מזמורי אסף
מזמורי אסף הם שנים-עשר מזמורים שנמצאים בספר תהילים בפרקים נ' ובפרקים ע"ג-פ"ג לפי המספור שבנוסח המסורה (על פי המספור בתרגום השבעים ובוולגטה מדובר על הפרקים 49, 72-82). הייחוס של המזמורים הוא לאסף עצמו, ולא לבניו של אסף. קרוב לוודאי שסיבת הדבר היא שאסף היה בן דורו של דוד, ודוד מינה אותו למשרה רמה בבית המקדש.[1]
זהותו של אסף
בתנ"ך, ישנם שלושה אנשים הנושאים את השם "אָסָף". ככל הנראה מדובר על אסף בן ברכיהו, הראשון בשלושת ראשי הלויים המשוררים בימי דוד (יחד עם הימן האזרחי וידותון) ומוזכר בספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק ט"ו כאבי משפחת לויים המשוררים בבית המקדש: ”וְהַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד...”. אסף מיוחס למשפחת גרשון בן לוי.
אסף מוזכר כאחד מן המשוררים שהשתתפו בחנוכת מקדש שלמה בספר דברי הימים ב', פרק ה', פסוק י"ב.
בתור דמות בכירה במערכת הדתית בירושלים ובמקדש, אסף היה שותף בפן הציבורי ופן הפרטי. על פי התיאורים בדברי הימים הוא שימש כפקיד רשמי במשך כמה שנים, החל בימי של דוד המלך והמשיך גם בימי שלמה המלך. אם הדמות המתוארת היא בשני חלקי דברי הימים היא אותה דמות, נראה במשך תקופת שירותו הארוכה בקודש הוא הספיק לראות פקידים מושחתים רבים וייתכן שתהילים ע"ג מהווה עדות לשחיתות בה הוא חזה.
בספרות חז"ל
במסכת נזיקין, בבא בתרא מייחסים את כתבי דוד בין היתר לאסף : ”דוד כתב ספרו על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי-צדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלושה בני קורח”.[2]
לפי שיטת רבי יוחנן בקהלת רבה, אסף שבספר תהילים אינו אסף בן ברכיהו אלא אביאסף בן קרח.[3]
הקשר ומשמעות
לכל מזמור תהילים יש משמעות נפרדת והם אינם ניתנים לסיכום אחיד. לאורך שנים עשר מזמורים נפרשים נושאים כמו השיפוט האלוקי ופסק הדין והחובה לקיים את חוקי ה' ומצוותיו.
לדברי הרמן גונקל, ועל פי שיטת חקר הסוגים שפיתח ישנם ז'אנרים רבים ושונים של מזמורי תהילים הכוללים: המנונים ושירי שבח, קינות עם, תלונות ציבור ותלונות יחיד, מזמורי תודה ומזמורי תורה ותפילה. כמה ממזמוריו של אסף ניתנים לסיווג כקינת עם כי הם מודאגים מרווחתה של קהילה אנושית שלמה.
חלק ממזמורים אלה מתארים הרס היסטורי או עתידי עבור שבטם ומסתמכים על רחמיו של הא-ל שיציל אותם מיד אויב.
בחלק מזמורי מופיעה בכותרת גם המילה "למנצח". יש המפרשים את זה כדי לומר שהם נכתבו המתוך מטרה להיות נקראים על ידי המשורר למול קהל גדול.
מאפיין נוסף של מזמורי תהילים אלה הוא השימוש במילה "סלה" אשר ניתנו לה מספר פירושים.
בספר תהילים מזמור ע"ד, כותרת המזמור היא "מַשְׂכִּיל לְאָסָף". תרגום השבעים מסביר את המילה משכיל כתבונה. לדעת רד"ק זהו מונח המציין סוג של שיר. יש הסוברים כי המונח מַשְׂכִּיל היא מיומנות הנדרשת בהפעלת כלי הנגינה וביצוע מוזיקלי.[4]
הערות שוליים
