קוסקוס ההרים

קוסקוס ההרים
	פוחלץ של קוסקוס ההרים
מיון מדעי

קוסקוס ההרים (שם מדעי: Phalanger carmelitae) הוא מין כיסאי הררי בסוג קוסקוס שאנדמי לגינאה החדשה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1898 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס ויש לו שני תת-מינים. קוסקוס ההרים דומה מאוד מבחינה חיצונית לקוסקוס המשי שתואר אף הוא על ידי תומאס 10 שנים לאחריו, וחופף איתו כמעט בכל טווח התפוצה.

אנטומיה ומראה

קוסקוס ההרים בעל מבנה גוף כבד, חסון ודמוי חבית, עם קפלי עור עודפים באזור המותניים והשכמות. ראשו דמוי אגס, פניו רחבות וחוטמו קצר. עיניו גדולות ומותאמות לראית לילה ואוזניו קצרצרות ועגולות. בדומה לשאר הקוסקוסים, זנבו ארוך וגמיש חשוף בקצהו עם יכולת לפיתה יוצאת דופן, והוא מסוגל להיתלות באמצעותו על ענף כשארבעת גפיו פנויים. יש לו גם טפרים גדולים ומעוקלים וכריות הדבקה בתחתית הכפות שמשפרות את יכולת הטיפוס שלו. אורך ראשו וגופו של קוסקוס ההרים: 43-37 סנטימטרים, אורך זנבו: 36-31 סנטימטרים ומשקלו 2.7-1.7 קילוגרם.

לקוסקוס ההרים פרווה ארוכה ועבה שמותאמת לחיים באקלים ההררי הקריר, אך היא קצרה במעט משל קוסקוס המשי המצוי באזורים גבוהים יותר. צבע הפרווה נע בין חום-שוקולד עמוק לחום-אפרורי כהה, חום-בורדו, חום-ביסטר, או שחור-פחם. בדרך כלל, המותניים, הזרועות והרגליים נוטים להיות כהים יותר. צידו התחתון של הקוסקוס (הבטן, החזה, המפשעה ופנים הזרועות והרגליים) מנוגד לחלוטין לצבע העליון האפל, ונע בין לבן בוהק לצהבהב-קרמי. הראש זהה פחות או יותר בצבעו לגוף, להוציא את הפנים הבהירות במעט, האוזניים השחורות, הפס השחור הדקיק על המצח, והסנטר הלבן. האף והכפות בצבע סגול או בורדו, וקצה הזנב החשוף בצבע ורוד או לבן.

כאמור קוסקוס ההרים דומה במיוחד לקוסקוס המשי וההבחנה בין השניים מורכבת; קוסקוס ההרים נוטה להיות כהה יותר עם פרווה קצרה במקצת, זנבו מחוספס ומכוסה בקשקשים, קצה הזנב הלבן גדול יותר, ויש הבדלים מורפולוגים בצורת ובנוסחת השיניים בינו לבין קוסקוס המשי. קוסקוס ההרים קצר וכבד יותר מקוסקוס המשי.

תפוצה ואקולוגיה

קוסקוס ההרים אנדמי לגינאה החדשה, בה הוא מצוי הן בצד הפפואני והן בצד האינדונזיה; טווח התפוצה שלו כולל את מרבית הקורדילרה הניו-גינאית שחוצה את האי ממזרח למערב, כולל רכס אואן סטנלי במזרח, רכס חצי האי הואון בצפון, רכס ביסמרק במרכז ומחצית מרכס מאוקי במערב.

בית הגידול של קוסקוס ההרים מורכב מיער גשם טרופי, יער אלונים ויער עננים על מדרונות הרריים גבוהים עם מגבלת גובה תחתון של 1,350 מטר מעל פני הים. במרבית הקורדילריה הניו-גינאית, קוסקוס ההרים נמצא בדרך כלל עד גובה 3,000 מטר, ואילו בחצי האי הואון עד 3,600 מטר; הדבר קשור ככל הנראה לאי נוכחותו של קוסקוס המשי בחצי האי הואון ולהיעדר התחרות בין השניים על מקורות מזון.

קוסקוס ההרים הוא יונק סוליטרי שפעיל בשעות הלילה, ואת שעות היום מבלה בחללי עצים, סבך אפיפיטים והצטלבויות ענפים. הקוסקוס משתמש בו זמנית בלפחות תריסר מקומות מסתור שמרוחקים זה מזה, ומאפשרים לו למצוא במהירות מחסה בעת הצורך. במהלך הלילה, הקוסקוס מבלה 40% מהזמן בליקוט מזון, 25% במנוחה, והיתר בתנועה, טיפוח ואינטראקציות. קוסקוס ההרים הוא יונק טריטוריאלי; הזכר והנקבה חיים בטריטוריה קבועה שגודלה עד 4 דונם לזכר ועד 2.4 דונם לנקבה ומסומנת באמצעות בלוטות ריח. הקוסקוס אינו סובל נוכחות של פולשים מזדמנים מאותו הזוויג בשטחו ויגרש אותם באגרסיביות.

התזונה של קוסקוס ההרים מורכבת בעיקר מעלים (80%) ופירות (20-18%); הוא אוכל כמויות מזעריות של פרחים, קליפות, חרקים וביצים. ידוע על מקרה בשבי בו לכד קוסקוס ואכל תוכי לורי קטן. מזונות צמחיים בולטים הם: קזוארינה, פנדן, סחלביים, פראיסינטיה, צינית, סיזיגיום, גרסיניה, פודוקרפוס וליטסאה.

הרבייה מתרחשת לאורך השנה ללא עונה מוגדרת. הקוסקוסית ממליטה גור יחיד לאחר היריון של שבועיים, והוא מבלה בכיס שלה מספר חודשים ולאחר מכן עובר לרכוב על גבה עד יציאתו לעצמאות.

מצב

קוסקוס ההרים מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), לאור תפוצתו הרחבה, אוכלוסייתו הגדולה, התרחשותו באזורים מוגנים, ואי סבירות לירידה משמעותית במספריו בעתיד הקרוב. הקוסקוס מושפע אמנם לרעה מציד למזון ובירוא יערות, אך לעת עתה בית הגידול שלו תופס שטחים נרחבים ובאזורים רבים בלתי נגיש.

קוסקוס ההרים נמצא בפארק לאומי אחד, מספר אזורים לניהול חיות בר, ובאזור השימור YUS בחצי האי הואון. ייתכן שיהיה צורך בתקנות ציד ברורות על מנת למנוע הידרדרות במצבו בעתיד. נכון לשנת 2020, מגמת האוכלוסייה עדיין יציבה.