוגיים, האתר שבו נמצא המעיין הראשי של המרחצאות הרומיים היה מקדש קלטי לאלילה סוליס, שהרומאים זיהו אותה כמינרווה[6]; אולם השם סוליס נותר בשימוש גם לאחר הפלישה הרומית, וממנו נגזר השם "אקווה סוליס", שמשמעותו "המים של סוליס". חפירות ארכאולוגיות באתר חשפו מספר לוחות מתכת שעליהם חרוטות קללות בלטינית[7]. על פי ההשערה, כותבי הקללות היו מכוונים אותם לאנשים אשר לדעתם חטאו כלפיהם; לדוגמה, אם בגדיו של אזרח נגנבו ממנו בבית המרחץ הוא היה כותב את הקללה, מציין מי החשודים, ומניח את לוח המתכת כך שהאלילה מינרווה תוכל לקרוא אותו.
המקדש נבנה בין 60 ל-70 לספירת הנוצרים, ומתחם הרחצה כולו המשיך להתפתח ב-300 השנים שלאחר מכן[8]. בתקופת הכיבוש הרומי בבריטניה, וככל הנראה לפי הוראה של הקיסר קלאודיוס[9], העבירו המהנדסים ערימות של עצי אלון לתוך הבוץ על מנת ליצור בסיס יציב והקיפו את המעיין במבנה אבן. במהלך המאה ה-2 הוקף המעיין במבנה עץ עם קמרון חבית, שבו היו קלדריום (אמבט החם), טפידריום (אמבט חמים), והפריג'ידריום (אמבט קר)[10]. מסביב לעיר הוקמו חומות, ככל הנראה במאה ה-3. לאחר נסיגת הרומאים בתחילת המאה ה-5 הידרדר מצב המרחצאות, ובסופו של דבר הן כוסו על ידי שכבת טין.
חוקרים אחדים טוענים כי באת' הייתה מקום התרחשותו של קרב מונס בדוניקוס בתחילת המאה ה-6, שבו הביס המלך ארתור את הסקסונים, אך טענות אלה שנויות במחלוקת[11]. בדברי הימים האנגלו-סקסים נכתב כי באת' נכבשה על ידי ממלכת הסקסונים המערביים ב-577, לאחר קרב דירהאם. האנגלו-סקסים קראו לעיירה בשם "באום" או "באון" (Baðum, Baðan או Baðon) - "במרחצאות" - וממנו נגזר ככל הנראה השם הנוכחי של העיר[12]. בשנת 675 הוקם במקום מנזר על ידי המלך אוסריק. המלך אופה ממרסיה השתלט על המנזר ב-781 ובנה מחדש את הכנסייה, שהוקדשה לפטרוס ה"קדוש". במאה ה-9 כבר לא ניתן היה להבחין בדפוס בניית הרחובות הרומי, ובאת' הפכה לרכוש מלכותי כאשר המלך אלפרד הגדול בנה את העיר מחדש, וייעד את חלקה המזרחי למנזר[13]. המלך אדגר הוכתר במנזר באת' בשנת 973[14].
המלך ויליאם רופוס העניק את העיר לרופא המלכותי ג'ון מטור, שהתמנה לאב המנזר של מנזר באת' ב-1088. המדיניות האפיפיורית באותה תקופה הייתה שבישופים יתגוררו באזורים עירוניים, וג'ון העביר את מקום מגוריו מהעיירה ולס (Wells) לבאת'. ג'ון תכנן והחל לבנות כנסייה גדולה יותר בתור הקתדרלה שלו, ובסמוך אליה בנה את ארמון המגורים שלו. כמו כן, בתקופתו נבנו מסביב לשלושת המעיינות מרחצאות חדשים. אולם, הבישופים שכיהנו לאחר ג'ון החזירו את מקום המושב האפיסקופלי לוולס, בעודם שומרים על תוארם כבישופים של באת' וולס.
כנסיית המנזר של באת' הזדקקה לתיקונים רבים בתחילת המאה ה-15 כתוצאה מהזנחה[15]. בשנת 1500 החליט הבישוף אוליבר קינג (Oliver King) לבנות את הכנסייה מחדש, אך בקנה מידה קטן יותר. בניית הכנסייה החדשה, שנבנתה בסגנון גותי ניצב, הסתיימה שנים אחדות לפני פירוק המנזרים ב-1539 על ידי המלך הנרי השמיני במסגרת הקמת הכנסייה האנגליקנית וההתנערות מסמכות האפיפיור. מצבה של הכנסייה הידרדר לאחר פירוק המנזרים, ורק בתקופה האליזבתנית היא שוקמה על ידי הקהילה, במקביל לפריחתה המחודשת של באת' כאתר ספא. במרחצאות בוצעו שיפורים ושכלולים שונים, והעיר החלה להוות יעד נופש פופולרי בקרב האריסטוקרטיה האנגלית. היא קיבלה את מעמדה כעיר באופן רשמי בצו מלכותי שנחתם על ידי המלכה אליזבת הראשונה ב-1590.
קרב לנסדאון, חלק ממלחמת האזרחים האנגלית, נערך בשוליים הצפוניים של העיר ב-5 ביולי 1643. תומאס גידו (Thomas Guidott), שהיה סטודנט לכימיה ולרפואה במכללת ואדהאם (Wadham College) שבאוקספורד, עבר לבאת' והקים שם משרד ב-1668. הוא התעניין בתכונות הריפוי של המים, וב-1676 הוציא לאור את ספר בן 200 העמודים "שיח על באת', והמים החמים שם. כמו כן, כמה מחקרים על טבע המים" (A discourse of Bathe, and the hot waters there. Also, Some Enquiries into the Nature of the water). כתוצאה מכך, זכו תכונות הריפוי של המים המינרלים החמים לפרסום ברחבי המדינה, והאריסטוקרטיה החלה לבקר במרחצאות[16].
חלקים מהעיר עברו מספר שינויים בתקופת בית סטיוארט, ומגמה זו נמשכה ביתר שאת במהלך התקופה הג'ורג'יאנית על מנת להתמודד עם הגידול במספר המבקרים בספא ובאתרי הנופש של העיר. האדריכלים ג'ון ווד האב וג'ון ווד הבן[17] הניחו את היסודות לכיכרות הסימטריות העגולות, לרבעים ולרחובות החדשים, שחזיתם האחידה נתנה רושם של מקום מלכותי עם קישוטים קלאסיים[18]. בתקופה זו נעשה שימוש רב באבן באת', שנודעה בזכות צבע הקרם-זהב שלה, לבניית החלקים החדשים של העיר. מקור הכרייה העיקרי של האבן היה מכרות קומב דאון ובאת'המפטון דאון, שהיו בבעלות תושב העיר ראלף אלן, מנהל סניף הדואר המקומי שנודע בזכות הרפורמות שלו בשירות הדואר של מערב אנגליה[19]. אלן, שרצה לפרסם את איכות אבן הגיר שנכרתה אצלו, הטיל על ג'ון ווד האב להקים עבורו בית כפרי באחוזה שלו שבפארק פריור, בין העיר למכרות. הוא שירת כחבר במועצת באת' במשך שנים רבות וב-1742 נבחר לכהונתו היחידה כראש העירייה.
בתחילת המאה ה-18 נבנו בעיר התיאטרון הראשון, חדר המשאבות, הנמצא ליד המרחצאות הרומיים, ואולמות כנסים. מנהל הטקסים בו נאש, שניהל את החיים החברתיים בעיר מ-1705 עד מותו ב-1761, הנהיג קוד התנהגות לאירועי בידור ציבוריים.
במפקד האוכלוסין של 1801 נמנו בעיר 40,020 תושבים, ובשל כך היא הייתה אחת הערים המאוכלסות ביותר במדינה[20]. ב-1822 רכש ויליאם תומאס בקפורד בית באזור סהר לנסדאון, ולאחר מכן רכש שני בתים נוספים על מנת להקים בהם את אחוזת המגורים שלו. הוא רכש את כל הקרקע בין הבית שלו לבין ראש גבעת לנסדאון הסמוכה, הקים גן נוי שאורכו כקילומטר, ובראש הגבעה הקים את מגדל בקפורד.
הקיסר האתיופי היילה סלאסי הראשון העביר את ארבע שנות גלותו, בין 1936 ל-1940, בבית פיירפילד שבבאת'. במלחמת העולם השנייה, בין ליל ה-25 באפריל לבוקר ה-27 באפריל 1942, סבלה העיר משלוש תקיפות אוויריות כנקמה על הפצצות חיל האוויר המלכותי בערים הגרמניות ליבק ורוסטוק. בהפצצות הגרמניות נהרגו למעלה מ-400 אנשים, ויותר מ-19,000 מבנים נפגעו או נחרבו[21]. בתים בהסהר המלכותי, הסירקס ודה פאראגון עלו בלהבות יחד עם אולמות הכנסים, בעוד שחלק מהצד הדרומי של כיכר המלכה נחרב[22].
בעקבות ביקורת מבנים שנערכה לאחר המלחמה הוחלט לנקות ולפתח אזורים גדולים ברחבי העיר לפי הסגנון שהיה מקובל אז, לעיתים קרובות באופן מנוגד למראה הג'ורג'יאני של העיר. בשנות ה-50 סופחו לעיר הכפרים הסמוכים קומב דאון (Combe Down), ווסטון (Weston) וטוורטון (Twerton) על מנת לאפשר את פיתוחם של בתי מגורים נוספים, רובם כמבנים לדיור ציבורי. בשנות ה-70 ושנות ה-80 התברר כי בניינים אחדים שנועדו לשימור אינם במצב ראוי, והוחלט להרחיב את הטיפול והשימוש מחדש בבתים אלה ובמרחבים הציבוריים שלידם. ב-1987 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, שהכיר בחשיבותה התרבותית הבינלאומית.
אדריכלות
 | |
| באת' מהאוויר | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 1, 2, 4 | |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
|---|---|
ברחבי החלק המרכזי של באת' פזורים אתרים ארכאולוגיים רבים מהתקופה הרומית, אך רובם שוכנים בעומק 4 עד 5 מטרים מתחת למפלס העיר הנוכחי. ניתן לראות את המעיינות החמים, היסודות הרומיים, בסיסי עמודים ובתי מרחצאות, אך המבנים המסותתים שמעל המרחצאות הם מתקופה מאוחרת יותר[23].
מנזר באת' היה כנסייה נורמנית שנבנתה על יסודות קדומים יותר. המבנה הנוכחי מתוארך לתחילת המאה ה-16 ומעוצב בסגנון גותי ניצב עם תמיכות דואות וצריחונים קרוקטיים המקשטים את טיילת החומה. בית המקהלה והטרנספט (בית הרוחב) בנויים עם קמרונות מניפה, ובמאה ה-19 נבנה באולם התווך קמרון תואם. המבנה מואר על ידי 52 חלונות.
רוב המבנים בבאת' עשויים מהאבן המוזהבת המקומית הידועה בכינוי "אבן באת'", ומתוארכים למאה ה-18 והמאה ה-19. הסגנון העיקרי במרכז באת' הוא אדריכלות ג'ורג'יאנית; סגנון זה התפתח מסגנון האדריכלות הפלדיאנית שהיה פופולרי מאד בתחילת המאה ה-18. לצורך פיתוח העיר הועסקו רבים מהאדריכלים הבולטים של אותה תקופה. המטרה המקורית של הסגנון האדריכלי בבאת' מוסתרת על ידי החזיתות הקלאסיות בצבע דבש; בתקופה שקדמה להקמת מלונות היוקרה, שימשו בתי המגורים היוקרתיים להשכרה, וניתן היה לשכור בהם חדר, קומה, או את כל הבית למשך תקופת הביקור בעיר, ולהיעזר בצוות המשרתים של הבית[24].
"הסירקס" מורכב משלוש מרפסות ארוכות ומעוגלות שתוכננו על ידי ג'ון ווד האב על מנת לשמש כאתר לפעילויות ומשחקים ציבוריים, בהשראת הקולוסיאום שברומא. בדומה למבנה זה, לכל אחת משלוש החזיתות יש סדר קלאסי אחר: הסדר הדורי בקומת הקרקע, הסדר האיוני בקומת הביניים והסדר הקורינתי בקומה השלישית, כך שהסגנון הופך ליותר מקושט בחלקים הגבוהים של הבניין. ווד מת ב-18 במאי 1754, ולא זכה לראות את השלמת הדוגמה הייחודית שלו לתכנון עירוני.
מבנה הקוטג'ים הטוריים הידוע ביותר בבאת' הוא הסהר המלכותי, שנבנה בין 1767 ל-1774 ותוכנן על ידי ג'ון ווד הבן. עם זאת, ווד לא השפיע במידה כה גדולה על עיצוב האזור, ותרומתו העיקרית הייתה עיצוב החזית הגדולה של 30 בתים עם עמודים איוניים. כל אחד מרוכשי הבתים קנה חלק מהחזית, ולאחר מכן העסיק אדריכל באופן פרטי על מנת לבנות מאחורי החזית בית בסגנון המתאים לו, כך שלעיתים מה שנראה כמו שני בתים הוא בעצם בית אחד. צורת התכנון העירוני הזאת אינה קיימת בעורף הסהר: בעוד שהחזית סימטרית ואחידה באופן מלא, העורף הוא תערובת של גגות בגבהים שונים, מבנים סמוכים ואלמנטים המשובצים בקירות, כגון חלונות. סגנון זה נפוץ באזורים רבים של באת'.
בערך ב-1770 החל האדריכל הנאו-קלאסי רוברט אדם לתכנן את גשר פולטני, שהיה גשר תלת-קשתי מעל נהר אייבון, והיה מבוסס על עיצובו של אנדראה פלדיו בגשר ריאלטו שבוונציה[25]. באופן זה שימש גשר פולטני לחציית הנהר, אך גם כאזור קניות. ביחד עם גשר ריאלטו הוא נחשב לאחד הגשרים האחרונים באירופה המשמשים למטרה כפולה זו. מאז בנייתו בוצעו בו שינויים רבים. הגשר קרוי על שם ויליאם ופרנסס פולטני, שהתגוררו באחוזת באת'וויק שחוברה אל העיר באמצעות הגשר.
מרכז העיר הג'ורג'יאני היה הבניין המכונה חדר המשאבות הגדול (Grand Pump Room), שביחד עם אולמות הכנסים התחתונים תוכנן על ידי תומאס בולדווין (Thomas Baldwin), בנאי מקומי שבנה מבנים רבים בעיר, כולל מבני הקוטג'ים הטוריים ברחוב ארגייל ובית העירייה. בולדווין היה אחד האישים הבולטים באדריכלות של באת'. ב-1776 הוא התמנה לסוקר הראשי של העיר, וב-1780 לאדריכל העיר. רחוב גרייט פולטני, שבו התגורר בולדווין, הוא אחת מיצירותיו: שדרה זו נבנתה החל מ-1789 בקירוב, ממדיה הם 305 מטרים באורך ו-30 מטרים ברוחב, והיא מאופיינת משני צדדיה במרפסות ג'ורג'יאניות.
בשנות ה-60 ושנות ה-70 נערכו עבודות פיתוח מחדש בחלקים מהעיר, וכתוצאה מכך אבדו מספר מבנים מהמאה ה-18 והמאה ה-19. תהליך זה נעצר לאחר קמפיין ציבורי נרחב. המחלוקת בנושאי האדריכלות נמשכה עם הריסתו של בית צ'רצ'יל, שהיה מבנה בסגנון נאו-ג'ורג'יאני משנות ה-30 ששימש את חברת החשמל המקומית, על מנת לפנות מקום לתחנה המרכזית של באת'. היה זה חלק מתוכנית פיתוח שהחלה ב-2007, ובמהלכה נהרסו אזור הקניות משנות ה-60, תחנת האוטובוס והחניון הרב-קומתית, ובמקום נבנו רחובות קניות חדשים בסגנון המחקה את הסגנון הג'ורג'יאני. בעקבות השינויים הללו קבעה ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כי תעריך מחדש את מעמדה של באת' כאתר מורשת עולמית, אך לבסוף החליטה שלא לבטל את מעמדה של העיר.
תרבות
באת' הפכה למרכז החיים האופנתיים של אנגליה במאה ה-18. בתקופה זו נבנה התיאטרון המלכותי, בנוסף לפיתוחים אדריכליים כגון סהר לנסדאון[26], הסהר המלכותי, הסירקס וגשר פולטני.
יש בבאת' חמישה תיאטראות - התיאטרון המלכותי, סטודיו יוסטינוב, הביצה, תיאטרון רונדו, ותיאטרון המיסיון - והיא מושכת אליה חברות ובמאי קולנוע רבים. לעיר יש מסורת מוזיקלית ארוכת שנים; מנזר באת', מקום משכנו של עוגב גדול ממדים מסוג "קלייס" (Klais), הוא אולם הקונצרטים הגדול ביותר בעיר, ובכל שנה נערכים בו כ-20 קונצרטים ו-26 רסיטלים לעוגב. מבנה תרבותי נוסף בעל חשיבות הוא הפורום, מבנה בן 1,700 מושבים בסגנון אר דקו שבמקור היה בית קולנוע. העיר מארחת את פסטיבל המוזיקה הבינלאומי של באת' ופסטיבלים שנתיים נוספים בתחום הקולנוע, הספרות וספרות ילדים, הפרינג' והבירה, וכן מספר פסטיבלים הנערכים אחת לשנתיים וחצי.
המוסד המלכותי של באת' לספרות ולמדע, השוכן בכיכר המלכה, הוקם ב-1824 על בסיס חברה מ-1777 לעידוד החקלאות, זריעה, ייצור, מסחר ואמנויות יפות. למוסד זה יש אוספים אחדים והוא מנהל תוכנית הרצאות לתושבי העיר.
מוזיאונים
בבאת' יש מספר מוזיאונים השוכנים בבתים שרובם מהתקופה הג'ורג'יאנית, ומוכרים כמבנים לשימור.
- מוזיאון בניית באת' (Building of Bath Museum) נבנה ב-1753 ככנסייה, והיה ידוע גם כבית הרוזנת הנטינגדון, על שם האצילה שחייתה בבית הסמוך אליו בין 1707 ל-1791. המוזיאון נמצא בבעלות ובניהול של קרן השימור של באת', וכולל תערוכות המתארות את התהליך שהתרחש במאה ה-18, שבו קיבלה העיר את המראה הג'ורג'יאני שלה. בין התצוגות ניתן למנות מפות, דגמים וציורים המתארים את תהליך בנייתו של בית ג'ורג'יאני טיפוסי.
- מוזיאון הולבורן לאמנות (Holburne Museum of Art) שוכן בסידני פלייס שבאזור באת'וויק. הוא נבנה בין 1795 ל-1796 על ידי צ'ארלס הארקורט מאסטרס. בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נערכו בו מספר שינויים מבניים וייעודיים, עד שב-1916 הושלם תהליך הפיכתו למוזיאון. המוזיאון מכיל אוסף חפצים שהיה שייך לסר ויליאם הולבורן, הכולל בין השאר מגוון ציורים, כלי חרסינה, רהיטים וכדומה. בנוסף לפריטים הללו יש במוזיאון דיוקנאות מאת אמנים כגון תומאס גיינסבורו.
- מרכז ג'יין אוסטן (Jane Austen Centre) נמצא ברחוב גיי מספר 40, ויש בו תערוכה קבועה המתארת את סיפור חייה של הסופרת בבאת', כולל השפעת המגורים בעיר עליה ועל כתיבתה.
- מוזיאון העבודה של באת' (Museum of Bath at Work) הוקם ב-1978 על מנת לתעד, לאחסן ולהציג חפצים הקשורים ל-200 שנות המורשת המסחרית והתעשייתית של באת'. האוספים במוזיאון כוללים עשרות אלפי מסמכים עסקיים מ-1872 ועד 1969, דגם של מכרה לכריית אבן באת', ותיאור של שנות ההיסטוריה הגאולוגית של האזור.
- המוזיאון לאמנות מזרח-אסייתית (Museum of East Asian Art) שוכן במבנה ג'ורג'יאני משוחזר. התערוכה הקבועה של המוזיאון כוללת כ-2,000 חפצי חרסינה, ירקן, ארד וחזרן, שמקורם בדרום מזרח אסיה. החפצים נוצרו החל מהאלף החמישי לפנה"ס ועד התקופה הנוכחית. מלבד התערוכה, נערכים במקום אירועים שונים שנועדו לגייס תמיכה למוזיאון.
- מוזיאון הדואר של באת' (Bath Postal Museum) הוקם ב-1979 כמוזיאון פרטי, וכעבור חמש שנים הועבר למבנה ששימש את סניף הדואר הראשי של העיר בין 1822 ל-1854. במוזיאון נערכה ההנפקה המתועדת הראשונה של בול הפני השחור ב-2 במאי 1840[27]. המוזיאון כולל מספר תצוגות הקשורות לאנשי באת' שהשפיעו על הדואר, היסטוריה של הדואר, היסטוריה של תיבות דואר בבריטניה, חפצים שונים הקשורים לדואר, והעתק משוחזר של משרד דואר מהתקופה הוויקטוריאנית.
- גלריית ויקטוריה לאמנות (Victoria Art Gallery) היא מוזיאון אמנות ציבורי שבנייתו החלה ב-1897. הצד החיצוני של הגלריה מקושט בפסל של המלכה ויקטוריה ובאפריזים של דמויות קלאסיות. שמה הנוכחי של הגלריה הוענק לה לרגל 60 שנות שלטון של ויקטוריה. היא מנוהלת על ידי מועצת באת' וצפון מזרח סומרסט, ומכילה כ-1,500 פריטים כולל ציורים מאת תומאס גיינסבורו.
- מוזיאון הרשל לאסטרונומיה (Herschel Museum of Astronomy) מוקדש לתיעוד חייו של האסטרונום הידוע ויליאם הרשל. המוזיאון נמצא ברחוב ניו קינג שבו התגורר הרשל, בנה טלסקופים וצפה לראשונה בכוכב הלכת אורנוס ב-1781. המוזיאון מכיל תערוכה שבה חפצים שונים הקשורים לחייו ולעבודתו של הרשל.
באת' בספרות ובאומנות
ג'פרי צ'וסר מספר על העיר ב"האישה מבאת'", אחד מסיפורי קנטרברי מהמאה ה-14.
הציירים תומאס גיינסבורו ותומאס לורנס התגוררו ופעלו בבאת' במאה ה-18. ג'ון מאגס, שהיה צייר ידוע בזכות ציורי כלי התחבורה שלו, נולד והתגורר בבאת' ביחד עם משפחת האמנים שעליה נמנה. בשנות ה-70 של המאה ה-19 החל ויליאם פריז-גרין לערוך ניסויים בצלולואיד ובתמונות נעות בסטודיו שלו שבבאת', פיתח בו חלק מהטכנולוגיות הקדומות ביותר של המסרטות, ונחשב לממציא הסינמטוגרפיה[28].
החל מ-1801 התגוררה בעיר ג'יין אוסטן ביחד עם אביה, אמה, ואחותה קסנדרה, ועד ל-1806 הספיקה המשפחה להתגורר בארבעה בתים שונים[29]. אוסטן מעולם לא חיבבה את באת', ולימים כתבה לאחותה קסנדרה כי "מחר ימלאו שנתיים לעזיבתנו מבאת' לקליפטון, עם תחושה משמחת של בריחה"[30]. למרות תחושותיה של אוסטן, העיר חלקה לה כבוד ושמה הונצח ב"מרכז ג'יין אוסטן" ובטיילת העירונית. שני רומנים שכתבה, "מנזר נורת'אנגר" ו"הטיית לב", מתרחשים בחלקם בבאת' ומתארים סצנות של טבילה במרחצאות, חיי חברה ורסיטלים מוזיקליים. הטבילה במרחצאות מתוארת גם ברומן "רשומות מועדון הפיקוויקים" מאת צ'ארלס דיקנס, כשהסהר המלכותי הוא מקום התרחשותו של מרדף בין שתי דמויות מספר זה, וינקל ודאולר.
מספר סרטים ותוכניות טלוויזיה צולמו בבאת', בהם הסרט "יריד ההבלים", המבוסס על "מחזהו" של ויליאם מייקפיס תאקרי, ו"הדוכסית" בכיכובה של קירה נייטלי.
באוגוסט 2003 הופיעו שלושת הטנורים בקונצרט חגיגי לרגל פתיחת המרחצאות החמים של באת' במרכז העיר, אך פתיחת המקום התבצעה בפועל רק ב-7 באוגוסט 2006.
בתערוכת "חזירי המלך בלאדוד בבאת'" מוקמו 104 פסלי חזירים במקומות ציבוריים ברחבי העיר במהלך 2008 והנציחו את העיר, שורשיה והאמנים שפעלו בה.
פארקים
בבאת' מספר פארקים ציבוריים, הידוע מביניהם הוא פארק ויקטוריה המלכותי הנמצא במרחק קצר ממרכז העיר. הפארק נפתח ב-1830 על ידי הנסיכה ויקטוריה, בת 11 בזמנו, והיה הפארק הראשון שנקרא על שמה. והוא משתרע על פני שטח של 230 דונם, רובם מדשאה, שבהם מספר מתקנים כגון מגרשי טניס, כדורת, מגרשי גולף, בריכה, קונצרטים באוויר הפתוח, ומגרש משחקים לילדים ומשקיף על הסהר המלכותי[31]. הפארק זכה להכרה כעומד בתקנים הלאומיים לפארקים ומרחבים ירוקים באנגליה ובויילס, ואף הוכר כפארק בעל חשיבות היסטורית לאומית. הגן הבוטני, המשתרע על פני 40 דונם, הוקם ב-1887 ומשמש בית גידול עבור אוסף גדול של צמחים הגדלים על אבן גיר במערב אנגליה. העתק המקדש הרומי שבפארק שימש בתערוכת האימפריה הבריטית שנערכה ב-1924[32]. שטח הגן הורחב ב-1987 וסופחה אליו מחצבת "גרייט בל" (Great Bell) הנטושה ובה פרטים רבים של מחטניים.
הפארקים האחרים בבאת' כוללים בין השאר את פארק אלכסנדרה, המשתרע על פני גבעה וממנו נשקף נוף של העיר כולה, גני פארייד לאורך הנהר באזור המנזר, גני סידני שנודעו במאה ה-18 כגן התענוגות, פארק הנרייטה, פארק הג'מיד ופארק אליס. אלכסנדרה, אליס והנרייטה נבנו בתוך האזור העירוני במקביל לבניית המבנים האחרים. לאורך מסילת הרכבת המחברת את באת' עם בורנמות' שוכן פארק שצורתו קווית.
מזון
שמה של באת' נקשר למגוון מזונות. לחמניית סאלי לן (סוג של עוגה המוגשת עם תה) מיוצרת במשך שנים רבות בעיר. האזכור הראשון לשם זה הופיע בעיתון מקומי בשם באת' כרוניקל כבר ב-1772[33]. באותה תקופה הלחמניות נאכלו במקומות ציבוריים בעיר. לעיתים טועים ומייחסים את השם לחמניות סאלי לאן ללחמניות באת' הקטנות יותר, העגולות, ובעלות הטעם מתוק החזק יותר, שהפכו לנפוצות בתקופה שלאחר התערוכה הגדולה בלונדון. הציפוי על הלחמניות השתנה במשך השנים, וכיום מוסיפים אותו ללחמניית לונדון באת', הנקראת על שם הלחמנייה שנמכרה בתערוכה.
שמה של העיר מופיע גם במתכון נוסף - באת' אוליבר - ביסקוויט יבש ואפוי המורכב מקמח, חמאה, שמרים וחלב, ולעיתים קרובות נאכל ביחד עם גבינה. הבאת' אוליבר הומצא על ידי דוקטור ויליאם אוליבר, שהיה רופא שעבד בבית חולים בעיר ב-1740 והיה ידוע בין השאר בזכות מחאתו נגד השמנת יתר[34]. חריץ באת' (Bath Chap), המורכב מלחי ועצמות לסת של חזיר שעברו עישון והמלחה, קרוי גם כן על שם העיר.
חינוך והשכלה
בבאת' 27 בתי ספר יסודיים ומספר בתי ספר שש-שנתיים (Sixth Form) המתחלקים לבתי ספר עצמאיים ולבתי ספר במימון המדינה. בתי הספר הממומנים על ידי המדינה כלולים בתחום השיפוט של הרשות היוניטרית באת' וצפון-מזרח סומרסט. מלבד המוסדות הללו, פועלת בבאת' גם מכללה עירונית - מכללת העיר באת'.
הלימודים האקדמיים בעיר מתחלקים בין שתי אוניברסיטאות. אוניברסיטת באת' הוקמה ב-1966, והיא ידועה מבחינה אקדמית בזכות לימודי מדעי הטבע, המתמטיקה, האדריכלות, הניהול והטכנולוגיה[35]. אוניברסיטת באת' ספא קיבלה היתר להענקת תארים ב-1992, ובאוגוסט 2005 זכתה למעמד רשמי של אוניברסיטה. באוניברסיטה זו יש בתי ספר לאמנות ועיצוב, חינוך, אנגלית ולימודי יצירה, לימודי היסטוריה ותרבות, מוזיקה ואמנות הבמה, מדע ומדעי הסביבה והחברה. למרות שמה, הקמפוס הראשי של האוניברסיטה שוכן בניוטון פארק, הנמצא במרחק 6 קילומטרים מהעיר.
שלטון מקומי ודמוגרפיה
באת' הייתה בעבר חלק ממחוז סומרסט, אך ב-1889 הפכה לרובע עירוני[36] ועם הקמתה של מועצת מחוז סומרסט לעיר עצמאית. היא הייתה חלק מהמחוז הלא-מטרופוליני אייבון שהוקם ב-1974. מאז ביטול המחוז ב-1996 משמשת באת' כמרכז הרשות היוניטרית של באת' וצפון מזרח סומרסט. אולם, היא עדיין חלק מהמחוז הטקסי של סומרסט, אך לא מבחינה מנהלית. חבר נאמנים מיוחד אחראי על הסמכויות הטקסיות של העיר, כולל ראשות העיר המתוארכת עד לשנת 1230 בקירוב, והסמכות להשתמש בשלט האצולה של העיר[37].
שלט האצולה של העיר מורכב ממגן המוטען בחרב של פאולוס, המסמלת את הקשר למנזר באת', על רקע צ'יף כחול עם 2 גלים כסופים, המייצגים את נהר אייבון ואת המעיינות החמים, וחומה אדומה. תומכי השלט הם דוב ואריה העומדים על חלקה של בלוטים, המסמלים את הקשר למלך בלאדאד שלפי האגדה ייסד את העיר. מוטו העיר "אקווה סוליס" חקוק על מגילה לבנה. קסדת האביר מסמלת את היותה של באת' רשות מוניציפלית, ואילו הכתר המופיע על הציצה הוא זה של המלך אדגר.
לפני חקיקת חוק הרפורמה של 1832 בחרו תושבי באת' שני נציגים לבית הנבחרים. כיום בוחרת באת' חבר פרלמנט אחד, והנציג הנוכחי הוא בן האולט (Ben Howlett). האולט החליף בתפקיד את דון פוסטר שפרש ב-2015. פוסטר נבחר לראשונה במהלך הבחירות הכלליות של 1992 והצליח לנצח בכל מערכות הבחירות שנערכו מאז, כולל בחירות 2010, אך לא לשמור על הרוב המשמעותי שממנו נהנה בדרך כלל[38]. בבחירות המקומיות הנערכות בעיר היא מחולקת ל-16 מחוזות בחירה.
אוכלוסיית העיר מונה 83,992 תושבים. לפי מפקד האוכלוסין שנערך על ידי ממשלת בריטניה ב-2001 האוכלוסייה מונה 169,040 תושבים ביחד עם צפון מזרח סומרסט, הכולל מספר אזורים מסביב לבאת'. גיל האוכלוסייה הממוצע הוא 39.9 שנים. באותו מפקד התברר גם כי 97.2% מהתושבי הם מרקע אתני לבן, וזאת בהשוואה לממוצע הלאומי שהוא 90.9%. קבוצות אתניות נוספות (לפי גודל האוכלוסייה) הם מעורבים (אחוז אחד), אסייתים (חצי אחוז) ושחורים (חצי אחוז), וזאת לעומת הממוצע הלאומי שהוא 1.3, 4.6 ו-2.1 אחוזים בהתאמה[39].
71% מתושבי המחוז הם נוצרים, וגודלן של שאר הקבוצות הדתיות לא עולה על חצי אחוז. המספרים הללו תואמים בקירוב לממוצע הלאומי, למעט חסרי הדת המהווים 19.5% לעומת הממוצע הכללי העומד על 14.8%. 7.4% מהתושבים השיבו כי חלו לפחות פעם אחת בשנה שקדמה לביצוע המפקד, לעומת הממוצע הלאומי של 9.2%; ברחבי המדינה אמרו 18.2% מהנשאלים כי הם סובלים ממחלה כרונית כלשהי, לעומת 15.8% בבאת'[39].
תחבורה
באת' שוכנת במרחק 24 קילומטרים דרומית-מזרחית לעיר הנמל בריסטול, אליה היא מחוברת באמצעות כביש A4, והיא שוכנת במרחק דומה דרומית לכביש M4. על מנת להפחית את רמת השימוש בכלי רכב הוכנו מספר תוכניות חנה וסע, בנוסף לפתיחת תחנת אוטובוס גדולה באזור נורת'גייט, על מנת להפחית את נפח התחבורה הפרטית במרכז העיר[40]. קבוצת נשיונל אקספרס מפעילה מספר קווי אוטובוסים הפועלים בין באת' לערים אחרות. בתוך העיר יש רשת של קווי אוטובוס המנוהלים על ידי חברת FirstGroup, אשר גם מקשרים לערים אחרות. בעיר פועלת גם חברה המפעילה אוטובוסים דו-קומתיים למטרות תיירות.
העיר מקושרת לבריסטול ולים באמצעות נהר אייבון, בו ניתן לשוט דרך תאי שיט בסירות קטנות. האייבון היה מחובר בעבר לתמזה וללונדון באמצעות תעלה שנסגרה לפני שנים רבות, אך שוקמה בשלהי המאה ה-20 ומשמשת לשיט של סירות צרות. באת' שוכנת על דרך האופניים הלאומית מספר 4, ומזרחית לה, במקביל לתעלה, יש שתי דרכים נוספות. היא נעזרת גם בשירותי נמל התעופה הבינלאומי בריסטול השוכן במרחק 29 קילומטרים.
תחנת הרכבת הראשית של העיר היא תחנת באת' ספא, ממנה יוצאות רכבות באופן סדיר לערים אחדות בשני קווים ראשיים (וסקס וגרייט וסטרן). על הקו הראשי העובר דרך העיר נמצאת קו תחנת אולדפילד פארק, שקיבולתה קטנה יותר וממנה יוצאות רכבות לבריסטול וליעדים אחרים. תחנת גרין פארק הייתה בעבר נקודת הקצה של מסילת מידלנד. היא הייתה גם נקודת צומת במסילת סומרסט ודורסט, שהרכבות החולפות בה טיפסו במעלה גבעות מנדיפ, בדרכן לבורנמות'. מסילת סומרסט ודורסט נסגרה בהוראת הממשלה במרץ 1966. בניין התחנה בבאת' שוקם מאז, ומשמש כמרכז מסחרי עבור חנויות ועסקים קטנים. נתיב המסילה בבאת' משמש כיום לשביל עבור הולכי רגל ורוכבי אופניים, ומחבר את פנים העיר לדרך האופניים הלאומית 24.
כלכלה, תיירות ותקשורת
בבאת' היה בעבר מגזר ייצור פעיל, אך פעילותו דעכה במשך השנים. עם זאת, בעיר ישנן תעשיות פעילות של תוכנה, הוצאה לאור ומתן שירותים. בזכות היותה אתר תיירות פופולרי, התפתחו בעיר תעשיות שונות הקשורות לתיירות. המגזרים העסקיים הבולטים בבאת' הם חינוך ובריאות (30,000 מקומות עבודה), קמעונאות, תיירות ופנאי (14,000 מקומות עבודה) ועסקים ושירותים מקצועיים (10,000 מקומות עבודה)[2]. המעסיקים העיקריים בבאת' הם שירות הבריאות הלאומי, שתי האוניברסיטאות, מועצת באת' וצפון מזרח סומרסט, ומשרד ההגנה הבריטי שהעביר חלק ממשרדיו מבאת' לבריסטול.
אתרי התיירות ההיסטוריים והמודרניים בעיר, כמו גם אתרי מחנאות הסמוכים ממערב לה, הפכו את תעשיית התיירות לתעשייה חשובה ומובילה בבאת', עם ממוצע שנתי של מיליון תיירים הלנים בעיר ו-3.8 מיליון מבקרי יום. גודלה של תעשיית התיירות משתקף בכ-300 מקומות אירוח: למעלה מ-80 מלונות, מהם שניים בעלי חמישה כוכבים, ולמעלה מ-180 בתי אירוח בשיטה לינה וארוחת בוקר. בעיר יש גם כ-400 חנויות קמעונאות שמחציתן פרטיות, וכ-100 מסעדות ובתי קפה, חלקם מבוססים על תיירות[2].
מספר חברות מציעות סיורים בעיר באוטובוסים בעלי גג פתוח, בנוסף לסיורים רגליים וסיורים בנהר. החל משנת 2006, בה נפתחו המרחצאות החמים של באת', החלו מאמצים לשווק את העיר כמקום היחיד במדינה המאפשר למבקרים לטבול במי מעיינות חמים טבעיים.
בעיר יוצאים לאור שני עיתונים יומיים: באת' כרוניקל ובאת' טיימס. הבאת' כרוניקל, שיוצא לאור מאז 1760, היה יומון עד אמצע ספטמבר 2007 אז הפך לשבועון[41]. הבאת' טיימס הוא חינמון שקיומו תלוי בפרסומות. שני העיתונים נמצאים בבעלות של חברת נורת'קליף מדיה.
האירועים והחדשות בבאת' זוכים לסיקור של אתר האינטרנט Where I Live, השייך ל-BBC, מאז 2003. שירותי הטלוויזיה של באת' מבוססים על אולפני וסט סטודיו של ה-BBC בבריסטול, ועל האולפנים של חברת ITV Wales & West הנמצאים גם כן בבריסטול.
בעיר פועלות גם מספר תחנות רדיו מקומיות.
ערים תאומות
לבאת' ארבע ערים תאומות:
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: באת' |
- באת' בוויקיטראבל
- מדריך למטייל בבאת'
- זוהי באת'
- מועצת העיר באת'
- אוניברסיטת באת'
- מוזיאון הדואר של באת'
הדס חיימוב, באת' אנד ביונד: עיירת הספא החמה של בריטניה, באתר הארץ, 16 במאי 2018
הערות שוליים
- ^ המועצה המחוזית באת' וצפון מזרח סומרסט: נתוני אוכלוסין
- ^ 2.0 2.1 2.2 באת' באתר Business Matters
- ^ המעיין המקודש, באתר מרחצאות באת'
- ^ Timeline: Spa saga highs and lows באתר ה-BBC, 31 ביולי 2006
- ^ דרום מערב אנגליה באתר השירות המטאורולוגי הבריטי
- ^ המרחצאות הרומיים באתר מדריך התיירות של סומרסט
- ^ גוף לוחות כתיבה מבריטניה הרומית, המרכז לחקר מסמכים עתיקים, אוקספורד
- ^ תוכנית הניהול של אתר המורשת העולמית
- ^ היסטוריה של השאיבה - מורשת רומית ואנגלית, באתר Plumbing World
- ^ מוירה אלן, המרחצאות הרומיים של באת', TimeTravel Britain
- ^ מדובוני עד הוויק באתר Bath Past
- ^ היסטוריה של באת' באתר My England Travel Guide
- ^ רובע אלפרד באתר buildinghistory.org
- ^ המלך אדגר באתר המונרכים האנגלים
- ^ מנזר באת' באתר Visit Bath
- ^ תורבורן ברנס, Thomas Guidott (1638–1705): Physician and Chymist, contributor to the analysis of mineral waters, החברה המלכותית לכימיה, 1981
- ^ ג'ון ווד הבן (25 בפברואר 1728 - 18 ביוני 1782) החל את עבודתו בסיוע לאביו בבאת'. עבודותיו הבולטות ביותר ששרדו הן הסהר המלכותי ואולמות הכנס של באת'. הוא השלים את בניית הסירקס ב-1764, 10 שנים לאחר מותו של אביו. אוניברסיטת באת' קראה על שמו את אחד מבתי מגורי הסטודנטים שמחוץ לקמפוס
- ^ ביוגרפיה של ג'ון ווד האב באתר בית מוזיאון באת'
- ^ ביוגרפיה של ראלף אלן באתר מוזיאון הדואר של באת'
- ^ היסטוריית האוכלוסייה של באת' באתר Britain through time
- ^ היסטוריה של באת' באתר חברת הסהר המלכותי
- ^ היסטוריה של הסהר המלכותי, באתר חברת הסהר המלכותי
- ^ נספח 3 לתוכנית הניהול של אתר המורשת העולמית באתר מועצת באת' וצפון מזרח סומרסט
- ^ גרהאם דייוויס, Social Decline and Slum Conditions: Irish migrants in Bath's History, Bath History Vol VIII, 2000
- ^ ג'ין מאנקו, גשר פולטני, Architectural History, גיליון 38
- ^ סהר לנסדאון הוא רחוב אשר נבנה על ידי מספר בנאים בין 1789 ל-1793. יש בו 20 בנייני מגורים, שבכל אחד ארבע קומות רגילות ומגורי משרתים במרתף. הרחוב שוכן על גבעת לנסדאון, ליד ומעל הסהר המלכותי. הוא הוכרז כבניין רשום מדרגה I
- ^ אתר המוזיאון
- ^ ויליאם פריז-גרין באתר הקולנוע הוויקטוריאני
- ^ מרכז ג'יין אוסטן
- ^ דייוויד נוקס, Jane Austen: A Life (עמוד 264), הוצאת אוניברסיטת קליפורניה, 1998, מסת"ב 0520216067
- ^ פארק ויקטוריה המלכותי באתר Visit Bath
- ^ פארקים ומרחבים ירוקים, בריסטול BBC, 2 ביולי 2007
- ^ היסטוריה של לחמניית סאלי לאן
- ^ ויליאם אוליבר באתר Coranwall Calling
- ^ מחלקות האוניברסיטה
- ^ ראו הסברים למונח זה ולמונחים נוספים בפסקה זו בערך מחוזות אנגליה
- ^ שלט האצולה של באת' באתר הרשמי של מועצת העיר
- ^ מחוז הבחירה באת' באתר הגרדיאן
- ^ 39.0 39.1 סטטיסטיקות של מפקד האוכלוסין ב-2001 באתר הסטטיסטיקות הרשמי של ממשלת בריטניה
- ^ תוכנית התחבורה של באת' באתר מועצת באת' וצפון מזרח סומרסט
- ^ סטיבן ברוק, Bath daily goes weekly, הגרדיאן, 2 באוגוסט 2007
.svg)
.svg){kind=small}
23819283באת'