הרב חיים פסחוביץ
הרב חיים פסחוביץ (ה'תרל"ט, 1879[1] - כ"ב בשבט ה'תשט"ז, 4 בפברואר 1956) היה רב ליטאי, שנטה בסוף ימיו בירושלים, לקומוניזם, והתפרסם בשל כך בכינוי: הרב האדום.
ביוגרפיה
נולד בליפנישקי במחוז וילנה, רוסיה (ליטא) לחיה שרה בת הרב יצחק קוזנצקי מרוז'ינוי ולרב יחזקאל פסחוביץ, שהיה דרשן מפורסם. למד בישיבה שבבית המדרש "זובחי צדק" בווילנה, ואחר כך ב"קיבוץ" באיישישוק ובוולוז'ין. תקופה מסוימת עשה בישיבת לידא והתקרב לרב יצחק יעקב ריינס, ראש הישיבה. למד במשך שנה ב"כנסת ישראל" בסלובודקה, לפי דוד תדהר הורחק פסחוביץ מהישיבה לאחר שנתפס קורא בספרות השכלה, והוחזר בהתערבותו של הרב צבי הירש רבינוביץ לאחר שהחתים את רוב בחורי הישיבה על חוות דעת שצידדה בהיתר קריאת ספרים כאלו. לדברי תדהר היה פסחוביץ האחראי לפילוג הישיבה בעת פולמוס המוסר. אחרי לימודיו בסלובודקה נסע ללמוד אצל רבי חיים סולובייצ'יק בבריסק. לפי בקשת רבו זה, דרש באירוע התרמה לבית המדרש, והתפרסם כדרשן מוצלח, בעקבות פרסומו, הוזמן בידי העסקן הציוני בן ציון ניימרק, לדרוש בבית המדרש "הקדש" בבריסק בשבח הציונות לקראת הקונגרס הציוני העולמי הראשון.
התגייס לצבא הרוסי והוצב ליד רוגצ'וב, תנאי השירות שלו היו קלים בשל שדלנות של הרב מרדכי וייצל מאושמינה, ומאוחר יותר הוא השתחרר בשל גילו של אביו. לאחר השחרור, חזר לבית הוריו ועזר בפרנסתם באמצעות דרשותיו, הוא נישא לרבקה בת ישעיה לנדמן מהעיירה טראב, ולאחר חצי שנה במחיצתה, נפרד ממנה ונסע לקיבוץ הפרושים באיישישוק לחצי שנה. אחרי שהות בביתו למשך חגי תשרי, נסע ללמוד בכולל קובנה. בהיותו בקובנה נולד לו בנו הבכור אליעזר יצחק, בשל שיקולי ביטול תורה, לא נסע לשהות לצד אשתו או להשתתף בברית המילה, ואת פדיון הבן ביצע שלא בנוכחות התינוק, בקובנה. בהמשך נסע לווילנה ובה נסמך לרבנות בידי הרב שלמה הכהן ורבנים וילנאיים נוספים, כמו גם בידי הרב חיים יהודה ליב ליטווין, הרב מרדכי וייצל והרב פנחס רוזובסקי משווינציאן.
בהמלצת הרב מאיר נח לוין מווילנה והרב מרדכי וייצל רוזנבלט מאושמינה, התמנה כרבה של העיר סטארי-דורוגי[2], קהילה יהודית עשירה שפרנסה אותו ביד רחבה. מחשש שמא חסידי חב"ד בעיר, יביאו רב נפרד לעיר בתור רב חסידי, כפי שהיה מצוי בערים אחרות, הציע להם לוותר על התוכנית ובתמורה לכך יפסיק ליטול את משכורתו מקופת הקהילה. הוא רכש שני בתים להשכרה והקים מנסרה שהכניסו לו הכנסה יפה. לפני מלחמת העולם הראשונה כבר הגיע הונו ליותר מ-40,000 רובלים. הוא השיא מכספו הפרטי את אחיו ואחותו.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נסע לווילנה כדי להתקרב לשטחי הכיבוש הגרמני, מחשש שיידרש להתייצב יחד עם חברי השנתון שלו לשירות בצבא הרוסי. כשחזר לביתו לאחר שלוש שנים, גילה שאשתו נפטרה והותירה אותו עם חמשת ילדיו שהגדול בהם בן 16 והקטנה בת שלוש, ידידים ושכנים טיפלו ביתומים מאז פטירת אמם. הוא מיהר להינשא בשנית לאשה בשם נעכע פסחוביץ, ממנה נולדו לו בניו זבולון וגרשון פסחוביץ.
תחת השלטון הבולשביקי נאסר פעמיים בשל "עבירות כלכליות", כספו שהיה מושקע בעסקים שונים, בתיו והמנסרה, הוחרמו. הוא עבר לכהן כרב בעיר כוטימסק, וגם שם נאסר לזמן קצר, לאחר שציטט בדרשת שבת הגדול את האמרה מההגדה של פסח "שפוך חמתך". זמן קצר לאחר מכן התמנה כרב באחד מבתי הכנסת במינסק, ובשל ידיעותיו בניהול חשבונות התמנה כראש הקהילה העברית בעיר והצליח לאזן את תקציבה של הקהילה. בתקופה זו נסע בנו אליעזר יצחק פסחוביץ לארץ ישראל כחלוץ ונישא בארץ, בעקבות עליית בנו, הגיש הרב פסחוביץ היתר יציאה כדי לבקר את בנו, ובקיץ ה'תרצ"א, 1931, עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בתקופה הראשונה היה מעביר שיעורים ודרשות בבית הכנסת "אחווה" במרכז העיר, ובהמשך התפתח סביבו חוג קטן שהקים את בית המדרש "תורה ודעת", בראשו עמד. לפרנסתו ולהחזקת בית המדרש, ייסד מעין בנק למתן הלוואות לעסקים קטנים שנקרא: חברת הלואות "התחיה" בע"מ. עם התייצבות מצבו הכלכלי, הביא ארצה גם את אשתו ושני ילדיהם המשותפים.
בירושלים החל לשאת בקביעות דברים בשבח רוסיה הסובייטית, ניהל קשרים קרובים עם ראשי תנועות השמאל, כמו משה סנה ואחרים, וזכה בשל כך לכינויו "הרב האדום". בין היתר השתתף בקביעות באספות "הוועד למען השלום" ו"הליגה לידידות עם ברית המועצות". חוגים דתיים מן הימין הישראלי הסתייגו ממנו ומדעותיו בשל כך.
בשנות מלחמת העולם השנייה היה בארצות הברית, בתו לאה שרדה את השואה במחנה ברגן בלזן והתגוררה אחרי המלחמה עם בעלה ובניה במינסק. בנו ישעיהו נפל במלחמה בשירות הצבא האדום, ועקבותיהן של שתי בנות נוספות אבדו.
הוא נפטר ביום השבת, כ"ב בשבט ה'תשט"ז, 4 בפברואר 1956. הלווייתו יצאה מבית החולים "אביחיל", והוא נקבר בהר המנוחות[3].
שם ספרו "דברי ח ־ פ ־ ץ", דרשות לשבתות ולמועדים (ירושלים תשי"ד), הוא ראשי וסופי תיבות של שמו: חיים פסחוביץ.
לקריאה נוספת
- ג. ירושלמי, „רב” של מק"י [פסחוביץ המוסר מסטאר־אדארוגא], הצופה, ז' בתמוז ה'תש"י
קישורים חיצוניים
- שמואל נח גוטליב, אהלי שם, פינסק, תרע"ב, עמ' 135, באתר היברובוקס
- דוד תדהר (עורך), "הרב חיים פסחוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1875
- הרב פסחוביץ, דואר היום, 25 ביוני 1931, עמ' 2
- י. אבן חן, דמויות ירושלמיות: "הרב האדום", הצופה, 2 בפברואר 1956
- הרב פסחוביץ ז"ל, הצופה, 5 בפברואר 1956
- הר ב ח. צ. פסחוביץ, דבר, 5 בפברואר 1956
- ח. שהם, מלווי "הרבי האדום", מעריב, 6 בפברואר 1956
- ספרו
- דברי ח ־ פ ־ ץ: דרשות לשבתות ולמועדים, ירושלים: דפוס חורב, תשי"ד, באתר אוצר החכמה (החל מעמ' תקסב ואילך, אוטוביוגרפיה של המחבר)
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר בערכו שבאנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, נוקב בתאריך: ל' באדר ה'תרל"ט, 15 במרץ 1877, כתאריך לידתו, אך באוטוביוגרפיה שהדפיס פסחוביץ בסוף ספרו "דברי חפץ" התאריך שונה.
- ^ על קהילה זו והרב פסחוביץ בראשה, ראו: ספר יזכור לקהילת פנקס סלוצק ובנותיה, בספריית העיר ניו יורק, ניו יורק-תל אביב תשכ"ב, 1962 עמ' 240–244.
- ^ הרב פסחוביץ למנוחות, דבר, 6 בפברואר 1956
