דלגן

דלגן
דלגן בוגר בנמיביה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	צבאיים
סוג:	דלגן
מין:	דלגן
שם מדעי
Antidorcas marsupialis ‏צימרמן, 1780
תחום תפוצה

דלגן (שם מדעי: Antidorcas marsupialis; ידוע גם כספרינגבוק), הוא מין אנטילופה אפריקנית בינונית בתת-משפחת הצבאיים, המהווה מין יחיד בסוגו. מקור השם ספרינגבוק (Springbok) הוא באפריקאנס ופירושו איילה (Bok) קופצת (Spring).

תיאור

באופן כללי, מזכיר הדלגן במראהו את צבי תומסון. לשניהם זוג פסים שחורים בין הצוואר לבטן - אחד בכל צד - המפרידים בין החלק העליון והחום לבין הגחון הלבן. גם העורף והחלק הקדמי של הרגליים חומים, ואילו הבטן, החלק האחורי של הרגליים ופלג הגוף האחורי לבנים - והראש הצר לבן-אפור. בין העיניים לתחילת הפה זוג פסים חומים ודקים. גובהו של דלגן בוגר כ-75 סנטימטרים, ומשקלו מגיע ל-50 קילוגרמים ואף ליותר מכך (אצל הזכרים) ו-37 קילוגרמים (אצל הנקבות). הן לזכר והן לנקבה קרניים מעוקלות פנימה שיכולות להגיע לאורך 40 סנטימטרים, אולם קרני הזכר עבות יותר. שמו המדעי של הדלגן, marsupialis, מגיע מקפל-עור המזכיר מעט את הכיס של יונקי הכיס אשר נמצא בגבו של הדלגן ונראה רק כאשר הוא רץ.

תפוצה ובית גידול

בית הגידול הטבעי של הדלגן הן ערבות הסוואנה הצחיחות של דרום ומזרח אפריקה, והוא מצוי בייחוד בנמיביה, בבוטסואנה, באנגולה וברפובליקת דרום אפריקה. הוא מסוגל לחיות גם באזורים צחיחים וחמים מאוד שאין בהם מקורות מים רבים. הדלגן איננו שרוי בסכנת הכחדה, אך הוא סובל מציד ומאובדן שטחי מחיה לטובת חוות חקלאיות. כיום, דלגנים רבים חיים בשטחים פרטיים או בשמורות טבע ופארקים לאומיים, שם הם מוגנים על-פי חוק.

התנהגות

דלגן זכר בזינוק

דלגן בעל מלניזם הגורמים לעורו להיות בצבע בשחור

כאשר חש מאוים ומפוחד, או כאשר בורח מטורף, נע הדלגן בדילוגים ארוכים שיכולים להגיע לגובה של 3.5 מטרים - וזהו מקור שמו. כאשר הוא מדלג בצורה זו, מתקשחות הרגליים, הגב מסומר כלפי חוץ, ושערות לבנות ארוכות מגיחות מתוך קפל עור בגב וניבטות למרחוק. התנהגות זו עשויה לשמש לשם הזהרת בני-המין כאשר מבחינים בחיות הטרף. הסבר אחר גורס שהתנהגות זו נועדה להזהיר דווקא את הטורפים: היא מבהירה להם שהדלגנים שמו לב לנוכחותם, ושאין טעם לנסות להתקיף.

הדלגן לא מדלג אך ורק בעת מנוסה: פרטים צעירים מדלגים גם תוך כדי משחק וכאמצעי לאימון שריריהם. כאשר הוא רץ, הדלגן מסוגל להגיע למהירות של 90 קילומטרים בשעה, ויחד עם האנטילוקפרה האמריקנית והאנטילופה ההודית הוא מתחרה על תואר היונק השני במהירותו, לאחר הברדלס. בתקופת היובש הדלגנים חיים בקבוצות קטנות. הנקבות והעופרים הצעירים מתקבצים בלהקות של עד 100 פרטים, והזכרים מתקבצים בלהקות של עד 50 פרטים לערך. בעונה הגשומה להקות קטנות אלה מתלכדות לעדרי-ענק, שנודדים על-מנת להגיע לאזורים שמשופעים בעשב טרי ובמיני צמחים שונים. בעבר, עדרים כאלה יכלו למנות אפילו מיליון פרטים, אולם כיום הם מכילים 1,500 פרטים לכל היותר .

הזכרים טריטוריאליים. כל זכר מגדיר לעצמו טריטוריה של בין 1 ל-4 קילומטרים רבועים, ומתיר לנקבות לחיות בטריטוריה שלו. הזכר מסמן את הטריטוריה שלו על ידי הזזת צמחייה ועשב בעזרת הקרניים. הזכרים נלחמים ביניהם כדי להגן על הטריטוריה. הקרבות שמנהלים הדלגנים סוערים יותר מאלה של רוב מיני האנטילופות, והם כוללים התנגשות, "נעילת" הקרניים זו בזו והתגוששות שמטרתה לגרום ליריב לאבד את שיווי משקלו וליפול ארצה. תזונתו של הדלגן משתנה בהתאם לעונת השנה ולאזור שבו הוא חי, ומבוססת על צמחים ממינים שונים. בדרך כלל הוא מעדיף עלווה רכה וצעירה, ולפעמים הוא אף חופר באדמה על-מנת למצוא פקעות ושורשים עשירים במים. הדלגן מסוגל לאכול אף מספר מיני צמחים שרעילים לבעלי חיים אחרים. על מנת להשיג מינרלים חיוניים הוא נוהג לפעמים לאכול מעט אדמה. הרבייה מתרחשת בתחילת העונה היבשה, והעופרים נולדים 24 שבועות לאחר מכן, בעונה הגשומה.

הדלגן בתרבות

הדלגן היה אחד הסמלים הלאומיים של דרום אפריקה בתקופת שלטון המיעוט הלבן במדינה - גם לפני משטר האפרטהייד. הוא אומץ בתור קמע על ידי מספר קבוצות ספורט דרום אפריקניות, שהידועה שבהן היא נבחרת הרוגבי של דרום אפריקה. כמו כן, הדלגן הופיע בסמל של חיל האוויר הדרום-אפריקאי, בלוגו של חברת התעופה סאות' אפריקן איירווייז, על-גבי מטבע זהב שהונפק בדרום אפריקה ועל סמל דרום אפריקה. ראש ממשלת דרום אפריקה לשעבר ואדריכל האפרטהייד הנדריק פרוורד התכוון לשנות את דגל דרום אפריקה, להסיר את שלושת הדגלים הקטנים שהיו במרכזו ולהחליפם בדלגן שמנתר מעל זר פרחים. על כל פנים, הצעה זו עוררה מחלוקת ולבסוף לא יושמה. כיום, הדלגן הוא החיה הלאומית של דרום אפריקה.^{[דרושה הבהרה]}

לאחר סיום האפרטהייד, ממשלת הקונגרס הלאומי האפריקני החליטה שהדלגן לא ישמש עוד כסמל של קבוצות הספורט, בגלל השימוש שנעשה בו בתקופת האפרטהייד.^{[דרושה הבהרה]} למרות זאת, ובמחווה של רצון טוב לקהל שחקני ואוהדי הרוגבי שרובו היה מהמיעוט הלבן, כינויה של קבוצת הרוגבי הדרום אפריקנית נשאר Springboks (שמו של הדלגן). כיום, הדלגן עדיין נמצא בשימוש בסמלים של ארגונים, קבוצות וחברות שונות בדרום אפריקה, אולם אין שימוש בדלגן בסמלים לאומיים או ממשלתיים. מכל מקום, המחלוקת סביב השימוש בדלגן כסמל עדיין עולה מדי פעם בשיח הציבורי בדרום אפריקה.

גלריה

• 
  איור של דלגנים, 1927
• 
  דלגן בסוואנה בפארק לאומי אטושה שבנמיביה
• 
  דלגן באטושה
• 
  זכר באטושה
• 
  דלגן באטושה
• 
  דלגן צעיר מבצע דלגנות באטושה
• 
  דלגן זכר באטושה
• 
  נקבת דלגן באטושה
• 
  עדר דלגנים באטושה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דלגן בוויקישיתוף

• דלגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• דלגן, באתר ITIS (באנגלית)
• דלגן, באתר NCBI (באנגלית)
• דלגן, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• דלגן, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• דלגן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דלגן, באתר GBIF (באנגלית)
• הדלגן, Antidorcas marsupialis, ב"רשימה האדומה" של ה-IUCN
• מאמר שעוסק בדלגן (ובפרט באוכלוסייה שחיה בקלהרי)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33798944דלגן