קוסקוס טלפומין
 קוסקוס טלפומין
| |
|---|---|
| פוחלצים של קוסקוס טלפומין פוחלצים של קוסקוס טלפומין | |
| מצב שימור | |
|
, ייתכן שנכחד | |
| מיון מדעי |
קוסקוס טלפומין (שם מדעי: Phalanger matanim), הוא מין כיסאי נדיר בסוג קוסקוס שהיה אנדמי לאזור טלפומין במרכז גינאה החדשה ונכחד ככל הנראה מן העולם. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1987 על ידי הזואולוג האוסטרלי טים פלנרי (אנ'). טווח התפוצה של קוסקוס טלפומין היה המצומצם ביותר מקרב המינים בסוגו, ולאחר השמדת מרבית בית הגידול שלו בעקבות תופעת אל-ניניו, ארגוני השימור מעריכים שהוא נכחד מן העולם. המין לא נצפה בעשור הראשון והשני של המאה ה-21, ואם הכחדתו תאומת, הוא יהפוך לכיסאי הנכחד הראשון בגינאה החדשה.
גילוי
בשנות ה-80 של המאה ה-20, בוצעו מספר סקרים על ידי זואולוגים אוסטרלים ואינדונזים בפרובינציית סנדאון בפפואה על מנת לחקור את עולם החי באזור, ובמהלכם נתגלו מספר מיני יונקים חדשים. בשנת 1985, הזואולוג האוסטרלי טים פלנרי גילה קוסקוס לא מוכר סביבות העיירה טלפומין באזור שבו היו ידועים עד לאותו זמן שני מינים: קוסקוס ההרים וקוסקוס המשי שחיים בבתי גידול שונים (בהמשך נמצאו באזור מינים נוספים). בתחילה חשב פלנרי שהקוסקוס החדש מייצג הכלאה בין שני המינים הנזכרים, אולם מחקר אנטומי וגנטי לצד גילוי שתי דגימות נוספות הצביעו חד משמעית שמדובר במין חדש של קוסקוס.
פלנרי העניק למין החדש את השם המדעי "מאטאנים" (matanim) שהוא כינויו של קוסקוס זה בשפה המקומית, ובחר עבורו את השם הרשמי "קוסקוס טלפומין", כאות תודה לבני הקבוצה האתנית טלפומין שגרים באזור זה וסייעו לו במהלך הסקר באזור.
תיאור
קוסקוס טלפומין הוא מין פרימיטיבי למדי שמייצג ענף עצמאי בתוך הסוג קוסקוס שהתפתח בצורה ייחודית. האנטומיה שלו משלבת תכונות של הסוגים קוסקוס וקוסקוס נמרי, וגם בתוך הסוג שלו הוא חולק דמיון רב עם קבוצת הקוסקוסים ההרריים (קוסקוס ההרים, קוסקוס המשי, קוסקוס מזרחי וקוסקוס שטיין) והמינים קוסקוס קרקעי וקוסקוס צפוני. על זאת, ניתן להוסיף תכונות ייחודיות משלו, דוגמת השיניים הצרות והקטנות וצורת האף.
מבנה גופו של קוסקוס טלפומין מסורבל ומסיבי וראשו רחב וקצר עם חרטום צר. פרוותו עבה, ארוכה וצמרירית ויש לו שכבה גדולה של שומן תת-עורי לבידוד מפני הטמפרטורות הקרות בבית גידולו ההררי. צבעו הכללי של הקוסקוס אפור עשן ששזור בשיער שחור וכסוף, והמראה הכללי נוטה להתבהר עם הגיל. לאורך הגב, יש רצועה כהה גדולה שמשתרעת מקודקוד הראש עד לבסיס הזנב. הצד התחתון (גחון, המפשעה, החזה, הגרון והסנטר) בצבע לבן בוהק, והגפיים עשויות להיות צהבהבות.
עיניו של הקוסקוס גדולות, ואוזניו קטנות ומוסתרות במידה רבה. זנבו הגמיש דק וקצר יחסית, עם יכולת לפיתה האופיינית לסוג; קצה הזנב חסר שיער ומכוסה בקשקשים. רגליו וזרועותיו דקיקות, ובכפותיו הקטנות טפרים מעוקלים וקצרים המשמשים אותו לטיפוס. אורך ראשו וגופו של קוסקוס טלפומין: 43-34 סנטימטרים, אורך זנבו 27–31 סנטימטרים ומשקלו 1–2 קילוגרם. אין הבדלים ניכרים בין הזכר לנקבה.
תפוצה וביולוגיה
קוסקוס טלפומין אנדמי לחלק הפפואני של גינאה החדשה; טווח התפוצה שלו מצומצם במיוחד, והוא מוגבל למדרונות הרריים גבוהים בתוך עמק נהר נונג (עמק טלפומין) שממוקם בגבול פרובינציית סנדאון והפרובינציה המערבית. העמק עצמו מוקף בנהר ספיק מצפון וממזרח ובנהר נונג מדרום, ושוכן בתוך רכס ביסמרק במרכז הקורדילרה הניו-גינאית. העיירות המרכזיות באזור העמק הן טלפומין וטיפלין שמשמשות כנקודות ציון עיקריות לטווח התפוצה של המין.
איסוף נרחב של דגימות קוסקוסים בצד הפפואני במשך השנים, מצביע על היעדרות מוחלטת שלו מהחצי המזרחי של האי; בצד האינדונזי של האי לעומת זאת, לא בוצעו פעולות איסוף רבות של דגימות קוסקוסים, כך שקיימת אפשרות שטווח התפוצה שלו משתרע מספר קילומטרים מערבה לטלפומין לתוך הצד האינדונזי. בית הגידול של קוסקוס טלפומין מוגבל ליער אלונים טרופי ולח על מדרונות הרריים גבוהים ברום 2,600-1,550 מטר מעל פני הים. מרבית בית הגידול נהרס בתופעת אל-ניניו בשלהי המאה ה-21.
ההתרחשות של קוסקוס קטן זה בגובה העולה על 2,500 מטר היא מפתיעה; הקוסקוסים היחידים שמופיעים בגבהים כאלה באזור טלפומין הם קוסקוס שטיין והקוסקוס הקרקעי שגדולים ממנו בהרבה. בקצה התחתון של מגבלת הגובה של המין, קוסקוס טלפומין חופף גם עם קוסקוס ההרים, קוסקוס המשי וקוסקוס דרומי שגם הם גדולים יחסית. סקרים שנערכו בטווח התפוצה הידוע של קוסקוס טלפומין, הצליחו לאסוף דגימות מכל חמשת המינים הללו תוך מספר ימים בגובה 1,600-1,500 מטר, ומתחת לגובה זה גם של מין הקוסקוס השישי המצוי באזור - קוסקוס צפוני. דגימות של קוסקוס טלפומין לעומת זאת, כמעט ולא נמצאו, וסך הדגימות הידועות לעולם המערבי שנאספו מאז גילוי המין ועד היום עומדות על שש בלבד.
בשל נדירותו של המין, אין מידע זמין אודות התזונה, אורח החיים והרביה שלו. צייד טלפומיני דיווח לטים פלנרי שתפס קוסקוס כזה שישן במאורה בין הסלעים. על פי אנשי הטלפומין, קוסקוס זה היה חי בעיקר באזורים סלעיים גבוהים, ומיעט לישון על העצים לעומת מיני קוסקוס אחרים.
מצב
|
לאור מה שראיתי בביקורי בעמק נונג בשנת 2001, אני חושב שזה יהיה ממש נס אם קוסקוס טלפומין הצליח בכל זאת לשרוד... |
| מגלה המין - טים פלנרי, 2001. |
קוסקוס טלפומין סווג מאז גילויו על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה חמורה (CR), בשל טווח התפוצה המצומצם עם אוכלוסייה קטנה שגודלה הוערך במאות בודדות לכל היותר. בין 1997 ל-1998, מרבית בית הגידול של הקוסקוס נהרס לחלוטין על ידי שילוב של בצורת, שרפות בר וכפור שנגרמו על ידי תופעת אל-ניניו. אם לא די בכך, רמות הציד באזור התגברו במקביל לגידול באוכלוסייה האנושית.
בשנת 2001, הזואולוג האוסטרלי טים פלנרי שגילה את המין שב לבקר בעמק הנונג. על פי דיווחיו, יער האלונים ההררי הושמד לחלוטין, מרבית שטח היער החרוך הוסב לחקלאות, הציידים המקומיים דיללו בצורה דרסטית את אוכלוסיות היונקים באזור ולא נמצאו שום סימנים להישרדות המין. מאז שנת 2008, הרשימה האדומה מציינת שיש סבירות גבוהה שקוסקוס טלפומין נכחד מן העולם. אם המין עדיין קיים, אוכלוסייתו הכוללת קטנה ביותר ואינה עולה על 40 פרטים. נדרשים סקרים באזורי תפוצה פוטנציאליים אחרים בגבול פפואה-אינדונזיה במטרה למצוא אוכלוסיות לא-ידועות.
לקריאה נוספת
- Flannery, T. "A new species of Phalanger (Phalangeridae: Marsupialia) from montane western Papua New Guinea." Records of the Australian Museum 39 (1987): 183-193.
קישורים חיצוניים
- מידע על קוסקוס טלפומין באתר EDGE.
הערות שוליים
_-_29363699442.jpg)
.jpg)
29340529קוסקוס טלפומין