Bücherei des Schocken Verlag (ספרוני הוצאת שוקן)

Bücherei des Schocken Verlag (בגרמנית, "ספרוני הוצאת שוקן"), שנקראת לעיתים גם "beliebte Reihe der Schocken-Bücherei" (בגרמנית, "הסדרה האהובה") היא סדרת ספרים שיצאה לאור בהוצאת שוקן בין נובמבר 1933 ל-1939. סדרת הספרים, עם הסגנון המובהק והאחיד שלה נחשבת ל"אחד הביטויים החשובים ביותר של החיים הרוחניים של היהודים בגרמניה" (wichtigsten Erscheinungen des geistigen Lebens) בשנים בה פעלה.

רקע להקמת הוצאת שוקן

שלמה זלמן שוקן (בגרמנית: Schelomo Salman Schocken), מקים ההוצאה נולד במרגונין (Margonin), פרוסיה, בשנת תרל"ז, 30 באוקטובר 1877. אביו יצחק, היה סוחר ממשפחה ותיקה בחבל פוזנן שסופח לפרוסיה בעת חלוקת פולין, אמו חוה נולדה לבית הרמן. שוקן קיבל חינוך יהודי מסורתי וגרמני כללי והשתלם בידיעות המסחר בגנייזנו (גנזן), לייפציג וברלין.

ב-1901 יסד ביחד עם אחיו שמעון בצויקאו שבסקסוניה בית-מסחר "כל-בו", שפעל בצורה יעילה ברכישה, בארגון ובריכוז המכירה, מה שגרם לתושבים רבים לקנות במקום. כמו כן, שוקן פיתח את המסחר בשיטה זו לתהליך מחושב ומתוכנן בדייקנות מדעית, הצליח לחבב על קהל הקונים את צורת האספקה שפיתח ובמשך הזמן עלה מספר בתי-מסחרו לעשרות בערים הגדולות של גרמניה. כמו כן, הוא נעשה גורם חשוב בעולם המסחר והכלכלה בגרמניה בזכות שכלוליו המתמידים בהפצת הסחורות שגדלו עם הצורך, היצור והתעסוקה בבית העסק. הוא הפך לחבר נשיאות התאחדות בעלי בתי מסחר "כל-בו" ופרסם מאמרים בעיתונות המסחרית בגרמניה שנקראו בעניין רב.

תוך פעולתו המסחרית התעניין שוקן בתרבות יהודית וכללית. אסף מיטב יצירות רוחניות ובמשך הזמן נתאספה בביתו שבצוויקאו ספריה גדולה בה ספרים עבריים ולועזיים ואוסף של ספרים עבריים נדירים, ובהם גם טקסטים יחידים באירופה.

לפני מלחמת העולם הראשונה הצטרף לתנועה הציונית והשתדל להכניס גם לתוכה מהשיטה העסקית המחושבת שהייתה קיימת בעסקיו. מאחר שבשנות מלחמת העולם הראשונה נבצר מהציונות בגרמניה לעסוק בפעולות ארצישראליות של ממש, חוץ מפעולות עזרה ותמיכה ביישוב הקיים תוך השקעת כספים, היה הצורך העיקרי להכשיר פעילים ציונים לעלייה לארץ ישראל. שוקן השקיע את מאמציו בהכשרת עולים באמצעות תמיכה בחינוך עברי והפצת ידיעת ערכי היהדות ההיסטורית והוקרתם. את המשימה ביצע במידה רבה של התמסרות והצלחה כראש ועדת התרבות היהודית של הסתדרות ציוני גרמניה.

שוקן הקים את הוצאת ספרי שוקן (בגרמנית: Shocken Verlag) בגרמניה ב-1931 כדי לספק ליהודים קוראי גרמנית ספרים קטנים וזולים, בנושאים יהודיים שונים בעלי ערך תרבותי ורוחני. את סדרת הספרים Bücherei des Schocken Verlag הקים שוקן לאחר שהתייעץ עם מרטין בובר (Martin Buber; 8 בפברואר 1878 – 13 ביוני 1965), משה שפיצר (עורך ההוצאה) ולמברט שניידר (היצרן ומנהל המסחר של הוצאת שוקן). הסדרה נועדה לבחור את היצירות הבולטות בכל הספרות היהודית המתאימות לקוראים היהודים כתגובה לעליית הנאצים לשלטון ב-1933. שני מאפיינים בולטים של הסדרה הן הרב גוניות של התכנים שהופיעו בה ומהירות ההוצאה שלהם. בסדרה יצאו 83 כותרים שונים המעבירים תפיסה שונה של יהדות מבחינה תרבותית, דתית וחברתית. נושאי הכותרים שיצאו בסדרה מקיפים את התנ"ך, ספרות תורנית, שירת ימי הביניים ושירה עברית מודרנית, פילוסופיה ומיסטיקה, פולקלור ותרבות פופולרית, מכתבים וזיכרונות, ספרות מודרנית, שירה בגרמנית וביידיש, וכן היסטוריה יהודית ומקורות היסטוריים יהודיים. עם עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה הוצאות ספרים במדינה הפסיקו לעבוד עם כותבים יהודים, ובכך הפסיקו לפרסם ולמכור ספרים שנכתבו על ידי יהודים. הוצאת ספרי שוקן מילאה את מקומן בכך שנתנה במה לספרים הנכתבו על ידי יהודים, עד לסגירתה על ידי השלטון הנציונל-סוציאליסטי ב-1939.

לדעת סטפאני מהרר, להוצאת שוקן היו שלושה תפקידי מפתח בתקופת פעילותה בגרמניה. ראשית, ההוצאה בנתה גשר בין יהודים ללא-יהודים באמצעות שיתוף הפעולה בין המוציא לאור לבעלי המלאכה המיומנים, בניגוד למדיניות הנאצית שעודדה וכפתה לעיתים הפרדת יהודים מאינטראקציות חברתיות ותרבותיות עם לא-יהודים. תהליך הייצור של ספרי שוקן יצר מפגש בין שתי קבוצות חברתיות אלה שהופרדו בכוח. שנית, ספרי שוקן איחדו את הקהילה הגרמנית-יהודית והפכו יהודים מתבוללים לקרובים יותר תרבותית ומסורתית ליהדות, בזכות הקריאה בטקסטים מסורתיים בתרגום ובמהדורות נגישות ומבוארות. הספרים הם גורם חשוב בבניית כל קהילה, כאשר בוחנים אותם ביחס לתקופה ניתן להבין את חשיבותם עבור יהודי גרמניה הנרדפים. לבסוף, מספר משמעותי של פרסומים של הוצאת שוקן הביעו התנגדות למשטר הנאצי. בפרסומים אלו הביקורת לעיתים הושמעה ביישום על המסורת התאולוגית היהודית ופרשנות קונטקסטואלית של טקסטים דתיים.

עליית הנאצים והשפעתה על הוצאת שוקן

האירוע שהשפיע על הוצאת שוקן בגרמניה יותר מכל הוא עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב-1933. אירוע זה הוביל להשתלשלות אירועים שהשפיעה על עתיד ההוצאה ועל פעילותה. תחילה, למרות המדיניות האנטי-יהודית הקשה שנקטה בה מפלגת השלטון נותרה להוצאה האפשרות לפרסם ספרים עם תוכן יהודי. עם זאת, על אף שלא ננקטו מהלכים ישירים כנגד הוצאות עם תוכן יהודי בספרם, ננקטו מהלכים עקיפים כנגדן. ניתן לציין בין היתר את שריפת הספרים שנתפסו כמתנגדים לנאציזם ב-10 במאי 1933 כאחד המהלכים העקיפים נגד הוצאות ספרים עם תוכן יהודי. במקרה זה נשרפו ספרים בעשרים ושתיים ערים עם אוניברסיטאות ברחבי גרמניה. שריפת הספרים אורגנה בצורה לאומית כ"קמפיין כנגד הרוח הלא גרמנית" (Aktion wieder den undeutschen Geist) על ידי אגודת הסטודנטים הגרמנית ונתמכה על ידי דמויות נאציות בולטות ובהן יוזף גבלס. מטרת אותו קמפיין הייתה להחיות את התרבות הגרמאנית הפוליקסטית ובמהלכו, ביחד עם הטקסטים היהודיים נשרפו גם טקסטים קומוניסטים, מרקסיסטים, ליברלים, דמוקרטיים ואחרים.

בהוצאת שוקן תפסו את הקמפיין כנגד הספרים כאיום ממשי על ההוצאה. ב-23 במאי 1933, למברט שניידר כתב מכתב לגרשם שלום Gershom Gerhard Scholem) 5 בדצמבר 1897 –21 בפברואר 1982 (שחי בירושלים ועבד על כותר עבור ההוצאה. שניידר כתב כי פעילות הוצאת שוקן הושעתה ולא ברור אם היא תוכל להמשיך את מלאכתה. עם זאת, הוא גם שאל את שלום מתי יסיים את הכתיבה, שאלה שמעידה על האופטימיות של הוצאת שוקן ועובדיה בכך שימשיכו להוציא ספרים. כעדות לכך, בקיץ 1933, שוקן ושניידר, ביחד עם מרטין בובר ומשה שפיצר החליטו להגדיל את בית ההוצאה לאור. בסתיו של אותה שנה, הוצאת שוקן הציגה שתי סדרות חדשות: ה-Schocken Almanac, שנתון שהציג את הספרים החדשים לקוראי ההוצאה; ה-Schocken Bücherei, אשר הכילה אוסף של כותרים קצרים והפכה במהרה לסדרת הספרים הפופולרית בהוצאה.

בשנים הבאות, השלטון הנאצי חייב הוצאות ספרים יהודיות לפרסם אך ורק טקסטים של מחברים יהודיים. הוראה זו דווקא תרמה להתפתחות הוצאת שוקן ולצמיחתה כבית הוצאה לאור, שכן הוציאה כמעט אך ורק תוכן יהודי. בהמשך, בקיץ 1937, למרות המדיניות האנטי-יהודית הכבדה שהחלה לפעול בגרמניה ובראשה חוקי נירנברג המורחבים, בתי ההוצאה היהודיים המשיכו לפעול. הסיבות לכך הן שנשיא הבנק הגרמני הלאומי (רייכסבנק) הצהיר כי אם ייאסר על יהודים לעסוק במסחר, יהיו לכך השלכות שליליות על הכלכלה הלאומית, שיתבטאו באובדן מקומות עבודה ומטבע חוץ; כמו כן, השלטון האמין כי ספרים יהודיים יקראו אך ורק על ידי יהודים, מה שלא יהווה איום או השפעה על הפצת התרבות הגרמאנית פוליקסטית הרצויה בקרב האוכלוסייה הגרמנית. בעקבות זאת, ההוצאות שהוציאו תכנים יהודיים היו יותר חופשיות מאשר המוציאים לאור לציבור הגרמני הרחב. השלטון פיקח אחרי אותם מוציאים לאור לציבור הגרמני והשתמש באיומים כאמצעי דיכוי עליהם כאשר פרסמו יצירות של סופרים בלתי-רצויים לדעת השלטון הנאצי. כדי להימנע מדיכוי השלטון, המוציאים לאור לציבור הגרמני השתמשו בצנזורה פנימית איפוק פוליטי והדרה של מחברים לא רצויים. הדיכוי גרם רק לסופרים ובתי הוצאה לאור מעטים להביע התנגדות או מחאה כנגד מגבלות הרייך השלישי. לעומת זאת, הוצאת שוקן המשיכה להוציא ספרים עם תוכן יהודי ואפילו פרסמה ספרים עם ביקורת על המדינה הנאצית ועל המדיניות הפאשיסטית והאנטישמית שלה.

התנגדות לא-אלימה

החל מסתיו 1933, הוצאת שוקן הביעה ביקורת באמצעות הכותרים שהוציאה לאור. המטרה של זלמן שוקן הייתה להחזיר את "יהדות גרמניה המתבוללת" חזרה לשורשיה. על אף שלא היה אדם דתי ולפיכך לא ראה במסורות דתיות חלק מליבה של היהדות, הוא ראה ערך גדול בחשיפה לתכנים יהודיים. עבורו, התרבות היהודית הייתה המהות של היהדות. שוקן הציג את עצמו כאדם אשר חזר לשורשיו על ידי קריאה של ספרים יהודיים, והשיג גישה למסורת אבותיו דרך תרבות ספרותית. על אף הסכנה שבהמשכת פרסום תכנים יהודיים והבעת ההתנגדות לשלטון באמצעותם, שוקן ועובדיו בהוצאה האמינו במשמעות של חיבורים אלו ובחשיבותם לחיזוק רוחם של היהודים, וגם הלא-יהודים תחת שלטון הדיכוי הנאצי.

הדוגמה הראשונה להתנגדות של הוצאת שוקן היא מסתיו 1933. במבוא לSchocken Almanach הראשון, כתב מרטין בובר על הקשיים איתם נאלצו היהודים להתמודד באותה העת וגם הציע נחמה. בנוסף, הוא הזהיר את קוראיו הלא-יהודים שלא להתפתות אחרי שלטון הנאצים, אותו השווה לביצה של זרחן (phosphoreszierender Sumpf).

בובר הביע את ביקורתו באמצעות טקסטים נוספים, כדוגמת Zwiesprache (Dialogue), שפרסם ב-1934 כמהדורה מחודשת של טקסט של בובר מ-1923. הטקסט עוסק בדיאלוג בין נוצרים ויהודים ובו הוסיף בובר דיון על המצב הפוליטי העכשווי בתקופה. בטקסט המחודש, בובר לא רק מגנה את האידאולוגיה השגויה והכיוון השגוי אליו ההמון צועד, אלא גם קורא לרשויות "אוטורוטירה פנטומית" (erredete, erschiene Scheinautorität). בשונה מהטקסט הראשון שיצא ב-1933, בטקסט זה אין מילות נחמה, ונראה כי הוא פונה דווקא לקוראים לא-יהודיים. מאהרר טוענת כי הפתיחה של בובר בטקסט מרמזת על כך שאין מקום לדיאלוג בין שתי החברות – "הגרמנית" ו"היהודית". פרט נוסף המחזק טיעון זה הוא שככל הנראה, על אף שתוכנם של פרסומי שוקן היו יהודיים, הם היו פופולריים מאוד בקרב קבוצות מסוימות של קוראים לא-יהודים. למרות שעל חנויות ספרים "גרמניות" נאסר באופן רשמי למכור פרסומים עם תכנים יהודיים, רבות מהן עדיין עשו זאת באופן בלתי חוקי. יתר על כן, חנויות ספרים יהודיות היו נגישות באופן חופשי, והיה ניתן להזמין את ספרי הוצאת שוקן בדואר מה שהקל על זמינותם.

אמצעי נוסף להבעת התנגדות ההוצאה לדיכוי הנאצי היה בציטוטים מהתנ"ך שהופיעו בתחילתם של חלק מהכותרים, או בהדפסת פרקי תנ״ך שלמים. כך לדוגמה, בובר עשה שימוש בציטוטים מהתנ"ך בBücherei. במבוא של הכותר הראשון שיצא בסדרה, Die Tröstung Israels, בו הודפסו פרקים מ'-נה' של ספר ישעיהו, בובר הביא ציטוט מהכתוב בספר (וישעיהו מא', 8-10): "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי. אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹקיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף-עֲזַרְתִּיךָ--אַף-תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי". הספר עצמו מרכז את נבואות ישעיהו בן אמוץ ובו יש מעבר חד מנבואות של אבדון וחורבן לנבואות של נחמה וגאולה. בציטוט המובא על ידי בובר, ה' מבטיח לעם ישראל שהוא איתו, גם בגלות ושאין עליו לפחד כי הוא ימשיך להגן על עם ישראל. בשימוש בציטוט זה, בובר העניק לקוראיו מילות נחמה, הבטחות לגאולה, פיוס עם אלוקים ושיקום פיזי, ובכך העניק להם משמעות להתמודדות עם הדיכוי הנאצי וחיזק את רוחם.

ייצור הספרים

שוקן ביסס את סדרת הספרים Bücherei des Schocken Verlag על המודל הקיים של הוצאת אינזל (Insel Verlag) שספריה התאפיינו בעיצובם היפה ובמחירם הזול.

תנאי העבודה של עובדי הוצאת שוקן היו מאתגרים. מצד אחד עליהם היה להתמודד עם מגבלות חוקיות על ייצור ספרים יהודיים, ומצד שני היה עליהם להמשיך ולעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציב שלמה זלמן להפקת ספרים בהוצאה. האיכות הגבוהה, הפונקציונליות והאסתטיקה של הספרים היו סימן ההיכר של הדמות הציבורית של שוקן. ב-1914 פרסם שוקן את ספרו הראשון שכלל את נאומי הרצל בקונגרס הציוני. הוא נתן את הספר לצירי הקונגרס של "הפדרציה הציונית של גרמניה". קורט בלומנפלד, שקיבל את הספר, ציין את האיכות שלו לחיוב וטען כי הוא הספר הציוני הראשון שעומד בסטנדרטים האמנותיים של שיטת הדפוס המודרנית.

שוקן טען כי העיצוב והתוכן של הספרים חייבים להשלים אחד את השני. עדות בולטת לאמונתו זו של שוקן ניכרת בסדרת Schocken Bücherei בה קיים עיצוב כריכה אחיד, בגודל 11x19 ס"מ ולמרות זאת, רוחב הדפים בסדרה היה מגוון, וכך גם הטיפוגרפיה שבה נעשה שימוש. נוסף לכך, בחלק מהספרים היה עיצוב מיושן, ובאחרים עיצוב מודרני, אלו מותאמים לתוכן הספר ומקנים לכל ספר מראה מסוג אחר. הספרים היו כרוכים תמיד בקרטון מצבע אחד או בפשתן. לספרים הייתה כותרת ותווית שדרה המציגה את מספר הסדרה ועלותם הייתה 1.25 מארק לכרכים מקרטון ו-2.50 מארק לפשתן.

למרות שהספרים הופקו בפרק זמן קצר, הקפיד שוקן על הייצור של כל אחד מהם תוך שנתן תשומת לב מיוחדת למראה החיצוני והעימוד שלהם. משה שפיצר ולמברט שניידר היו אחראים על המשימות הארגוניות בהוצאה כגון תקשורת עם מחברים, רשויות, מדפיסים וספקי ציוד. כמו כן, הם היו אחראים על הסקירה והתרגום של כתבי היד. אפילו ב-1938, תחת לחץ עצום של השלטונות, עובדי ההוצאה הצליחו להוציא עשרים וחמישה ספרים. באוגוסט של אותה שנה נאלץ שניידר לעזוב את ההוצאה כי הוא נחשב "ארי" ולכן לא הורשה לעבוד יותר עבור שוקן. ב-1939 תחת הגבלות השלטון נסגרה ההוצאה.

בסדרה יצאו סך הכל 83 יצירות, המחולקות ל-92 מספרים עקב הקצאות מחדש ומספור כפול של ספרים. היקף ההדפסה היה בין 3,000 עד 5,000 עותקים לכותר, ובמקרים מסוימים הודפסו כ-10,000 עותקים עבור 11 כותרים שהודפסו מחדש.

רשימת היצירות שיצאו בסדרה Bücherei des Schocken Verlag

רשימת היצירות בסדרה, מחברן, שנת הוצאתן ותיאור קצר שלהן (1933-1939):

• 1 Die Tröstung Israels (נחמת ישראל). מתוך ישעיהו, פרקים 40–55. תרגום של מרטין בובר ופרנץ רוזנצוויג. 1933.
• 2 Zionslieder / Jehuda Halevi (שירי ציון של ר' יהודה הלוי). תרגום ועריכה של פרנץ רוזנצוויג. 1933.
• 3 תומאס מאן: Joseph und seine Brüder: Ein altjüdischer Roman (יוסף ואחיו). רומן. בעריכת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. 1933.
• 4 מרטין בובר: .Chassidische Geschichten 100. 1933
• 5 ש"י עגנון: In der Gemeinschaft der Fromme. 1933.
• 6 ליאו בק: Die Pharisaer: Ein Kapitel Jüdischer Geschichte. 1934. היסטוריה יהודית.
• 7 אהרון ברנשטיין: Vögele der Maggid: Eine Novelle. 1934. נובלה.
• 8 דוד קויגן: Das Haus Israel: Aus den Schriften von David Koigen (קטעים מיצירותיו). עריכה ומבוא של ארנסט הופמן. 1934.
• 9 יוסף בן מתתיהו: Das Leben des Flavius Josephus: aus seinen eigenen Aufzeichnungen (חיי יוסף). 1934. בתרגום ועריכת עמנואל בן-גוריון.
• 10 Sprichwörter und Redensarten Deutsch-Jüdischer Vorzeit. פתגמים עממיים עם ביאור של אברהם טנדלאו. 1934.
• 11 מרטין בובר: Erzählungen von Engeln, Geistern und Dämonen . 1934.
• 12 יוהאן יאקוב שודט: Von der Franckfurter Juden Vergangenheit (Sitten und Bräuchen). 1934.
• 13 שלמה דב גויטיין: Von den Juden Jemens: Eine Anthologie. 1934.
• 14 ש"י עגנון: Und das Krumme wird gerade (והיה העקוב למישור). תרגום של מקס שטראוס. 1934.
• 15 אריה לודוויג שטראוס: Botschaft: Zwölf Geschichten. 1934.
• 16 מרטין בובר: Zwiegespräche. 1934.
• 17 קארל וולפסקהל: Die Stimme spricht (הקול מדבר). 1934
• 18 אריה לודוויג שטראוס: Geschichtenbuch. 1934.
• 19 פרנץ קפקא: Vor dem Gesetz (לפני החוק). 1934.
• 20 הרמן כהן: Der Nächste. Vier Abhandlungen über das Verhalten von Mensch zu Mensch nach der Lehre des Judentums. ארבעה מאמרים על התנהגות אדם לאדם על פי תורת היהדות. עם הקדמה של מרטין בובר. 1935.
• 21 מרטין בובר: Des Baal-Schem-Tow Unterweisung im Umgang mit Gott. 1935.
• 22 Die Joefslegende in aquarellierten Zeichnungen eines unbekannten russischen Juden der Biedermeierzeit. אגדת יוסף בציורים בצבעי מים מאת יהודי רוסי אלמוני מתקופת הבידרמאייר. מצורפים גם פרקי התנ"ך הרלוונטיים שתורגמו על ידי מרטין בובר ופרנץ רוזנצוויג ועם הקדמה מאת ארנה שטיין-בלומנטל. 1935.
• 23 עמנואל אולסבנגר: Rejte Pomeranzen. פארסות וסיפורים יהודים מזרחיים. נאסף על ידי עמנואל אולסבנגר. 1935.
• 24 רחל בן-גוריון ועמנואל בן-גוריון: Vom Garten Eden der Arche Noah und dem weisen König Salomon. 1935. סיפורים על צמחים וחיות.
• 25 משה נחום צובל: Der Sabbat. 1935. חיבור על השבת.
• 26 רמב"ם: More Newuchim (מורה הנבוכים). 1935. תרגום: אלכסנדר אלטמן.
• 27/28 Rabbi Mosche ben Maimon: Ein systematischer Querschnitt durch sein Werk. חתך שיטתי של יצירותיו של הרמב"ם. בחירה, העברה והצגה על ידי נחום גלאצר. 1935.
• 29 רמב"ם: Des Rabbi Mosche ben Maimon More Newuchim (Führer der Verirrten) im Grundriss. 1935
• 30 אריה לודוויג שטראוס: Jüdische Volkslieder. שירי עם יהודיים. בחירה, תרגום והסבר על ידי אריה לודוויג שטראוס. 1935.
• 31 אדלברט סטיפטר. Abids. 1935. סיפור.
• 32 Die zehn Märtyrer. אגדות מאוספי מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי (בן-גוריון). 1935.
• 33/34 שלמה מימון: Geschichte des eigenen Lebens (חיי שלמה). 1935.
• 35 פילון האלכסנדרוני: Von den Machterweisen Gottes. תיאור בן זמנו של רדיפת היהודים תחת הקיסר קליגולה. תרגום, עריכה, והצגה על ידי יוחנן הנס לוי. 1935.
• 36 Midraschim der Klage und des Zuspruchs. מדרשים של תלונה ונחמה. בחירה, תרגום והקדמה על ידי מקס דינמן. 1935.
• 37/38 עקיבא ארנסט סימון: Chajjim Nachman Bialik. Eine Einführung in sein Leben und sein Werk. תיאור חייו ויצירותיו של חיים נחמן ביאליק. עם כמה דוגמאות תרגום וניתוחי שירה. 1935.
• 39 לודוויג אוגוסט פרנקל: Nach Jerusalem (ירושלימה!). 1935.
• 40 גרשום שלום: Die Geheimnisse der Schöpfung פרק מתוך ספר הזוהר. 1935.
• 41 אריה לודוויג שטראוס: Land Israel. Gedichte. 1935. פואמות.
• 42 נחום גלאצר: Gespräche der Weisen aus talmudisch-midraschischen Texten. שיחות חכמים בתלמוד ובמדרש. 1935
• 43 מרטין בובר: Deutung des Chassidismus. Drei Versuche. 1935.
• 44 אהרון ברנשטיין: Mendel Gibbor. 1935. נובלה.
• 45 Wege nach Zion. דוחות מסעות ומכתבים מארץ ישראל בשלוש מאות שנים האחרונות. תרגום ועריכה קורט וילהלם. 1935.
• 46 פרדיננד גרגורוביוס: Der Ghetto und die Juden in Rom. היסטוריה של היהודים והגטו ברומא. הקדמה של ליאו בק. 1935.
• 47 אליהו ביקרמן: Die Makkabäer. 1935. היסטוריה של המקבים.
• 48 שלום עליכם: Arm und Reich. Zwei Erzählungen. שני סיפורים. תרגום של פגה פריש. 1936.
• 49/50 משה מנדלסון: Brautbriefe. 1936.
• 51 Aus Tiefen rufe ich Dich. עברית וגרמנית, עשרים ושלושה פרקים מספר תהילים בתרגום מרטין בובר. 1936.
• 52/53 Jüdische Memoiren aus drei Jahrhunderten. זיכרונות יהודים לאורך שלוש מאות שנים. בחירה ועריכה על ידי הנס באך. 1936
• 54 Seder Haggadah shel Pesach. סדר הגדה של פסח. עריכה והסברה של דניאל גולדשמידט. 1936.
• 55/56 משה נחום צובל: Das Jahr des Juden in Brauch und Liturgie. 1936.
• 57 היינריך היינה, Gedicht und Gedanke. בחירה ואחרית דבר מאת ורנר קראפט. 1936.
• 58 יוסף בן מתתיהו: Das Haus des Herodes. ליקוט ותרגום עמנואל בן-גוריון. 1936
• 59 צבי גרץ: Die Konstruktion der jüdischen Geschichte הערות שוליים ואחרית דבר מאת לודוויג פויכטוונגר. 1936.
• 60 יוהאן גוטפריד הרדר. Blätter der Vorzeit. אגדות יהודיות. 1936.
• 61 יצחק בער: Galut (גלות). 1936.
• 62 מרטין בובר: Zion als Ziel und als Aufgabe. Gedanken aus drei Jahrzehnten. 1936. מחשבות על הציונות משלוש מאות שנים האחרונות.
• 63 זלמן יצחק אנכי: Reb Abbe. בתרגום פגה פריש. 1936. סיפור.
• 64 יחזקאל קוטיק: Das Haus meiner Grosseltern. בתרגום ליאו הירש. 1936.
• 65 אייזיק הירש וייס: Meine Lehrjahre: aus den hebräischen Erinnerungen des Verfassers. 1936.
• 66 י"ל פרץ: Chassidische Erzählungen (חסידות). בתרגום אריה לודוויג שטראוס. 1936.
• 67 מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. Aus einer Judenstadt. 1936.
• 68 אנטה פון דרוסטה-הילסהוף: Die Judenbuche (עץ היהודים). נובלה. 1936.
• 69 אריה לודוויג שטראוס: Die Zauberdrachenschnur. אגדות לילדים. 1936.
• 70 תיאודור מומזן: Judaea und die Juden. היסטוריה של יהודה והיהודים. עם הקדמה מאת אויגן טויבלר. 1936.
• 71 קלמן שלזינגר ופרידה שלזינגר: Die Gesetzeslehrer von Schimon dem Wahrhaftigen bis zum Auftreten Hillels. עברית וגרמנית, תרגום של קלמן ופרידה שלזינגר. 1936.
• 72 משה קלוורי: Das neue Judentum. חמישה מאמרים. 1936.
• 73: Die häuslichen Sabbatgesänge. מזמורים לשבת. נאסף ונערך על ידי ארנו נאדל. 1937.
• 74 יהודה בורלא: In den Sternen geschrieben. בתרגום עמנואל בן-גוריון. 1937.
• 75/76 אברהם אדולף ריפנברג: Denkmäler der jüdischen Antike. 1937.
• 77 פרנץ רוזנצוויג: Zur jüdischen Erziehung. 1937.
• 78 ש"י עגנון: Der Verstossene (הנדח). סיפור. תרגום של נחום גלאצר ומשה שפיצר. 1938.
• 79 אברהם ברלינר: Aus dem Leben der Juden Deutschlands im Mittelalter (חיי היהודים באשכנז בימי הביניים). 1937
• 80 היינריך היינה: Der Rabbi von Bacherach (הרבי מבכרך). רומן לא גמור. בעריכת אריק לודוויג לוונטל, איורי לודוויג שוורין. 1937.
• 81/82 נחום גלאצר: Geschichte der talmudischen Zeit. 1937. היסטוריה של תקופת התלמוד.
• 83 אריה לודוויג שטראוס: Kleine Nachtwachen. 1937. פתגמים.
• 84 מקס ליברמן: Siebzig Briefe. שבעים מכתבים. מכיל שבעה איורים המבוססים על רישומים של ליברמן. בעריכת פרנץ לנדסברגר. 1937.
• 85 מנדלי מוכר ספרים: Die Fahrten Binjamins des Dritten (מסעות בנימין השלישי). סיפור. בתרגום אפרים פריש. 1937.
• 86 קורט וילהלם: Von jüdischer Gemeinde und Gemeinschaft. 1938.
• 87 ליאו בק: Das Evangelium als Urkunde der jüdischen Glaubensgeschichte. 1938.
• 88: מרטין בובר: Worte an die Jugend. 1938.
• 89 לורד ביירון: Kain (קין). שיר חזיון על פי כתבי הקודש. 1938.
• 90/91 משה נחום צובל: Gottes Gesalbter. המשיח ועידן המשיח בתלמוד ובמדרש. 1938.
• 92 הרמן כהן: Briefe. מכתבים. בעריכת ברטה וברונו שטראוס. 1939.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34430306Bücherei des Schocken Verlag (ספרוני הוצאת שוקן)