פוסום זנב-טבעת ננסי

פוסום זנב-טבעת ננסי
	פרווה של פוסום זנב-טבעת ננסי
מיון מדעי

פוסום זנב-טבעת ננסי (שם מדעי: Pseudochirulus mayeri) הוא מין פוסום קטן בסוג פוסום זנב-טבעת דק שאנדמי לשרשרת ההרים המרכזית בגינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1932 על ידי הזואולוגים הבריטים וולטר רוטשילד וגיי דולמן (Guy Dollman) והוא המין הקטן ביותר בסוגו ובמשפחתו.

תיאור

כפי שמרמז שמו, פוסום הטבעת הננסי נבדל ממינים אחרים בגודלו הקטן; מבנה גופו קומפקטי ועגלגל, וראשו עגלגל עם חוטם מחודד. אוזניו קצרות ועגולות, עיניו גדולות וחוטמו קטן וריבועי. זנבו הדקיק ארוך למדי, ובקצהו משטח חשוף דמוי טבעת שמיועד לאחוז בעצמים ולסייע במהלך הטיפוס. תכונות פיזיות אחרות המסייעות לו בטיפוס הן הרפידות הדביקות בכפות והטפרים הגדולים והחדים. הנקבות גדולות יותר מן הזכרים: אורכה הכולל של הנקבה 33–40 סנטימטרים ומשקלה 105–206 גרם, בעוד שאורכו הכולל של הזכר 31–36 סנטימטרים ומשקלו 115–178 גרם.

הפרווה של פוסום הטבעת הננסי צפופה וזיפית; צבעה נע בין חום-קינמון לחום-שוקולד כהה, והיא מתבהרת באזור המותניים, ומתכהה בצוואר ובראש עד לשחרחר. הגחון, הסנטר, הגרון, החזה והמפשעה בצבע אפור-כחלחל. סביב העיניים והחוטם יש טבעות חיוורות והאף ורוד. האוזניים חומות כהות בצידן החיצוני וורודות בצידן הפנימי. הזנב שעיר ושחור בחציו הראשון וחשוף וורוד בחציו השני.

תפוצה

פוסום הטבעת הננסי אנדמי לקורדילרה המרכזית של גינאה החדשה ששטחה מתחלק בין פפואה לאינדונזיה. טווח התפוצה שלו משתרע על פני רכס ביסמרק, רכס ויילנד, רכס מאוקי, הרי לוויג והר וילהלם שהוא הנקודה הגבוהה ביותר באי.

בית הגידול של פוסום הטבעת הננסי שוכן ביער עננים טרופי גבוה, ברום 4,200-1,200 מטר מעל פני הים ומורכב ממיני מחטניים, אלאוקרפאקיים, הדסיים ואשורים גבוהים (30-20 מטר) שמכוסים בשרכים ואפיפיטים. הטמפרטורות בתחומי מחייתו קרות למדי, וכמות המשקעים השנתית הממוצעת מגיעה ל-3,000 מילימטר ומעלה.

אקולוגיה

פוסום הטבעת הננסי הוא יונק פעיל לילה בדרך כלל, ששוכן מרבית חייו על העצים. בשעות היום הוא לרוב נח על העצים בגובה 4 מטר מקרקעית היער, בקן מוגן שאותו בנה מקליפות, עלים, טחב וחזזיות. הפוסום חי בבדידות, ואף שהמין אינו נחשב לטריטוריאלי, בפועל כל פרט חי בשטח קבוע ונמנע להיכנס לשטחים שתפוסים על ידי פוסומים אחרים. שטח הזכר חופף למספר שטחי נקבות, אך לא לשטחו של זכר אחר.

תנועותיו האיטיות וגודלו הקטן, גורמים לפוסום להישאר תדיר בסביבתו המוכרת במהלך שיטוטיו אחר מזון. באזור הקורדילרה המרכזית בגינאה החדשה שבו חי הפוסום הננסי, קיימים לפחות ארבעה מינים של פוסומי טבעת מהסוג פוסום זנב-טבעת דק או פוסום זנב-טבעת מדומה: פוסום זהוב, פוסום נחושתי, פוסום ויילנד ופוסום מסיכתי; אף על פי כן, המפגשים בין פוסומים ממינים נפרדים אינה שכיחה בשל העדפות שונות של גובה, בית גידול והרגלי קינון.

התקשורת בין פוסומי הטבעת הננסיים מתרחשת באמצעות חוש הריח; הזכר מסמן את שטחו באמצעות צואה או פרומונים מבלוטה מיוחדת, שמרתיעה זכרים אחרים מלהתקרב לאזור. התקשורת הקולית שקטה בדרך כלל, להוציא גורים שמשמיעים קולות ציוץ חדים כשהם מחפשים את אימם או צווחות אזעקה בתגובה לאיום. הטורפים העיקריים של פוסום הטבעת הננסי הם דורסי לילה בני משפחת הינשופיים והתנשמתיים; מינים בולטים הם תנשמת מפויחת גדולה, תנשמת עשב אוסטרלית, ינשוף-נצי פפואני וינשוף נצי אדמוני.

בניגוד לתזונה של פוסומי טבעת אחרים שמורכבת בעיקר מעלים, פוסום הטבעת הננסי ניזון בעיקר מאבקנים ופטריות, ואוכל כמויות ניכרות של חזזיות, אפיפיטים ושרכים. הקיבה שלו גדולה יחסית לקרוביו וקצב חילוף החומרים איטי מהרגיל בכדי למקסם את פירוק הרקמות הצמחיות במעיים. בשבי, הפוסום הננסי מתקיים בעיקר על מי סוכר.

הרגלי הרבייה של פוסום הטבעת הננסי אינם ידועים דיים; אף על פי שמדובר ביונק שחי בבדידות, נראה שנוצר קשר מונגומי זמני במהלך עונת הרבייה בין הזכר לנקבה. הרבייה מתרחשת לאורך השנה, ותלויה בעיקר בזמינות המזון. מרבית ההמלטות מתרחשות באפריל ומאי. לפוסומית יש ארבע פטמות, אך רק שתיים מהן מתפקדות; לאחר תקופת היריון קצרה שנמשכת 9–13 ימים, היא ממליטה צאצא אחד או תאומים בכל פעם, ששוהים בכיס כארבעה חודשים ולאחר מכן מטפסים על גבה. הגמילה מתרחשת ככל הנראה בגיל 5–6 חודשים, וככל שמשקלם עולה, הפוסומית משאירה אותם בקן לפרקי זמן ארוכים יותר עד שהם נעים לצידה בכוחות עצמם. הצאצאים מגיעים לבגרות בגיל שנה.

תוחלת החיים המשוערת של פוסום הטבעת הננסי בטבע היא 4–5 שנים.

מצב

פוסום הטבעת הננסי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), מכיוון שמספריו גדולים במיוחד בבתי גידול מתאימים ואין איומים משמעותיים עליו, אף על פי שמגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה מסוימת. אף על פי שהפוסום ניצוד לעיתים קרובות למזון על ידי התושבים המקומיים, בית גידולו ששוכן באזורים גבוהים מאוד שבהם הצפיפות האנושית נמוכה עד אפסית, מוביל לכך שהציד לא מהווה איום משמעותי עבורו. הפוסום הננסי מצוי במספר אזורים מוגנים. נדרשים מחקרים מעמיקים יותר אודות התפוצה, הביולוגיה והאיומים על המין.