גאוגרפיה של אוגנדה
| שטח | |
|---|---|
| דירוג שטח | 82 |
| שטח | 241,038 קמ"ר |
| אדמה | 197,100 קמ"ר (81.77%) |
| מים | 43,938 קמ"ר (18.23%) |
| גובה | |
| הנקודה הנמוכה | 621 מטר |
| הנקודה הגבוהה | 5,110 מטר |
| מידע נוסף | |
| אורך קו החוף | 0 ק"מ |
| אורך הגבולות | 2,729 ק"מ |
אוגנדה היא מדינה במזרח אפריקה השוכנת לחופו של אגם ויקטוריה על קו המשווה. היא גובלת בדרום סודאן מצפון, בקניה ממזרח, בטנזניה וברואנדה מדרום וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ממערב. שטחה משתרע ברובו על רמה הררית, כאשר בגבולות המדינה נישאים הרים שמהווים את הפסגות הגבוהות במדינה. לאוגנדה אין מוצא לים, אולם בגבולותיה אגמים רבים, חלקם נמנים עם האגמים הגדולים של אפריקה או עם אגמי הבקע הסורי-אפריקני. הגדול שבהם, אגם ויקטוריה, הוא מקורו של הנילוס הלבן. האקלים באוגנדה הוא ברובו אקלים טרופי, כאשר הטמפרטורות אינן גבוהות במיוחד ונשארות קבועות לאורך השנה. עיר הבירה קמפלה היא העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר במדינה.
גבולות
בצפונה גובלת אוגנדה בדרום סודאן לאורך 435 ק"מ. במזרחה היא גובלת בקניה לאורך 933 ק"מ, כאשר חלק מגבול זה עובר באגם ויקטוריה. בדרומה היא גובלת בטנזניה לאורך 396 ק"מ, כאשר גם כאן חלק מגבול זה עובר באגם ויקטוריה. בדרום-מערב היא גובלת ברואנדה לאורך 169 ק"מ ובמערב היא גובלת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו לאורך 765 ק"מ, כאשר חלק מהגבול עובר באגם אלברט ובאגם אדוארד.
שטחה של אוגנדה נע בין מעט צפונית לקו רוחב 4° צפון לקו רוחב 2° דרום ובין קו אורך 29° מזרח לקו אורך 35° מזרח. נקודות הקצה מבחינה גאוגרפית הן:
- הצפונית ביותר – משולש הגבולות עם דרום סודאן וקניה במחוז קוטידו
- המזרחית ביותר – אתר לא מוגדר על הגבול עם קניה במחוז נקפיריפיריט
- הדרומית ביותר – אתר לא מוגדר על הגבול עם רואנדה במחוז קבאלה
- המערבית ביותר – אתר לא מוגדר על הגבול עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו במחוז קיסורו.
פני השטח
אוגנדה משתרעת על פני 241,038 קמ"ר, מתוכם 197,100 קמ"ר (81.7%) הם שטחי יבשה ו-43,938 קמ"ר (18.3%) הם שטחי מקורות מים.[1] רוב שטחה של אוגנדה נמצא על הרמה המזרח-אפריקנית, רמה הררית בגובה ממוצע של כ-1,100 מ' מעל פני הים, אשר בצפונה משתפלת אל מישור, המכיל את הסוואנה הסודאנית המזרחית. גבולה המערבי של המדינה, הכולל את אגם אדוארד ואגם אלברט, עובר בחלקו המערבי של בקע מזרח-אפריקה, והוא נמוך במספר מאות מטרים מן הרמה.
הרים
במערבה של המדינה, בגבול עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מתנשא רכס רוונזורי, שמורכב משישה גושי הרים המופרדים על ידי גאיות עמוקים. הר סטנלי, ההר המערבי ביותר ברכס רוונזורי, הוא ההר הגבוה ביותר באוגנדה, והשלישי בגובהו באפריקה, אחרי הקילימנג'רו והר קניה, עם פסגת מרגריטה המגיעה לגובה 5,109 מ'. במזרח המדינה, בגבול עם קניה, מתנשא הר אלגון לגובה 4,321 מ'. הר געש רדום זה, הנמצא לאורכו של הבקע הסורי-אפריקני, הוא הר הגעש הגדול ביותר והקדום ביותר באפריקה. הקלדרה של הר אלגון היא הקלדרה השלמה הגדולה ביותר בעולם.
גאולוגיה
אוגנדה שוכנת על פני הלוח האפריקאי, לוח טקטוני יבשתי הכולל קראטונים וסלעים מעידנים קדומים. אין הרי געש פעילים באוגנדה, אם כי 40 קילומטרים בלבד מגבול של אוגנדה פועל הר געש ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הסימן היחיד לשרידים של פעילות געשית הם כמה מעיינות חמים. שני העתקים בולטים באוגנדה: העתק אסווה (Aswa fault), המשתרע מעל ל-300 קילומטרים בצפון אוגנדה, וחלקו המערבי של בקע מזרח-אפריקה, מקטע של הבקע הסורי-אפריקני הכולל בתחומי אוגנדה את אגמי הבקע הסורי-אפריקני: אגם אלברט, אגם אדוארד ואגם ג'ורג'.
אוגנדה מחולקת גאולוגית ליחידות הליתוסטרטיגפיות הבאות:
- המתחם הבסיסי (Basement Complex) – בחלקה המרכזי והצפוני של המדינה; בעיקר סלעים גרניטיים מותמרים של השילד.
- המערכת הניאנזיאנית (Nyanzian System) – בדרום-מזרח המדינה; בעיקר סלעים געשיים מאפיים ומשקעים.
- מערכת בוגנדה-טורו (Buganda-Toro System) – מערכת סלעים המשתרעת מדרום מערב המדינה דרך רכס רוונזורי ועד צפונית לאגם ויקטוריה. סלעים חרסיתיים יחד עם קוורציט, שחלקם עבר התמרה משמעותית.
- מערכת קאראגווה-אנקוליאן (Karagwe-Ankolean System) – מערכת סלעים המשתרעת מחלק הדרום-מערבי של המדינה לאורך של 2,000 קילומטרים עד חבל קטנגה שבדרומה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הרכב הסלעים דומה למערכת בוגנדה-טורו, אך הם בדרך כלל מותמרים פחות. מאפיין נפוץ הם מחדרים של גרניט פורפירי בליבה של הקמרים.
- חבורת קאראסוק (Karasuk Group) – חבורת סלעים זו מצויה בצפון-מזרח אוגנדה בחבל קאראמוז'ה וכוללת סלעים מעידנים קדומים ומכילה גנייס רך, קוורציטים ושיש. מאפיין ייחודי לחבורה זו הם גושים עשירים בכרומיט שמשערים כי הם אופיוליטים.
- מתחמים קרבונטיטים (Carbonatite ring Complexes) – מתחמים מסוג זה נמצאים בכמה מקומות במזרח אוגנדה והם שרידים לפעילות געשית בעבר.
- חבורת בוניורו-קיוגה (Bunyoro-Kyoga Group) – חבורת סלעים המצויה ברצועה באורך של כ-160 קילומטרים המקבילה לשוליים המזרחיים של שקע אגם אלברט, ולאורך החוף הצפוני של אגם קיוגה. סלעי אבן בוץ וארקוזה.
- סלעים עתיקים – מצויים בחלק המזרחי והדרום מערבי של אוגנדה, וכוללים סלעים געשיים ומשקעים. הסלעים הגעשיים במזרח המדינה עתיקים יותר מאלו המצויים במערבה, וכוללים אגלומרטים, לבה וטוף שנפלטו מהרי הגעש מורוטו (Moroto), קאדאם (Kadam) והר אלגון. במערב אוגנדה סלעי הגעש עשירים יותר באשלגן מאלו של המזרח. הפעילות יצרה את החרוטים הגעשיים של הר מופומבירה (Mufumbira) ואת סלעי הטוף באזורים שבין אגם ג'ורג' לעיירה פור פורטל (Fort Portal). משקעים עתיקים מצויים במזרח אוגנדה מתחת להר אלגון, ובמערב אוגנדה בתחום הבקע, שם מגיע עוביים בין 1,800 ל-4,000 מטרים, והם כוללים אבן גיר, גבס, חרסית וסלעי התאדות.
גופי מים
אגמים
לאורך גבולותיה של אוגנדה שלושה אגמים גדולים: אגם ויקטוריה, אגם אלברט ואגם אדוארד. אגם ויקטוריה, השוכן בדרומה של אוגנדה, בגבול עם קניה וטנזניה, הוא אגם מים מתוקים, השני בגודלו בעולם, והוא מקורו של נהר הנילוס הלבן. לחופו של אגם ויקטוריה שוכנת עיר הבירה קמפלה וערים מרכזיות נוספות. מבחינה אקלימית, האגם מונע תנודות משמעותיות בטמפרטורה ומגביר בסביבתו עננות וגשם. אגם אלברט ואגם אדוארד, השוכנים במערבה של אוגנדה, בגבול עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, נמנים עם אגמי מערב הבקע האפריקני. גם אגמים אלה הם אגמי מים מתוקים, והם עשירים בדגה ובעלי חיים אחרים. מאגם אדוארד זורם בתחומה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובגבול עם אוגנדה נהר סמליקי שנשפך לאגם אלברט. האגם מקבל את מימיו גם מנילוס ויקטוריה, קטע מן הנילוס הלבן שמקורו באגם ויקטוריה והוא עובר דרך אגם קיוגה.
אגמים נוספים שוכנים כולם בתוך גבולות אוגנדה, ועמם ניתן למנות את אגם קיוגה ואגם ג'ורג'. אגם קיוגה הוא למעשה מערכת אגמים, שמקור המים העיקרי שלה הוא כאמור, נילוס ויקטוריה, אשר ממשיך לזרום ממנה לכיוון אגם אלברט. האגם יוצר חלוקה גסה בין דוברי שפות הבנטו בדרום המדינה לבין דוברי השפות הנילוטיות והשפות הסודאניות המרכזיות בצפונה.
נהרות
הנילוס הלבן הוא הנהר המרכזי הזורם באוגנדה. ראשיתו באגם ויקטוריה, משם הוא זורם בכיוון צפון-מערב אל עבר היקוותו באגם אלברט. מקטע זה של הנילוס הלבן נקרא נילוס ויקטוריה. בדרכו אל אגם אלברט נקווה נילוס ויקטוריה באגם קיוגה. מאגם אלברט זורם הנילוס הלבן צפונה אל עבר דרום סודאן. מקטע זה של הנילוס הלבן נקרא נילוס אלברט. הנילוס הלבן מנקז את רוב שטחה של אוגנדה. שני נהרות מרכזיים נוספים באגן הנילוס הלבן הם נהר אצ'ווה, הזורם בצפון המדינה לכיוון דרום סודאן, ושם הוא נשפך אל הנילוס הלבן, ונהר קגרה, אשר מהלכו באוגנדה אינו ארוך, אך הוא הנהר הגדול ביותר שנשפך לאגם ויקטוריה, ושפכו לאגם הוא בשטח אוגנדה.
נהר טורקוול (נקרא גם נהר סואם), אשר זורם מסביבתו של הר אלגון לכיוון אגם טורקאנה שבקניה, מנקז שטח קטן במזרח המדינה.
שפע המים מאפשר לייצר את רוב תפוקת החשמל בעזרת אנרגיה הידרואלקטרית.
אקלים
האקלים באוגנדה הוא אקלים טרופי, אולם בשל גובהה מעל פני הים ובשל אגם ויקטוריה, שיוצר לחות אטמוספירית וגורם לסופות רעמים, הטמפרטורות מעט יותר נמוכות אך קבועות לאורך השנה, וכן יורדים משקעים רבים יותר. רוחות דרום-מערביות מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מביאות גם כן לחות וגשם למערב המדינה. בדרום אוגנדה ישנן שתי עונות גשומות: ממרץ עד מאי ומאוקטובר עד נובמבר. לעומת זאת, בצפון המדינה האקלים הוא צחיח למחצה, וישנה עונה גשומה אחת מאפריל עד אוקטובר ועונה יבשה אחת מנובמבר עד מרץ.
הטמפרטורה הממוצעת משתנה מאזור לאזור, כתלות בגובה מעל פני הים. ממוצע טמפרטורות המקסימום נע בין 23 מעלות צלזיוס ל-29 מעלות, וממוצע טמפרטורות המינימום נע בין 10 מעלות צלזיוס ל-22 מעלות. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין פחות מ-400 מ"מ בצפון-מזרח המדינה לכ-2,000 מ"מ באזור אגם ויקטוריה.
טמפרטורה וכמויות משקעים שנתיות ממוצעות ביישובים נבחרים:[2][3][4]
| אקלים בקמפלה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 28 | 28 | 28 | 28 | 27 | 26 | 26 | 27 | 28 | 28 | 27 | 28 | |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 19 | 19 | 19 | 19 | 19 | 18 | 18 | 18 | 18 | 18 | 18 | 18 | |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 103 | 71 | 139 | 142 | 100 | 63 | 63 | 87 | 170 | 158 | 164 | 105 | |
| אקלים בג'ינג'ה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 30 | 30 | 29 | 28 | 27 | 27 | 27 | 28 | 28 | 28 | 28 | 29 | |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 17 | 17 | 18 | 18 | 18 | 17 | 16 | 16 | 17 | 17 | 17 | 16 | |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 85 | 78 | 85 | 192 | 143 | 65 | 86 | 71 | 67 | 133 | 182 | 93 | |
| אקלים במבארארה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 28 | 29 | 28 | 27 | 27 | 30 | 28 | 28 | 27 | 27 | 26 | 27 | |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 16 | 16 | 16 | 16 | 16 | 14 | 15 | 16 | 16 | 16 | 16 | 16 | |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 48 | 74 | 106 | 96 | 89 | 43 | 26 | 71 | 157 | 125 | 126 | 82 | |
| אקלים בסורוטי | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 33 | 33 | 32 | 30 | 30 | 29 | 29 | 29 | 30 | 30 | 30 | 32 | |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 20 | 20 | 19 | 20 | 19 | 19 | 19 | 19 | 18 | 19 | 19 | 19 | |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 48 | 44 | 120 | 146 | 130 | 85 | 159 | 161 | 133 | 134 | 110 | 48 | |
טבע
בעלי חיים
ישנם שישה מיני יונקים לפחות שהם ייחודיים לאוגנדה. בנוסף, ניתן למצוא בה בשפע מיני פילים, היפופוטם, תאו, ברבור, אנטילופות וקופים, לרבות גורילות, וכן ברמה מסוימת אריות, ג'ירפות וקרנפים. עגור כתר לבן-לחיים הוא הציפור הלאומית של אוגנדה, ודמותו מופיעה על דגלה וסמלה של המדינה. ציפורים נוספות הנמנות עם אוכלוסיית העופות של אוגנדה: אורג, עורב, חנקן, אנפה, לבנית, מגלן, פנינייה, קוליוס, קלאו, יונה, שרקרק, דוכיפת, נחשון, יקנה, שלדג ודיה. דגת אוגנדה אינה מגוונת מאוד, ובנהרות ובאגמים ישנם מיני אמנון, נסיכת הנילוס, שפמנון, דג ריאות וזרבובן. ישנו מגוון נחשים באוגנדה, וניתן למצוא גם תנינים לאורך הנילוס הלבן בקטע שבין מפלי מרצ'יסון ואגם אלברט.[5]
צמחייה
בהרים במערב אוגנדה, שם הטמפרטורה נמוכה יותר, צומח שיעור ניכר של צמחייה גבוהה ויערות. אולם, בקצה הדרום-מערבי של המדינה ישנן חלקות רבות של גידולים חקלאיים גם בקווי הגובה הקרובים יותר לפסגות. חלקים נרחבים מהצמחייה הטבעית בחציה הדרומי של אוגנדה הוחלפו בגידולים חקלאיים, שהבולט בהם הוא הלחך, אם כי ניתן להבחין בחלקות יער עבות ובחלקות זיף-נוצה ארגמני פזורות באזור זה. צפון המדינה היבש יותר כולל צמחייה נמוכה וחורש, וכן ניתן לראות בו עצים קוצניים ודקלים.[5]
אוגנדה מתמודדת עם בירוא יערות נרחב בשטחה; אחוז בירוא היערות מדי שנה עומד על 1.8%. הסיבה לבירוא היערות היא התרחבות שטחי החקלאות וכריתת עצים לייצור מוצרי עץ ולהסקה.
בעיה סביבתית נוספת שאיתה מתמודדת אוגנדה היא התפשטות מיני יקינטון המים באגם ויקטוריה. הצמח, שהיה אנדמי לדרום אמריקה, הובא לאפריקה על ידי האדם, ועקב התנאים המתאימים לגידולו והיעדר אויבים טבעיים, התרבה במהרה. השפעתו ניכרת בהפרעה לנתיבי השיט, בעידוד חרקים נושאי מחלות ובדיכוי בעלי חיים ימיים אחרים.
משאבים טבעיים
חלקים נרחבים מאוגנדה היו חשופים ממושכת לבליה ולסחיפה, תהליך שהוביל לריכוז של עפרות ומחצבים. בתוך המערכת הניאנזיאנית נמצאת חגורת האבן הירוקה, שהיא חלק משדה הזהב של ימת ויקטוריה, המשתרע גם על צפון טנזניה ומערב קניה. הזהב מרוכז בעורקי קוורץ בתוך תצורת ברזל הפסים. מכרה הזהב הפעיל טירה (Tira) שוכן באזור זה. זהב מצוי גם במערכת בוגנדה-טורו, במערכת קאראגווה-אנקוליאן ובחבורת קאראסוק. נחושת מצויה בכמה אזורים, ונכרתה בקלימבה (Kilembe) שבמערכת בוגנדה-טורו בין השנים 1957 ל-1978. בתקופה זו היא היוותה 95% מיצוא המחצבים של אוגנדה.
טונגסטן, וכן ניוביום וטנטלום, שנכרים כקולומביט וטנטליט (קולטן) או כפירוכלור, נמצאים במערכת בוגנדה-טורו ובמערכת קאראגווה-אנקוליאן, שבה גם נמצאים בדיל, ליתיום, ביסמוט ועפרת ברזל. קובלט נמצא במערכת בוגנדה-טורו, יחד עם ניקל שנמצא במערכת זו ובחבורת קאראסוק, שם גם נמצאת פלטינה. טיטניום, ונדיום, אורניום ותוריום מצויים במתחמים הקרבונטיטים, כמו גם ורמיקוליט, שמכרה שלו פועל בנאמקהארה.
פוספטים מצויים במתחם הקרבונטיטים של סוקולו (Sukulu carbonatite complex) במזרח אוגנדה ובבוסומבו (Busumbu), קרוב לגבול עם קניה.[6] אבן גיר, גבס, וחצץ מצויים במשקעים במערב הבקע ומשמשים לייצור צמנט, לבנים שרופות, ורעפים. מלח בישול מצוי במשקעים של מערב הבקע.
פארקים לאומיים ואתרי מורשת עולמית
עשרה פארקים לאומיים הוכרזו באוגנדה, מתוכם שניים הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית. הפארק הלאומי הגדול ביותר הוא הפארק הלאומי מפלי מרצ'יסון, המשתרע על שטח של 3,840 קמ"ר בצפון-מערב המדינה. את הפארק חוצה נילוס ויקטוריה, אשר פורץ דרך נקיק שרוחבו 7 מ' ונופל מגובה של 43 מ'. הפארק הלאומי המלכה אליזבת הוא הפארק המתויר ביותר באוגנדה. הוא שוכן במערב המדינה בין רכס רוונזורי לאגם אדוארד.
הפארקים הלאומיים שהם גם אתרי מורשת עולמית הם הפארק הלאומי רכס רוונזורי והפארק הלאומי בווינדי. רכס רוונזורי, כאמור, שוכן על גבול אוגנדה-הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ברכס הרים מכוסים שלג עד וקרחונים. הפארק הלאומי הבלתי עביר בווינדי שוכן ברמת קיגזי בדרום מערב המדינה. יש בו יער גשם טרופי שעביר להולכי רגל בלבד. אתר מורשת עולמית שלישי, שאינו פארק לאומי, הוא אתר קברי מלכי בוגנדה בקסובי, שם קבורים מאז 1884 כל מלכי בוגנדה באחוזת קבר בארמונם המסורתי. בשנת 2010 עלה המתחם באש ונשרף כליל.
פארקים לאומיים נוספים באוגנדה: הפארק הלאומי קיבאלה, עמק קידפו, אגם מבורו, הפארק הלאומי מגהינגה לגורילות, הר אלגון, הפארק הלאומי סמוליקי.
חלוקה מנהלית
בצהוב – המחוז הצפוני; בירוק – המחוז המזרחי; באדום – המחוז המרכזי; בכחול – המחוז המערבי.
ערך מורחב – מחוזות אוגנדה
אוגנדה מחולקת מנהלית לארבעה חבלים (regions), אשר מחולקים לעשרה חבלי משנה (subregions) ול-112 מחוזות (districts), לרבות מחוז הבירה קמפלה, שבתורם נחלקים לנפות (counties) ותת-נפות (subcounties).
אוכלוסייה
נכון לשנת 2011 אוכלוסיית אוגנדה מוערכת בכ-32.9 מיליון נפש,[7] דבר המעמיד את צפיפות האוכלוסין במדינה על כ-136 נפש לקמ"ר. בדרום המדינה, סמוך לאגם ויקטוריה, וכן במערב המדינה סמוך לגבול עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הצפיפות גבוהה יותר, ואילו בצפון-מזרח המדינה היא נמוכה יותר.
עמים ודתות
באוגנדה קבוצות אתניות רבות, אשר מאפיין בולט המבדיל בין אחת לאחרת הוא השפה. בצפון המדינה מתגוררים עמים נילוטיים ועמים דוברי שפות מרכז סודאניות, ואילו בדרומה מתגוררים קבוצות בנטו.
כ-84% מאוכלוסיית אוגנדה היא נוצרית, כאשר כמחציתה קתולים והיתר אנגליקנים, אוונגליסטים ומזרמים אחרים. כ-12% הם מוסלמים, בעיקר סונים, והיתר משתייכים לדתות מקומיות ואחרות. תפוצת הדתות ברחבי המדינה מעורבת, אולם במחוזות הצפון עיקר האוכלוסייה היא נוצרית-קתולית.
ערים
כ-15% מאוכלוסיית אוגנדה מתגוררת בערים,[8] כאשר מספר שהיישובים שבהם מתגוררים למעלה מ-5,000 איש עומד על 149.[9] חלק ניכר מהאוכלוסייה העירונית מתרכז בסמוך לאגם ויקטוריה.
קמפלה היא עיר הבירה של אוגנדה והעיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בה. אוכלוסייתה מונה כ-1,660,000 נפש, וכמו ערים רבות אחרות באוגנדה, היא שוכנת לחוף אגם ויקטוריה. העיר השנייה בגודלה היא ג'ינג'ה, השוכנת 87 ק"מ צפונית-מזרחית לקמפלה, גם היא לחוף אגם ויקטוריה, על גדת מקורו של הנילוס הלבן.
רשימת עשר הערים המאוכלסות ביותר באוגנדה:[10]
| עיר | מספר תושבים | |
|---|---|---|
| 1 | קמפלה | 1,660,000 |
| 2 | קירה | 180,000 |
| 3 | גולו | 154,000 |
| 4 | לירה | 109,000 |
| 5 | מבאלה | 92,000 |
| 6 | ננסנה | 90,000 |
| 7 | ג'ינג'ה | 90,000 |
| 8 | מבארארה | 84,000 |
| 9 | אנטבה | 80,000 |
| 10 | קססה | 74,000 |
תחבורה
אורכן הכולל של הדרכים באוגנדה מסתכם ב-70,746 ק"מ, מתוכם 16,272 ק"מ סלולים (נכון לשנת 2003). אורכן של מסילות הרכבת מגיע לכדי 1,244 ק"מ (נכון לשנת 2010). מספר שדות התעופה הוא 46, כאשר בחמישה מהם מסלולים סלולים. נמל התעופה הבינלאומי אנטבה הוא נמל התעופה הבינלאומי היחיד במדינה. לחופו של אגם ויקטוריה פועלים שלושה נמלים.[1]
קישורים חיצוניים
- אוגנדה באתר ספר העובדות העולמי של ה-CIA
- אוגנדה, באתר Encyclopedia of the Nations.
- אוגנדה, באתר BBCweather.
- J. B. Male-Mukasa, 2011 Statistical Abstract, Uganda Bureau of Statistics, June 2011.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוגנדה בספר העובדות העולמי של ה-CIA
- ^ J. B. Male-Mukasa, 2009 Statistical Abstract, Uganda Bureau of Statistics, June 2009, pp. 94-98
- ^ J. B. Male-Mukasa, 2011 Statistical Abstract, Uganda Bureau of Statistics, June 2011, pp. 95-97
- ^ Uganda - Climate, Encyclopedia of the Nations
- ^ 5.0 5.1 Uganda - Flora and fauna, Encyclopedia of the Nations
- ^ Rocks for Crops
- ^ J. B. Male-Mukasa, 2011 Statistical Abstract, Uganda Bureau of Statistics, June 2011, p. 7
- ^ Martin Luther Oketch, [http://www.monitor.co.ug/Business/Business%20Power/-/688616/906868/-/liqeid/-/index.html Urban development key to Uganda’s economic growth, April 27, 2010.
- ^ Water, a shared responsibility, UNESCO, March 2006.
- ^ TP5: 2010 mid-year projected population for Town Councils, Uganda Bureau of Statistics.