קוסקוס וודלרק

קוסקוס וודלרק
	איור של קוסקוס וודלרק
מיון מדעי
תחום תפוצה

קוסקוס וודלרק (שם מדעי: Phalanger lullulae; מכונה גם קוואדוי) הוא מין של כיסאי ססגוני ונדיר בסוג קוסקוס שאנדמי למספר קבוצות איים קטנות בתוך ים שלמה מזרחית לגינאה החדשה ומצוי בסכנת הכחדה. פרוותו של מין זה בצבע שיש ומשובצת בכתמים לבנים וחומים והיא מתחלקת לשתי צורות עיקריות: הכהה והבהירה. הקוסקוס חי ביער טרופי, פעיל בשעות הלילה וניזון מעלי גפנים ומפירות. הוא חי בגפו רוב הזמן, בטריטוריה קבועה שמסומנת באמצעות בלוטות ריח. קוסקוס וודלרק הוא היונק היבשתי הגדול ביותר באיים שבהם הוא מצוי, ובית הגידול המיוער שלו באיים מאוים מצד הקמת מכרות זהב ובירוא יערות לתעשיית העץ או להפקת שמן דקלים.

מיון וטקסונומיה

קוסקוס וודלרק תואר מדעית בשנת 1898 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס, ושייך לסוג קוסקוס בו נמצאים 12 מינים נוספים מלבדו; מבחינה מורפולוגית, הוא קשור בעיקר לקוסקוס קרקעי וקוסקוס אובי בעלי הגוף החסון והכבד, אולם מבחינה פילוגנטית עשוי להיות קרוב דווקא לקוסקוס צפוני וקוסקוס מזרחי החיים באיים אחרים בים שלמה. לקוסקוס וודלרק אין תת-מינים.

השם המדעי שניתן לו על ידי תומאס (Phalanger lullulae) משמעותו בלטינית "העכביש של לולולה", ומתייחס לתופעת הסינדקטיליה באצבעות רגליו האחוריות שמזכירה במידה מסוימת את רגלי העכבישים, ולכינוי הלטיני של האי וודלרק בו המין מצוי.

אנטומיה ומראה

קוסקוס וודלרק הוא כיסאי שוכן-עצים בינוני, עם מבנה גוף גוצי וגמיש, ראש רחב בצורת אגס, לחיים נפוחות וחרטום קצר ומחודד. אוזניו קצרצרות ועגולות ועיניו גדולות ובולטות. זנבו ארוך וגמיש, כאשר חציו הראשון עבה ופרוותי וחציו השני חשוף ומחוספס עם יכולת לפיתה בענפים. יש לו כריות הצמדה בכפות וטפרים מעוקלים וחזקים המשמשים אותו לטיפוס על חופת היער הגבוהה. אצבעותיו מפוצלות לכיוונים מנוגדים על מנת להיטיב את אחיזתו בעצמים. אורך ראשו וגופו של קוסקוס וודלרק 36 סנטימטרים, אורך זנבו 31 סנטימטרים ומשקלו 2-1.4 קילוגרם. הנקבה כבדה במעט מן הזכר.

הפרווה של קוסקוס וודלרק צפופה וקצרה עם מרקם צמרירי רך. מין זה נבדל מיתר המינים בסוגו בצבעוניות הייחודית שלו שמזכירה סכמות הסוואה עם דפוסי צבע המדמים אפקטים של אור וצל; אף על פי שהעור שלו שחור, הצבע הכללי של הפרווה דומה לשיש עם תערובת של כתמים וטלאים בצבע לבן, חום-כהה, אוכרה וקרמל. תערובת הצבעים דמוית הפסיפס מגוונת במיוחד, ומשתנה בין קוסקוס לקוסקוס. נוסף על כך, ישנן שתי צורות עיקריות אצל המין: הצורה הבהירה והצורה הכהה.

בצורה הבהירה, הפרווה מתאפיינת בתערובת צבעים חיוורים דוגמת לבן, שמנת, וניל וזנגביל ומשובצת בכתמים וחברבורות קטנות בצבע חום כהה וחום אגוז; בצורה הכהה, הפרווה מתאפיינת בתערובת של צבעים כהים דוגמת חום-אפרורי, קפה וחום מהגוני, ומשובצת בכתמים וחברבורות קטנות בצבע לבן, קקאו ואוכרה. אצל שתי הצורות, יש לאורך הגב פס שחרחר כהה (בולט יותר בצורה הבהירה), והצד התחתון של הגוף בצבע לבנבן או אפרפר חיוור (בולט יותר בצורה הכהה), שמנומר בכתמים כהים. ראשו של הקוסקוס בצבע זהה לגוף, והפנים עשויות להיות בצבע אפרפר, לבנבן או שחרחר. על המצח יש חריץ שחור בולט, וקצה החוטם כהה בדרך כלל. האוזניים והאף בולטים בצבעם הוורוד, וסביב האוזניים יש לעיתים כתמים חיוורים. הזנב מנומר בבסיסו, וחלקו החשוף בצבע שחור מבריק.

תפוצה

קוסקוס וודלרק אנדמי לשתי קבוצות איים בתוך ים שלמה מזרחית לגינאה החדשה ששייכות מנהלית לפרובינציית מפרץ מילן של פפואה. הקבוצה הראשונה היא איי וודלרק, בהם הוא נמצא באי וודלרק (739 קילומטרים רבועים) ובאי מדאו (32 קילומטרים רבועים); הקבוצה השנייה היא איי אלקסטר שממוקמים 70 קילומטרים דרומית לוודלרק, ובהם הוא מצוי ככל הנראה רק באי אלקסטר (6.5 קילומטרים רבועים). ייתכן שמקור האוכלוסיות באלקסטר ומדאו בקוסקוסים שהובאו מוודלרק.

בית הגידול של הקוסקוס מורכב מיער גשם טרופי על חופים, שפלות וגבעות נמוכות. הקוסקוס מעדיף יערות יבשים מיערות לחים, ומסיבה זאת שכיח יותר בצד המזרחי של וודלרק ונדיר יחסית בג'ונגל הצפוף והלח בצד המערבי.

אקולוגיה

למרות העדר מחקר מקיף על האקולוגיה של המין, משלחת מחקר של אוניברסיטת אוקספורד שביקרה באי בשנת 1987, הצליחה להשיג מידע כללי על ההתנהגות ואורח החיים באמצעות מעקב עם משדרי רדיו. קוסקוס וודלרק שוכן רוב הזמן על העצים וממעט לרדת לאדמה; הוא פעיל בשעות הלילה ויוצא לליקוט מזון לאחר רדת החשיכה. במהלך היום, הקוסקוס מוצא מחסה בסבך אפיפיטים או בחללי עצים בגובה נמוך ומבלה את הזמן בשינה; להוציא את מקלטי השינה שממוקמים בגובה נמוך, כמעט כל התנועה שלו מתרחשת על חופת היער הגבוהה.

פעילותו של הקוסקוס מתמקדת סביב גוש עצים עתיקים וגבוהים שבתוכם הוא לן, נע ותר אחר מזון; המין טריטוריאלי, ומסמן את שטחו עם הפרשה לבנה ודביקה מבלוטות הריח שלה ניחוח מתכתי. הקוסקוס חי בבדידות בדרך כלל, ומפגשים בינו לבין בני מינו מלווים בגילויי תוקפנות ורפרטואר קולות מגוון שכולל נהמות, נביחות, ויבבות שמזכירות בכי של תינוק.

על פי ילידי איי וודלרק ואלקסטר, קוסקוס זה ניזון בעיקר משני מיני גפן הנמצאים בשפע באיים וכן מצוף של שיח האוג; מיני הגפנים טרם זוהו על ידי חוקרי הטבע. סביר להניח, שהקוסקוס ניזון מעלים, פירות, חרקים ואפילו מכרסמים קטנים. אף על פי שהקוסקוס מצוי גם בסמיכות למגורי אדם באיים, הוא אינו נוהג לפשוט על גינות בלילה כמרבית הקוסקוסים, ולכן אהוד על המקומיים בתור יונק לא מזיק.

קוסקוס וודלרק הוא היונק היבשתי הגדול ביותר שחי באופן טבעי על אדמת האי וודלרק (להוציא את חזיר הבר שהובא על ידי האדם); היונק היחיד שמטפס על עצים מלבדו הוא הכיסאי הקטן - דאון הסוכר שניזון מזחלים ופירות. היונקים העיקריים באי שמתחרים עם הקוסקוס על מקורות המזון בחופת היער הגבוהה הם ארבעה מינים של עטלפי פירות: שועל-מעופף ממושקף, שועל-מעופף קטן, עטלף שפורפרת גדול ועטלף חשוף-גב פאניט. שאר היונקים באי הם סדרת המכרסמים או העטלפים, וניזונים ממקורות מזון מגוונים: חולדה פולינזית, חולדה מזרחית, מלומיס הערבה, כנפן מצוי, פרספון, נשפון צמרירי, אשמן, ועטלף פרחים מצוי.

לקוסקוס וודלרק אין טורפים טבעיים באיים דוגמת נחשים ארסיים או עופות דורסים; טורפי האי - פתן הים וחנק שפוע חוטם - מהווים איום בעיקר עבור דו-חיים ומכרסמים קטנים ואינם מסוגלים לטרוף קוסקוס בוגר.

המידע אודות הרבייה של המין מועט למדי; המשלחת מאוניברסיטת אוקספורד תפסה חמש נקבות במהלך ביקורה באוגוסט 1987. שתיים מתוכן נשאו צאצאים בלתי מפותחים, אחת נשאה על גבה גור מתבגר, ושתיים היו ללא צאצאים. חוקרי המשלחת הסיקו מכך שהקוסקוס מתרבה לאורך השנה ללא עונה קבועה.

ההיריון נמשך בסביבות 13 ימים, לאחריהם הקוסקוסית ממליטה גור יחיד. הגור מבלה בכיס מספר חודשים ולאחר מכן עובר לרכב על גבה עד יציאתו לעצמאות. במהלך התקופה הארוכה עד לגמילה, הרכב החלב משתנה בהתאם לגודלו של הגור: בתחילה הוא דליל ומורכב מסוכרים ולאחר מכן הופך למרוכז ושומני יותר. תוחלת החיים אינה ידועה.

איומים

אף על פי שילידי האי וודלרק כרתו עצים במשך אלפי שנים, היקף הכריתה היה קטן למדי ולא היווה איום משמעותי לקוסקוס; על פי נתוני לווין, בעשור הראשון של המאה ה-21 נכרתו על ידי תושבי האי כ-2,000 דונם של יערות שהיוו כ-1.7% מכלל היערות באי. בתקופה זו, צמחו מחדש 284 דונם של יער כך שבחישוב הכללי האי איבד 1.3% בלבד בין 2000 ל-2012. בניגוד לאזורים אחרים בפפואה שבהם היערות נמצאים בבעלותם של הקהילות המקומיות, באי וודלרק היערות נמצאים בבעלות ממשלתית, והתושבים נאבקים מזה עשרות שנים לקבל עליהם בעלות. הבעלות הממשלתית על היערות מאפשרת לפקידי ייעור מושחתים לעשות בהם סחר לא חוקי עם חברות עצים גדולות, ועל פי ההערכות, כ-70% מבירוא היערות בפפואה נעשה בצורה לא חוקית.

בשנת 2007, חברת ביו-דלק מלזית ניסתה להשיג אישור מהרשויות הפפואניות לכריתת כ-70% מהיערות באי עבור הפקת שמן דקלים, אולם תוכנית זו נבלמה לאחר התנגדות תושבי האיים לפגיעה בנוף האקולוגי ובפאונה הייחודית של האי. בשנת 2014 לעומת זאת, החברה הפפואנית-מלזית קרידל שמושבה בפורט מורסבי, הצליחה להשיג בדרך לא ידועה אישור לכריתת 40-20% מיערות האי עבור תעשיית העץ מרשות היערות הלאומית, והחלה לנהל משא ומתן לקבלת אישור מנציבות היערות המחוזית למרות התנגדות המקומיים.

מלבד כריתת היערות לתעשיית העץ, הצמחייה באי וודלרק נפגעת גם מפעולות שונות הקשורות בחיפוש וכריית מינרלים; באי קיימים מרבצי זהב גדולים שמשכו אליהם מחפשי זהב וחברות כריה כבר משנת 1895. תאגיד באריק גולד, חברת הכריה ניוקראסט וחברת הכריה הרמוני גולד, מחזיקות באי מספר מכרות זהב מהגדולים בעולם (מיסימה, פרג'רה, עמק הידן והאי ליהיר). בין 2014 ל-2019, חברת קולה גולד האוסטרלית וחברת גיאופסיפיק ריסורס לטשו גם הם עיניים לאי והצליחו לרכוש לבסוף זיכיונות לפעולות כריה על עשרות אלפי דונמים משטחי האי; על פי ההערכות, החברות הללו מתכננות להשתמש במפרץ הסמוך לאי כדי להיפטר מעשרות טונות של פסולת רעילה ופסולת כריה. יש תוכניות נוספות להקמת מכרות וקידוחי יהלומים שצפויים לגרום לזיהום ניכר באזור מעבר לפגיעה המיידית בפלורה המקומית. בדומה למתרחש אצל חברות העצים, גם כאן תושבי האי מאשימים בשחיתות את הסוכנויות הממשלתיות (דוגמת הרשות למשאבים ומינרלים) ובכך שהן עוקפות את הרשויות המקומיות ומחכירות את שטחי האי על דעת עצמן לחברות זרות.

מצב שימור

מגמת האוכלוסייה של קוסקוס וודלרק עדיין יציבה לעת עתה, אולם למרות זאת הוא מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), בשל התפוצה הגאוגרפית המוגבלת שלו (3 איים בלבד) שגודלה הכולל אינו עולה על 1,300 קילומטרים רבועים. האיומים העיקריים המרחפים על קוסקוס וודלרק באיים, הם פעולות הכריה והכריתה שצפויות לגרום לפגיעה מרחיקת לכת בית הגידול שלו. איום אפשרי נוסף הוא הכנסה פיראטית בעתיד של מיני קוסקוס אחרים לא-ילידים דוגמת קוסקוס צפוני וקוסקוס מזרחי הנמצאים באיים אחרים בים שלמה, ושעלולים לגרום לתחרות על מקורות מזון עם קוסקוס וודלרק ולהדבקתו במחלות.

אף על פי שהמין ניצוד לעיתים למאכל על ידי תושבי האיים, הציד לא מהווה איום משמעותי מכיוון שבשר הקוסקוס אינו מבוקש כבשר החזירים והדגים, ועליה מסוימת ברמת הציד מתרחשת רק כשהים סוער מדי מכדי לצאת לדיג. משלחות ראשונות של חוקרים שביקרו בצד המערבי של וודלרק בשנת 1956 דיווחו שהמין נדיר, אולם משלחות מאוחרות יותר שביקרו בצד המזרחי של וודלרק ובאי אלקסטר בשנת 1978, דיווחו שהוא די נפוץ אפילו בסמיכות למגורי אדם. לא ידוע האם המין קיים באזורים מוגנים כלשהם, ויש צורך מיידי בביטול תוכניות הכריתה והכריה שצפויות לפגוע אנושות ביערות האי.