קורח

קֹרַח הוא אישיות מהתנ"ך, שעורר מחלוקת שלא לשם שמים כשחלק על דרך הנהגתם של משה ואהרון, הקהיל את עדת ישראל בדברי ליצנות ובזלזול כלפי מצוות התורה, ופקפק על נבואת משה ועל אמיתת מציאות תורה מן השמים ובכך נחשב כאפיקורס. לבסוף נבלע באדמה. חז"ל מתארים אותו כאדם מורם מעם, פיקח ובעל רוח הקודש. סיפורו מופיע בספר במדבר, פרקים ט"ז-י"ז, בפרשה הנקראת על שמו.

מות קורח ועדתו, גוסטב דורה

המחלוקת

קורח מפורסם בדבר המחלוקת שניהלו הוא ועדתו עם משה רבינו ואהרן הכהן, מכוחה הצליחו לסחוף 250 נשיאי עדה מבני ישראל. העילה למחלוקת הייתה מה שתואר על ידי קורח כיצירתם של "מעמדות" בקרב העם - וחלוקתו ל"קדושים" ושאינם קדושים. הוא מחה כלפי משה ואהרן באמרו ”"רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'"” (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ג'). חז"ל מפרשים כי עילת המחלוקת הייתה רצונו של קורח להנהיג את בני ישראל בהליכתם במדבר.

ה' העניש את קורח ועדתו במיתה, כעונש על המרד. בתחילה עלה במחשבתו להמית את כל העם חוץ ממשה ואהרן, אך לאור תפילתם של משה ואהרן, נענה להם הקב"ה ומחל לכל העם, והעניש רק את קורח ועדתו, סופה של עדת קורח היה בליעתה באדמה יחד עם כל רכושם, ילדיהם או באי ביתם, ואילו חמישים ומאתים נשיאי העדה נשרפו מאש שיצאה מלפני ה'. לפי המשך ספר במדבר, בני קורח לא מתו; ואכן, בספר תהילים מובאים מזמורים שכתבו בני קורח, ובספר דברי הימים מיוחס שמואל הנביא כצאצא של קורח.

משפחה ומינויים לתפקידי הנהגה

קורח, בנו של יצהר, היה לוי, בן דודו של משה. המפרשים מסבירים שקרבה זו הביאה אותו לבקש בלבו תפקיד נכבד לעצמו. האכזבה מכישלונו להשיג תפקיד לעצמו הביאה אותו להצהיר כי מאס בחלוקת התפקידים הקיימת. חז"ל תולים את קנאתו של קורח בציפייתו להתמנות לנשיא שבט הקהתי שנכזבה. הנשיא הנבחר היה אליצפן בן עוזיאל. אביו של קורח, יצהר, היה מבוגר מעוזיאל ועל כן ניתן היה לצפות שקורח יתמנה לתפקיד חשוב לפני אליצפן. כמו כן, בני ראובן דומים לקורח: הם בני השבט הבכור שאיבד את הזכות לשאת בתפקיד ציבורי. ייתכן שעובדה זו היא שהובילה אותם לערער על תפקידם של משה ואהרון. מדרש אחר מספר כי קורח ראה שיצא ממנו שמואל שינהיג את כל ישראל ובעקבות כך טעה.

העילה למחלוקת על פי המדרש

עילה של נגיעה

המדרש מייחס לקורח חלקת לשון. הפירוש נשען על המאמץ של קורח להביא כמה שיותר קהל ועל הסתירה בטענותיו של קורח: מצד אחד כל העדה כולם קדושים, ומכאן נובע שאין צורך במנהיג כלל, ומצד שני- קורח רוצה שה' יודיע בפירוש מי מאנשי העדה הוא הנבחר, כך שהוא בכל זאת מאמין בזכותו של יחיד להנהיג. המדרש מספר על תלונותיו של קורח על מקומם השולי של הלויים ביחס לכהנים, תלונות על מצוות המעשרות (שעדיין לא נהגו על פיה כי היא נוהגת רק בארץ) ועל התרומות לכהנים מן הקורבנות.

על פי המדרש קורח היה הראשון מבין הלוויים שגולח בטקס הקדשתו לשרת במשכן. הוא הסתובב מגולח בכל המחנה וכשלא זיהו אותו הוא התלונן על ההשפלה שמסב לו משה בגילוח, לעומת הכבוד והבגדים שקיבל אהרון. על פי מדרש אחר, הדורש את סמיכות הפרשיות שבין פרשת קורח לפרשת הציצית, קורח התקין לעצמו טלית שכולה תכלת, ושאל את משה שאלות הלכתיות קנטרניות בדבר חיובה של טלית כזו בתוספת של פתיל תכלת, כמו הטליתות הרגילות.

עילה של טעות

חז"ל מבארים את טעותו של קורח, שראה ברוח הקודש את שמואל הנביא מיוצאי חלציו השקול כנגד משה ואהרן, וכן עשרים וארבע משמרות מבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש. אמר "אפשר כל הגדולה עתידה לעמוד ממני ואני אדום", אחר ששמע את דבר משה "אשר יבחר השם הוא הקדוש", טעה ותלה הדבר בעצמו. חז"ל מבארים את טעותו, שצאצאיו זכו לכך לאחר שעשו תשובה. בשם האר"י מובא שאכן לעתיד לבוא יהיה קורח הכהן הגדול, ובכך טעה שהקדים זמנו.

תגובת משה לתלונה של קורח

משה מגן על החלטותיו של ה' ועל מינויו של אהרן, אך לא מגן על מינויו שלו עצמו. תלונתו של קורח מזכירה את דבריו של משה במקרה של אלדד ומידד, המסופר פרקים אחדים קודם לכן. באותו מקרה, מינה משה 70 זקנים לעזור לו, ובדיעבד התברר שבעת מינויים של 70 הזקנים, עוד שני אנשים- אלדד ומידד- החלו להתנבא במקום אחר במחנה. כשנודע על כך למשה וביקשו ממנו לכלוא אותם הוא סירב ואמר "מי יתן כל עם ה' נביאים". במקומות רבים משה מכריז שוב ושוב כי הוא מוותר על הזכות להיות המנהיג, כי לא רצה בה, וכי לא ניצל זכות זו לרעה מעולם. משה לא מוחה בקורח בתקיפות. הוא מסכים למבחן מנהיגות בו יבחר ה' במי שירצה.

מותו של קורח והשלכות המחלוקת

משה ביקש מה' שקורח ועדתו יהרגו בדרך לא טבעית. חשיבות המוות הלא טבעי הייתה הדגש שמוות זה ייתן לבחירתו של ה' במנהיג. אם קורח היה מת במוות טבעי הוויכוח לא היה נפתר, והטענות כנגד משה היו גוברות. בפרשת קרח לא נכתב במפורש מה עלה בגורלו של קורח. על מותם של דתן ואבירם, ממשתתפי המחלוקת, נאמר: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש". על מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת נאמר: "ואש יצאה מלפני ה', ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת". רק מאוחר יותר בספר במדבר (פרק כ"ו פסוק י), נאמר כי הוא נבלע באדמה (יחד עם 'כל האדם אשר לקורח'): "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, ואת קורח...". העובדה שבסיפור עצמו לא נכתב במפורש מה עלה בגורלו, הובילה לפירושים חז"ל בעניין זה. בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין נאמר:

וא"ר יוחנן: קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין. לא מן הבלועין דכתיב (במדבר טז, לב) "ואת כל האדם אשר לקרח"- ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב (במדבר כו, י) "באכול האש את חמשים ומאתים איש"- ולא קרח. במתניתא תנא: קרח מן השרופין ומן הבלועין. מן הבלועים דכתיב (במדבר כו, י) "ותבלע אותם ואת קרח" מן השרופין דכתיב (במדבר טז, לה) (ותצא אש מלפני ה') ["ואש יצאה מאת ה'] ותאכל את חמשים ומאתים איש" -וקרח בהדייהו (יחד איתם).

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"י עמוד א'

המרד יצר הדים רבים. מיד לאחר מותם של המורדים פרצה מגפה. חז"ל מפרשים את שמו של קורח: שבגללו נעשתה 'קורחה' בישראל, כלומר- בגללו נהרגו אנשים רבים. העם הוסיף להעמיד את משה ואהרן במבחני מנהיגות ניסיים, ומשה ואהרן עמדו בהם.

הניצולים

מן האסון היו מספר ניצולים, ביניהם בני קורח, כפי שהתורה מספרת בהזכרת אגב מאוחרת של הסיפור (בפרשת פנחס): "...וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ."(במדבר, כ"ו, י"א).

בתהלים מובאים אחד עשר מזמורים המיוחסים ל"בני קורח", כגון "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר" (תהלים, פ"ה, א').

בתלמוד מסופר באגדה על אופן הצלתם של בני קורח: "בני קורח לא מתו. מקום נתבצר להם בגהינם... ועשו תשובה". כלומר שאכן "נבלעו באדמה" אך המשיכו לחיות שם, ומשם הם (עצמם - ולא צאצאיהם) שרו את מזמורי התהלים.

כמו כן, און בן פלת, שמוזכר בתחילת הפרשה בתור אחד משותפי המחלוקת, ניצל בזכות אשתו שיעצה לו לעזוב מחלוקת זו, מכיוון שהוא לא יקבל אף תפקיד מנהיגותי גם אם קורח ינצח, ואף גרמה בעצמה שיעזוב את המחלוקת בכך שישבה בפתח ביתה (אוהל) בגילוי ראש וכך כל אחד מעדת קורח (שהיו צדיקים) שהגיע לקרוא לו חזרו לאחוריהם כשראוה כך.

בספר דברי הימים כתוב כי שמואל הנביא היה מצאצאיו של קורח. לדעת המדרש רבה צפה זאת קורח ברוח הקודש, וזו הייתה הסיבה לטעותו.

בפרקי אבות נאמר על המחלוקת של קורח:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח ועדתו

גורלה של עדת קרח

בתלמוד הבבלי מופיעה מחלוקת לגבי גורלה של עדת קרח: לדעת רבי עקיבא אינה עתידה לעלות, ואילו לדעת רבי אליעזר: ”עליהם אמר הכתוב (שמואל א', ב', ו') ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל”. פסוק זה לקוח מתפילת חנה אמו של שמואל הנביא, שכאמור היה מצאצאי קרח.

בהמשך הגמרא, מופיעה מחלוקת נוספת: ”תנו רבנן: עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ- בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל- לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר (תהלים, קי"ט, קע"ו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי”

בני קורח שבו בתשובה

חז"ל מספרים שצאצאי קורח עשו תשובה. אף בגמרא מסופר מפי רבה בר בר חנה על הליכתו במדבר בלווית ישמעאלי, כאשר לפתע אמר לו הישמעאלי "הבה ארעה לך את בלועי קורח". ראה רבה בר בר חנה שני סדקים בארץ, שהיו מעלים עשן.לקח גיזת צמר, השרה אותה במים והניח אותה על ראש הבור. כאשר נטל את הגיזה, ראה שהיא חרוכה. אמר לו הישמעאלי: "הסכת ושמע" מה הם אומרים. הקשיב רבה בר בר חנה ושמע שהם אומרים "משה אמת ותורתו אמת" ושהם בדאין. הישמעאלי הוסיף והעיד לרבה בר חנה שמחזה זה חוזר על עצמו אחת לשלושים יום, כאשר חוזרים הנה מהגיהנום "כבשר בקלחת" (שמהפכין אותו כדי שתתבשל - רשב"ם שם), ואומרים "משה אמת ותורתו אמת" ואנו בדאים. יש שביארו אמירה זאת כווידוי והכרת החטא, שחטאו בכפירה בנבואת משה..

רבי מרדכי יוסף ליינר אמר כי מזמור מ"ז בתהילים שנאמר בכל ראש השנה לפני תקיעת שופר, בא כתיקון לקרח ולבניו שחיברו את המזמור.

התייחסות חיובית לקרח

בתנועת החסידות, התפרסמו דבריהם של כמה אדמו"רים שדברו בגדולתו של קורח:

• רבי יעקב יצחק הורוביץ ה'חוזה מלובלין' שמסופר עליו שכל אימת שהיה מדבר על קרח, היה מכנה אותו "דער הייליגער זיידע, קרח" - 'הסבא הקדוש קרח'.

בתורת חב"ד מוסבר במקומות רבים על פי הקבלה, שקרח רצה להגביה את הלוויים על פני הכהנים, כיוון שהיה פיקח וראה שכך יהיה בעתיד אחרי ביאת המשיח - שאז אכן נשמות הלוויים יהיו גבוהות יותר משל הכהנים. אלא שקרח טעה בכך שהקדים את זמנו - כי מעלת נשמות הלוויים יכולה להתגלות רק בעתיד, ואילו בזמן הזה צריכים הכהנים להיות גבוהים יותר.

לקריאה נוספת

• אביה הכהן, פני אדם: על תורת האדם והעם בספר במדבר, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2014, עמודים 221-238.

קישורים חיצוניים

• יעקב צ. מאיר, פרשת השבוע - עקרונות הצדק של הגיהנום, באתר הארץ, 7 ביוני 2013