גטו רומא
גטו רומא היה גטו שהוקם ברומא בשנת 1555, ברובע סנטאנג'לו שבעיר, כשלושים שנה לאחר הקמת הגטו היהודי הראשון - בוונציה. יהודי רומא חויבו לגור בגטו במשך 242 שנה, עד שנת 1798, אז כבש נפוליאון בונפרטה את רומא, והגטו בוטל זמנית. הקמת הגטו באה בעקבות בולה של האפיפיור פאולוס הרביעי, כי היהודים הם רוצחי אותו האיש ואינם יכולים לחיות כאזרחים שווי זכויות בעיר אחת עם הקתולים. הכרזת האפיפיור, שניתנה ב-14 ביולי 1555, כונתה בשם Cum nimis absurdum, על שם משפט הפתיחה שלה שקבע "יהיה זה אבסורדי ויגרום לאי נחת מוחלטת, שהיהודים אשר נמצאו חייבים בדין באשמתם ונידונו על ידי הא-ל לשעבוד נצחי...",[1] ולמילים אלו נלוו הגזרות שהוטלו על היהודים. האשמה זו הוסרה בשנת 1963 על ידי האפיפיור יוחנן ה-23. האיגרת ציוותה על יהודי רומא לעזוב את בתיהם ברחבי העיר ולהתרכז ברובע מוקף חומה, בחלקו הדרומי של שדה מרס, ששעריו היו ננעלים בלילה. פרק הזמן שהוקצב למעבר היה שישה חודשים, ובמהלכם היה על היהודים למכור לנוצרים את רכוש הדלא-ניידי והעסקים שבבעלותם, שלפי הערכה נמכרו בכחמישית מערכם האמיתי [דרוש מקור]. גזרה זו הייתה רק אחת מהגזרות שניחתו על היהודים באותה תקופה.
הגטו אמנם בוטל באופן רשמי ב-1798, אך הוחזר לתוקפו מעט אחרי שמדינת האפיפיור חזרה לשלוט בעיר. ב-1848 בוטל שוב הגטו, במהלך מרד, אך שוב באופן זמני. הגטו בוטל באופן סופי ב-1870.
התחום המקורי שנקבע לגטו היה בדרומו של שדה מרס בין נהר הטיבר, באזור שבו היה עולה על גדותיו לעיתים קרובות (ראו תמונה משמאל עם סימן הגאות) ועד למרכז העתיק של רומא, ברחוב ויה דל פורטיקו ד'אוטביה (Via del Portico d'Ottavia). שטחו המקורי של הגטו עלה על 23 אלף מטר רבוע, ובסוף המאה ה-17 כבר חיו בו כעשרת אלפים תושבים בצפיפות גבוהה. בשנת 1823 הוחלט להרחיבו צפונה, וכך הגיע הגטו כמעט עד לרחובות הקרויים כיום ויה דל פונרי (Via del Funaro) וּוִיָה דל פלנאני (Via dei Falegnani). שער הכניסה לגטו נקבע בין הרחובות.
מיקום הגטו
ָמיקומו של הגטו משני צידי הטיבר נחשב לגרוע מבחינה גאוגרפית. השטח הוצף כאשר הנהר עלה גדותיו. למשל, ביום 24 באוקטובר 1898, בימי (כהונתו האפיפיורית והשלטונית) של קלמנס השביעי, (נהר) הטיבר הגיע עד לסימן המופיע בתמונה משמאל.[2]
אזור טרסטברה (מעבר לטיבר) וכן האזור הנוכחי של הגטו, נבחרן על ידי האפיפיורים להושבת היהודים, משום מיקומן הגרוע: אזור בוצי מוכה קדחת ושטפונות. על פי העקרונות הקתולים אסור היה להשמיד את היהודים בימי הביניים. הם היו צריכים לשמש עדות חייה למה שקורה לאלה שלא קיבלו את הנצרות ולכן היה צריך להחזיק אותם בחיים אבל בתנאים משפילים של עוני ובין השאר כך נבחר מיקומו הגאוגרפי של הגטו.
האתרים בגטו
"מזרקת הצבים" הוזמנה על ידי משפחת מטאי (Mattei) מאת ג'אקומו דלה פורטה (Giacomo della Porta) בשנת 1580, אך הצבים לא היו חלק מההזמנה או מהמזרקה המקורית. אלה הוספו במאה ה-17 על ידי פסל אלמוני, כנראה ברניני.
בקמרונותיו של תיאטרון מרצ'לו (Teatro di Marcelo), באזור המתחיל בוויה דל פורטיקו ד'אוטביה, היו חנויות רבות של יהודים, והוא כונה "שוק היהודים".
בתחום הגטו נמצאת כנסיית סנט אנג'לו אין פסקריה (Sant Angelo in Pescheria), שאליה הובאו היהודים בכפייה על מנת לשמוע דרשות נגד האמונה היהודית. על הכנסיה מופיעה, עד היום, כתובת בגנות היהודים והיהדות.
בתי הכנסת
כאשר יהודי רומא רוכזו בתחומי הגטו, ננטשו בתי הכנסת השונים ברחבי העיר. רק לקהילה הקטאלנית, שהתיישבה באזור זה משנת 1519, נותר בית כנסת פעיל (Scoula Catalane). עם חנוכת בית הכנסת הגדול בשנת 1904, עבר בית הכנסת למקומו הנוכחי בקומת הקרקע של בית הכנסת הגדול.
היות שחל איסור לבנות בתי כנסת חדשים, הוסיפו יהודי רומא לבית הכנסת הקיים ארבעה בתי כנסת חדשים: הוותיק - איל טמפיו (Il Tempio), בית הכנסת הסיציליאני - של יהודי סיציליה (שגורשו על ידי מלכי ספרד במהלך גירוש ספרד), בית הכנסת הקאסטיליאני או "בית כנסת ההיכל" (Il Tempio nouvo), ובית הכנסת החדש.
גלריה
שריד ממבנה בגטו הישן
לקריאה נוספת
- אטיליו מילאנו, גיטו רומא, (תרגום מאיטלקית: דינה מילאנו), תל אביב: הוצאת ספרית מעריב, תשנ"ב.
- אריאל טואף, גטו רומא במאה הט"ז: בעיות עוני ומאבקים עדתיים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1984
- ג'אקומו דבנדטי, 16 באוקטובר 1943 (גירוש יהודי גטו רומא), הוצאת מאגנס, 2019
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
רומא | ||
- Ghetto di Roma 2008 - אתר Webshots - תמונות מגטו רומא באפריל 2008
הערות שוליים
- ^ המקור הלטיני.
- ^ בפירנצה, בפיסא כנראה גם בערים רבות נוספות יש סימנים דומים.
