המדינות הצלבניות

אסיה הקטנה והבלקן לאחר חלוקת האימפריה הביזנטית (1204)

המדינות הצלבניות היו ישויות פוליטיות פאודליות אשר נוסדו במזרח התיכון ובאסיה הקטנה על ידי הצבאות האירופים במהלך מסעי הצלב בימי הביניים. הקמת המדינות איפשרה את קיום מסעי הצלב ביוצרה רצף טריטוריאלי בשליטה נוצרית שהקל על מלאכת התקדמות הצבאות הנוצרים ותספוק הכוחות הקדמיים בעת מלחמותיהם במוסלמים ובפגאנים.

אף על פי שהמדינות תמכו במסעי הצלב, תמיכה זו לא הייתה לרוב הסיבה האמיתית להקמתן כי אם רדיפת ממון, טריטוריה ושררה של אצילים אירופאים שלא הסתפקו בנחלותיהם שבמערב אירופה ושאפו להגדילן על ידי כיבושי שטחים לעצמם בלבנט. מסיבה זו נקלעו מרבית המדינות הצלבניות לסכסוך מול שליטי האימפריה הביזנטית אשר בשמם יצאו הצלבנים למלחמותיהם מלכתחילה, ולהם נשבעו להעניק את האדמות הכבושות מיד עם סיום כיבושן.

ארבע המדינות הצלבניות העיקריות הוקמו בתקופת מסע הצלב הראשון על ידי פורשים מהכח הצלבני העיקרי. עם הקמתן של מדינות נוצריות במזרח התיכון הפכה ההגנה עליהן למשאת נפשם של האירופים, ומספר ממסעות הצלב הבאים (ובעיקר מסע הצלב השני) נערכו כדי להגן על המדינות הצלבניות מפני הכובשים המוסלמים.

תקופת קיומן של המדינות הצלבניות זהה לפרק הזמן של השלטון הצלבני באזורי הים התיכון, אסיה הקטנה והבלקן, והיא משתרעת על פני כארבע מאות שנים, בין המאה ה-11 למאה ה-15.

המדינות הצלבניות במזרח התיכון

ארבע המדינות הצלבניות הראשונות נוסדו במהלך מסע הצלב הראשון:

המדינה הראשונה, רוזנות אדסה, נוסדה בשנת 1098 וחדלה להתקיים בשנת 1144.
נסיכות אנטיוכיה, נוסדה בשנת 1098 וחדלה להתקיים עם הכיבוש הממלוכי בשנת 1268.
רוזנות טריפולי, נוסדה בשנת 1102 וחדלה להתקיים עם הכיבוש הממלוכי בשנת 1289.
ממלכת ירושלים, נוסדה בשנת 1099 וחדלה להתקיים בשנת 1291 עם כיבוש העיר עכו בידי הממלוכים. לממלכה הנוצרית בירושלים היו כפופות מספר רב של נסיכויות ("סניוריות"), בהן שלטו אצילים אירופים שהיו כפופים ישירות למלך ירושלים. ארבע הסניוריות החשובות ביותר היו:

המדינה הצלבנית בקפריסין

בעת מסע הצלב השלישי כבש ריצ'רד לב הארי מלך אנגליה את קפריסין בדרכו לירושלים. במקום הוקמה מדינה צלבנית ששימשה כמקום מושבם של מלכי ירושלים למן חורבן ממלכתם בשנת 1291 ועד לסופה של ממלכת קפריסין בשנת 1489.

המדינות הצלבניות ביוון

במהלך מסע הצלב הרביעי כבשו מדינות אירופה את שטחיה של האימפריה הביזנטית ביוון, וחילקו אותם לארבע מדינות צלבניות:

האימפריה הלטינית - התקיימה לזמן קצר בין השנים 1204 עד לכיבושה החוזר בידי הביזנטים בשנת 1261
ממלכת סלוניקי - התקיימה לזמן קצר בין השנים 1204 עד לכיבושה החוזר בידי הביזנטים בשנת 1224
דוכסות אתונה - נוסדה בידי מתיישבים מקטלוניה בשנת 1205 והתקיימה עד לכיבוש העות'מאני בשנת 1456
נסיכות אכאיה - נוסדה בשנת 1205 ונכבשה על ידי הביזנטים בשנת 1432.

מדינות צלבניות נוספות

במהלך ימי הביניים בוצעו מספר השתלטותיות על שטחים באגן המזרחי של הים התיכון, מרביתן על ידי מסדרים צבאיים נוצרים או על ידי ערי מדינה איטלקיות שהיו בעלות עוצמה רבה ושליטה מוחלטת בים התיכון באותה התקופה:

דוכסות ארכיפלאגו הוקמה על ידי מתיישבים ונציאנים לאחר מסע הצלב הרביעי לאורך חופי הים האגאי ביוון. הדוכסות שמרה על מעמדה העצמאי עד לכיבושה בידי העות'מאנים בשנת 1556.
מסדר האבירים ההוספיטלרים הקים בשנת 1310 את מושבו באי רודוס וניהל באי מדינה עצמאית עד לכיבוש העות'מאני בשנת 1522.
בידי מספר ההוספיטלרים נמצאו ערי מדינה רבות באזור אסיה הקטנה ויוון, ביניהן: איזמיר, בודרום, אנטליה, קורינתוס והאי קוס.