פוריטניות
פוריטניות היא תנועה נוצרית שהתפתחה באנגליה במאה ה-17 ובהמשך בניו אינגלנד במטרה "לטהר" את הכנסיה האנגליקנית משאריות הקתוליות שלטענתם נותרו בה.
התנועה דגלה באורח חיים סגפני ופשוט, באיסורים מחמירים ושמירה קפדנית על מצוות הדת, יחד עם החדרת גישה דתית לכל תחומי החיים. הפוריטניות התבססה על התפישה, שכתבי הקודש הם הבסיס הבלעדי לנצרות וכי מותר לפרש את התנ"ך פירוש אישי.
הממסד האנגליקני הכנסייתי והכתר רדפו את הפוריטנים, ובשל כך רבים מהם היגרו לאמריקה. הם התרכזו במסצ'וסטס, שם הוענקו זכויות פוליטיות לחברי כנסיה זו בלבד כדי להבטיח את שלטון אמונתם. הפורשים ממנה הוגלו ויסדו מושבות חדשות. הסתמכות הפוריטנים על האמונה האישית ועל זכות המאמינים להתאגד בקהילות דתיות עצמאיות גרמה במרוצת הזמן להתפלגות התנועה לכיתות רבות ולהתפתחותה של סובלנות דתית והכרה בפלורליזם רעיוני.
היסטוריה
1559 עד 1625
הפוריטניות נוצרה מתוך חוסר הסכמה עם הפשרה הדתית האליזבתנית, אותה ראו הפרוטסטנטים הרדיקליים יותר ככניעה לכוחות הקתוליים. בעוד שהתנועות הפרוסטנטיות באירופה היבשתית היו תאולוגיות במידה רבה ונמנעו ממודלים קתוליים של ארגון הכנסיה, הרפורמציה האנגלית השליטה על הכנסיה את בית המלוכה, תוך הותרת פרקטיקות דתיות רבות על כנן. בעיני הפוריטנים, הדוקטרינה נעשתה למשרתת של הפוליטיקה, דבר שלא היה מקובל עליהם. פרוטסטנטים שנרדפו באנגליה תחת שלטונה של מרי הראשונה ברחו לאירופה כגולים פוריטנים, ושם הם יצרו קשר קרוב עם הרפורמטורים בז'נבה הקלוויניסטית ובגרמניה הלותרנית. קשרים אלה השפיעו על עמדותיהם כלפי הפשרה הדתית האליזבתנית.
למרות שהם הושפעו מהקלווניסטים, הפוריטנים לא הסכימו על כל נושא. מחלוקות אלה משקפות את מקור התנועה, שהתפתחה בכמה שלבים. כולם האמינו שהכנסיות הקיימות הושחתו בשל הקשר עם התרבויות הפגאניות (בייחוד הרומאית), ובשל חוקיהם של המלכים והאפיפיורים. כולם טענו שיש צורך בשינוי מבנה הכנסיה וב"טיהור" של הפרקטיקה בעזרת יישום של דברי כתבי הנצרות. כמו כן כולם הסכימו על הכמורה של כל המאמינים. אולם, היו ביניהם מחלוקות בעיקר בנושאים של ארגון הכוח והכנסיה.
מכיון שהפוריטנים היו פרוטסטנטים בעלי השכלה ומחויבות ורדיקליים יחסית, הם רצו שהכנסיה האנגלית תדמה יותר לכנסיות הפרוטסטנטיות האירופאיות, בייחוד זו של ז'נבה. פוריטנים התנגדו לקישוטים ולריטואלים בכנסיות (מלבושים, עוגב, כריעה) ראו בהם מנהגים פגאניים, וכינו אותם "שחצנות וסמרטוטים אפיפיוריים". הם גם התנגדו לבתי דין כנסייתיים. הם סירבו להשלים עם כל הנוסחאות והריטואלים של "ספר התפילה המקובלת" (Book of Common Prayer), והכפייה של ספר תפילה זה על פי חוק גיבשה את הפוריטניות לתנועת התנגדות מוגדרת.
הפוריטנים לא הסכימו אם להעדיף מודל פרסביטריאני או קונגרגציוני, אך כולם ביקרו קשות את המבנה ואת הליטורגיה שהמונרכיה ניסתה לאכוף. מאמצים של הבישופים של הכנסיה האנגלית לאכוף אחידות בשימוש בספר התפילה מיקדו את תשומת לבם של הפוריטנים בהייררכיה הכנסייתית.
הנושא של הייררכיה כנסייתית היה בעייתי, ואליזבת' ביקשה מריצ'רד הוקר לכתוב את "על חוקי המוסד הכנסייתי" כדי להתנגד לטענות הפרסביטריאניות. הוקר דוחה באופן מפורש את "האחים מהכנסיה בז'נבה", כשהוא משרטט דרך אמצעית לכנסיה האנגלית. ההגות שלו בנושא זה נעשתה לבסיס האידאולוגי של הכנסיה האנגליקנית, ומאוחר יותר ישתמש בה הארכיבישוף ויליאם לאוד.
הסיעה הדומיננטית בכנסיה האנגלית לעגה לרדיקלים אלה, ולפיכך כינו אותם "פוריטנים" בשל הקיבעון שלהם ביחס ל"טיהור" הכנסיה.
במקביל לרפורמציה האנגלית, הרפורמה בכנסיה הסקוטית נעשתה על פי המודל הקלוויניסטי הפרסביטריאני, ופוריטנים רבים קיוו להרחיב מודל זה גם לאנגליה. כאשר ג'יימס השישי מלך סקוטלנד נעשה לג'יימס הראשון, מלך אנגליה, הוא מינה כמה פוריטנים ידועים לעמדות כוח בתוך הכנסיה האנגלית, והקפיא את קידומו של ויליאם לאוד. עם זאת, הוא לא היה פוריטן והוא חשד בפוריטנים, בראותו בתנועה הפוריטנית סכנה פוטנציאלית לשליטה המלכותית על הכנסיה. הוא ביקש לפרסם את ה"ביבליה של המלך ג'יימס", בין השאר על מנת לחזק את האורתודוקסיה האנגליקנית נגד הביבליה של ז'נבה. זו האחרונה הייתה פופולרית בקרב הפוריטנים, והיא כללה תרגומים אנטי-מלוכניים. לותר רצה שכתבי הקודש והתפילות יתורגמו לשפות המקומיות; עבור הפוריטנים, שהאמינו בעליונות של כתבי הקודש, כתבי קודש באנגלית היו בעלי חשיבות ראשונה במעלה.
כל סבב חדש של אכזבות פוליטיות בתקופה הזאת העמיד כל פוריטן וכל קהילה פוריטנית בפני משבר חדש. השאלה הייתה אם עליהם להמשיך בקונפורמיות החיצונית כלפי שלטון דתי שאינו מקובל עליהם, או לעשות את הצעד הלא-חוקי של פרישה מהכנסיה של הממלכה.
1625 עד 1660
בתקופת שלטונו של צ'ארלס הראשון, שהיה מחויב ל"כנסיה הגבוהה", היחסים בין הפוריטנים למדינה הידרדרו, ומקובל לחשוב כי המתח הדתי שנוצר בשל הדומיננטיות של הסיעה הלאודיאנית בתקופת "השלטון האישי" היה גורם משמעותי לפריצת מלחמת האזרחים האנגלית. הפוריטנים בהחלט פעלו נגד המלך, והכוחות הפרלמנטריים דגלו בסיסמת הרפורמה של הדת. אולם, הפוריטניות נעשתה בשלב זה לישות שאינה דתית בלבד, אלא גם תרבותית.
בתקופה זו, התחילו לכנות את הפוריטנים Dissenters (ה"חולקים" על דעת הכנסיה). מכיון שנאסר על הדיסנטרס האנגלים להשתתף בכל מקצוע שהצריך קונפורמיות דתית רשמית, השתלטו הפוריטנים על כמה תעשיות חדשות.
אחד הרומנים הידועים המתארים תקופה זו הוא ספרה של אליזבת' ג'ורג' ספיר, "המכשפה מאגם הקיכלים". ספר זה הוא רומן היסטורי המתאר את חייהם של הפוריטנים במסצ'וסטס, דרך עיניה של נערה שגדלה בברבדוס, ובהנגדה לחייה של קוויקרית.
קישורים חיצוניים
- אורי קציר, התאולוגיה הפוריטנית, בתוך "המהפכה האמריקאית חלק א'", באתר e-mago
- אורי קציר, המכשפה מאגם הקיכלים: דיוקן של מושבה פוריטנית, באתר e-mago
- אביהו זכאי, אמריקה כאוטופיה פוריטנית, מחשבות 65, יולי 1993, עמ' 50–63
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
29497656פוריטניות