שפוך חמתך

שפוך חמתך
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. (תהילים עט ו) כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. (תהילים עט ז) שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. (תהילים סט כה) תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ (איכה ג סו)

"שפוך חמתך על הגויים" מהגדת פראג, אחד הטקסטים שהיוו טיעון לכך שהספרים העבריים מכילים יחס שלילי כלפי לא יהודים. הצנזורה השפיעה על נוסח איטליה של הפיוט, המכיל רק את הפסוק הראשון.

שפוך חמתך הוא קטע מהגדה של פסח, הנאמר בליל הסדר. הקטע נזכר בכל ההגדות העתיקות החל מהמאה ה-11. אך הוא אינו נזכר בהגדת שמקורם בארצות ספרד. יש הסבורים שהוא נוסף בעקבות מסעי הצלב.

הקטע הוא ליקוט של ארבעה פסוקים: מתהילים ומגלת איכה.

קטע זה גרם במהלך הדורות, טענות והשמצות על היהודים מצד הגויים.

מקור

הקטע עצמו הוא ליקוט של ארבעת פסוקים מהתנ"ך. שני הפסוקים הראשונים לקוחים מספר תהילים עט:

(ו) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. (ז) כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.

— ספר תהילים, פרק ע"ט, פסוקים ו'-ז'

הפסוק השלישי לקוח מתהילים פרק סט. והפסוק אחרון מסיים את פרק ג ממגילת איכה.

מקבילה דומה לפסוקים הראשונים מופיעה בספר ירמיהו

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי־אָכְלוּ אֶת־יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ

— ספר ירמיהו, פרק י', פסוק כ"ה

בכמה מההגדות גרסו 'שפוך חמתך על הגויים', כפי המופיע בירמיהו ולא כנוסח בתהילים שהוא המקור לקטע.

תוכן הקטע, הוא בקשה ותפילה לה', שיעניש את הגויים שאינם מאמינים בקיומו, ועל אומות שאינם קוראים בשמו. ואף בקשה להשמידם מעל פני האדמה.

מנהג אמריתו

"שפוך חמתך" בהגדת דרמשטאדט

כבר מנהג אמירתו כבר מופיע מהגדות של פסח החל מהמחצית השניה של המאה ה-12. לדעת אברהם פרנקל כותב כי יתכן והמנהג החל כמנהג עממי לומר פסוקי קללות קודם מזגית הכוס הרביעי, ויתכן שכבר החל לנהוג באיטליה במאה ה-11, ובהמשך הגיע לצרפת והתקבע כחלק מנוסח ההגדה.

ואמנם קטע זה של שפוך חמתך, אינו מופיע בכל ההגדות, כך למשל הוא נעדר מנוסח ההגדה של הרמב"ם, והרס"ג ועוד.

שפוך חמתך בהגדת רוטשילד. בהגדה זו מופיע רק הפסוק הראשון.

כיום ברוב ההגדות מופיעים ארבע פסוקים הנזכרים לעיל, אך בהגדות עתיקות ישנם גירסאות רבות, יש שכבתו רק את הפסוק הראשון אחרים הוסיפו גם את הפסוק השני, ובהגדות נוספות ישנם פסוקי קללה נוספים

במחזור ויטרי למשל, הקטע אינו מופיע בסדר ההגדה שמובא בשם רש"י, אך מופיע במקום אחר, והוא כולל פסוקי קללות נוספים מלבד ארבעת הפסוקים שנזכרו:

שפוך חמתך... שפוך עליהם זעמך... תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד (תהילים סט כ). תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב: (תהילים סט כו) תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ: (שם כח) יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ: (שם כט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם (שם ב ט) יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ (סט כג) תֵּן לָהֶם יְהֹוָה מַה תִּתֵּן תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים (הושע ט יד) תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְהֹוָה כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם (איכה ג סד) תרדוף... תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם: (איכה ג סה) כי אכל...

זמן אמירתו

כאמור בקהילות רבות (בני אשכנז ועוד) נוהגים לומר במהלך ליל הסדר הקטע "שפוך חמתך". אמירת הקטע נעשית לאחר ברכת המזון: מוזגין כוס רביעית, ואומרים 'שפוך חמתך' ולאחר מכאן ממשיכים באמירת ההלל. יש נוהגים למזוג את הכוס הרביעית לאחר 'שפוך חמתך', קודם ההלל.

בחלק מהגדות הפסח מופיע מנהג כוס אליהו הנביא או כוס חמישית, אותה נהגו למזוג קודם אמירת שפוך חמתך.

טעם אמירתו

בפירושי ההגדה השונים ניתנו הסברים רבים מדוע נכנס קטע זה של 'שפוך חמתך' בין שני חלקי ההלל:

• במאירי כתב שמאחר וארבע כוסות הם רמז ללכוס התרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את ארבע המלכויות, לכך תקנו בכוס האחרונה שמשילמה את ארבעת הכוסות לבקש על כך.
• עוד כתב במאירי כי תיקנו זאת לשבח עם ישראל שלאחר שאכלו ושתו הם משבחים לקב"ה בניגוד לאומות העולם.
• יש שכתבו שתיקנו לאמר זאת קודם אמירת הפרק 'לא לנו' המדבר על מלחמת גוג ומגוג, תיקנו לבקש על ההצלה מהגויים הצרים על ישראל.
• אחרים כתבו שהטעם הוא להראות שאין אנו חוששים בשתיית הכוס הרביעית מ'זוגות', מאחר שהוא ליל שימורים המשומר מהמזיקים.

מנהגים שונים

כאמור נזכר לעיל שיש נוהגים למזוג בעת אמירתו כוס חמישית או כוס אליהו הנביא. בספרים נזכרו מנהגים נוספים:

פתיחת הדלת

מנהג שהשתרש ונפוץ במקומות רבים, הוא לפתוח את הדלת בעת אמירת 'שפוך חמתך'. בספרות האחרונים ניסו להתחקות אחר טעם המנהג, ונאמרו מספר טעמים לכך:

• במהרי"ל כתב שהטעם לכך הוא מפני שבניסן עתידים להיגאל פותחים את הדלת על מנת שאם יבוא אליהו ימצא את הפתח מוכן לקראתו.
• טעם אחר כתב רבי משה איסרליש בספרו דרכי משה שהוא על מנת להראות שאנו בטוחים בהבטחת הקב"ה כי לילה זה הוא ליל שימורים ואין אנו חוששים מפני המזיקים, ובזכות אמונה זו נגאל.
• בהגדת הגר"א נאמר כי הטעם לזה הוא מחשש 'זוגות' של ארבע כוסות, ומפני שאמרו חכמים כי ראיית הרחוב מבטלת את צירוף הזוגות נהגו לפתוח את הדלת. אך האחרונים פקפקו ביוחס טעם זה לגאטון מפני כמה טעמים.
• טעם אחר הובא בהגדה שלמה, שהוא מפני שבעבר קודם אמרית הקטע 'שפוך חמתך', פחדו שמא מישהו מאזין מחוץ לדלת, לכך היו יוצא אחד מהמסובים לראות שאף אחד אינו בנמצא.

עמידה

יש נוהגים לעמוד בעת אמירת הקטע. יש שכתבו שהטעם לכך הוא לכבודו של אליהו הנביא.

החזקת הכוס

בחב"ד ובעדות נוספות נהגו להחזיק ביד את הכוס הרביעית, בעת אמירת שפוך חמתך.

יחס אומות העולם לאמירתו

קטע הגדה זה עורר טענות רבות בעיקר מגויים שטענו על תוכנו של התפילה המבקשת מה' להרוג את כל הגויים, טענות אלו הושמעו רבות בוויכוחים שהיו בין הדתות השונות לבין היהדות.

במאה ה־13 העבירו יהודים מומרים (למשל ניקולס דונין) לעיונם של חכמים נוצריים כמו פטרוס ונרביליס ^{[דרושה הבהרה]} קטעים מהתלמוד והצביעו לפניהם על מספר רב של אגדות תלמודיות המכילות הגשמת א-לוהים כביכול ודברים קשים כנגד ישו (ראו ישו ביהדות) והלכות ודינים שבהם יחס שלילי ביותר למי שאינם יהודים, אחד הטעים היה הפסוק הקטע "שפוך חמתך". הדבר נעשה כתחמושת לטוענים הנוצרים בעת הוויכוחים בין מלומדים נוצרים ויהודים, שנערכו ברחבי העולם הנוצרי במטרה להוכיח את עליונות הנצרות. ואכן לאחר שהיהודים הפסידו במשפט פריז, התבצעה אחת השריפות הגדולות הראשונות של ספרי תלמוד בכיכר העירייה של פריז.

לאחר שהרב חיים פסחוביץ, עבר לכהן כרב בעיר כוטימסק, הוא נאסר לזמן קצר, לאחר שציטט בדרשת שבת הגדול את האמרה מההגדה של פסח "שפוך חמתך".

שפוך אהבתך

חיים בלוך בספרו היכל לדברי חז"ל, מביא קטע חילופי ל'שפוך חמתך', המתחיל במילים 'שפוך אהבתך'. לטענתו מצא את הקטע בהגדה של פסח של הרב שמשון ורטהיימר הגדה ב"כתב יד מפואר וציורים נפלאים על גבי קלף". הוא מספר שהגדה זו הייתה ביד אחד מניניו של רבי שמשון שהתיר לו לצלם את ההגדה, אך תצלומי ההגדה אבדו לו בימי השואה. הוא מציין כי ההגדה נכתב בוורמאס בשנת רפ"א על ידי 'יהודה בן יקותיאל נכד רש"י'. על אף שצילומי ההגדה נאבדו לו, אך נוסח 'שפוך חמתך', נשתייר בידו בכתב ידו.

וכך הוא נוסח המבוא על ידו:

שפוך אהבתך על הגויים אשר ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך קוראים, בגלל חסדים שהם עושים עם זרע יעקב ומגנים על עמך ישראל מפני אוכליהם. יזכו לראות בטובת בחירך ולשמוח בשמחת גויך

על אף עדותו המפורטת של בלוך, רבים פיקפקו באמינות דבריו, וזאת לאור זיופים אחרים שהוכח שנעשו על ידו. יש הסבורים כי שינה את נוסח 'שפוך חמתך' בעקבות הצלתו מהשואה על ידי גויים.

קישורים חיצוניים

• שפוך חמתך אל הגויים ישיבת בני עקיבא קריית הרצוג
• שפוך חמתך באתר זמרשת
• אברהם פרנקל, 'פיוטי קללה ופסוקי "שפוך חמתך" באיטליה הקדומה', תרביץ פג (תשע"ה), עמ' 125–128
• טל גויטין, מזיגת כוס לאליהו הנביא: תיאור לא מוכר של המנהג מהמאה החמש עשרה בהגדת ארנה מיכאל, באתר אוניברסיטת בן גוריון

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35956206שפוך חמתך