מזון מהיר
מזון מהיר (באנגלית: Fast Food, פסט פוד) הוא מזון המוכן להגשה זמן קצר לאחר שהוזמן, אם בשל טכניקת הכנה מהירה (למשל, משך טיגון קצר או הכנת כריך) ואם מכיוון שהוכן בכמויות גדולות ומראש ונשמר מחומם, או מחומם מיד לאחר ההזמנה. אף על פי שכל מזון שזמן הכנתו קצר יכול להיחשב למזון מהיר, לרוב מושג זה מתייחס למזון באיכות נמוכה, שמרכיביו זולים וערכם הבריאותי נמוך, והוא מוגש לקונה באריזה לשימוש חד-פעמי המאפשרת לו לקחת את המזון בטייק אוויי (Take-away).
מסעדות רבות למזון מהיר הן חלק מרשת מסעדות דומות, כגון: מקדונלד'ס, ברגר קינג, בורגראנץ וכו', כאשר חלקן מופעלות בזכיינות. למסעדות אלו נשלח מזון אחיד ממפעל מרכזי. קיימים אף דוכני מזון פשוטים וקטנים יותר המוכרים מזון מהיר, כגון מזנונים, או דוכנים המוכרים מאכלי רחוב.
היסטוריה
מסעדות מזון מהיר הן ביטוי מודרני של תופעת דוכני הרחוב שקיימת למעשה מאז תחילת ההתיישבות העירונית וקיבלה ביטויים שונים בתרבויות שונות בעולם. השפעת תרבות הצריכה של תקופתנו על המזון המהיר עיצב את תופעת המזון המהיר, בשונה מדוכני הרחוב, ברוח של רשתות שיווק ענקיות, מזון בעלות מינימלית ולעיתים גם באיכות ירודה.
ההיסטוריה של מזון מהיר בעידן המודרני בארצות הברית החלה ב-7 ביולי 1912, עם פתיחת מסעדת מזון מהיר בשם "אוטומט" בעיר ניו יורק. אוטומט הייתה קפיטריה בה הוכן מזון מהיר מאחורי חלונות זכוכית קטנים, אשר נפתחו לאחר שלשול מטבע לחריץ. מיד לאחר פתיחת החנות בניו יורק היא הפכה ללהיט וחנויות רבות בדגם דומה צצו בכל ארצות הברית. חנויות אלה נותרו פופולריות מאד בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים. חברת אוטומט הטמיעה בציבור האמריקאי את רעיון המזון הנלקח לבית הלקוח (טייק אוויי) וסיסמתם הייתה: "פחות עבודה לאמא". רשת המזון המהיר השנייה בארצות הברית היא וייט קסל (White Castle) אשר פתחה חנות ראשונה בוויצ'יטה, קנזס, בשנת 1921 ומכרה המבורגרים ב-5 סנט. חברת וייט קסל איפשרה ללקוחותיה לראות לראשונה את הכנת המזון במטבח. החברה אף חוררה חמישה חורים בכל קציצת בשר, כדי להגדיל את שטח הפנים וכך להאיץ את ההכנה. בעשרות השנים האחרונות צצו בארצות הברית מסעדות לממכר מזון מהיר כמעט מכל סוג, כולל פיצות, מזון מקסיקני ועוד.
מקדונלד'ס היא רשת המזון המהיר הגדולה בעולם ומוצריה הם המזוהים ביותר עם המושג "מזון מהיר". הרשת החלה לפעול בשנת 1940, תחילה כמסעדת ברביקיו ואחר כך התמקדה בממכר המבורגרים באריזת נייר, אותם הלקוח יכול לשאת עמו מחלון המכירה. ההתמקדות במספר מוצרי מזון מעטים איפשרה למקדונלד'ס להכין מזון מראש ולשרת את הלקוחות כמעט באופן מיידי, ללא צורך בהמתנה להכנת המזון. רשת מסעדות ונדי'ס אשר פתחה חנות ראשונה בשנת 1969 בעיר קולומבוס באוהיו, נחשבת לראשונה אשר פתחה חלון שירות לכלי רכב, בשנת 1975, כך שאין צורך להחנות את כלי הרכב כדי לרכוש מזון במסעדה. מקדונלד'ס העתיקה חידוש זה למסעדותיה החל משנת 1975[1].
ה"מהיר" במזון מהיר
מסעדות מזון מהיר מגישות מזון שאותו ניתן לקנות וללכת. לעיתים קיים במסעדות כאלה חלון לשירות כלי רכב המאפשר ללקוחות לקנות מזון מוכן לאכילה מתוך כלי רכבם. ברוב המסעדות קיימים גם מקומות ישיבה לאלה החפצים לאכול במקום.
מזון מהיר מוגש באופן המאפשר לסועד לאכול בידיים, ללא צורך בסכו"ם. מזון מהיר מוגש אף בתחנות דלק שבהן חנויות לנוחות הלקוחות. במרכולים גדולים קיים לעיתים דוכן למזון מהיר.
ערך תזונתי
כיוון שרעיון המזון המהיר תלוי במהירות ההגשה לסועד מרגע ההזמנה, הכנת מזון זה מדגישה את האחידות, העלות הנמוכה ומרכיבי מזון הנבחרים בזכות היותם מהירים להכנה ובעלי מראה וטעם טרי. כדי לעמוד בדרישות אלה יש צורך לעיתים קרובות ביישום ידע מתחום הנדסת המזון, שימוש בתוספי מזון שונים וטכניקות לעיבוד מזון המשנות את הרכבם של מרכיבי היסוד מצורתם המקורית ומפחיתה לעיתים את ערכם התזונתי.
סוגים של מזונות מהירים
כיום יש ברחבי העולם סוגים שונים של מזון מהיר. מן הפופולריים ביותר בישראל: פיצה, המבורגר, בשרים על האש, פלאפל, שווארמה, סביח, גלידה וכריכים. גם משקאות חמים הם סוג של מזון מהיר. עם זאת, מסעדות מזון מהיר רבות אף מגישות מזונות "איטיים" יותר, כגון פירה תפוחי אדמה וסלטים.
תגובות נגד
מסוף המאה ה-20 נמתחת ביקורת חריפה על רשתות מזון מהיר מצד ארגוני צרכנים וגורמים שונים[2]. חלק מן הביקורות על איכות המזון ברשתות המזון המהיר הובילו לעליית תנועת המזון האיטי. תנועת המזון האיטי מעודדת שימור מטבחים אתניים מקומיים, תוך שימוש במרכיבי מזון מקומיים ופועלת נגד חוקים המעודדים את הציבור לצרוך מזון מהיר. בין השאר תנועת המזון האיטי שואפת לחנך את חיכם של הצרכנים להעדיף מזון עשיר, מגוון ומזין יותר, העשוי ממרכיבים טריים הנאספים בעונתם.
לאור המודעות הגוברת למזון בריאות בראשית המאה העשרים ואחת החלו חלק מרשתות המזון המהיר לשלב בתפריטם פריטים בריאים יותר, לדוגמה: סלטים ופירות. כך לדוגמה, רשת המזון המהיר מקדונלד'ס החלה להציג על מוצריה את פירוט הערך התזונתי של המזון, ואף הוסיפה מוצרים מזינים יותר לתפריטה. השינוי ב"מקדונלד'ס" הושפע כנראה גם מהסרט התיעודי "לאכול בגדול" משנת 2004, שהציג את הנזקים הבריאותיים באכילה קבועה ב"מקדונלד'ס", היה שובר קופות (במונחים של סרטי תעודה) ואף זכה בפרסים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אריק שלוסר, אומת המזון המהיר: על הצד האפל של הארוחה האמריקנית, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2007.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מזון מהיר |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מזון מהיר |
- רשימה של חברות מזכות מתחום המזון
- מהן רשתות המזון המהיר המובילות בארצות הברית?, באתר על השולחן, 2012
- רפאל סיטון, פאסט גוּד, באתר כלכליסט, 11 בפברואר 2016
הערות שוליים
- ^ Research 1920s: Food and Drink | BookRags.com
- ^ אריק שלוסר וצ'ארלס וילסון, מקדונלד'ס בבית הספר, מתוך הספר "פאסט פוד", באתר "פוקוס"
22862968מזון מהיר