ציטוט

בנאום או ביצירה כתובה, כגון מאמר, ספר עיון, ולעיתים גם סיפורת, ציטוט (או מובאה) הוא שילוב של קטע שפורסם ביצירה אחרת, ככתבו וכלשונו. ניתן לצטט גם דברים שנאמרו בעל-פה.

ציטוט פסקאות קצרות, בעלות רלוונטיות גבוהה לנושא הנדון, מקובל בספרים ובמאמרים רבים. ציטטות מגוונות את הכתוב ומפיחות בו רוח-חיים, בהראותן את יחסם של אנשים נוספים לנושאים הנידונים בספר. בנוסף מטעימות הציטטות את הקורא בטעמו של המקור המצוטט, ובכך מפתות לקרוא מקור זה בשלמותו.

שיטת התקדים המחייב מביאה לכך שבבתי המשפט נעשה שימוש נרחב בציטוטים בעת כתיבתם של פסקי דין.

בנאום, ציטוט הוא כלי רטורי רב עצמה, משום שהוא יוצר את הרושם או מחזק את העובדה שהמקור המצוטט מחזיק בנושא הנדון דעה או עמדה דומה לדעה או עמדה שהנואם מנסה לקדם.

אופן הציטוט במקורות היהודיים

בעבר, לא הייתה אחידות באופן הציטוט, אך עם הזמן התפתחו נוהגים שונים בנושא. בתנ"ך תרבות הציטוט הייתה ציטוט חופשי בדווקא, והבאת פרפראזה של הדברים במילים שונות. זאת באשר לדברים שבעל-פה. בציטוט תעודות כתובות, לעומת זאת, נהוג היה להקפיד באותה תקופה להעתיק את המקור כלשונו (למעט אולי שינויים קלים). לסימון תחילת הציטוט לעיתים הייתה נוספת מילת 'לאמור' וכדומה לה; את סוף הציטוט לרוב לא נהגו לסמן, משום שלרוב הדברים מובנים מן ההקשר. אמנם, לעיתים סומן גם הסיום, בפרט לאחר ציטוט ארוך מאוד.

תרבות הציטוט אצל חז"ל הייתה שונה ומורכבת. כשציטטו פסוקים, לעיתים ציטטו אותם במדויק, אבל פעמים רבות (בעיקר משום שדבריהם נאמרו על פה ולא נכתבו באופן מסודר), היה הציטוט חופשי, ואף קוצר בהתאם לנסיבות. כך, במקום הפסוק 'אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס', ציטטו אותו במקוצר כהבנתם מתוכנו, ואמרו 'אל תשת רשע עד'. לעיתים אף הרכיבו שני פסוקים כאחד, כדוגמת הציטוט (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג' עמוד א') 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק', שהוא הרכבה של שני פסוקים מספר יהושע, פרק ח' (ט ו-יג). בציטוטים מקבצים שנשמרו בעל פה, כדוגמה התוספתא, ציטטו לעיתים באופן חופשי אף יותר (ובדבר זה היו נוהגים שונים בין מקומות שונים; יש האומרים כי התלמוד הבבלי נהג בנושא הזה ביתר חופשיות מן התלמוד הירושלמי. בכל הנוגע לציטוטים מספרים חיצוניים, כדוגמת בן סירא, הייתה מדיניות הציטוט חופשית אף יותר: מסתבר שברובם של הציטוטים נהגו חז"ל לצרף שני חצאי פסוקים ממקומות שונים באורח קבע. זאת, ככל הנראה משום שהספר נקרא באקראי ולא נלמד בעיון, ולא השקיעו מאמצים בזכירתו.

בספרות הרבנית המאוחרת יותר (תקופת הראשונים והאחרונים), היה נהוג לדייק יותר בציטוטים מטקסטים קנוניים (כדוגמת התנ"ך, המשנה והתלמוד), ולהביא פרפראזה במקרים של ציטוט מ"ראשונים" אחרים. גם בתקופה זו היו הבדלים בין המקומות והזמנים השונים, כאשר היו שהקפידו להביא דבר בשם אומרו, והיו שמראש הצהירו שלא ימסרו את מקור דבריהם, מסיבות מגוונות. עם הזמן, גברה המודעות לצורך בהבחנה בגבולות הציטוט, במקורו ובהבחנה בין ציטוט מדויק לציטוט מקוצר. כך התפתחה מערכת סימונים מיוחדת לשם כך (עוד בטרם המצאת סימני הפיסוק): לפני ציטוט מדויק היו כותבים 'וזה לשונו' (או: 'וז"ל'), ולאחר ציטוט היו כותבים 'עד כאן לשונו' (או: עכ"ל). בציטוט עיקרם של הדברים היו כותבים 'וזה תורף דבריו' ('וזת"ד'), ו'עד כאן תורף דבריו' ('עכת"ד'); אמנם, היו וריאציות שונות על ביטויים אלו. תרבות ציטוט זו נמשכת עד היום בכתיבה הרבנית המודרנית, אשר על אף המצאת סימני הפיסוק ממשיכה את מסורת סימני הפיסוק המילוליים.

אופן הציטוט כיום

כיום, באה הציטטה בין מרכאות. ציטטות קצרות (בנות משפט אחד או שניים) מופיעות בדרך כלל ברצף הטקסט; ציטטות ארוכות מופיעות כפסקה נפרדת, לעיתים תוך הזחה שלה, להדגשת העובדה שמדובר בציטוט. במקרים כאלה, לעיתים מוותרים על סימני המרכאות; כשאכן מסמנים מרכאות גם במקרים כאלה, נהוג לפתוח פסקה חדשה במרכאות, מבלי לסמנן בסוף הפסקה הקודמת. לעיתים מתוספות לציטטה הדגשות שלא הופיעו במקור, אך הן משמעותיות בהקשר בו מופיעה הציטטה, ובמקרה זה נהוג לציין שההדגשה לא הייתה במקור. כאשר הציטטה מקוצרת, מציינות זאת שלוש נקודות. לעיתים יש צורך להוסיף לציטטה מילה או שתיים, להשלמת פרט שאינו מופיע בציטטה עצמה, אך הוא מובן מתוך ההקשר בו מופיעה הציטטה במקור וחשוב שייוודע לקורא. תוספת כזו ניתנת בסוגריים מרובעים, כדי להבהיר שלא הייתה במקור.

שינוי הכתיב המקובל בעברית מכתיב חסר לכתיב מלא יוצר בעיה בעת ציטוט מקור ישן. צבי לוז נתקל בבעיה זו במאמרו "קריאה ב'גילוי וכיסוי בלשון' - פירוש צמוד למאמרו של ביאליק" ("מעגלי קריאה", יוני 1991), וכך הוא מתאר את החלטתו בעניין זה: "המאמר מובא פה בשלמותו ללא שינוי, רק הכתיב החסר שרווח בתקופת ביאליק, מתמלא כאן כבימינו".

כל ציטוט מתוך ספרים או מאמרים המוגנים על ידי חוק זכויות יוצרים מחייב קבלת הסכמה מראש מבעל זכויות היוצרים. ציטוט קצר למטרת מחקר או ביקורת ספרותית מותר גם ללא רשות זו. המגבלה המקובלת בבריטניה לגודל ציטוט מסוג זה היא קטע יחיד בן 400 מילים, או קטעים אחדים שגודל כל אחד מהם אינו עולה על 300 מילים וגודלם הכולל אינו עולה על 800 מילים. מתוך שירה מותר לצטט לא יותר מ-40 שורות, ולא יותר משליש שיר.

עם כל ציטוט נהוג לציין את מקורו המדויק, כפי שאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו עמוד א'). ציון המקור מופיע בגוף הטקסט, לפני הציטוט או לאחריו, או בהערת שוליים.

ציטוטים הנמצאים בשימוש נרחב הם מימרות מפורסמות של אנשים ידועים. קיימים קבצים רבים של ציטוטים מסוג זה, מהם בעלי אופי כללי, ומהם המתרכזים בתחום מסוים. בציטטות מסוג זה מקובל להסתפק בציון שם אומרן, מבלי לציין את מקורן המדויק.

ציטוט מסולף

לפעמים מצוטטת אמירה מסוימת באופן מסולף, כך שהסילוף זכור בתודעת הציבור כאילו אכן נאמר על ידי המקור.

דוגמה מפורסמת היא המשפט "אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות" שלכאורה נאמר על ידי מארי אנטואנט במהלך המהומות שקדמו למהפכה הצרפתית, אף על פי שאין כל סימוכין וגם אין סיבה לחשוב שנאמר על ידה.

דוגמה נוספת היא המשפט "נגן זאת שוב, סם" (Play it again, Sam) שלכאורה נאמר על ידי ריק (מגולם בידי המפרי בוגארט) בסרט קזבלנקה. הבמאי והתסריטאי וודי אלן יצר סרט ששמו מבוסס על סילוף זה וכך הנציח את הציטוט המסולף.

דוגמאות שונות לסטייה מכללי הציטוט יכולות להיחשב כציטוט מסולף. כך לדוגמה, הבאת הציטוט ממספר משפטים נפרדים והצגתם כטקסט רציף אחד בין מרכאות, המכונה "ציטוט מולחם".

ראו גם

• שימוש הוגן
• אמרת כנף

קישורים חיצוניים

• ציון מקורות וציטוטים - באתר "גניבה ספרותית"
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
  פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים שאול סתר ועודד וולקשטיין, מחוות הזדהות ארעיות, התארחות של ציטוטים-נודדים בבית לא-קיים, באתר הארץ
• מאמר על כללי ציטוט

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26189133ציטוט