מת'יו רידג'וויי
 | |
| גנרל מת'יו רידג'וויי | |
| לידה |
3 במרץ 1895 פורט מונרו, וירג'יניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
26 ביולי 1993 (בגיל 98) פיטסבורג ארצות הברית |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1917–1955 (כ־38 שנים) |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-82 מפקד הקורפוס המוטס ה-18 מפקד הארמייה השמינית מפקד כוחות האו"ם בקוריאה המושל הצבאי של יפן ראש מטה צבא ארצות הברית | |
| פעולות ומבצעים | |
| |
| עיטורים | |
 צלב השירות המצוין (3 פעמים) כוכב הכסף (2 פעמים) כוכב הארד לב הארגמן (פעמיים) מדליית השירות המצוין (4 פעמים)מדליית החירות הנשיאותית | |
מת'יו רידג'וויי (באנגלית: Matthew Bunker Ridgway; 3 במרץ 1895 - 26 ביולי 1993) היה גנרל אמריקאי שנודע בעיקר בפעולותיו שגרמו למהפך צבאי במלחמת קוריאה.
ביוגרפיה
בשנת 1917 סיים רידג'וויי את לימודיו באקדמיה הצבאית וסט פוינט. בשנים 1924–1925 השתלם בבית הספר ללוחמת חיל רגלים בפורט בנינג, ג'ורג'יה. ב-1927 נשלח לניקרגואה ולאחר מכן נשלח כיועץ צבאי לפיליפינים. לאחר מכן פיקד על בית הספר לפיקוד ומטה פורט לוונוורת' בקנזס. בשנים 1935–1937 השתלם במכללת הקרב הצבאית בפנסילבניה. לאחר מכן שימש כסגן קצין מטה של הארמייה השנייה והרביעית. גנרל ג'ורג' מרשל התרשם מביצועיו וצירף אותו בספטמבר 1939 ליחידה לתכנון המלחמה.
מלחמת העולם השנייה
ב-אוגוסט 1942 הועלה רידג'וויי לדרגת מייג'ור גנרל וקיבל פיקוד על אוגדת החי"ר ה-82. הוא עבר קורס צניחה והיסב את האוגדה לאוגדה מוטסת. עם האוגדה המוטסת ה-82 השתתף ביולי 1943 בפלישה לסיציליה ובנחיתה בסלרנו. בנובמבר 1943 הועברה האוגדה ה-82 לבריטניה והחלה בהתארגנות ואימונים לקראת הפלישה לנורמנדי. ב-6 ביוני 1944 צנח רידג'וויי עם אוגדתו בעורף חוף יוטה ואחר כך התקדם אתה לכיוון שרבורג[1].
בספטמבר 1944 מונה רידג'וויי למפקד הגיס המוטס ה-18 שכלל את האוגדות המוטסות ה-82 וה-101. בתפקיד זה השתתף במבצע מרקט גארדן, בקרב הארדנים ובמבצע "נבחרת" (Varsity), שהיה המבצע המוטס בקנה מידה רחב האחרון של בעלות הברית במלחמה, מעבר לריין נפצע בכתפו מרימון יד גרמני. ביוני 1945 הועלה לדרגת לוטננט גנרל, הועבר לחזית האוקיינוס השקט ושימש כמפקד האי לוזון. לאחר מכן מונה לזמן קצר לסגן מפקד כוחות הברית בים התיכון. ב-1949 מונה לסגן הרמטכ"ל ובתפקיד זה היה כשפרצה מלחמת קוריאה.
מלחמת קוריאה
מלחמת קוריאה פרצה ב-25 ביוני 1950 כאשר צבא קוריאה הצפונית פלש לקוריאה הדרומית ותוך זמן קצר הצליח לכבוש אותה פרט למובלעת קטנה באזור עיר הנמל פוסן. גנרל דאגלס מקארתור אירגן נחיתה בחוף אינצ'ון הסמוך לסיאול ותוך זמן קצר כבש את סיאול וגרם לנסיגת כוחות קוריאה הצפונית. לאחר ניצחונו המשיך מקארתור ופלש לקוריאה הצפונית, כבש את פיונגיאנג והתקרב לנהר יאלו - הגבול עם סין. הוא התעלם מאזהרות המודיעין שסין עומדת להתערב במלחמה. ב-26 בנובמבר 1950 פתחו מאות אלפים חיילים סינים וצפון קוריאנים במתקפה. הארמייה השמינית נאלצה לסגת בתנאי מזג אוויר קשים ונגרמו לה אבידות כבדות. הסינים כבשו את כל קוריאה הצפונית, עברו את קו רוחב 38 צפון וכבשו שוב את סיאול. מקארתור הכין תוכניות לעזיבת חצי האי. מפקד הארמייה גנרל וולטון ווקר נהרג ב-23 בדצמבר 1950 בתאונת דרכים ורידג'וויי נקרא להחליף אותו ולהציל את המצב. מקארתור נפגש עם רידג'וויי ואיפשר לו חופש פעולה.
רידג'וויי מצא את הארמייה השמינית בשפל. הוא החל מיד בארגון חדש שלה. נפגש עם הקצינים והחיילים, הדיח קצינים תבוסתנים וחסרי רצון התקפי ותיגמל קצינים יצירתיים והתקפיים. הוא הצליח לשקם את הארמייה, שהייתה מדולדלת וירודת מורל. תחת פיקודו היא הצליחה לבלום את המתקפות הסיניות. בתחילת 1951 פתח במספר התקפות מוצלחות והצליח להתקדם צפונה, לכבוש שוב את סיאול ב-14 במרץ 1951 ולחדור שוב לקוריאה הצפונית. מקארתור חשב בשלב זה לפתוח במלחמה גרעינית נגד הסינים והתעמת על כך עם הנשיא הארי טרומן. על רקע זה פיטר טרומן את מקארתור ורידג'וויי מונה במקומו למפקד כוחות האו"ם בקוריאה והועלה לדרגת גנרל. קו החזית התייצב באזור קו רוחב 38 צפון (הגבול המקורי בין קוריאה הצפונית והדרומית). את רידג'וויי החליף גנרל מארק קלארק. רידג'וויי החליף את מקארתור גם בתפקיד המושל הצבאי של יפן וב-28 באפריל 1952 נוכח בטקס הכרזת הריבונות של יפן[2].
לאחר המלחמה
במאי 1952 החליף רידג'וויי את אייזנהאואר בתור המפקד העליון של כוחות הברית באירופה (נאט"ו) וכן מונה למפקד הראשון של פיקוד אירופה של ארצות הברית. ב-17 באוגוסט 1953 התמנה לראש המטה של ראש מטה צבא ארצות הברית.
חילוקי דעות בין רידג'וויי ואייזנהאואר בעיקר בגלל רצונו של אייזנהאואר להקטין את הצבא, גרמו לרידג'וויי להתפטר ב-1955.
הוא מת בביתו בפיטסבורג פנסילבניה ב-26 ביולי 1993 בגיל 98 ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
לקריאה נוספת
- ס.ל.א מרשל, "הם צנחו בלילה", הוצאת מערכות מאנגלית: אהרן אמיר.
- קורנליוס רייאן, "גשר אחד רחוק מדי", הוצאת זמורה ביתן ומודן, 1979.
- קורנליוס ריאן, "היום הארוך ביותר", הוצאת מערכות, 1982.
- סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005.
- סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002.
- רוני ברבש, הגנרלים במלחמת העולם השנייה, הוצאת אוריון, 2014, עמ' 318 - 320.
קישורים חיצוניים
- מת'יו רידג'וויי באתר military history
- מת'יו רידג'וויי באתר find a grave
- מת'יו רידג'וויי, באתר spartacus
הערות שוליים
- ^ סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמוד 260.
- ^ גל פרל פינקל, להילחם שלא על מנת לנצח, מערכות 465-466, יוני 2016 .
23057284מת'יו רידג'וויי
- גנרלים אמריקאים במלחמת העולם השנייה
- מפקדי גייסות בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה
- אנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית במלחמת קוריאה
- אישים הקבורים בבית הקברות הלאומי ארלינגטון
- מעוטרי כוכב הכסף
- מעוטרי כוכב הארד
- מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
- מעוטרי לב הארגמן
- מעוטרי צלב השירות המצוין
- אמריקאים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- מעוטרי מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)
- ראשי המטה של צבא ארצות הברית
- מפקדי פיקוד אירופה של ארצות הברית
- מפקדי הדיוויזיה המוטסת ה-82
- מפקדי הארמייה השמינית של צבא ארצות הברית
- מפקדי הקורפוס המוטס ה-18
- נפטרים ב-1993