פוסום ננסי

פוסום ננסי
	איור של פוסום ננסי מזרחי על פרח בנקסיה
מיון מדעי
מינים
	4

פוסום ננסי (שם מדעי: Cercartetus), הוא סוג של יונק כיס קטן במשפחת הפוסומים הננסיים, הכולל 4 מינים החיים ביבשת אוסטרליה ובגינאה החדשה. הסוג תואר מדעית לראשונה בשנת 1841 על ידי הזואולוג הגרמני קונסטנטין וילהלם למברט גלוגר (Constantin Wilhelm Lambert Gloger), אך חלק מהמינים התגלו עוד קודם לכן. הפוסום הננסי הוא הסוג הקטן ביותר בתת-סדרת הפוסומים ובסדרת הקנגוראים. הכיסאים הקרובים אליו ביותר מבחינה חיצונית ואקולוגית הם הפוסום הננסי ההררי, הדאון מנוצה הזנב והצופון הייחודי.

מיון

הפוסום הננסי מסווג במשפחת פוסומים ננסיים שבתת-סדרת הפוסומים בסדרת הקנגוראים. הוא כולל 4 מינים מוכרים:

פוסום ננסי זנבתן (Cercartetus caudatus) - מצוי בגינאה החדשה ובצפון אוסטרליה.
פוסום ננסי זוטי (Cercartetus lepidus) - מצוי בעיקר בטסמניה ובאזור מצומצם בדרום אוסטרליה.
פוסום ננסי מזרחי (Cercartetus nanus) - מצוי לאורך קו החוף המזרחי באוסטרליה.
פוסום ננסי מערבי (Cercartetus concinnus) - מצוי בדרום ודרום-מערב אוסטרליה.

בשנת 2007, משלחת של חוקרים משימור בינלאומי (CI) והמכון האינדונזי למדע שביקרה בהרי פוג'ה המבודדים בגינאה החדשה, גילתה אוכלוסייה לא ידועה של פוסום ננסי זנבתן, שעשויה לייצג מין חדש בסבירות גבוהה. מעמד זה טרם נקבע.

אנטומיה ומראה

הפוסום הננסי הוא כיסאי קטן וחינני שדומה מבחינה חיצונית לנמנמן או לעכבר. גופו אלגנטי ועגלגל, צווארו קצר וראש חרוטי. העיניים גדולות ותפוחות ומותאמות לראיית לילה, והאוזניים גם הן גדולות ורחבות עם חוש שמיעה חד. אפו של הפוסום הננסי קטנטן, וסביבו שפם ארוך. הידיים והרגליים דקיקות וקטנות, ובכפות יש רפידות וכריות דביקות שמאפשרות לפוסום להיצמד לעצמים. זנבו של הפוסום דקיק וגלילי והוא יכול ללפות באמצעותו ענפים.

הפרווה של הפוסום הננסי צפופה ורכה. צבעה נע בין אפור כהה לחום בהיר או חלודה ומשתנה בין המינים; הצד התחתון בצבע לבנבן, וסביב העיניים יש כתמים כהים. החוטם, הזנב, הכפות והאוזניים קירחים וורודים. אורך הגוף של המינים בסוג נע בין 5 ל-12 סנטימטרים וטווח המשקל 7–42 גרם.

אורח חיים

הפוסום הננסי הוא יונק פעיל לילה שחי בשטח ביתי קבוע; הוא בונה לעצמו קן כדורי בתוך חללי עץ או תחת שיחים, ומבלה בו את שעות היום. מרבית המינים חברותיים וחולקים את הקן שלהם עם מספר פוסומים. בית הגידול של הפוסום כולל יער גשם טרופי, יער אקליפטוס פתוח או בתה צפופה, וההעדפות משתנות בין המינים. הפוסום הוא יונק זריז שנע במהירות על ענפים דקיקים תודות למשקלו הקטן, ומשתמש בזנבו כרגל חמישית. הוא ניזון בעיקר מצוף, אבקה וחרקים, ומלקק ומסרק את גופו בתום האכילה. לשונו של הפוסום דקיקה וארוכה ומותאמת מורפולוגית ליניקת צוף. אף על פי שהאבקה נאכלת גם ישירות, לרוב הפוסום מתרכז בצוף, והאבקה שנדבקת לגופו במהלך הטיפוס על התפרחות נאספת לאחר מכן במהלך טיפוח הגוף.

בשל גודלו הקטן, הפוסום הננסי מתקשה לשמור על טמפרטורת גוף יציבה במזג אוויר קר; בכדי להתמודד עם זה, הוא נופל מדי פעם לתרדמת זמנית (טורפור) שנמשכת עד כשבוע ימים, ובמהלכה קצב חילוף החומרים וקצב פעימות הלב צונחים, וטמפרטורת הגוף יורדת. בדרך זו, הוא מסוגל לשרוד תקופות ארוכות שבהם יש מחסור במזון, ובהתאם לכך, תוחלת החיים שלו ארוכה בהשוואה ליונקים קטנים. זנבו של הפוסום משמש כמאגר שומן לעתות מחסור. בהתחשב בגודלו הקטן, טורפיו של הפוסום הננסי רבים ומגוונים; קצב הרבייה הגבוה שלו מחפה במידה רבה על כך.

הרבייה מתרחשת לאורך השנה, והפוסומית ממליטה פעמיים עד שלוש מדי שנה. גודל השגר תלוי במספר הפטמות שבכיס (6-4). הגורים מבלים בכיס כחודש ימים, ולאחר מכן עוברים לקן של האם. הם יוצאים לעצמאות בגיל 3 חודשים. הדיאפאוזה האופיינית לקנגוראים אינה מתרחשת אצל הפוסומית, אך היא מסוגלת להאט את התפתחות העובר בהתאם לתנאים הסביבתיים או מצב התפוסה בכיס.

מצב השימור של המינים בסוג נחשב לשפיר דיו, אך רובם מאוימים במידה מסוימת מאובדן בית גידול ומטריפה על ידי טורפים פולשים דוגמת חתול הבית.