ג'ון פרשינג
 | |
| כינוי | בלאק ג'ק |
|---|---|
| דרגה |
 [1] גנרל הצבאות |
ג'ון ג'וזף "בלאק ג'ק" פֵּרְשִׁינְג (באנגלית: John Joseph "Black Jack" Pershing; 13 בספטמבר 1860 – 15 ביולי 1948) היה קצין בצבא ארצות הברית, שהועלה לדרגה הגבוהה ביותר שאי פעם הייתה קיימת בצבא האמריקני, גנרל הצבאות. מלבדו, רק ג'ורג' וושינגטון ויוליסס ס. גרנט מחזיקים בדרגה עליונה זו, אך להם היא הוענקה לאחר מותם. פרשינג פיקד על חיל המשלוח האמריקני במלחמת העולם הראשונה והעמיד דור שלם של תלמידים, גנרלים שהובילו את הכוחות המזוינים של האומה באירופה בימי מלחמת העולם השנייה ובהם ג'ורג' מרשל, דווייט אייזנהאואר, עומר בראדלי וג'ורג' פטון.
חייו
ילדותו
פרשינג נולד בחווה ליד העיירה לקליד(אנ'), מיזורי. אביו, ג'ון פלטשר פרשינג, היה בעליו של המרכול המקומי בלקליד ועבר עם משפחתו להתגורר בעיירה ב-1861. במלחמת האזרחים האמריקנית עסק פרשינג האב באספקת מזון לצבא האיחוד, אך לא שירת בעצמו ולא השתתף בקרבות.
פרשינג ואחיו למדו בבית ספר קטן בלקליד שבו למדו ילדי העלית של העיירה, מתוקף מעמדו של האב כאיש עסקים נכבד באזור. ב-1878 סיים את לימודיו והחל לעבוד כמורה בעיירה. הוא לימד גם את ילדי השחורים ופיתח סובלנות בין-גזעית בתקופה ובאווירה שהייתה גזענית מאוד בדרך כלל. סובלנות זו באה לידי ביטוי בקריירה הצבאית שלו, עת פיקד על יחידות מעורבות של חיילים.
בין השנים 1880–1882 למד במכללה להוראה בקירקסוויל(אנ'), מיזורי (כיום אוניברסיטה ציבורית הנקראת על שם הארי טרומן). באביב 1882 הגיש את מועמדותו לאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית. מה שהניע אותו בראש ובראשונה להצטרף ל"וסט פוינט", הייתה ההזדמנות לרכוש השכלה גבוהה טובה יותר משיכול היה להשיג במיזורי הכפרית. הרצון לשרת בצבא היה שיקול משני בהחלטה.
שנותיו בווסט פוינט
פרשינג הושבע כצוער בווסט פוינט בסתיו 1882. במהרה התקדם בסולם הדרגות עד שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר שפתוחה לצוער באקדמיה, סרן ראשון. מתוקף תפקידו פיקד על משמר הכבוד של וסט פוינט שליווה את נשיא ארצות הברית לשעבר יוליסס גרנט בדרכו האחרונה.
ב-1886 סיים את לימודיו באקדמיה וזכה לשבחים מהממונה עליה, הגנרל וסלי מריט (אנ'), שראה בו כושר מנהיגות גבוה ויכולת עילאית. קודם לכן שקל לבקש דחייה של שירותו הפעיל, על מנת ללמוד משפטים. אולם לבסוף ויתר על רעיון זה והצטרף לשירות פעיל במקום. בגיל 26 הוא סיים את לימודיו (במקום ה-30 מ-77) וגויס לצבא בדרגת סגן משנה. באותה שנה מתו אביו ואימו, בהפרש של שבוע וחצי ביניהם.
ראשית הקריירה
פרשינג החל לשרת ב-30 בספטמבר 1886 והוצב בפורט ביארד (אנ'), ניו מקסיקו במסגרת חיל הפרשים. הצבא האמריקני עסק באותה עת בלוחמה מתמשכת נגד האינדיאנים. פרשינג צוין לשבח על אומץ ליבו במערכה נגד האפאצ'י. בין השנים 1887–1890 הוא הוצב בקליפורניה, אריזונה ודקוטה הצפונית. בתקופה זו הוא גם היה לצלף מצטיין: ב-1891 הוא דורג במקום השני בירי באקדח וחמישי ברובה מבין כל חיילי צבא ארצות הברית.
ב-9 בדצמבר 1890 הגיע לסו סיטי, איווה ונטל חלק קטן בדיכוי המרד האחרון של שבט הסו המקומי (Ghost Dance Campaign, 'מערכת מחול רוחות הרפאים', 29 בדצמבר 1890 עד 15 בינואר 1891), אשר היה המרד האינדיאני הגדול האחרון בתולדות ארצות הברית. שנה לאחר מכן מונה למדריך לטקטיקה צבאית באוניברסיטת נברסקה-לינקולן. הוא המשיך בתפקידו זה עד 1895 אך לא קודם. בגיל 35 עדיין נותר סגן משנה. הוא ניצל את זמנו בנברסקה וסיים את התואר הנכסף במשפטים, ב-1893. בשלב זה של חייו פרשינג שקל שוב להמיר את חיי הצבא בקריירה משפטית.
ב-1 באוקטובר 1895 קודם לדרגת סגן וקיבל פיקוד על יחידה מרגימנט הפרשים העשירי (אנ'), שבו שירתו חיילים שחורים תחת קצינים לבנים. מבסיסו בפורט אסיניבוין (אנ') בצפון מונטנה הוא יצא בראש משלחת לדרום ולדרום-מערבה, שאספה והגלתה לקנדה מספר רב של אינדיאנים משבט הקרי (אנ'). פרשינג, כרוב בני דורו, לא הזדהה עם סבלותיהם של בני השבטים המגורשים מעל אדמתם. אולם, לעומת זאת, הוא היה תומך נלהב של החיילים השחורים בצבא, אשר את תרומתם העריך.
ב-1897 הוא התמנה למדריך בווסט פוינט, שם היה חבר בצוות הטקטי. צוערים שלא אהבו את קשיחותו ואת הדרישות הגבוהות שהעמיד כינו אותו "ניגר ג'ק" (ניגר - כינוי גנאי לכושי), על רקע שירותו הקודם עם השחורים. הכינוי דבק בו ובימי מלחמת העולם רוכך על ידי העיתונאים - ל"בלאק ג'ק" ('ג'ק השחור', וגם משחק קלפים ידוע), כינוי אשר פרשינג עצמו אימץ.
במלחמות עם ספרד והפיליפינים
עם פרוץ מלחמת ארצות הברית–ספרד קיבל פרשינג, ב-26 באוגוסט 1898, דרגה זמנית של רב-סרן ופיקוד על מתנדבים במסגרת הרגימנט. הוא ציון לשבח על אומץ ליבו בקרב גבעת סן חואן (אנ') בקובה. ב-1918 ושוב ב-1932, קיבל אותות נוספים על ביצועיו בקרב זה.
במרץ 1899, לאחר תקופה בה היה חולה במלריה, התמנה לראש המשרד למכס ולענייני האיים (Office of Customs and Insular Affairs), שתחת סמכותו נפלו השטחים שנכבשו מהספרדים במלחמה - קובה, פוארטו ריקו, הפיליפינים וגואם. אולם אז פרצה מלחמת ארצות הברית–הפיליפינים והוא נשלח למנילה, שם התייצב ב-17 באוגוסט 1899 והושם במחלקת מינדנאו וג'ולו (אנ'), שם פיקד על המאמצים לדכא את הכוחות המורדים. ב-27 בנובמבר 1900 התמנה לשליש אותה מחלקה, תפקיד בו עשה עד ה-1 במרץ 1901. שוב צוין עוזו לשבח, הפעם על חלקו בקרב על מוצב המורדים במקאג'מבו, על נהר קגאיאן (אנ').
באביב 1901 בוטל מינויו הזמני כרב-סרן בחיל המתנדבים והוא גויס מחדש כסרן בצבא הסדיר (אנ'). הוא נלחם בפיליפינים במסגרת הרגימנט הראשון של הפרשים (אנ') ואחר כך כקצין מודיעין ברגימנט החמישה עשר (אנ'). הוא השתתף בקרבות נגד שבטי המורו(אנ') וקיבל אות הצטיינות נוסף, על פעולה בקרבת אגם לאנאו (אנ'). ביוני 1901 פיקד לזמן קצר על מחנה ויקרס בפיליפינים, בהחליפו קצין אחר שקודם.
עלייתו לדרגת גנרל
ביוני 1903 קיבל פרשינג הוראה לחזור לארצות הברית. בגיל 43 הוא עדיין היה רק סרן בצבא. הנשיא תאודור רוזוולט ביקש מהמטה הכללי של הצבא לקדם אותו לדרגת קולונל, אך מפקדיו של פרשינג לא היו מוכנים לשמוע אפילו על קידום לרב-סרן. רוזוולט כעס, אך לא היה בידו להפוך את ההחלטה, מאחר שהנשיא (כמפקד העליון של הצבא) רשאי לקדם קצינים רק בדרגת הגנרל השונות, ולא מתחת להן.
ב-1904 הוא מונה לסגן ראש המטה של הדיוויזיה הדרום מערבית, שהוצבה באוקלהומה סיטי, אוקלהומה. באוקטובר אותה שנה הוא למד במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית, ולאחר מכן נשלח לוושינגטון בלא לקבל משימה או משרה ספציפית. הנשיא רוזוולט, שלא יכול היה כאמור להעלותו בדרגה, החליט במקום זה לבקש מהקונגרס לאשר מינוי דיפלומטי עבורו. ב-1905 הוא קיבל מינוי זה, כנספח הצבאי בטוקיו. באותה שנה הוא נשא לאישה, בטקס בו נכח גם הנשיא, את הלן פרנסיס וורן, בתו של הסנאטור רב ההשפעה פרנסיס וורן(אנ') מויומינג, יושב ראש הוועדה לענייני צבא של הסנאט. קשר הנישואים סייע רבות לקידום הקריירה הצבאית שלו, אך לפי חליפת המכתבים בין בני הזוג הם נישאו מאהבה, ולא משיקולים פוליטיים. במהלך נישואיו נולדו לו שלוש בנות ובן.
לאחר ששימש משקיף במלחמת רוסיה–יפן שב פרשינג בסוף 1905 לארצות הברית. הנשיא רוזוולט זעזע את הממסד הצבאי כששכנע את הקונגרס לאשר את העלאתו לדרגת בריגדיר-גנרל, דילוג של שלוש דרגות מלאות. מספר קצינים בכירים זעמו על המינוי והמשיכו לאורך השנים להחזיק בדעה שהוא קודם משיקולים פוליטיים ולא בזכות יכולתו.
ב-1908 נשלח לזמן קצר לשמש משקיף בבלקנים, כשבסיסו היה בפריז. הוא שב הביתה ונשלח ב-1909 לפיליפינים, שם שירת עד 1912. במהלך שנים אלה פיקד על פורט מקינלי(אנ') שבמנילה, וכמושל מחוז המורו. במהלך תקופה זו הוא היה לנוצרי אפיסקופלי.
פנצ'ו וייה והמהפכה המקסיקנית
בינואר 1914 קיבל פרשינג את הפיקוד על הבריגדה השמינית של הצבא בפורט בליס(אנ'), טקסס והופקד על אבטחת הגבול המקסיקני. במרץ 1915 הוא הוביל את כוחותיו במסע למקסיקו, פעולת תגמול כנגד פשיטותיו של פנצ'ו וייה על אדמת ארצות הברית. אחד מעוזריו בימים ההם היה ג'ורג' פטון. המסע זכה להצלחה מוגבלת - רבים מכוחותיו של וייה, כולל שני גנרלים, נהרגו. אולם וייה עצמו נמלט, והפשיטות מעבר לגבול לא נפסקו לאורך 1916–1917, בזמן שפרשינג היה במקסיקו. בשיחות פרטיות הביע פרשינג את אכזבתו מהנשיא וודרו וילסון, שהטיל עליו מגבלות שהקשו עליו את ביצוע המשימה. אבל הוא לא נתן פומבי לרגשות אלה, והכריז על המסע כהצלחה[2]. בכל זאת, הקרבות במקסיקו הקנו אימון וניסיון לצבא האמריקני, ולשורה של מפקדים בשורותיו, כולל פרשינג עצמו.
באותן שנים, פקדה את פרשינג טרגדיה אישית: ב-27 באוגוסט 1915, בבית משפחתו בפרסידיו של סן פרנסיסקו פרצה דליקה. הסובבים טעו לחשוב שלא נותר איש בבית ולא נכנסו לחלץ את הלכודים בבית העץ הבוער. ממשפחת פרשינג, שכבר עשתה הכנות אחרונות לקראת מעבר לפורט בליס, שרד רק הבן וורן בן השש. אשתו של פרשינג ושלוש בנותיו ניספו בלהבות. פרשינג התבשר על האסון במברק ועזב את פיקודו רק למשך הזמן שהיה דרוש לדאוג לסידורי הקבורה ולהפקיד את בנו הנותר בידי אחותו מיי. רבים מבני זמנו אמרו על פרשינג שלא שב להיות אותו אדם לאחר מות אשתו ובנותיו, אף שלא החצין את רגשותיו והטיל עצמו כל כולו אל תוך עבודתו. כינוי הגנאי "בלאק ג'ק" קיבל משמעות אחרת לגמרי ונלחש מאז ביראת כבוד.
מלחמת העולם הראשונה
בעקבות כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם ב-1917 מינה הנשיא וילסון את פרשינג למפקדו של חיל המשלוח האמריקני לאירופה. כך נפלה עליו האחריות לארגן, לאמן ולדאוג לאספקה לכוח לא מנוסה שגדל במהלך השנתיים האלו מ-27,000 איש ללמעלה מ-2 מיליון. לזכותו של פרשינג נזקפת יצירת "הצבא הלאומי", שילוב של כוחות מגויסים ואנשי צבא מקצועיים, שלחמו במלחמת העולם הראשונה. זו המלחמה שבה הפך הצבא האמריקני מכוח דליל ואמורפי שרודף אחרי אינדיאנים, או מורדים בפיליפינים ובמקסיקו, לצבא סדיר ומיומן למלחמה אירופית, ובסדר גודל אחר לגמרי.
פרשינג קודם למייג'ור ג'נרל (גנרל עם שני כוכבים) בצבא הלאומי ויחד עם כוחותיו נחת בצרפת והחל להתכונן לקרב. מאבק כוח פרץ בינו לבין מפקדי הצבאות של בריטניה וצרפת. הללו רצו לפזר את הכוחות האמריקאיים תחת פיקודם, ולשם כך ניסו לעיתים לעקוף את פרשינג ולהדבר ישירות עם וילסון ובכירים אחרים. אולם פרשינג לא ויתר והצליח להשאיר את כוחותיו מרוכזים תחת פיקודו. אחד ממפקדי החטיבות תחתיו בעת ההיא היה דאגלס מקארתור. אחד מעוזריו היה ג'ורג' מרשל.
ב-1918 מונה לגנרל מלא (4 כוכבים). הוא לא הסתיר את הבוז שחש למלחמת החפירות שהתחוללה בחזית המערבית זה שלוש שנים. במקום זה הורה לכוחותיו להתנייד ולתקוף, בסיוע ריכוך ארטילרי, את עמדות האויב ישירות. כך, העדיף כי חייליו יתאמנו בירי ברובה, המתאים ללוחמת שדה, במקום בתת מקלע וברימון יד, אשר נהגו בלוחמת חפירות. עם זאת, יש הטוענים כי אילו לחמו האמריקנים בשיטות שהעדיף פרשינג בעיצומה של מלחמת העולם, ולא לקראת סופה כשהגרמנים היו מותשים, היו נוחלים מפח נפש, ואבדותיהם עלולות היו להיות מחרידות. המתקפות האמריקאיות במז-ארגון (אנ') וסן-מייל החישו את ניצחון בעלות הברית במלחמה. תהילת הקרבות הללו נדבקה בעיקר בפרשינג והוא היה המנהיג האמריקני הפופולרי של המלחמה. אך לא כולם שיבחו אותו: מקארתור ואחרים גינו אותו על שנשאר הרחק בעורף ולא פיקד על הקרב מהחזית עצמה. עם תום המלחמה היו היחסים בין פרשינג למקארתור מתוחים.
פרשינג התנגד בתוקף להסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה בנובמבר 1918. הוא הזהיר כי אם לא יכבשו כוחות בעלות הברית את ברלין, לא יפנימו הגרמנים את התבוסה. הוא דרש "כניעה ללא תנאי" (הד לתביעתו הדומה של גרנט במלחמת האזרחים האמריקנית) והתנבא שסיום המלחמה בשביתת נשק יביא למלחמה עולמית נוספת בתוך רבע מאה. תחזית זו התממשה במלואה.
השנים שלאחר המלחמה
ב-1919 הכיר הקונגרס בתרומתו של פרשינג לניצחון והסמיך את הנשיא לקדמו לגנרל הצבאות של ארצות הברית, דרגה חדשה שנוצרה עבורו ושרק הוא החזיק בה (ג'רלד פורד העניק אותה לג'ורג' וושינגטון ב-1976, לכבוד חגיגות המאתיים של ארצות הברית). כמו כן הוסמך פרשינג ליצור סמל מתאים לדרגה. בתחילה סירב והמשיך לעטות את ארבעת הכוכבים הכסופים הסטנדרטיים, אך ככל שיותר קצינים קודמו לדרגת גנרל, הופעל עליו לחץ לשנות את סמל דרגתו, מה שלבסוף הביא אותו לשנות את צבע ארבעת הכוכבים לזהב[3]. בשנת 1919 הוקם במדינת נבדה מחוז חדש והוא נקרא על שמו - מחוז פרשינג.
נראה היה שפרשינג הפופולרי יזכה בנשיאות ארצות הברית ב-1920, אך על אף שדבק בו החיידק הנשיאותי הוא עצמו סירב לצאת למסע בחירות פעיל. לעיתון אמר שהוא (בניגוד לוויליאם שרמן) "לא יסרב לשרת" כנשיא אם ייקרא לכך. כותרות העיתונים בישרו על התבטאותו זו. אך הוא היה רפובליקני ופרנסי המפלגה הרפובליקנית סברו שהוא היה מזוהה מדי עם וודרו וילסון הדמוקרטי ומדיניותו. הם העמידו לבחירה את וורן הרדינג, שהטיף ל"שיבה לנורמליות" לאחר שנות המלחמה וזכה בבחירות.
ב-1921 מונה פרשינג לתפקיד ראש מטה צבא ארצות הברית, תפקיד אותו נשא עד 1924. לאחר מכן פרש משירות פעיל, בגיל 60, אך המשיך להופיע ברשומות ההיררכיה הצבאית כגנרל הצבאות.
בשנות הפרישה שלו נהג לשהות כשישה חודשים בשנה באירופה. ספר זכרונותיו My Experiences in the World War (אנ') יצא ב-1932 והביא לו פרסום נוסף, ואף את פרס פוליצר להיסטוריה.
ב-1940 קרא פרשינג בגלוי לסייע לבריטניה במלחמת העולם השנייה. לאחר שארצות הברית נכנסה בעצמה למלחמה, הופיעה דמותו על מדליה שחולקה לו ולכל ותיקי המלחמה שהשתתפו בכיבוש האמריקני בגרמניה במלחמת העולם הראשונה.
ב-1944 נוספה דרגה חדשה: גנרל הצבא (5 כוכבים) אולם דרגתו הבכירה יותר של פרשינג נותרה בעינה באופן רשמי. כשנשאל שר המלחמה הנרי סטימסון האם במצב שנוצר פרשינג היה בעצם גנרל עם 6 כוכבים, הוא ענה שלא, מאחר שפרשינג מעולם לא ענד יותר מארבעה כוכבים. בכל זאת נחשב פרשינג עליון בדרגתו לגנרלים שענדו חמישה.
פרשינג זכה לראות בניצחון בעלות הברית במלחמה. בערוב ימיו אושפז באגף מיוחד שהוקם עבורו בבית החולים וולטר ריד בוושינגטון. הוא נישא בחשאי למישלין רסקו, אמנית צרפתייה אותה פגש לראשונה בשנות העשרים, כאשר עיריית פריז שכרה אותה לצייר דיוקן רשמי שלו. נפטר ב-15 ביולי 1948, ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, לאחר הלוויה ממלכתית, לא הרחק מקבריהם של פקודיו מימי מלחמת העולם הראשונה.
על שמו נקראו הטנק פרשינג והטיל פרשינג. ב-1981 הוקמה בוושינגטון אנדרטה לכבודו ולכבוד אנשי חיל המשלוח שהנהיג.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר בית הקברות הלאומי ארלינגטון
- ג'ון ג' פרשינג באתר הסרט "מקארתור" של ה-PBS
יובל מלחי, פרק 81: הפודון - בלק ג'ק פרשינג, באתר "קטעים בהיסטוריה", 18 באוקטובר 2013- ג'ון פרשינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ון פרשינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ זהו סמל הדרגה שבחר פרשינג לעצמו, אף כי דרגתו מוגדרת כבכירה מדרגת ״גנרל חמישה כוכבים״, כלומר באופן תאורטי פרשינג הוא ״גנרל שישה כוכבים״ (ראו הסבר שם)
- ^ מרטין בלומנסון, "פאטון - האיש והאגדה", הוצאת מערכות, 1989, עמודים 55-60.
- ^ Perrenot, Preston B. (2009). United States Army Grade Insignia Since 1776. Scotts Valley, California: CreateSpace Independent Publishing Platform. p. 90. ISBN 978-1-4486-5687-5. ארכיון מ-30 באפריל 2016.
{{cite book}}: (עזרה)
36920485ג'ון פרשינג
- גנרלים בצבא ארצות הברית
- ראשי המטה של צבא ארצות הברית
- מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- מקבלי עיטור מסדר השמש של פרו
- מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1920
- גנרלים אמריקאים במלחמת העולם הראשונה
- אישים הקבורים בבית הקברות הלאומי ארלינגטון
- אמריקאים חברי הבונים החופשיים
- גנרלי הצבא
- מעוטרי כוכב הכסף
- מעוטרי לב הארגמן
- מעוטרי צלב השירות המצוין
- מעוטרי מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)
- מפקדי הארמייה הראשונה של צבא ארצות הברית
- בוגרי האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
- בוגרי אוניברסיטת נברסקה
- סגל אוניברסיטת נברסקה
- בוגרי אוניברסיטת נברסקה–לינקולן
- זוכי פרס פוליצר: היסטוריה אמריקאית
- אמריקאים שנולדו ב-1860
- אמריקאים שנפטרו ב-1948