פוסום למורי
 פוסום למורי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| סוג: | פוסום למורי |
| תחום תפוצה | |
| |
פוסום למורי (שם מדעי: Hemibelideus lemuroides; קרוי גם פוסום זנב-טבעת למורי) הוא מין של כיסאי ייחודי דמוי למור במשפחת הפוסומים הטבעתיים שאנדמי לצפון יבשת אוסטרליה ומהווה מין יחיד בסוגו. קיימות שתי צורות שלו: הצורה השחורה-חומה הנפוצה, והצורה הצהובה-לבנה הנדירה. הפוסום הוא יונק פעיל לילה שחי בחופה הגבוהה של יערות הגשם וניזון בעיקר מעלים. הוא חי בזוגות מונגומיים שמשתתפים יחדיו בגידול הצאצאים. הפוסום הלמורי מאוים מצד הפרעות אנושיות בבית הגידול ומההתחממות הגלובלית שמצמצמת את היערות הראויים למחיה עבורו.
טקסונומיה
הפוסום הלמורי תואר מדעית לראשונה בשנת 1884 על ידי הזואולוג הנורווגי רוברט קולט (Robert Collett), והוא מהווה מין יחיד בסוגו. הוא משויך למשפחת הפוסומים הטבעתיים בסדרת הקנגוראים, וקרוב מבחינה פילוגנטית וחיצונית לדאון הענק; השניים מסווגים בתת-משפחת פוסומים למורים (Hemibelideinae).
שמו המדעי של הפוסום הלמורי הוא המיבלידיוס למורואידיס (Hemibelideus lemuroides), שמשמעותו: "יונק דמוי-למור דואה למחצה"; אף שפוסום זה אינו מסוגל לדאות באוויר, חוקרי טבע האמינו בעבר שיש לו יכולת דאיה בשל מבנה השלד שלו וקפלי העור הקצרים שנמצאים בצדדי גופו.
תיאור
אנטומיה ומאפיינים פיזיים
הפוסום הלמורי הוא כיסאי שוכן עצים קטן-בינוני, ויש לו אנטומיה ומורפולוגיה ייחודית שמשלבת תכונות של פוסום, למור ודאון יחדיו. הדמיון בינו לבין הלמור (בפרט מהסוג למור עדין ולמור גמדי), בא לידי ביטוי בעיקר בראש: פניו עגולות וקצרות, עיניו גדולות ופונות חזיתית, אוזניו קטנות וחוטמו קצר ומעוגל. מבנה גופו עגלגל וגוצי בדומה לפוסומי טבעת אחרים, ולזנבו הארוך קצה חשוף האופייני למשפחה; הקצה החשוף משמש כמשטח חיכוך ונועד ללפיתת ענפים ולאחיזת חפצים. מאידך, הזנב שעיר ועבה יותר משל הפוסומים הטבעתיים ומזכיר יותר את זנב הלמור. בשל משקלו המשמעותי, הזנב משמש את הפוסום גם להיגוי אחורי במהלך קפיצות גדולות בין עץ לעץ.
אף שבמבט שטחי אין קשר בין הפוסום הלמורי לקרובו הדאון הענק הידוע באוזניו הגדולות וביכולת הדאיה שלו, הקשר בין השניים הדוק יותר מהנראה לעין: מבנה השלד והשרירים של הפוסום הלמורי דומים באופן מפתיע לזה של יונק דואה, ויש לו אף שרידים של קרומי דאיה בין היד לרגל ברוחב של 25 מילימטרים. הפוסום הלמורי נודע בצבע הכתום-אדמוני של אישוניו אשר מאפשר זיהוי מהיר בינו לבין פוסומי טבעת מסוגים אחרים. אורך ראשו וגופו של הפוסום הלמורי: 40-31 סנטימטרים, אורך זנבו: 38-23 סנטימטרים ומשקלו 1.2-0.8 קילוגרם.
לפוסום הלמורי חמש אצבעות ביד וברגל, אך בדומה ליתר הקנגוראים, האצבע השנייה והשלישית ברגל מתמזגות לאצבע אחת סינדקטילית. חמש אצבעותיו של הפוסום מרוחקות זו מזו והבוהן מנוגדת לשאר; תכונה זאת גורמת לכפות ידיו ורגליו להיות רחבות יחסית, ומאפשרת לו לתפוס בענף משני צדדיו. הטפרים הקצרים, החזקים והמעוקלים בקצות אצבעותיו של הפוסום משפרים את ההיצמדות שלו לעצמים, והאצבע הסינדקטילית ברגל בעלת זוג טפרים זעירים המשמשים לסירוק הפרווה.
כסות
להוציא את הדאון הענק, פרוותו הצמרירית של הפוסום הלמורי צפופה וארוכה משל פוסומים טבעתיים אחרים. בדומה לדאון הענק, גם אצל הפוסום הלמורי קיימות וריאציות מנוגדות לחלוטין בצבע הפרווה: הצורה הכהה הנפוצה, והצורה הבהירה שנדירה למדי ומתרחשת בפרופורציות גבוהות בעיקר סביב הר קרבין.
בצורה הבהירה הנדירה, צבעו של הפוסום נע בין צהוב-קרמי לוניל או אפרסק, ועורפו וזנבו זהובים יותר. פניו, כפותיו וגחונו בצבע לבן-שמנת, אוזניו ואפו בצבע ורוד בהיר וסביב האף יש כתם אפרפר. קצה הזנב עשוי להיות בצבע חום כהה.
בצורה הכהה הנפוצה, צבעו של הפוסום נע לרוב בין קפה לחום-שוקולד או מהגוני כהה, אך עשוי להיות גם בגוונים בהירים יותר דוגמת חום-זהוב, חאקי כהה וחלודה. הגב, הידיים והרגליים נוטים לצבע קפה-שחור, המותניים כתמתמות או זהובות, והזרועות ערמוניות. הצד התחתון בהיר משמעותית, ונע בין כתמתם, לצהבהב או אפרפר חיוור. פניו של הפוסום הלמורי שחרחרות או אפרוריות, להוציא טבעות בהירות דלילות בשיער סביב העיניים והלוע. לעיתים יש קווים שחרחרים דקיקים בצידי החרטום והלחיים. האוזניים חומות בצידן החיצוני וורודות בצידן הפנימי. האף ורוד כהה או בורדו, וקצהו שחור. העכוז והזנב כהים במיוחד ועשויים להיות בצבע פחם.
תפוצה
הפוסום הלמורי אנדמי לחצי האי כף יורק במדינת קווינסלנד שבצפון-מזרח אוסטרליה. טווח התפוצה ההיסטורי של הפוסום היה קטן מאז ומתמיד, והוא צומצם עוד יותר בעקבות פיצול ובירוא יערות ומשתרע כיום על 300,000 דונם בלבד. ישנן שתי אוכלוסיות עיקריות: האוכלוסייה הגדולה נמצאת ברכסי ההרים בין העיר אינגאם לקיירנס ברום 450 מטר מעל פני הים, והאוכלוסייה הקטנה יותר נמצאת על הר קרבין טבלנד מערבית לעיר מוסמן ברום 1,100 מטר מעל פני הים. התפוצה הגאוגרפית היא בקצה הצפוני של הרי החיץ הגדול בתוך הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד.
הפוסום הלמורי חי ביערות גשם טרופיים גבוהים וקרירים, ונוטה לשהות בחופות הגבוהות של עצים בוגרים מזנים מסוימים, בגובה 11–20 מטר מקרקעית היער; בשל כך, הוא תופס גומחה אקולוגית נפרדת מזו של הפוסום הירוק ופוסום נהר-הרברט שחיים בגבהים נמוכים בהרבה. כמות המשקעים בבית הגידול של הפוסום הלמורי גבוהה במיוחד, והעצים מכוסים באפיפיטים, טחב וחזזיות. הפוסום נמנע לחלוטין משהייה ביערות משניים או במסדרונות יער צרים.
אקולוגיה
התנהגות ופעילות
הפוסום הלמורי שוכן עצים מובהק שמבלה את זמנו בחופת היער הגבוהה - ברום 11–20 מטר. הוא טפסן זריז ומיומן, ומסתייע בטפריו החזקים ובזנבו על מנת לטפס ולנוע מענף לענף. קרומי הדאיה הזעירים של הפוסום אינם מאפשרים לו לדאות מעץ לעץ, אך עדיין יכולת הקפיצה שלו טובה יותר משל פוסומי טבעת אחרים. במהלך הקפיצה, הוא נוהג לפרוס את ידיו ורגליו לצדדים בדומה לדאונים, ומשתמש בזנבו הגלילי כהיגוי אחורי. הפוסום הלמורי נוהג לבצע נפילה חופשית של 2–3 מטר, ואז לנחות בכבדות על הענף המבוקש. הקול הרם שנשמע במהלך ההתרסקות על הענף, מאפשר לאתר מין זה בקלות. כאשר הפוסום הלמורי נרגש או נבהל הוא מפריש נוזל בצבע שמנת שאותו הוא משפשף על גופו. נוזל זה מלווה בריח מושק חזק ומשמש כנראה לתקשורת כימית אודות מינו ומצבו של הפוסום.
הפוסום הלמורי הוא יונק פעיל לילה; עם רדת החשיכה הוא יוצא ממחבואו, ותר אחר מזון לאורך הלילה עד עלות השחר. את שעות היום הוא מבלה בשינה בחורים במרומי העצים. הפוסום אינו בונה קן, אך ממלא את החור החלול שבו הוא לן בעלווה רכה. הפוסום הלמורי חי בתא משפחתי המורכב מזכר, נקבה וצאצא, והם לנים לעיתים קרובות בחור משותף. במהלך הלילה, משפחת פוסומים עשויה לתור אחר מזון לצד משפחות נוספות ללא הפגנת טריטוריאליות או היררכיה דומיננטית, ודווחו מקרים של לא פחות מ-10 משפחות באזור אחד.
תקשורת, יחסי גומלין ותזונה
|
קובץ:Elaeocarpus tuberculatus Roxb. 06.JPG |
| קובץ:Litsea japonica HabitusFlowers BotGard0906b.JPG | .jpg)
|
| פריטי מזון שונים הנאכלים על ידי הפוסום הלמורי. | |
הפוסומים הבוגרים שקטים בדרך כלל, ועשויים להגיב רק לקריאות של צאצאים שאיבדו את הוריהם; כמו כן, אין עדויות לתקשורת קולנית בין משפחות. כאשר יש סכנה, כל הפוסומים באזור מתקבצים יחדיו גב אל גב ויוצרים מעגל צפוף שבמרכזו הגורים; התנהגות זאת עשויה לגרום לטורפים לחשוש מלהתקרב לעברם בשל מספרם, ומאפשרת לבוגרים להגן על הגורים. טורפיו של הפוסום הלמורי מוגבלים מאוד עקב הגובה הרב שבו הוא חי וידועים רק שניים בלבד: פיתון השטיחים וינשוף נצי.
הפוסום הלמורי הוא יונק צמחוני שתר אחר מזון בחופה הגבוהה של היער. תזונתו מורכבת כמעט באופן בלעדי מעלים, והוא מגלה העדפה ברורה לקומץ מיני עצים שעליהם נמנים מייפל קווינסלנד (Flindersia brayleyana), קוונדונג חום (Elaeocarpus ruminatus) וליטסאה ליפאנה (Litsea leefeana). עלים צעירים מבוקשים יותר, אך במידת הצורך הוא ניזון גם מעלים בוגרים מהעצים המועדפים או מעלים צעירים של עצים אחרים. הפוסום אוכל לעיתים קרובות גם את פרחי הליטסאה ואת המעטפת הבשרנית של אגוזי בילצ'מידיה בנקרופטי (Beilschmiedia bancroftii).
רבייה ומחזור חיים
הפוסום הלמורי הוא יונק מונגומי, ולזכר ולנקבה קשר זוגי חזק וארוך שנים. שני בני הזוג משתתפים באופן פעיל בגידול והגנה על הצאצאים, והם גם תרים אחר מזון ביחד וחולקים מאורה משותפת. ההמלטות מתרחשות בתחילת אוגוסט; אף על פי שלפוסומית יש שתי פטמות בכיס, היא ממליטה גור יחיד בכל פעם. הגור הזעיר והלא מפותח זוחל בכוחות עצמו לכיס שם הוא נצמד לאחת הפטמות ומשלים את התפתחותו בחודשים הבאים.
לאחר 4 חודשי שהייה בכיס, הגור נגמל ועוזב את הכיס; הוא עובר לרכוב על גבה של האם למשך 5 חודשים נוספים (מאוקטובר עד אפריל) שלאחריהם הוא הופך לעצמאי. במהלך פרק זמן זה, הגור עוקב בתשומת לב אחר תנועות הוריו, ונדיר שהוא יורד מהגב במכוון. שני בני הזוג משקיעים זמן ניכר בהגנה על הגור ובהדרכתו; לעיתים קרובות, הם עשויים להישאר בסמיכות אליו אפילו לאחר שהפך לעצמאי. גיל הבגרות של הפוסום אינו ידוע, אך ייתכן שהוא מתרחש בגיל שנתיים בדומה לדאון הענק.
הפוסום הלמורי לא הוחזק מעולם בשבי, כך שתוחלת חייו המדויקת אינה ידועה; סביר להניח שהיא בסביבות 12–15 שנים בדומה לפוסומים אחרים.
מצב
הפוסום הלמורי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור קרוב לסיכון (NT), מכיוון ששטח התפוצה של המין קטן מ-3,000 קילומטרים רבועים, הוא רגיש מאוד להפרעה בבית הגידול יותר מכל פוסום אחר, ועשוי להיות היונק האוסטרלי המושפע ביותר מההתחממות הגלובלית. בירוא יערות הגשם היה האיום העיקרי על הפוסום בעבר, אולם כיום מרביתם נמצאים באזורים מוגנים. מאחר שהפוסום הלמורי מוגבל ליערות בוגרים וצפופים עם חופות גבוהות ואינו יורד לאדמה, הפרעה אנושית בדמות סלילת כבישים ומסילות ברזל ופריסת עמודי חשמל מהווה איום בולט עליו, היות שהיא מובילה לפיצול בית הגידול, יוצרת מסדרונות יער צרים שאינם ראויים למחיה עבורו, ובכך מונעת מעבר של פוסומים מאזור לאזור.
ההתחממות הגלובלית משפיעה גם היא לרעה על המין; גלי חום פוקדים בקצב הולך וגובר את היערות ההרריים בצפון אוסטרליה, ולמינים טרופיים רבים שחיים באזורים הקרירים הללו אין מנגנונים לקירור הגוף והם אינם מסוגלים להתמודד עם טמפרטורות גבוהות; במהלך העשור הראשון והשני של המאה ה-21, יונקים הרריים רבים נעלמו מהמדרונות המיוערים הנמוכים והעפילו למרומי ההרים שבהם הטמפרטורה קרירה מספיק. הנדידה של יונקים רבים מהאזורים הנמוכים לאזורים הגבוהים, מובילה לתחרות על מקורות המחיה ולדחיקת המינים המקוריים שחיים בפסגות ההרים דוגמת הפוסום הלמורי.
נכון להערכה האחרונה של IUCN בשנת 2019, האוכלוסייה ובית הגידול של הפוסום הלמורי יציבים, וחלק גדול משטח התפוסה של המין מוגן בשל היותו חלק מאתר המורשת העולמית הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד.
לקריאה נוספת
- Wilson, Robyn F., Helene Marsh, and John Winter. "Importance of canopy connectivity for home range and movements of the rainforest arboreal ringtail possum (Hemibelideus lemuroides)." Wildlife Research 34.3 (2007): 177-184.
- Goudberg, Nicole Joanna. The feeding ecology of three species of north Queensland upland rainforest ringtail possums, Hemibelideus lemuroides, Pseudocheirus herbertensis and Pseudocheirus archeri (Marsupialia: Petauridae). Diss. James Cook University, 1990.
- McKay, G. M., et al. "Sex-chromosome mosaicism in the lemur-like possum Hemibelideus lemuroides (Marsupialia: Petauridae)." Australian Journal of Biological Sciences 37.3 (1984): 131-136.
קישורים חיצוניים
תמונות של פוסום למורי בפליקר.- קישורים לתמונות של פוסום למורי לבן-צהוב: 1, 2, 3.
- מידע ותמונות של פוסום למורי באתר ממשלת קווינסלנד.
הערות שוליים
_-_29363699442.jpg)
.jpg)
31904569פוסום למורי