פוסום הסלע

פוסום הסלע
מיון מדעי
סוג:	פוסום הסלע
תחום תפוצה

פוסום הסלע (שם מדעי: Petropseudes dahli; קרוי גם פוסום זנב-טבעת סלעי) הוא מין של פוסום גדול במשפחת הפוסומים הטבעתיים שאנדמי לצפון יבשת אוסטרליה ומהווה מין יחיד בסוגו. הפוסום תואר מדעית לראשונה בשנת 1895 על ידי הזואולוג הנורווגי רוברט קולט (אנ') והוא המין השני בגודלו במשפחת הפוסומים הטבעתיים. מבחינה גנטית, פוסום הסלע קרוב בעיקר לפוסום זנב-טבעת ולפוסום זנב-טבעת דק, והוא מפגין מספר מאפיינים פיזיים והתנהגותיים יוצאי דופן למשפחתו. בנוסף, זהו הנציג היחיד במשפחה שחי בעיקר על הקרקע.

אנטומיה ומראה

מבחינה מסת גוף, פוסום הסלע הוא הנציג הגדול ביותר במשפחתו לאחר הפוסום הנחושתי, אף שהדאון הענק עשוי להראות גדול משניהם. גודלו כשל ארנבון או חתלתול, ומבנה גופו חסון ומוצק כיאה ליונק שוכן סלעים. ראשו החרוטי גדול יחסית, ארובות עיניו בולטות, וחוטמו מחודד וזקוף. עיניו האדומות גדולות במיוחד ומותאמות לראיית לילה, והן ידועות באישוני החתול האנכיים שלהם - תכונה נדירה אצל הקנגוראים. האוזניים של פוסום הסלע קצרות ומחודדות, אך נחשבות לארוכות ביחס לסוגים מסוימים במשפחה. האף ריבועי ודמוי פקק, והוא מוקף בזיפים ארוכים המיועדים לחוש את זרמי האוויר בסביבתו בלילה.

לפוסום הסלע התאמות רבות לאורח חיים קרקעי: רגליו קצרות ועבות, טפריו קצרים וחזקים, חוטמו מוארך וזנבו החרוטי יוצא דופן בהיותו קצר יותר מכל פוסום טבעת אחר; הניגודיות בין בסיס הזנב העבה לבין קצהו הדקיק בולטת במיוחד ושלישו התחתון חשוף וחלק. חרף ההתאמות הקרקעיות, פוסום הסלע הוא טפסן מצוין הודות לטפריו החזקים, כריות ההצמדה בכפות, וטבעת לפיתה דמוית קרס בקצה הזנב שאופיינית למשפחה. אורך ראשו וגופו של פוסום הסלע: 38-33 סנטימטרים אורך זנבו: 28-20 סנטימטרים ומשקלו: 2-1.3 קילוגרם. הנקבות גדולות וכבדות במקצת מן הזכרים.

הפרווה של פוסום הסלע שעירה, עבה וזיפית. צבעה נע בין אפור כהה לאפור-כסוף או אפור-כחלחל, כשהיא נוטה לגוון כהה באזור הגב ולגוון חום באזור המותניים, הגפיים והכפות. את חלקו העליון של הפוסום חוצה פס שחור צר - מהמצח עד לבסיס הזנב. צידו התחתון של הפוסום בצבע לבן בוהק או שמנת, ובאזור המפשעה והחזה יש לעיתים קרובות סימנים כתומים. ראשו של פוסום הסלע זהה לצבע הגוף, ויש לו סימונים בולטים בדמות טבעות לבנות בוהקות סביב העיניים וכתמים לבנים בבסיס האוזניים ובסנטר. הזנב בצבע אפרפר עד חום-אדמוני וקצהו ורוד. חלקי גוף ורודים נוספים הם החוטם, פנים האוזניים והכפות.

תפוצה וסביבת מחיה

פוסום הסלע אנדמי לצפון אוסטרליה והוא הסוג היחיד ממשפחתו המצוי באזור זה. טווח התפוצה העיקרי שלו משתרע על פני אזור קימברלי בצפון-מזרח אוסטרליה המערבית וארץ ארנהם בטריטוריה הצפונית, עם גלישה קטנה לצפון-מערב קווינסלנד. קיימת אוכלוסייה מבודדת שלו גם על האי גרוט במפרץ קרפנטריה.

כפי שמרמז שמו, בית הגידול של פוסום זה חריג ביחס לבני משפחתו ומורכב ממחשופי סלע, אבן חול וצוקים, עם העדפה למקבצי סלעים גדולים ומבותרים שבהם קל יותר למצוא מקלט מפני טורפים וטמפרטורות גבוהות במהלך היום. במחשופי הסלע הללו קיימים כיסים קטנים מיוערים שמשמשים את הפוסום למזון, וברובם אספקת מים קבועה מנקיקים בעקבות הצפות תדירות של נהרות הנמצאים בקרבת מקום. מחשופי הסלע נמצאים לרוב במישורים ומוקפים בסוואנות עשב דלילות שמנוקדות בשיטה ובאקליפטוס.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

פוסום הסלע מבלה את שעות היום בשינה בנקיקי ומפרצי סלע, ואינו בונה לעצמו קן. לאחר רדת החשיכה, הוא יוצא מהאזור הסלעי והמוגן לבתי גידול פתוחים יותר בתורו אחר מזון, ומטפס על העצים שבסביבה בעיקר לצורך זה ולא מעבר. בכך, פוסום זה מפגין הסתגלות ייחודית לחיים על האדמה, ונבדל לחלוטין מקרוביו האחרים שוכני העצים שיורדים לאדמה לעיתים נדירות. הפוסום הוא יונק חשאי ושקט שנמנע ככל האפשר ממפגש ועימות עם יונקים אחרים. ניתן לאתר אותו בלילה באמצעות אור זרקורים שגורם לעיניו האדומות לזהור בחשיכה, אך בניגוד לקרוביו הוא אינו קופא לנוכח האור אלא נסוג לתוך מקלט סלע או תוחב את ראשו בנקיק מזדמן כשגופו נותר חשוף.

פוסום הסלע משתמש בעיקר בחוש הריח כדי לתקשר עם בני מינו. לפוסומים הבוגרים יש בלוטת ריח על החזה, ולזכרים בלוטה נוספת בקוטר של 2 סנטימטרים. הפוסום נוהג לסמן תדיר את שטחי הפעילות שלו, וחותמי הריח שלו מותירים על העצמים ציפוי עבה דמוי לכה שנשאר לאורך זמן. מלבד בלוטות הריח, הפוסום משתמש גם בשתן ובצואה כדי לסמן את שטחו. חוץ מהתקשורת הכימית, הפוסום מסוגל לתקשר גם קולית באמצעות נהמות נמוכות.

מין זה הוא יונק חברתי שחי בטריטוריה קבועה שגודלה נע בין 0.9 ל-1.2 דונם, ללא הבדל משמעותי בין הזכר לנקבה. הטריטוריה מוחזקת על ידי קבוצה משפחתית שמורכבת מזכר, נקבה או שתיים, וצאצאיהן הצעירים והמתבגרים. קבוצה משפחתית ממוצעת כוללת 4 פוסומים, אך עשויה לנוע בין 2 ל-10. הקשר בין הפוסומים בקבוצה חזק, ורובם בעלי קרבה משפחתית. גם במהלך שיחור המזון לאורך הלילה, הפוסומים בקבוצה נשארים קרובים זה לזה והמרחק ביניהם אינו עולה על 3 מטר. הטריטוריה המשותפת מסומנת בעיקר על ידי הזכר, שנעזר לצורך כך בשפשוף בלוטות הריח בחזה. אף על פי שנפוץ סימון של סלעים ועצים, עיקר הסימון נעשה סביב אתרי הלינה.

יחסי גומלין

התזונה של פוסום הסלע מורכבת מעלים, פירות ופרחים של מגוון עצים הפזורים בסביבת המחיה שלו, ומדי פעם הוא מעשיר את תזונתו גם בטרמיטים. בדרך כלל, הפוסום נשאר קרוב לאזור הסלעי בתורו אחר מזון (10 מטר בממוצע) ואינו מתרחק מעל 100 מטר. מבין העלים הנאכלים על ידו, עלי הפלאגלריה (Flagellaria) ועץ פוטריה (Pouteria) הם המבוקשים ביותר, ומבין הפירות: שיח אברהם, שיזף, ארז בצלי (Owenia) וטרמינליה (Terminalia); תפרחות המועדפות עליו הן של אקליפטוס צמר גפן (Eucalyptus miniata) ואקליפטוס דרווין (Eucalyptus tetrodonta).

הטורפים הטבעיים של הפוסום הסלעי הם הדינגו, פיתון אונפלי, פיתון זית, נמיית כיס, דורסי לילה, ועליהם נוספו חתולים וכלבים לאחר הגעת המתיישבים האירופאים ליבשת. הילידים האבוריג'ינים צדו גם הם את הפוסום למזון; הם נהגו לפתות אותו לתוך מארב באמצעות משיחת סוכר או דבש על הסלעים. על מנת להימנע מטורפים קרקעיים, פוסום הסלע מפגין התנהגות חריגה נוספת לבני מינו: הוא נוהג לעמוד על סלעים או לשבת על ענפים ולסרוק את סביבתו בדומה לסוריקטה או לסנאי קרקע; בפעילות בקבוצות, מתקיימת תורנות זקיף בין הפוסומים. כאשר הפוסום מבחין בסכנה, הוא נוהג להכות במרץ על הענפים ולגרום לעץ כולו לרעוד במטרה להרתיע טורפים ולהזהיר פוסומים אחרים בסביבה. במידת האפשר, הפוסום יימלט לעבר הסביבה הסלעית, ויסתתר בנקיק סלע עד חלוף הסכנה.

רבייה, טיפול בצאצאים ומחזור חיים

פוסום הסלע הוא אחד המינים המעטים במשפחתו שנחשב ליונק מונגומי באופן מלא. הקשר הזוגי בין בני הזוג יציב וחזק, עם מגוון רחב של אינטראקציות זוגיות לטיפוח ושמירת הקשר. בדרך כלל, הזכר משקיע יותר מן הנקבה בתחזוק הקשר ביניהם. הן הזכר והן הנקבה שותפים במידה שווה לקבלת החלטות הקשורות לפעילות היום-יומית בטריטוריה (תנועה ושיחור מזון באזור מסוים, פרישה לשינה, בחירת מחסה ועוד).

הפוסום מתרבה בכל השנה ללא עונה קבועה, אך עם זאת יש שיאי המלטות במרץ, יולי, אוגוסט וספטמבר. ההיריון נמשך 16–30 ימים, לאחריהם הפוסומית ממליטה צאצא יחיד שזוחל בכוחות עצמו לכיס ונצמד לאחת משתי הפטמות שבתוכו. הגור מבלה בכיס חמישה שבועות ולאחר מכן נגמל ועוזב אותו לטובת הגור הבא שעומד להיוולד. אחת התכונות הבולטות אצל פוסום הסלע היא הטיפול ההורי המסור של בני הזוג והקשר ארוך הטווח בין ההורים לצאצא. הן הזכר והן הנקבה מתחלקים כמעט באופן שווה בטיפול בגור לאחר עזיבת הכיס: שניהם נושאים אותו על גבם, מטפחים אותו ומגוננים עליו מסכנות. הם מקפידים שהגור ישהה בקרבתם, ויגיבו בנהמות נמוכות כאשר הוא יתרחק מהם יתר על המידה. כשאחד מבני הזוג מטפל בצאצא, השני עסוק בסריקה תמידית של הסביבה מפני סכנות. יתרה מזו, הפוסומית עשויה לגונן על הגור הצעיר עד כדי כך שהיא אפילו מאיימת על הזכר או על הגור המתבגר שלה במקרה שהנוכחות שלהם בקרבת הגור הצעיר אינה לרוחה.

לפוסום הסלע מספר אינטראקציות חריגות נוספות בהקשר של טיפול בצאצאים: הפוסומית מסייעת לגור לעבור מענף לענף על ידי שימוש בגופה כגשר - דבר שלא נצפה אצל אף יונק כיס אחר; אינטראקציה אחרת לא שכיחה היא ההרגל של הזכר והנקבה לחבק את הגורים, התנהגות שנראית רק אצל קופי אדם; אינטראקציה שלישית יוצאת דופן, היא שהגורים המתבגרים נרתמים גם הם למאמץ המשפחתי בטיפול בגור הצעיר ובהגנה עליו. הגור מגיע לבגרות בגיל שבעה חודשים.

תוחלת החיים של פוסום הסלע אינה ידועה בבירור, ועשויה לנוע בין 5 ל-10 שנים.

מצב

פוסום הסלע מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה, אוכלוסייתו הגדולה, וכי לא סביר שתהיה ירידה משמעותית במספריו בשיעור הנדרש על מנת להעפיל לקטגוריה מאוימת יותר. נכון לשנת 2020, אין איומים משמעותיים על הפוסום; קיים חשש לירידה במספרים כתוצאה ממשטרי אש לא הולמים שכן מצד אחד הפוסום זקוק לחידוש הצמחייה בעקבות השריפה, ומאידך זקוק גם לכיסי סבך ועצים למזון. צפיפות האוכלוסייה הדלילה, והתפוצה המפוצלת של הפוסום גורמת לאוכלוסיות מבודדות להיות פגיעות יותר לשינויים בבית הגידול.

פוסום הסלע מצוי באזורים מוגנים רבים בצפון אוסטרליה, ביניהם בולטים הפארק הלאומי קקדו בטריטוריה הצפונית והפארק הלאומי בודג'מולה בקווינסלנד. מגמת האוכלוסייה והאומדן העולמי אינו ידוע. ארגון השימור IUCN ממליץ לערוך מחקרים נוספים אודות התפוצה ומגמת האוכלוסייה של הפוסום, וכן לקבוע את מידת ההשפעה שיש לשריפות מבוקרות עליו.

לקריאה נוספת

Runcie, Myfanwy Jane. ‏Behaviour and Ecology of Tropical Rock-possums: the Rock-haunting Possum, Petropseudes dahli and, the Scaly-tailed Possum, Wyulda squamicaudata. School of Biological and Environmental Sciences Northern Territory University 2002.
Runcie, Myfanwy J. "Biparental care and obligate monogamy in the rock-haunting possum, Petropseudes dahli, from tropical Australia." Animal behaviour 59.5 (2000): 1001-1008.
Runcie, M. J. "Scent-marking and vocal communication in the rock-haunting possum Petropseudes dahli." The biology of Australian possums and gliders (2004): 401e412.
Webb, M. T., J. A. Kerle, and J. W. Winter. "Rock ringtail possum Petropseudes dahli (Collett 1895)." The Mammals of Australia’. 3rd edn.(Eds S. van Dyck and R. Strahan.) pp (2008): 243-244.