פוסום מנוצה-זנב

פוסום מנוצה-זנב
	איור של פוסום מנוצה-זנב
מיון מדעי
סוג:	פוסום מנוצה-זנב
תחום תפוצה

פוסום מנוצה-זנב (שם מדעי: Distoechurus pennatus) הוא מין כיסאי קטן יחידי בסוגו במשפחת הפוסומים מנוצי הזנב, שאנדמי לגינאה החדשה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1847 על ידי הזואולוג הגרמני וילהלם פטרס (אנ'). פוסום זה חי ביערות גשם טרופיים ונבדל בנקל מפוסומים אחרים בסימוני הפנים הבולטים שלו, במבנה המיוחד של אצבעותיו ובזנבו דמוי הנוצה.

תיאור

אנטומיה ומראה

הפוסום מנוצה-הזנב הוא כיסאי קטן למדי שגודלו אינו עולה על זה של העכבר; מבנה גופו גמיש ואלגנטי, צווארו קצר וראשו שטוח ומחודד. אוזניו קטנות ועירומות, אפו קטנטן וריבועי, ואילו עיניו גדולות ובולטות במיוחד ומותאמות לראיית לילה. יש לו זיפים ארוכים בצידי החוטם, וזיפים קצרים יותר ליד הלוע, העין והאוזן. הלשון של הפוסום ארוכה ודקיקה (כ-21 מילימטר), והיא מכוסה בפטמיות צפופות שפונות אחורנית ומיועדות לספיגת צוף ואבקה מתפרחות. בכפות הידיים והרגליים יש לפוסום רפידות וכריות דביקות, והטפרים שלו דקיקים וחדים. למרות הקרבה המשפחתית, לפוסום מנוצה-הזנב אין קרומי כנף כמו אצל קרובו הדאון מנוצה-הזנב, והוא אינו מסוגל לדאות.

זנבו של הפוסום מנוצה-הזנב ארוך, דקיק וגמיש והוא קירח משיער; התכונה המפורסמת ביותר של הפוסום שהעניקה לו את שמו, היא הנוכחות של שורות שיער ארוכות ונוקשות בצדדי הזנב שמעניקות לו תבנית של נוצה או מסרק. תכונה אחרת ייחודית לא פחות, היא הנוכחות של 6 אצבעות ברגליים במקום 5 אצל יתר הפוסומים. נוסף על כך, האצבעות בידיים וברגליים פונות לכיוונים מנוגדים; שתי התכונות הללו, נועדו לשפר את האחיזה שלו בענפים במהלך הטיפוס.

אורך ראשו וגופו של הפוסום מנוצה-הזנב: 13-10 סנטימטרים, אורך זנבו: 16-13 סנטימטרים, ומשקלו: 53-38 גרם. משקל הזכר גבוה ב-3 גרמים ממשקל הנקבה, ומלבד זאת אין דו-צורתיות זוויגית ביניהם. הכיס של הנקבה נפתח חזיתית ובתוכו 2 פטמות בלבד.

כסות

לפוסום מנוצה-הזנב פרווה עבה, רכה ועדינה עם זיפים מזדקרים. צבעה הכללי נע בין בז' לחאקי, והיא עשויה להיות גם עם גוון אפרפר חיוור או חום עמום. הצד התחתון שכולל את הגחון, המפשעה, החזה והגרון, חיוור משמעותית מיתר הגוף ונע בין לבן בוהק לצהבהב-קרמי, אך לא תמיד זה ניכר לעין בשל הצבע הכללי הבהיר. הפוסום מנוצה-הזנב מזוהה בקלות מפוסומים קטנים אחרים, עקב צבעי הפנים הבולטים שלו שמנוגדים לחלוטין לצבע החיוור של הגוף. הראש כולו מפוספס לסירוגין ברצועות שחורות ולבנות בסדר הבא: רצועה לבנה במרכז הפנים לאורך החרטום, זוג רצועות שחורות עבות לאורך העיניים, זוג רצועות לבנות עבות לאורך הלחיים והסנטר, וזוג רצועות שחורות קטנות בצדדי הצוואר. האוזניים בצבע בז', לבן או ורוד, ויש להן לעיתים רצועה שחרחרה דקיקה בקצה. אפו של הפוסום וכפות ידיו ורגליו חשופים וורודים. להוציא את הבסיס השעיר, שאר הזנב קירח ובגוון אפרפר-ורדרד, והנוצות הקשיחות שבצדדיו כהות יותר.

תפוצה ואקולוגיה

הפוסום מנוצה-הזנב אנדמי לאי גינאה החדשה, בה הוא מצוי הן בצד של פפואה והן בצד של אינדונזיה. הוא נפוץ כמעט בכל חלקי האי, להוציא את מרבית השפלה הדרומית והחלקים המערביים של חצי האי ראש-ציפור.

בית הגידול שלו מורכב מסוגים רבים של יערות גשם טרופיים ויערות עננים, והוא מסוגל להתקיים גם ביערות דלילים ובסמיכות למגורי אדם כל עוד יש לו כיסוי מספיק של צמחייה. האדמה בסביבת המחיה שלו לחה ובוצית, והפלורה הצפופה מתאפיינת בשרכים, טחב וחזזיות. הפוסום מנוצה-הזנב חי על מדרונות הרריים ברום 1,900 מטר מעל פני הים, ומצוי ברכסי הרים רבים ברחבי האי, כולל רכס אואן סטנלי, רכס ביסמרק, רכס מאוקי, הרי טוריצ'ילי, הרי פוג'ה והרי ארפק. כמות המשקעים הממוצעת בתחומי המחייה שלו גבוהה במיוחד ומגיעה לכ-3,000 מילימטר לשנה.

הפוסום מנוצה-הזנב הוא יונק פעיל לילה ששוכן מרבית הזמן על העצים. הרפידות והכריות הדביקות בכפות הידיים והרגליים מאפשרות לו להיצמד לעצמים, והצורה המיוחדת של אצבעותיו מותאמת בצורה מושלמת לאחיזת ענפים דקים; נוסף על אלה, זנב הנוצה הדקיק שלו משמש לאיזון או ללפיתת ענפים בתור רגל חמישית. המאפיינים הללו הופכים אותו לטפסן מעולה וזריז. את שעות היום הפוסום נוטה לבלות בשינה בחלל עץ או בעלווה הצפופה, אך נקבות מיניקות נאלצות לעיתים לתור אחר מזון גם בשעות האור בכדי לייצר חלב לצאצאים.

הפוסום מנוצה-הזנב חי בבדידות ברוב השנה, להוציא מפגשים קצרים לצורך רבייה. שטח המחיה שלו קבוע, והוא ניזון בעיקר מצוף, אבקה, פירות רכים, זרעים, פרחים וחרקים. גודלו הקטן של הפוסום הופך אותו לטרף פוטנציאלי למינים רבים. הפוסום נוטה להיצמד לעלווה הצפופה שעל הענפים כדי להימנע מטריפה, וממעט לרדת לקרקעית היער שבה הוא איטי ופגיע יותר. הטורפים כוללים בין השאר דורסי לילה ונחשים.

לפוסום מנוצה-הזנב יש שתי עונות רבייה במהלך השנה: בסביבות ינואר ובין יולי לאוקטובר. לא ידוע האם המין פוליגמי או מונגומי. הפוסומית ממליטה בכל פעם 1–2 צאצאים בלבד, וגודל השגר מוגבל בהתאם למספר הפטמות בכיס. התקשורת בין הפוסומים מנוצי-הזנב נעשית באמצעות קולות וחותמי ריח. תוחלת החיים של הפוסום מנוצה-הזנב אינה ידועה בבירור; פוסומים שהוחזקו בשבי חיו שנה וחצי בלבד (כ-20 חודשים), אך לא ברור האם גם בטבע תוחלת החיים קצרה כל כך.

מצב

הפוסום מנוצה-הזנב מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה, אוכלוסייה גדולה, סובלנות מסוימת לפעילות אנושית בבית הגידול, העדר איומים משמעותיים, וגם מאחר שלא סביר שתהיה ירידה במספריו בעתיד הקרוב. הוא נמצא במספר אזורים מוגנים על פני טווח התפוצה שלו, וזקוק למחקרים מפורטים יותר אודות האקולוגיה והביולוגיה שלו. אומדן האוכלוסייה אינו ידוע והמגמה הכללית יציבה.

הפוסום מנוצה-הזנב ניצוד על ידי הילידים הפפואנים עבור זנבו הייחודי שנחשב ליקר ערך ובעל משמעות טקסית.

לקריאה נוספת

Westerman, M., A. H. Sinclair, and P. A. Woolley. Cytology of the feathertailed possum Distoechurus pennatus. Possums and Gliders. Surrey Beatty & Sons with Australian Mammal Society: Sydney, 1984.
Ronald M. Nowak: Walker's Mammals of the World. Johns Hopkins University Press, 1999 מסת"ב 0-8018-5789-9