פוסום זנב-טבעת נהר-הרברט

פוסום זנב-טבעת נהר-הרברט
	איור של זוג פוסום זנב-טבעת נהר-הרברט
מיון מדעי

פוסום זנב-טבעת נהר-הרברט (שם מדעי: Pseudochirulus herbertensis) הוא מין פוסום בינוני בסוג פוסום זנב-טבעת דק שאנדמי לצפון-מזרח יבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1884 על ידי הזואולוג הנורווגי רוברט קולט (אנ'), ואחד משני המינים בסוג שחיים באוסטרליה. פוסום נהר-הרברט הוא המין הגדול בסוגו.

תיאור

לפוסום נהר-הרברט מבנה גוף גוצי וחסון, עם ראש חרוטי וחוטם מחודד וזקוף. האוזניים קטנטנות ודקיקות, העיניים גדולות והאף ריבועי. זנבו הארוך והגלילי שעיר בצידו העליון וחשוף בצידו התחתון, ובקצהו טבעת לפיתה האופיינית למשפחה. לפוסום גפיים קצרות יחסית, ובכל אחת מהן כריות הדבקה וטפרים ארוכים וחזקים המיועדים לטיפוס.

אורך ראשו וגופו של פוסום נהר-הרברט 30–40 סנטימטרים, אורך זנבו 34–47 סנטימטרים ומשקלו 1.5-0.75 קילוגרם. הזכרים גדולים במקצת מן הנקבות.

הפרווה של פוסום נהר-הרברט צפופה וזיפית, וניגודיות הצבעים הבולטת שלה מאפשרת לזהות את המין בקלות. צבעה הכללי נע מחום-שוקולד כהה לשחור-פחם או שחור-כחלחל בעוד שהחלק התחתון בצבע לבן בוהק. קיימות שתי צורות בטבע: הצורה הרגילה שבה הצבע הלבן בחלק התחתון מתפשט גם לעבר המותניים, צדדי הגוף, סביב הצוואר והחלק העליון של הזרועות, והצורה השחורה שבה הגחון לבדו בהיר.

בשתי הצורות הראש אפלולי בדומה לגוף, אולם הפנים בהירות יותר בשל היותן דלילות בשיער; החוטם ורדרד, האף סגול והעיניים בצבע אדום-כתמתם. האוזניים והכפות ורודות ויש טבעות ורודות גם סביב העיניים. הזנב שחור בצידו העליון, ורוד בצידו התחתון ולבן בקצהו.

בניגוד לצבע הכהה של הבוגרים, פרוותם של הגורים בצבע חום בהיר עם פס כהה לאורך הראש והגב.

תפוצה

פוסום נהר-הרברט אנדמי לרמת אתרטון טבלנד באזור הצפון הרחוק של קווינסלנד, מהר לי הנמצא מערבית לאינגהם עד לרכס למב מערבית לקיירנס. התפוצה הגאוגרפית שלו נמצאת על מורדות הרי החיץ הגדול בדרום חצי האי כף יורק משתי גדותיו של נהר הרברט שהעניק למין את שמו.

בית הגידול של פוסום הרברט שוכן בתוך בפארקים הטרופיים של קווינסלנד מורכב מיערות גשם טרופיים צפופים על אדמת בזלת ברום 350–800 מטר מעל פני הים ולעיתים גם ביערות פתוחים של אקליפטוס הוורדים ויערות סקלרופילים לחים הגובלים ביערות הגשם.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

פוסום נהר-הרברט הוא יונק לילי; הוא מגיע ממחבואו זמן קצר לאחר השקיעה, וחוזר אליו 50–100 דקות לפני עלות השחר. את שעות היום הפוסום מבלה בשינה בקן מרופד בחללי עצים ולפני היציאה לפעילות הלילית הוא מבלה כשעה בטיפוח פרוותו. באופן כללי הפוסום חי בגפו, אך במהלך היום עשויים ללון בקן מספר פוסומים במקביל. שילובים אופייניים בקן הם זכר ונקבה, נקבה או שתי נקבות עם צאצאיהן, ולעיתים נדירות גם שני זכרים; שיחור מזון משותף פחות נפוץ.

הפוסום אינו נשאר באותו הקן לאורך חייו, ועובר למקום אחר מדי עונה. לאחר המעבר הפוסום בונה קן חדש או מסתפק בקן נטוש של פוסום אחר. כל פוסום פעיל בחופת יער קבועה שגודלה נע בין דונם לשלושה, אולם היא אינה נמצאת בשימוש בלעדי. בדומה ליונקים ליליים אחרים, פוסום נהר-הרברט מסתמך במידה רבה על חוש השמיעה המפותח שלו כדי לאתר פוסומים ואיומים בסביבתו. התקשורת העיקרית בין הפוסומים מתבצעת באמצעות חותמי ריח. הטורפים הפוטנציאליים של פוסום נהר-הרברט הם פיתון השטיחים, ינשוף חזק וינשוף נצי אדום.

תזונה

פוסום נהר-הרברט ניזון בעיקר מעלים עם תכולת חלבון גבוהה. מיני צמחים התופסים חלק ניכר מתזונתו הם: אלפיטוניה פטרי (Alphitonia petriei), עץ דם ורוד (Corymbia intermedia), אליוקארפוס (Elaeocarpus), טיליה קרוליניאנה (Tilia caroliniana) סיזיגיום קורמיפלורום (Syzygium cormiflorum), סיזיגיום אליליגנום (Syzygium alliiligneum), אקמנה (Acmena), אקליפטוס לבן (Eucalyptus acmenoides), קדאגי (Corymbia torelliana), מלודינוס (Melodinus) וארז העפרונות (Polyscias murrayi). כמחצית ממזונו של הפוסום נלקט על חופה בגובה 11 מטר או פחות, ורק רבע ממנו בגובה 16–20 מטר מקרקעית היער.

לשיניים הטוחנות של פוסום זה יש קצוות דמויות סהר המאפשרות לו לטחון את העלים ביעילות, והמעי הגס שלו מותאם במיוחד לעיכול עלים, עם תסיסה איטית יחסית לאוכלי עלים אחרים. עם השלמת התסיסה, תכולת המעי הגס ממוחזרת ועוברת שוב תהליך עיכול - כשפעם זו היא נספגת בגוף במהירות.

רבייה ומחזור חיים

פוסום נהר-הרברט הוא יונק פוליגמי שמתרבה בדרך כלל פעמיים בשנה: בתחילת החורף ובקיץ. ההיריון נמשך 13 ימים בממוצע ולאחריהם הפוסומית ממליטה צאצא אחד עד שלושה (בממוצע שניים). הפוסומית מפגינה דיאפאוזה עוברית, שמאפשרת לה לעכב את התפתחות העובר. בהתאם לכך, כשאחד הגורים שלה מת או נאבד היא ממליטה מיד גור נוסף, ומסוגלת אף להמליט פעמיים באותה עונה.

הגורים שוהים בכיס של הפוסומית במשך חודשיים וחצי (כ-10 שבועות), ולאחר מכן מטפסים על גבה או נשארים בקן בזמן שהיא יוצאת לתור אחר מזון. בגיל 3–4 חודשים הגורים כבר עצמאיים לחלוטין וניזונים מאותו מזון של הבוגרים. הם עוזבים את האם לאחר פרק זמן נוסף ומגיעים לבגרות בסביבות גיל שנה.

תוחלת החיים של פוסום נהר-הרברט בטבע: 6-3 שנים.

מצב

פוסום נהר-הרברט מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), שכן אף על פי שטווח התפוצה הכולל קטן מ-5,000 קילומטרים רבועים, המין נפוץ למדי, חסר איומים משמעותיים, אוכלוסייתו יציבה ומרבית בית הגידול שלו נמצא בתוך אתר מורשת עולמית וחסין מפני כריתת עצים והפרעה אנושית. בשולי טווח התפוצה קיימות אוכלוסיות מקוטעות בשברי יערות, ואלו מאוימות במידה מסוימת מפעילות אנושית.

האיום העיקרי המרחף על הפוסום הוא השפעות ההתחממות הגלובלית; האקולוג ג'ון קנובסקי ממרכז המחקר של יערות הגשם באתרטון, סבור שהעלייה המוגברת בטמפרטורות מכריחה את הפוסום להעפיל למרומי ההרים ומצמצמת את בית הגידול הזמין. בנוסף, העלייה ברמת הפחמן הדו-חמצני עשויה להוביל לשינויים בתהליך המטבולי של עצי האקליפטוס ולגרום לייצור מוגבר של טאנינים רעילים שתפחית את היכולת של המינים הניזונים מהם לעכל חלבונים. התלות של הפוסום אם כן ביערות הגשם צפויה בעתיד להפוך אותו לפגיע במיוחד.

פעולות השימור המומלצות על ידי IUCN: יצירת מסדרונות יער בין אוכלוסיות מבודדות, ייעור מסיבי בתוך שברי יערות המאוכלסים על ידי הפוסום, ועריכת מחקרים אודות הביולוגיה ובית הגידול שלו. אומדן האוכלוסייה אינו ידוע.