תרבות יהודית חילונית
תרבות יהודית חילונית היא התרבות האופיינית ליהודים, לאו דווקא בשל דתם אלא בשל מאפייניהם האתניים. אם כי לעיתים היא באה להחליף את התרבות היהודית האותנטית. מעל לכול, הכוונה היא לתרבות של יהודים החילונים, אבל היא כוללת גם את התרומות התרבותיות של אנשים שמזוהים כיהודים דתיים, הפועלים בתחומים תרבותיים שאינם בעלי זיקה הדוקה לדת.
המילה חילונית בתרבות יהודית חילונית, אינה מתייחסת לסוג היהודי אלא לסוג התרבות. למשל, יהודים דתיים היוצרים ספרות ומוזיקה ומפיקים סרטים העוסקים בנושאים לא דתיים משתתפים בתרבות היהודית החילונית, אף שהם עצמם אינם חילונים.[דרושה הבהרה]
תפיסת עולם
בתקופות ומקומות רבים, כמו ביוון העתיקה, באירופה לפני ואחרי הנאורות, בארצות הברית המודרנית ובישראל, תופעות תרבותיות התפתחו באופן מסוים שהוא בעל אופי יהודי מובהק מבלי להיות דתיות באופן מפורש. חלק מההשפעות באות מתוך היהדות, אחרות באות מיחסי הגומלין של היהודים עם אחרים בסביבתם, ואחרות באות מסביבתם החברתית האישית של היהודים ומן הדינמיקה התרבותית של קהילתם, ולא מן הדת עצמה.
מוצא התרבות היהודית החילונית
קרוב לאלפיים שנה העם היהודי היה פזור בגלות ולכן לא התקיימה אחדות בתרבות היהודית. במאה ה-19 היהדות האשכנזית הייתה בעיקר במרכז אירופה ובמזרח אירופה; יהדות ספרד התפשטה במידה רבה בקהילות שונות בצפון אפריקה, טורקיה, וכמו גם בקהילות קטנות יותר במקומות אחרים; יהדות ארצות האסלאם התגוררה באזור מצפון אפריקה למרכז אסיה; ואוכלוסיות יהודיות אחרות היו מפוזרות במקומות כמו אתיופיה, קווקז, והודו. בשנת 1931, לפני השואה, 92% מהאוכלוסייה היהודית הייתה אשכנזית במוצאה,[1] ולכן ה"תרבות יהודית" שהקיפה הכי הרבה יהודים היא התרבות היהודית של מרכז ומזרח אירופה, וההתפתחות שלה שבאה לאחר מכן בצפון אמריקה.
קהילות יהודיות בתקופת ימי הביניים במזרח אירופה פיתחו תכונות תרבותיות ייחודיות במשך המאות, אבל בתחילת עידן הנאורות (ובעיקר עם ההשפעה שלו בתוך היהדות על תנועת ההשכלה היהודית), הרבה דוברי יידיש יהודים במזרח אירופה ראו את עצמם כיוצרים של קבוצה אתנית או לאומית שזהותה לא הייתה תלויה בדת.
תחושת הזהות הלאומית היהודית החילונית רק התעצמה עם עליית תנועת הרומנטיקה. לכן, למשל, חברי הבונד, איגוד העובדים היהודי הכללי בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, היו לרוב לא דתיים. תנועת ההשכלה היהודית בשילוב עם תנועת האמנציפציה היהודית התחוללו באירופה המערבית ובמרכזה כדי ליצור הזדמנויות ליהודים להיכנס לחברה החילונית. באותו זמן, פוגרומים באירופה המזרחית יצרו נדידה, בעיקר לארצות הברית, לשם הגיעו בסביבות שני מיליון מהגרים יהודיים בין השנים 1880 ו-1920. בשנות הארבעים, השואה גרמה להרס רוב הקהילה היהודית האירופית, ובשילוב עם הקמתה של מדינת ישראל והעזיבה של היהודים את ארצות ערב, יצרה בהמשך שינוי גאוגרפי. הגדרתה של התרבות החילונית בקרב המאמינים היהודיים היא קשה, משום שכל התרבות נשזרת עם מנהגים דתיים.
שפה
ערך מורחב – שפות יהודיות
ביטויים ראשונים של ספרות יהודית ותיאטרון יהודי בתרבות היהודית החילונית התחילו להתפתח בשפות יהודיות מובהקות כמו עברית, יידיש או לאדינו, או בשפות אנגלית וגרמנית. ספרות חילונית ותיאטרון ביידיש התחילו במידה רבה במאה התשע עשרה ונמצאו בירידה עד אמצע המאה העשרים. תחייתה של השפה העברית כשפה מדוברת היא במידה רבה תופעה של תחילת המאה העשרים, ומשויכת לרוב לציונות. בדרך כלל, קהילה יהודית מסתגרת תדבר כדיאלוג פנימי עיקרי בשפה יהודית, יידיש, לדינו, יווניטיקה, עיראקית יהודית וכדומה, ותדבר בשפה שאינה יהודית עם הסביבה. למשל, היהודים בשטעטלאך של פולין והמהגרים החדשים בלואר איסט סייד של ניו יורק (במשך תחילת המאה העשרים) דיברו בעיקר יידיש, בזמן שכל היהודים בגרמניה במהלך המאה התשע עשרה או היהודים בארצות הברית כיום, דיברו או מדברים בעיקר בשפת מולדתם, גרמנית או אנגלית. במזרח אירופה התקיימו בו זמנית שתי התופעות, כשהמתבוללים מבין יהודי רומניה, רוסיה ופולין רכשו את שפת המקום ואף הצטיינו בה כסופרים, משוררים ובלשנים, בעוד שרוב היהודים נותרו בסביבה קדם-מודרנית ונזקקו לעיתים למתורגמנים במגעיהם עם הרשויות.
בהלכה
בשולחן ערוך נאסר לקרוא בספר עמנואל, רק מחמת היותו ספר חולין ובטלה, זאת חוץ מאיסורים אחרים הכרוכים בקריאה בו.
מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א), ועובר משום אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד) לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים.
— שולחן ערוך אורח חיים סימן שז, סעיף טז
תרבות ואמנות
הספר הלא דתי הראשון, שהודפס ביידיש, ב-1541, היה בבא-בוך מאת אליהו בחור והוא זכה לתפוצה רחבה מאוד.
התיאטרון בשפת היידיש התפתח והגיע לשיאו בתקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ונמשך במדינות אחדות בגוש הקומוניסטי גם אחרי היעלמותה למעשה של הקהילה היהודית. מרכזו היה באזורים היהודים התוססים במזרח אירופה והוא התפשט בפזורת המהגרים משם. כמו כן, התקיימה מאז ומתמיד מוזיקה יהודית אופיינית וההומור בתרבות היהודית.
אוכל
- ערך מורחב – המטבח היהודי
המטבח היהודי הוא מטבח שמקורו בארצות הרבות בהן חיו יהודים. בהכללה, ניתן לחלק את סוגי המטבחים לשניים: אשכנזי ומזרחי. המטבח האשכנזי מתוק וכבד יותר מהמטבח המזרחי החריף. עם זאת, מטבחה של יהדות כל ארץ וארץ הוא ייחודי, ולעיתים יהיה מטבחה של קהילה יהודית אחת שונה ממטבחה של קהילה יהודית אחרת אף באותה ארץ, לדוגמה: הבישול הקוצ'יני שונה מן הבישול ההודי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שירי לב-ארי, בלי רגשי נחיתות, באתר הארץ, 15 במאי 2007
- ירמיהו יובל, מודרניזציה וחילון בתרבות היהודית, בתוך זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי, כתר, 2007
- יהודה שנהב, האם יש בכלל תרבות יהודית חילונית, הארץ, 11 בספטמבר 2007
- חילון האמנות היהודית, המחסן של גדעון אפרת
הערות שוליים
- ^ Elazar, Daniel J.. "Can Sephardic Judaism be Reconstructed?". Jerusalem Center for Public Affairs.
23338174תרבות יהודית חילונית