זואולוגיה

זוֹאוֹלוֹגְיָה היא ענף במדעי החיים העוסק בחקר בַּעֲלֵי הַחַיִּים. מקור המילה ביוונית: זוֹאוֹן (ζώον) פירושו "חיה", לוגיה (λογία) פירושו "תורה". איש מדע העוסק בזואולוגיה הוא זואולוג.

הזואולוגיה חוקרת את מבנה גופם של בעלי חיים, את אורחות חייהם, דרכי גידולם והתרבותם ואת היחסים בינם לבין סביבת חייהם ובינם לבין בעלי חיים אחרים. הזואולוגיה, אם כן, משתמשת, או כוללת בתוכה, תחומים רבים אחרים בביולוגיה, כגון אנטומיה, פיזיולוגיה, אבולוציה ואקולוגיה.

התפתחות מדע הזואולוגיה

בתקופה העתיקה כבר נכתבה ספרות העוסקת בחקר בעלי חיים, כך נמצאו חיבורים הודיים וסיניים העוסקים במיון בעלי חיים, אך מדובר במיון תמים למדי, המתבסס על תצפיות בלתי מדעיות. גם ביהדות יש התייחסות לבעלי חיים ובתורה אנו מוצאים חלוקה בין בהמות - בעלי חיים מבויתים, לבין חיות - בעלי חיים שאינם מבויתים. בתנ"ך ובדברי חז"ל אנו מוצאים שמות רבים בעלי חיים ומיונם על פי כללים ברורים לטמאים ולטהורים.

את המחקר הזואולוגי החשוב ביותר בעת העתיקה עשה אריסטו. ספרו תולדות בעלי החיים (Historia Animalium) עולה בהרבה על החיבורים שקדמו לו, שהם שטחיים ובלתי ברורים ביחס אליו. אריסטו מזכיר בספרו כ-500 בעלי חיים שונים, הכוללים תיאורים מדויקים ביותר. מהספר משתמע שלצורך מחקרו, הוא ניתח כ-50 בעלי חיים. כאשר לא יכול היה ללמוד על בעל החיים באופן ישיר, הוא שאב את ידיעותיו מרועים, ציידי חיות ועופות, רוקחים, ודייגים. אריסטו היה הראשון שניסה למיין את בעלי החיים, ושיטת המיון שלו, נשארה בתוקף עד תקופתו של ליניאוס.

ימי הביניים לא היו ימי זוהר עבור מדע הזואולוגיה, ולא די בכך שעדיין הייתה מוכרת בנושא זה תורתו של אריסטו, אלא שבזמנים אלו היא גם סולפה, ונוספו לה טעויות שורשיות. בנושא בעלי חיים רבים שלטה האגדה ולא העובדות, והדמיון גבר על המציאות.

שינוי מחשבתי בכיוון הזואולוגיה המודרנית מתחיל בימי הרנסאנס. ניתן לראות תזוזה בכיוון זה, בכתביהם של חוקרים כקונרד גסנר ואוליסה אלדרובנדי. התקדמות נוספת בספריו של פייר בלון (תולדות הדגים, תולדות הציפורים, ועוד) וכן בכתבי לאונרדו דה וינצ'י. במאה ה-17 התרחשה המהפכה המדעית, שאחד מדמויות המפתח שלה היה רוברט הוק. הוא שיתף פעולה עם אנטוני ואן לוונהוק וביחד הם פיתחו את המיקרוסקופ. מיקרוסקופ זה איפשר להם לצפות ביצורים זעירים, ושניהם היו הראשונים שהצליחו לצפות בתאים. לקראת סוף המאה ה-17 היה הביולוג יאן סוומרדם (מייסדה של האנטומיה המדויקת) הראשון שצפה באמצעות המיקרוסקופ ותיאר את הכדוריות האדומות. כמו כן נמנה עם ראשוני המדענים שהשתמשו במיקרוסקופ בנתיחות האנטומיות, ושיטותיו הטכניות נשארו בשימוש מאות בשנים. חוקר נוסף שתרם למהפך בגישות הזואולוגיות במאה זאת, היה הרופא והמשורר האיטלקי פרנצ'סקו רדי. הוא לא חשש משחיטת פרות קדושות והפריך כמה תאוריות שהתקבעו בדעת החוקרים, מאז התבססו על ידי אריסטו.

במאה ה-18, מתפתחת הזואולוגיה לכיוון חדש, אין עוד להסתמך על שמועות, אגדות או סברות שלא הוכחו. ההתקדמות המבוססת מעתה על גישות מחקריות שיטתיות, ועל תצפית אובייקטיבית מהירה יותר. בשנים מועטות, בעקבות ניסויים שביצעו, הגיעו המדענים שרל בונה, אברהם טרמבלה, לאדזרו ספלנצאני ואנטואן ראומיר לתוצאות רבות מכל מה שנעשה, במאות רבות של שנים לפניהם.

במאה ה-18, החלה פועלת שיטת מחקר חדשה של משלחות ימיות (ונהרות גדולים), אשר יצאו לחקור בעיקר את מקווי המים הגדולים בעולם והיוו את הבסיס למדע האוקיינוגרפיה. גילויים של ימים וארצות היה כרוך באיסוף דוגמיות מעולם החי והצומח. נוסעים כגון הצרפתי אמה בונפלאן שחקר את אגן האמזונאס העשיר בבעלי חיים, הגרמני-בלטי פביאן גוטליב שחקר את אזור הקוטב הדרומי, הבריטי ג'ורג' בס ממגלי מצר בס, הסקוטי ג'יימס ברוס שגילה את מקורות הנילוס הכחול, הביאו איתם אוצר בלום של חומר זואולוגי, שאיפשר לפתח את המחקר הזואולוגי בצורה מרשימה.

למעשה הוותה מאה זאת, בסיס ופריצת דרך, לשני נושאים חשובים למדע הזואולוגיה. פיתוח הטקסונומיה החל על ידי המדען השוודי, קרל פון לינה שההיררכיה שקבע, היא הבסיס של מדע זה, עד ימינו; ואילו מפעלו המונומנטלי של הרוזן בופון הוא הבסיס לתיאוריית האבולוציה של דרווין.

במאות ה-18 וה-19 התפתח מאוד תחום ידיעת הטבע, שעיקרו איסוף פריטים ותיעוד עולם הטבע. שפע הממצאים שנאספו ותועדו תרמו רבות לזואולוגיה. במקביל התפתח ענף הפלאונטולוגיה - חקר בעלי החיים הפרהיסטוריים (המפורסמים ביותר הם הדינוזאורים) לפי המאובנים שהם הותירו. במקביל לחקירת הטבע הוקמו מוזיאוני טבע ואוספים פרטיים שהציגו את המגוון הביולוגי הרחב של בעלי חיים וחינכו את הציבור הרחב.

לימוד הזואולוגיה בימינו

הזואולוגיה היא תחום שירד מגדולתו. בעבר היו ההתבוננות בבעלי חיים ולמידת התנהגותם אחד הנתיבים היחידים שעמדו לרשות הביולוגיה. כיום, לעומת זאת, עם התפתחותם של כלים המאפשרים לראות ולחקור ברמה התאית והמולקולרית, מתמקד המחקר במיקרואורגניזמים, ביולוגיה מולקולרית, ביוכימיה, ביוטכנולוגיה, הנדסה גנטית וביואינפורמטיקה. באוניברסיטאות נעלמים בהדרגה פקולטות ומסלולי לימוד המוקדשים לזואולוגיה.

למרות זאת, אין ספק שתרומתה של הזואולוגיה למחקר הביולוגי ראשונה במעלה, ומדענים רבים עדיין עוסקים בתחום זה. בנוסף, התעורר בשנים האחרונות הצורך והרצון לעזור לבעלי החיים עצמם, אשר במקרים רבים נדחקים ונרמסים תחת רגלי ההתפתחות האנושית. הזואולוגיה, בהגדירה את הצרכים ואת אורח החיים של בעלי החיים, תורמת רבות למטרה זו, ומשתפת פעולה עם האקולוגיה לשם שיפור והצלת חייהם של בעלי החיים.

ענפי הזואולוגיה

הזואולוגיה נחלקת לעשרות תחומי משנה, רובם מוקדשים לקבוצות השונות של בעלי החיים. בין ענפיה ניתן להזכיר:

ענפים לפי קבוצת בעלי החיים שנחקרת
- מולקולוגיה, חקר הרכיכות.
- אנטומולוגיה, חקר החרקים.
- איכתיולוגיה, חקר הדגים.
- הרפטולוגיה, חקר הזוחלים והדו-חיים.
- אורניתולוגיה, חקר העופות.
- ממלוגיה, חקר היונקים.
- פרימטולוגיה, חקר קופי האדם.

יש המשייכים לאן גם את האנתרופולוגיה, חקר האדם, אך לרוב זהו מדע חברתי ולא זואולוגי.

ענפים נוספים:
- פלאוזואולוגיה, חקר בעלי חיים פרה-היסטוריים, כגון דינוזאורים.
- אתולוגיה, חקר התנהגות בעלי חיים (במיוחד המפותחים יותר, כגון קופים וכלבים), על פי רוב בסביבתם הטבעית.
- זואוטומיה, חקר האנטומיה של בעלי החיים.
- קריפטוזואולוגיה, חקר בעלי חיים מיתולוגיים, אגדתיים או נכחדים, אשר קיים חשד שהם (עדיין) קיימים. מדענים רבים אינם מחשיבים את הקריפטוזואולוגיה למדע של ממש.