שלמה זלמן שוקן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. שלמה זלמן שוקֶן (30 באוקטובר 1877 - 6 באוגוסט 1959), איש עסקים, מו"ל ונדבן יהודי יליד גרמניה, נודע בעיקר בזכות הוצאת שוקן שהקים ועיתון "הארץ" שרכש.

ביוגרפיה

שוקן נולד בעיירה מרגונין (Margonin) שליד פוזנן שבפרוסיה, השביעי בילדיו של יצחק שוקן. ב-1901 הרחיב את "בית-מסחר האחים אורי" בלייפציג, שהייה שייך למשפחה שאחיו שמעון התחתן בה, בכך שפתח חנות נוספת בצוויקאו. זו הייתה ראשיתה של רשת החנויות המשגשגת "כלבו שוקן". ב-1907 נרשם העסק בשם "י. שוקן ובניו" והתרחב כך שב-1930 כבר היו 20 סניפים והרשת הייתה רשת החנויות הרביעית בגודלה בגרמניה. אחרי מות אחיו שמעון ב-1929 היה שלמה זלמן שוקן הבעלים היחיד של הרשת.

בסוף שנת 1915 הפגיש אותו מרטין בובר עם הסופר הצעיר ש"י עגנון. שוקן תמך בעגנון מבחינה כספית וחברתית, ונחשב לפטרונו ואיש סודו הבולט של עגנון. במאי 1925 הגיע שלמה זלמן שוקן לביקור בארץ ישראל, ועגנון העלה בפניו את רצונו להוציא לאור אוסף של כל כתביו. תוך זמן מה החליט שוקן להיות המו"ל של ספרים אלה. לשם כך הקים שוקן את הוצאת שוקן (Schocken Verlag), שהחלה לפעול בשנת 1931 ופרסמה את כתבי עגנון וכן ספרים בגרמנית מתוך מטרה להכיר ליהודי גרמניה את תרבותם. לאחר מותו של עגנון יצא לאור ספרו "בחנותו של מר לובלין", המתרחש בגרמניה של מלחמת העולם הראשונה, ויש הרואים את גיבורו, מר לובלין, כבן דמותו של שלמה זלמן שוקן. חוקרת הספרות זהר שביט ציינה: "ספק רב אם היה עגנון זוכה לתהילת עולם לולא דאגתו ומסירותו של זלמן שוקן, שדאג לרווחתו ולפרסומו של בן טיפוחיו באופן שאף סופר אחר לא זכה לו". בני טיפוחים נוספים של שוקן היו הפילוסוף מרטין בובר וחוקר הקבלה גרשום שלום.

בשנת 1915 היה שותף להקמתו של הכתב העת הציוני Der Jude ("היהודי") שערך מרטין בובר. כמו כן הקים את מכון שוקן לחקר הקבלה, השירה והספרות העברית[1] וספרייה גדולה של אינקונבולות, כתבי יד, אוסף גדול מגניזת קהיר, וספרים עבריים.

במהלך חייו בגרמניה היה פעיל בתנועה הציונית וסייע ברכישת אדמות במפרץ חיפה. בעקבות עליית היטלר לשלטון חיסל שוקן את מרבית עסקיו בגרמניה, ובינואר 1934 עלה לארץ ישראל עם אשתו וחמשת ילדיהם. הוצאת שוקן המשיכה לפעול בברלין, אך הוקמו לה שלוחות בירושלים ובתל אביב. ההוצאה בברלין שרדה עוד כארבע שנים, עד שבשנת 1938 הוחרם רכושו של שוקן בגרמניה על ידי הנאצים. שוקן הצליח להביא את אוסף כתבי היד שלו, שהפך לספריית שוקן. גם לאחר עלייתו המשיך בפעילותו הציונית וסייע לאוניברסיטה העברית ואף היה ראש הוועד הפועל שלה בין השנים 1935–1945.

את ביתו בארץ ישראל הקים בירושלים. הבית, בתכנונו של אריך מנדלסון (שתכנן קודם לכן אחדות מחנויות "כלבו שוקן" בגרמניה), נקרא אחר כך בית זלמן שוקן. בסמוך לבית ברחוב סמולנסקין הוקמה ספריית שוקן, כדי שתשמש משכן לספריו של שלמה זלמן שוקן, וכמכון מחקר לחקר היהדות.

כאשר בנו גרשום שוקן התחתן בשנת 1935, רכש בעבורו כמתנת נישואים את עיתון "הארץ" מידי האחים כהן שהיו בקשיים כספיים. מאז נמצא העיתון בשליטת משפחת שוקן. גרשום שוקן מונה לעורך "הארץ" בשנת 1939.

ב־1940 עבר לניו יורק. לאחר מלחמת העולם השנייה פעל להשבת חנויותיו שהוחרמו על ידי הנאצים לבעלותו. חלק מהחנויות הוחזר לו, והוא ניהל אותן ממקום מושבו בניו יורק.

ליום הולדתו ה-75 ביקש לקבל תואר דוקטור כבוד מהאוניברסיטה העברית, אך זו התנתה את הענקת התואר בכך שיתחייב לתרום לאוניברסיטה את ספרייתו. שוקן סירב לתנאי זה, כדי שלא ייווצר הרושם שקנה את התואר בכסף, וסבר שהוא ראוי לתואר בזכות תרומתו לאוניברסיטה כיושב ראש הוועד הפועל שלה. בעקבות מחלוקת זו לא זכה שוקן בתואר.[2]

נישא ללילי, ולזוג נולדו חמישה ילדים: גרשום, עורך ומו"ל של "הארץ", תיאודור, חוה, גדעון, שהיה ראש אכ"א, ומיכה.

שלמה זלמן שוקן נפטר בשנת 1959, בעת ששהה במלון בשווייץ.

בהספד שנשא עגנון על קברו של שוקן אמר: "מולך מעצמו היה ר' שלמה זלמן שוקן, הון ועושר לא ירש מאבותיו, בבתי הלימודיות הגבוהים לא למד. עושרו והשכלתו קנה לעצמו מחפצו ומרצונו. מתוך עבודה קשה והתמדה מתמדת. הככר והספר ירדו כרוכים כאחד. פרשת חייו היא מופת לכח של האדם הישראלי". זמן קצר לאחר מותו של שוקן יצא לאור ספרו של עגנון, "אתם ראיתם", שאותו התכוון להקדיש לשוקן ליום הולדתו השמונים. בהקדשה לספר כתב עגנון: "לעילוי נשמתו של ידיד נפשי, ר' שלמה שוקן ז"ל".

לאחר מותו מכרו ילדיו חלק מאוצרות ספרייתו, ואת יתרת הספרייה והבניין שבו שכנה העניקו לבית המדרש לרבנים באמריקה.

נכדתו, רחלי אדלמן, תיארה את זיקתו לעברית:

סבא אמר שאינו יודע עברית, אבל פתח ספר בכתב רש"י והתחיל קורא בו כבקיא ורגיל. "סבא, אתה אומר שאינך יודע עברית. איך אתה קורא כך את כתב רש"י?" שאלתי. היום ברור לי שהייתה אמת בתשובתו. הוא ידע עברית של קוראים, ולא של מי שהשפה שגורה על פיו.

על-שמו נקרא רחוב שוקן בדרום תל אביב, רחוב בו עומד הבניין המרכזי של עיתון "הארץ".

לקריאה נוספת

  • אנתוני דוד, ספר המעשים - חיי זלמן שוקן, הוצאת שוקן, 2006.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמה זלמן שוקן בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0