הוצאת אינזל

הוצאת אינזל (בגרמנית: Insel Verlag; מילולית :"אי") היא הוצאת ספרים גרמנית. ההוצאה נוסדה ב-1901 על בסיס כתב עת ספרותי שראה אור החל מ-1899. בשנת 1912 הצטרף להוצאה הסופר שטפן צווייג כעורך "סדרת אינזל לספרות", בה ראו אור הוצאות ביבליופיליות של מיטב סופרי התקופה. ההוצאה פעלה עד מלחמת העולם השנייה בלייפציג, עם חלוקת גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה התפצלה ששני מרכזים, לייפציג שבגרמניה המזרחית ופרנקפורט שבגרמניה המערבית. ב-2010 עברה ההוצאה לפעול בברלין.

היסטוריה

בשנת 1899 החל אלפרד ולטר היימל, איל הון, משורר וחובב ספרות להוציא לאור במינכן כתב עת בשם "האי" ( Die Insel) יחד עם אוטו יוליוס בירנבאום ורודולף אלכסנדר שרדר. מטרת כתב העת הייתה לתת במה לספרות ולשירה צעירה, גרמנית וזרה. בין המשתתפים בכתב העת נמנו הוגו פון הופמנסתאל, ריינר מריה רילקה, היינריך מאן, מוריס מטרלינק, וכן תרגומים מיצירות של אדגר אלן פו, אנדרה ז'יד, אוגוסט סטרינדברג, אמיל ורהארן, וולט ויטמן, אוסקר ויילד וויליאם בטלר ייטס. סמל כתב העת עוצב על ידי פטר ברנס.

ב-1901 הוקמה הוצאת הספרים בלייפציג, כאשר הקו המערכתי שלה היה בחירה ופרסום של ספרים אך ורק לפי ערכם האמנותי ופניה לקהל אנין טעם ללא שיקולים עסקיים. המהדורות היו קטנות ויוצרו בבתי מלאכה תוך הקפדה אסתטית ברוח תנועת האסתטיציזם. בנוסף ליצירות של יוצרים צעירים מגרמניה ומחוצה לה פרסמה ההוצאה מהדורות פקסימיליה של יצירות קלאסיות, בהן משל גתה ושילר. בשנת 1908 ראה אור בהוצאה ספרו של פרידריך ניטשה "אקה הומו" בעיצוב עטיפה של אנרי ון דה ולדה.

ב-1912 הציע שטפן צוויג, שהיה אמנם סופר צעיר, אך בעל היכרות עמוקה עם עולם הספרות העולמי, למנהל ההוצאה, אנטון קיפנברג, להקים במסגרת ההוצאה ספרייה אשר תכלול: "יצירות קטנות יותר – סיפורים, נובלות, אוספי שירה, מסות, מחזות, נאומים ואגדות עם. אלו יהפכו לרכוש ההוצאה כתוצאה מאופני העריכה והעיבוד המיוחדים או עקב היותם מוגנים בזכויות יוצרים מלכתחילה. לאלה יתווספו יצירות מן העבר הקרוב והרחוק שלא בצדק נפלו לתהום הנשייה, או כאלה שאנו מבקשים להקנות להן מימד אקטואלי מיוחד, ולעיתים נצרף גם ספרים מאויירים". למרות המגמה האליטיסטית זכתה ההוצאה לקהל רחב והפכה לאחת הגדולות בגרמניה. בין היתר הוציאה מהדורות גדולות של כתבי גאורג ביכנר, ויליאם שייקספיר, וירג'יניה וולף, אמיל זולא, פול ואלרי, לב טולסטוי ועוד.

ההיפר-אינפלציה ששררה ברפובליקת ויימאר בשנות ה-20 של המאה ה-20 ומשבר הנייר והדפוס הערימו קשיים וסיכנו את קיומה של ההוצאה. עם עליית הנאצים לשלטון הפסיקה ההוצאה להוציא ספרים של יהודים, בהם חבר המערכת שטפן צוויג עצמו, שיצא לגלות, ושל סופרים "בלתי ראויים" אחרים כגון אלדוס האקסלי ואחרים. בדצמבר 1943 הופצץ בית ההוצאה בלייפציג ונחרב.

ההוצאה חודשה לאחר המלחמה בשני מוקדים, פרנקפורט בגרמניה המערבית ולייפציג במזרחה. ההוצאה שמרה על קו מערכתי איכותי והמשיכה להתקיים בשני המוקדים תוך זיקה הדדית. בשנת 1967 החלה ההוצאה להוציא את סדרות הספרייה הלאומית של ברלין ובהן כל יצירות גתה, שילר והיינריך פון קלייסט במהדורות מוקפדות ומוערות וכן ביוגרפיות, אוטוביוגרפיות והתכתבויות של דמויות קלאסיות, הן גרמניות והן מהעולם הרחב. החל מ-1972 ראו אור גם סדרות ספרות עתיקה וספרות מסעות וכן מהדורות בכריכה רכה. בשנת 1981 התאחדה ההוצאה עם הוצאת Suhrkamp והרחיבה את פעילותה גם להוצאת כתבים היסטוריים קלאסיים בפילוסופיה ומדע המדינה. לכל אורך השנים נשמר דגש על עיצוב מוקפד וייחודי. עיקר תרגומי הספרות היו מצרפתית, פורטוגזית, אנגלית, איטלקית וספרדית.

מבנה ההוצאה עם איחוד גרמניה כלל מחלקות לספרות לא-בדיונית של המאה ה-20, קלאסיקה, תרבות והיסטוריה וסדרה מיוחדת בנושא דתות העולם. ב-2010 התמקמה ההוצאה בשדרות אונטר דן לינדן במרכז ברלין. ביולי 2013 הכריזה ההוצאה על הליך פירוק.