הרמן כהן

הרמן כהן

הרמן (יחזקאל) כהן (בגרמנית: Hermann Cohen‏, 4 ביולי 1842, קוֹסְוִויג – 4 באפריל 1918, ברלין) היה פילוסוף יהודי-גרמני, מראשי מייסדיה של האסכולה הנאו-קאנטיאנית של אוניברסיטת מרבורג.

קורות חיים

כהן נולד בקוסוויג שבאנהלט (במאה ה-19,, בשטח גרמניה). החל ללמוד פילוסופיה, ותוך זמן קצר נודע כתלמיד מעמיק של עמנואל קאנט. הוא למד בגימנסיום בדסאו, בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטאות ברסלאו, באוניברסיטת ברלין (אוניברסיטת הומבולדט בשמה הנוכחי), והאלה. בשנת 1865 קיבל תואר דוקטור, על עבודה שכותרתה "Philosophorum de Antinomia Necessitatis et Contigentiae Doctrinae", שנעשתה בהנחייתו של פרידריך אדולף טרנדלנבורג (Friedrich Adolf Trendelenburg).

ב-1873 החל להרצות באוניברסיטת מרבורג. ב-1875 מונה לפרופסור במרבורג. עם פרישתו לגמלאות החל ללמד בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות הליברלי בברלין ופיתח באורח שיטתי את פילוסופיית הדת היהודית שלו.

הגותו

את הפילוסופיה של הרמן כהן ניתן לתאר כמכוונת על ידי שני עניינים:

1. הרצון לפתח שיטה פילוסופית אידיאליסטית שתיתן דין וחשבון כולל על המציאות.
2. ההתייחסות ליהדות כדת אמת אוניברסלית – ומכאן הבנה מחדש של היהדות ושל תרומתה לאנושות.

את המתודה המוצעת על ידי כהן ניתן לתאר באופן הבא: האדם על כל סגולותיו מתגלה ביצירה התרבותית, ובגישתו לסביבתו הטבעית והאנושית. פעולתו הייחודית של האדם באה לידי ביטוי בהכרה וברצון. את סגולותיו הייחודיות אין אדם מכיר דרך ההתבוננות בתודעתו, אלא דרך התבוננות ביצירה האנושית שבה משוקעות סגולותיו האנושיות. תפקידה העיקרי של הפילוסופיה הוא להתבונן בתרבות האנושית כדי לגזור ממנה את החוקיות של ההכרה ושל הרצון. את תחומי העבודה הפילוסופית חילק הרמן כהן לשלוש: לוגיקה, אתיקה ואסתטיקה – המקבילים לשלושה תחומי נפש: ההכרה, הרצון והרגש.

בסוף חייו ביקש הרמן כהן לגשת לתחום הדת ולבחון את מקומה במתודה הפילוסופית בה עסק על חייו האקדמיים. הוא עשה זאת בספרו דת התבונה ממקורות היהדות, בה אפיין את מקום הדת בנפרד מן האתיקה הרואה את היחיד לעולם כחלק ממכלול חברתי. כהן הציע שהדת, והיהדות בפרט כדת מונותאיסטית ראשונית, מאפשרת את המתודה הניגשת אל היחיד כ"רע", כ"נוכח". כלומר, האתיקה יכולה להביא את האדם להכיר את האדם כבן אנוש, כפרט של הכלל האנושי, ואילו הדת מאפשרת לאדם להכיר את הייחודי שבכל אדם. ההתייצבות מול הא-ל כיחיד היא המאפשרת לאדם את ההכרה והחובה אל יחידותו האנושית.

יחסו לציונות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הרמן כהן היה ידוע בהתנגדותו לציונות. הוא טען כי הציונות מנסה להחזיר את היהדות אל ההיסטוריה, בעוד היהדות היא א-היסטורית.

הפילוסוף פרנץ רוזנצווייג סיפר על שיחה שקיים עם כהן:

אפשר יבהירו דברים שאמר פעם בפני, שעה שנזף בי בשל יחסי הסבלני יתר על המידה לגבי הציונות, ואני ניסיתי להצטדק. הוא שיסעני בדברי, הטה אלי את ראשו הכביר שהקיפוהו תלתלים רכים וענוגים, בארשת של איום, ואמר: 'אומר לך משהו', ותכף לכך, כשהוא מעמם קולו לכדי לחש רועם: 'פרחחים אלה רוצים להיות מאושרים!'"

— פרנץ רוזנצווייג, נהריים, תרגם יהושע עמיר, מוסד ביאליק, תשל"ח, עמ' 150–151

כהן הוסיף שעל היהודים "להוסיף ולחיות בקרב האומות, לשמש טל משמים, להישאר בקרבן ולהיות להן מועילים".

הסופר א. ב. יהושע, סיפר על אירוע דומה:

בתחילת המאה ה-20 פנה הפילוסוף היהודי מרטין בובר אל חברו הפילוסוף היהודי הרמן כהן, והציע לו להצטרף לתנועה הציונית. הרמן כהן דחה את הבקשה הזאת מכל וכל: האם באמת היהודים מבקשים להיות סתם מאושרים כמו כולם? - שאל בסרקזם מר. האם בשביל להקים עוד אלבניה קטנה ולאומנית במזרח התיכון סבלנו את הסבל הגדול של ההיסטוריה היהודית? האם נמיר את השליחות הגדולה שנטל על עצמו העם היהודי להיות אור מוסרי ורוחני לגויים בשעשועי דגלים ומצעדים?

— א.ב. יהושע, האם יש עדיין משמעות מעשית למושג אור לגויים, באתר של מכון ויצמן למדע (מופיע גם בספרו "אחיזת מולדת")

למרות התנגדותו זאת לציונות, עיריית תל אביב קראה רחוב על שמו של הרמן כהן.

ספריו שתורגמו לעברית

• כתבים על היהדות (תרגם מגרמנית: צבי וויסלבסקי), ירושלים: הוצאת הספרים שעל יד האוניברסיטה העברית, 1935.
• דת התבונה ממקורות היהדות (תרגם: צבי וויסלבסקי; ערכו והוסיפו הערות: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך; פרקי מבוא וחתימה: סיני אוקו ויוסף בן שלמה), ירושלים: מוסד ביאליק והמכון על שם ליאו בק, 1971 – מחשבתו של הרמן כהן בספר זה סובבת על ציר ששני קטביו הם האידאה של אלוקים כהכרח התבונה והאוטונומיה של האדם כהכרח התבונה. שניהם מונחים ביסוד התבונה האנושית. לאורם רואה ומבאר המחבר את היהדות בעיקרי גלויה ובהם הוא רואה את סגולת תרומתה לתרבות האנושית ואת ערכה להווה ולעתיד.
• עיונים ביהדות ובבעיות הדור: פרקים מתוך כתבים יהודיים (תרגם מגרמנית: צבי וויסלבסקי; הקדים מבוא: נתן רוטנשטרייך), ירושלים: מוסד ביאליק, 1977.

לקריאה נוספת

• אלי שיינפלד, "חיי המצווה: הרמן כהן וביקורת החוק של פאולוס", ראשית תש"ע, עמ' 80–110
• יעקב קלצקין, הרמן כהן - שיטתו במוסר ומשנתו ביהדות, רמון - בית הוצאת ספרים, ברלין-לונדון, 1923; מהדורה נוספת יצאה בהוצאת מקור, ירושלים, תשל"א
• הוגו ברגמן, הוגי הדור, תל אביב : הוצאת מצפה, תרצ"ה
• אליעזר שביד, 'הרמן כהן כמפרש המקרא', דעת, 10 (תשמ"ג), עמ' 93–122
• אליעזר שביד, 'יסודות הפילוסופיה הדתית של הרמן כהן', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ב, 2 (טבת תשמ"ג), עמ' 255–306
• יהוידע עמיר, "לפיכך נברא אדם יחידי: פרטיקולריזם ואוניברסליזם בפילוסופית הדת של הרמן כהן", דרך הרוח, תשס"ה, ב, עמ' 643–675
• אליעזר חדד, אהבת הרע בשיטתו של הרמן כהן, אלון שבות: הוצאת תבונות - מכללת הרצוג, תשע"א
• רונן פנקס, דת וחוק בהגותם של הרמן (יחזקאל) כהן ופרנץ רוזנצווייג: דיון פילוסופי בעקבות "משה האיש" של פרויד, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 2013
• פרנץ רוזנצווייג, נהריים, תרגם יהושע עמיר, מוסד ביאליק, תשל"ח, מדור שלישי: הרמן כהן ומשנתו ביהדות, עמ' 107–163

קישורים חיצוניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

מדיה וקבצים בנושא הרמן כהן בוויקישיתוף

• הרמן כהן, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
• משה גליקסון, הרמן כהן (במלאת לו שבעים שנה), העולם, גליונות 13, 14 תרע"ב, גל' 7 תרע"ד
• פ. לחובר, הרמן כהן, הצפירה, 11 באפריל 1918 (עם מותו)
• אלי שיינפלד, "חיי המצווה: הרמן כהן וביקורת החוק של פאולוס", ראשית תש"ע, עמ' 80–110.
• הרמן כהן גזלשפט (בגרמנית)
• הרמן כהן בארכיון (בגרמנית)
• ראובן בריינין, הרמן כהן, באתר פרויקט בן-יהודה
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27163918הרמן כהן