פוסום מפוספס גדול-זנב

פוסום מפוספס גדול-זנב
	פוסום מפוספס גדול-זנב
מיון מדעי

פוסום מפוספס גדול-זנב (שם מדעי: Dactylopsila megalura; קרוי גם טריוק גדול-זנב) הוא מין פוסום בינוני דמוי סנאי בסוג פוסום מפוספס שאנדמי לגינאה החדשה והמין הגדול בסוגו. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1932 על ידי הזואולוגים הבריטים גיי דולמן (Guy Dollman) ווולטר רוטשילד, מזוג דגימות שנאספו על ידי האורניתולוג האוסטרלי פרד שו מאייר בהרי ויילנד במרכז האי.

אנטומיה ומראה

הפוסום גדול-הזנב מתאפיין במבנה גוף גלילי ואלגנטי, ראש קצר וחרטום מחודד. האוזניים קצרות ומשולשות, העיניים גדולות ומותאמות לראיית לילה, והאף והלוע קטנים. סימן ההיכר הבולט ביותר של המין אשר העניק לו את שמו, הוא זנבו העבה והענקי דמוי זנב הסנאי שזהה ברוחבו לרוחב הגוף ואף ארוך ממנו. האצבעות של הפוסום דקיקות וארוכות, והאצבע השלישית בכף היד מוארכת במיוחד; הטפרים גם הם דקיקים וארוכים. המבנה יוצא הדופן של האצבעות נועד לאפשר לפוסום לשלוף חרקים מקליפות עצים ומסייע לו גם להיתלות על ענפים. אורך ראשו וגופו של הפוסום גדול-הזנב: 24-20 סנטימטרים ואורך זנבו 28–29 סנטימטרים; משקלו אינו ידוע. הדו-צורתיות הזוויגית אינה ניכרת, אך הנקבות קטנות ככל הנראה מן הזכרים.

הפרווה של הפוסום גדול-הזנב צפופה ושעירה. צבעה הכללי אפרפר חיוור או לבן מלוכלך, והיא הופכת לבהירה יותר בגחון ובחזה. לאורך הגב והצלעות ישנם שלושה פסים בולטים בצבע שחור מבריק או מהגוני, והם עבים וכהים יותר מאצל פוסומים מפוספסים אחרים. למעשה, העובי של הפסים הכהים גורם לכך שפוסום זה נראה כבעל פרווה שחורה עם זוג פסים לבנים דקיקים וכתמים לבנים במותניים ובגחון. זרועותיו ומחצית מרגליו של הפוסום בצבע שחור, שמהווה המשך לפסים השחורים שעל הצלעות. הזנב בצבע אפרפר בבסיס, והופך לשחור מבריק לקראת האמצע.

סימוני הפנים של הפוסום גדול-הזנב בולטים במיוחד ומהווים המשך של הפסים בגוף; הם כוללים משולש שחור מבריק על המצח וזוג כתמים שחורים גדולים שמקיפים את העיניים וצדדי החרטום. החלקים הנותרים בראש בצבע לבן בוהק, והם כוללים כתם דמוי Y במרכז הפנים ואת הלחיים; בנוסף יש טבעות לבנות קטנטנות סביב העיניים, שבולטות על רקע הכתמים השחורים מסביבן. האוזניים שחורות בצידן החיצוני ואפורות בצידן הפנימי. האף וכפות הידיים והרגליים בצבע ורוד.

ביולוגיה

הפוסום גדול-הזנב אנדמי למרכז גינאה החדשה. טווח התפוצה שלו מוגבל לרכס מאוקי בצד האינדונזי של האי, עם גלישה קטנה לתוך הצד הפפואני. הפוסום מצוי בעיקר ביערות גשם טרופיים וביערות עננים בגבהים של 2,300-1,000 מטר מעל פני הים. כמות המשקעים הממוצעת במקומות הללו גבוהה במיוחד ומגיעה ל-3,000 מילימטר לשנה.

אף שהפוסום גדול-הזנב נפוץ בטווח התפוצה שלו, הוא נתפס לעיתים נדירות בטבע עקב בית הגידול ההררי והבלתי נגיש; מאז הלכידות הראשונות ב-1932, הוא לא נלכד במשך 60 שנה רצופות על ידי זואולוגים מערבים ורק ב-1994 נלכד שוב. במהלך המאה ה-21, סקר מפורט של 600 שעות תיעד את המין רק 10 פעמים.

אין כמעט מידע אודות אורח חייו של הפוסום גדול-הזנב. הוא יונק שוכן עצים שניזון בעיקר מזחלים וחרקים אותם הוא שולף באמצעות טפריו המוארכים מגזעים רקובים. הוא פעיל ככל הנראה בשעות הלילה, ואת שעות היום מבלה בשינה בקינים עשבוניים על צמרות העצים.

מצב

הפוסום גדול-הזנב מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצתו הרחבה שנמצאת ברובה באזורים בלתי נגישים, היעדר איומים גדולים, וגם כי לא סביר שתהיה ירידה בשיעור הנדרש להעפיל לקטגוריה מאוימת יותר. אף על פי שהמין ניצוד לבשר על ידי התושבים המקומיים, הוא נתפס לעיתים רחוקות יחסית כך שלא מדובר באיום משמעותי. נכון לשנת 2020, הוא נמצא באזור מוגן אחד: שמורת מקיל.