ארנו נאדל

ארנו נָאדֶל (Arno Nadel;‏ 5 באוקטובר 1878, וילנה, האימפריה הרוסית (ליטא) – מרץ 1943, אושוויץ) היה מוזיקולוג, מוזיקאי, צייר, סופר ומשורר יהודי-גרמני שנספה בשואה.

קורות חיים

נאדל נולד בשנת 1878 בעיר וילנה שברוסיה (באזור ליטא) שהייתה אז מרכז יהודי חשוב, למשפחה יהודית חסידית. אביו היה מכונאי. הוא החל את הקריירה המוזיקלית שלו בקניגסברג תחת החזן אדוארד בירנבאום (Eduard Birnbaum) והמשיך בלימודיו עם רוברט שוואלם (Schwalm).

בשנת 1895 נרשם למכון היהודי להכשרת מורים בברלין, ובתום לימודיו, בשנת 1900, השתקע בעיר והחל בלימודי קומפוזיציה אצל מקס יוליוס לוונגארד (Loewengard) ולודוויג מנדלסון.

עם יצירותיו המוזיקליות המוקדמות נמנית היצירה "Trauermarsch auf den Tod der Kaiserin Friedrich" ('מארש האבל על מותה של הקיסרית פרידריך', 1901) ו"Der Parom" ('המעבורת', 1910). בנוסף כתב מוזיקה קאמרית.

משנת 1903 היה נאדל עורך מוסף המוזיקה בכתב העת הציוני Ost und West ('מזרח ומערב'), ובשנים 1916–1918 היה עורך המוסף בכתב העת של מרטין בובר Der Jude ('היהודי'). הוא עבד גם כמבקר מוזיקה עבור מספר עיתונים והעניק שיעורים פרטיים במוזיקה, בתולדות האמנות ובספרות.

בשנת 1916 התמנה כמנהל המקהלה בבית הכנסת בקוטבּוּסֶר אוּפֶר (Kottbusser Ufer) בקרויצברג שבברלין, ובהמשך היה מעורב בפיקוח על אירועים מוזיקליים בכל בתי הכנסת בעיר. במהלך תקופה זו הקדיש נאדל את עצמו יותר ויותר להלחנה וסידור של שירים מסורתיים ומוזיקה עממית יהודית. רוב היצירות הללו פורסמו או שימשו כתוספים מוזיקליים למאמריו.

יצירותיו של נאדל מילאו מספר פונקציות בו-זמנית: הן בוצעו במהלך קונצרטים ובמהלך דרשות בבתי כנסת, והיה להן ממד חינוכי בהרצאות וברסיטלים, מאחר שהן הציגו לקהל היהודי סוגים שונים של מוזיקה הן ברמה העיונית והן ברמה המעשית.

בשנת 1923 הזמינה הקהילה היהודית בברלין את נאדל לאסוף ולארגן מוזיקה חדשה עבור התפילה שלהם, ובעקבות זאת חיבר נאדל שבעה כרכים על מוזיקה לבתי כנסת עבור חזנים, מקהלה ואורגן, מלאכה שהושלמה ב-8 בנובמבר 1938 (ערב ליל הבדולח). האנתולוגיה, שהייתה ביטוי לתשוקתו לקיבוץ הרפרטואר הנכבד של המוזיקה היהודית, הכילה שירים עממיים וליטורגיים.

משנת 1918 החל נאדל לעסוק בציור, ובעיסוקו זה הושפע מן היהדות ומן הזרם האקספרסיוניסטי באמנות. הוא יצר 40 דמויות תנ"כיות ומספר רב של דיוקנאות עצמיים.

על אף שבתקופת השואה הצליח נאדל לקבל אשרת יציאה לאנגליה, הוא היה חלש ומדוכדך מכדי לעשות את המסע. ב-12 במרץ 1943 הוא נשלח למחנה הריכוז אושוויץ, שם נספה באותה שנה.

נאדל אסף כתבי יד ישנים של מוזיקה יהודית שהפכו לחלק מספריית המוזיקה הנרחבת שלו. לפני גירושו הוא הותיר את ספרייתו אצל שכן, שהצליח להציל חלק ניכר ממנה. אריק מַנדל, אספן נלהב וחבר אישי של נאדל, רכש את האוסף מהמשפחה והעביר אותו לארכיון מכללת גרץ היהודית בפילדלפיה. יומניו של נאדל ניצלו על ידי הציירת קתה קולוויץ.

פרסומיו

• Aus vorletzten und letzten Gründen, Berlin 1909
• Cagliostro, Berlin 1913
• Um dieses alles, München [u.a.] 1914
• Adam, Leipzig 1917
• Jacob Steinhardt, Berlin 1920
• Das Jahr des Juden, Berlin 1920
• "Rot und glühend ist das Auge des Juden", Berlin 1920
• Der Sündenfall, Berlin 1920
• Der Ton, Leipzig 1921
• Das gotische ABC, Berlin 1923
• Heiliges Proletariat, Konstanz 1924
• Die Erlösten, Berlin 1924
• Tänze und Beschwörungen des Weissagenden Dionysos, Berlin 1925
• Drei Augen-Blicke, Berlin 1932
• Das Leben des Dichters, Berlin 1935
• Der weissagende Dionysos, Heidelberg 1959; wieder 1986

תרגומים

• שמואל לוין: אגדות חסידיות, 1924
• ש. אנ-סקי: הדיבוק, 1921

בעריכתו

• Jontefflieder, Berlin 1919
• Jüdische Volkslieder, Berlin
  • 1,1 (1920)
  • 1,2 (1920)
• Jüdische Liebeslieder, Berlin [u.a.] 1923
• Die Haggadah des Kindes, Berlin 1933
• Zemirōt šabat, Berlin 1937

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנו נאדל בוויקישיתוף

• ביוגרפיה של ארנו נאדל, באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית (באנגלית)
• ארנו נאדל, באתר סיפורי וילנה (באנגלית)
• ארנו נאדל, באתר מוזיקה והשואה (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30231475ארנו נאדל